דברי מלכיאל א סו

יוסי ס"ל דלא בטלה. ומייתי ראיה לר' ירמיה שהתירו לבת ישראל שבשעת משלחת זאבים הותר להטביל פתילה בשמן שריפה. ונשאר ההיתר לעולם אף שאין שם סכנת משלחת זאבים. או דנגרוס אר"ח אותיבת קומי ר' ירמיה וכי אי זה ב"ד עמד וביטל. פי' שהרי לא בטלו לגמרי תקנת שביעית רק שהתירו לשעה. וע"ז מייתי משמן שריפה דאף שלא ביטלו בפירוש לגמרי. בכ"ז נשאר ההיתר לעולם. וכ"נ בש"ס דילן בכתובות ד' דקאמר נהגו לכנוס בשלישי משום סכנה. ופריך לגמרי נעקריה ומשני גזירה עבידא דבטלא ותקנתא דרבנן מקמי גזירה לא עקרינן. וקשה דנעקריה עתה וכשתבטל הגזירה תשוב התקנה למקומה. אבל לפמ"ש א"ש דכיון שנבטלנה תיבטל לעולם. והא דשם לא עקרו משום גזירה. ושביעית עקרו משום ארנונא. י"ל דשם היה רק מרשעותם על ישראל ולזה עבידא דבטלא. וכ"ה בירושלמי שם שמדא עבידא דבטלה. אבל ארנונא הוא מס המלך מנימוסי המדינה ולא שייך לומר עבידא דבטלא. ויש להאריך בסוגיא דכתובות ובפירש"י שפי' שיתקנו ימים אחרים ובשטמ"ק שם אך אכ"מ. וע' שלט"ג ס"פ בן סורר ומורה בענין זה ובסוגיא דכתובות הנ"ל ואקצר. ומסיק בירושלמי ודכוותה מאימתי וכו'. פי' דר' ירמיה לטעמיה דס"ל שהותרה שביעית בזה"ז. ממילא שפיר זוכה פירותיו כשמכוין לקחתם בתורת שלו. ונראה דס"ל דאף שנהגו אז במנהג שביעית לאיסור. כ"ז הוא רק מצד מנהג ולא מצד הדין. וכשרוצה לזכות שפיר זוכה שלא היה מנהג מקובל על כולם. ור' יוסי ס"ל שאינו זוכה. לטעמיה דס"ל דאיסור שביעית במקומו עומד. וא"ש דתלי זב"ז וכן בסנהדרין שם מייתי לה אהדדי. ופי' הפ"מ בהא דוכוותה דחוק מאוד יעו"ש. ונראה דפליגי בהכי. דר' ירמיה ס"ל שהתנו בשעת תקנה שכל הרוצה לבטל יבטל. ולזה בשעת אונס ארנונא בטל לגמרי. ור' יוסי ס"ל שלא הותנה ולא היה בדרך ביטול רק בדרך היתר לשעה. ולזה חוזר האיסור למקומו. ואפשר דס"ל נמי שהתנאי היה כן שיחזור למקומו. וא"ש [ויותר משמע בירושלמי שהאונס היה רק על החרישה ולא על הזריעה ע"ש בסוגיא. ונראה דמצד המלך הי' רשאי להניח בורה לפי שדרכם היה להניח בור שנה אחת. אבל היה מחויב לחרשה למוצאי שביעית. ועוי"ל דבעי הירושלמי בזה"ז שהותר לחרוש בשביעית משום ארנונא. אי אשתרי לגמרי אף לטייבה שהוא שני פעמים חרישה. ע' גיטין מ"ד ע"ב ד"ה נטייבה. ומייתי ראיה דכיון דאשתרי אשתרי מבת ישראל דאשתרי אף לאחר הזמן דמשלחת זאבים. וה"נ אשתרי אף יותר מכפי ההכרח. ואף דהרמב"ם כתב בפ"א מה"ש שלא הותר לזרוע רק מה שלצורך עבדי המלך. היינו משום דס"ל דאיירי בשביעית דאורייתא. וע"ש בראב"ד שהשיג עליו ואקצר]: ועוד נראה דגבי ארנונא כיון שהיתה אז בזמנם גזירה כוללת. היה אז כדבר שאין רוב הציבור יכולים לעמוד בו. ושפיר התירו כמ"ש הכ"מ פ"ב מה' ממרים הל"ז. דאף שמקודם פשטה בכל ישראל ואח"כ נתחדש שא"י לעמוד בה מותר לבטלה. ע"ש שכ"כ בדעת הרמב"ם. רק דקדק דרש"י לא ס"ל הכי. ובאמת גם לשון הרמב"ם שם לא משמע הכי מדכתב שם שדימו שפשטה בכל ישראל. משמע שבאמת לא פשטה אף מתחילה. וכ"נ מדהוצרכו בשביעית לתנאי דכל הרוצה לבטל יבוא ויבטל במ"ק ג'. והיינו כדי שלא יוגרם רעה לעולם כמו"ש התו' שם. וק' ל"ל תנאי. הא אז יהיה אין רוב צבור יכולים לעמוד בה. וע"כ צ"ל דלא מהני זה רק כשא"י לעמוד בה בשעת התקנה. אבל לא אח"כ וכמשמעות הכתוב במארה אתם וגו' הגוי כולו. דקאי על שעת התקנה: י ובירושלמי שבת פ"א ה"ד איתא שמואל אמר ל"ש אלא בתוך י"ח הא חוץ לי"ח אפילו קטן מבטל. התיבון הרי שביעית וכו' בשם שמואל ל"ש אלא חוץ לי"ח הא בתוך י"ח אפילו גדול אינו מבטל וכו'. התיבון הרי שמן הרי בתוך י"ח ור' יונתן מקשי לה א"ר מנא לא מסתברא דלא הואיל והוא אונס בטל [כן הגיה הק"ע שם] ר"כ בריה דרחב"א ר' אחא מסיבה בשם ר' יוחנן שמן ביטלו מבוטל. נחמן בריה דרשב"נ בשם רשב"נ חמש חטאות מתות רצו ב"ד לבטל מבטלין. אר"ח בר אדא הד"א שלא ידחו למיתה ויפלו לנדבה. אבל ליקרב ע"ג המזבח אין חטאת מתה קריבה ע"כ. וע"ש פי' הק"ע. שלזה מקשה ר"י אשמן מהא דא"י לבטל אא"כ גדול הימנו בחכמה ומנין משמע דגדול יכול לבטל. היינו משום שהיה אונס ולא יכלו רוב הציבור לעמוד בה ע"ש. ולכאורה תמוה דהא היינו דמשני שם בירושלמי מקודם על קושיית ר"י שא"צ גדול לפי שרוב הציבור א"י לעמוד. וא"כ בקושייתו לא ידע כלל שא"י לעמוד בה. והו"ל לאקשויי דבי"ח אף גדול א"י לבטל. אכן לפמ"ש א"ש דבקושייתו שפיר ידע שבשעת ההתרה היו אנוסים וא"י לעמוד בה. ורק לא ידע שבשעת הגזירה היו ג"כ א"י לעמוד. ולזה ס"ל שצריך ב"ד גדול להתיר. וגדול שפיר מתיר מפני אונס אף בי"ח גזירות. וע"ז מתרץ שבדקו ומצאו שלא פשטה מתחילה מפני שלא יכלו לעמוד בה. ולזה א"צ ב"ד גדול כלל. ומדוקדק לשון הירושלמי שם בדקו ומצאו גזירה של שמן ולא קבלו רוב הצבור ע"ש. ולא קבלו רוה"צ היינו נמי שא"י לעמוד בה. כדאמרינן בע"ז ל"ו שלזה התירו שמן שלא פשט ברוב ישראל. וסמכו על דברי רשב"ג וראב"צ שהיו אומרים אין גוזרין גזירה עה"צ אא"כ רוה"צ יכולים לעמוד בה. וקשה הלשון שכיון שטעם ההיתר היה שלא פשט. א"כ מאי קאמר שסמכו על הא שאין רוה"צ וכו'. אבל הענין שהכל דבר אחד שלזה לא פשט ברוב ישראל. לפי שלא היו יכולים לעמוד בו ולקבלו עליהם. ומבואר בזה דבבבלי שם מייתי בשם ראב"צ הא דא"י לעמוד ובירושלמי הנ"ל מייתי בשם ראב"צ שלא קבלו רוב הציבור. אבל למ"ש א"ש דהכל אחד. ובתו' בע"ז שם ד"ה והתנן משמע קצת מתחילה שלא הבינו כן יעו"ש. אבל לענ"ד הדבר מוכרח כנ"ל. ובסוף שהביאו הירושלמי ע"כ צ"ל כן לדבריהם יעו"ש. ובתו' גיטין ל"ו ע"ב ד"ה אלא הרגישו ל"ל האי וסמכו. ונדחקו בזה ע"ש. ולפמ"ש א"ש וכ"נ להדיא דעת הרמב"ם פ"ב מה' ממרים ה"ו יעו"ש. ומצאתי בלח"מ שם שכ"כ בשם הרא"ם סי' נ"ז. ות"ל שכיוונתי לדעתו הק'. אך לא הביא שם דברי התו' הנ"ל. והא דשמן ביטלו מבוטל. נדחק שם הק"ע דבדיעבד בטל אם ביטל הי"ח דבר. והוא תמוה לומר דרבי יבטל לכתחילה מה שאסור לבטל. אבל לענ"ד הכוונה כדאמרינן בריש מו"ק וכ"ה בירושלמי ריש שביעית כדמקשי איך בטלו ר"ג וב"ד ב' פרקים של ערב שביעית. ומשני שהתנו כן שאם יבקשו לבטל יבטלו ע"ש. וה"נ קאמר שעל שמן היה תנאי שיוכלו לבטל לעת הצורך. ובקושיא דשמן צריך להגיה בירושלמי שם מתחילה ר' יונתן כדאיתא לבסוף לפנינו. וגבי קושיא דשביעית צריך להגיה שם ר' יוחנן. דהכי איתא בירושלמי ריש שביעית. ודלא כהגהת הק"ע שם להיפוך. וע' מ"ק ג' ע"ב דקושיא דשביעית מקשה ר"ל לר"י ע"ש. ויותר נראה דגם בשמן מקשה ר' יוחנן. ור"כ וכו' בשם ר' יוחנן גופיה מתרץ קושייתו. דה"נ איתא בע"ז פ"ב הל"ח דר' יוחנן מקשה לה ומתרץ לה ר"י כדעתיה ע"ש. וכן ריש שביעית מתרץ ר"י בעצמו קושייתו יעו"ש. והא דחמש חטאות דמייתי שתמוה לכאורה דהוי הל"מ. וכמו שתמה בגליון שם. ונראה דלעיל בירושלמי שם איתא שדבר שב"ד מוסרים נפשם סופו להתקיים כדבר שנאמר למשה בסיני. ולזה קאמר די"ח דבר א"י גדול לבטל לפי שעמד בנפשותיהן. וא"כ קשה איך בטל גזירת שמן. ואף למאי דמשני שכן התנו שיוכלו לבטל כמש"ל. מ"מ לא לא מצינו כה"ג בהל"מ. וע"ז מייתי דגם ה' חטאות אם רצו לבטל מבטלין. וס"ל להירושלמי שכן נאמר למשה בסיני שיוכלו לבטל. וכ"נ בהא דשביעית דבש"ס דילן ריש מ"ק מקשה איך בטלו שני פרקים הא הוי הל"מ. ומשני דהלכה הוי רק שלשים יום. והם הוסיפו מעצרת ופסח יעו"ש. ובירושלמי ריש שביעית קאמר סתמא שהותר לחרוש עד ר"ה ולא הזכיר כלל מענין ההל"מ בזה. והיינו כמ"ש דלמאי דמשני שהותנה שיוכלו לבטל א"ש גם בההל"מ. שי"ל שכן היתה ההל"מ כנ"ל. ועז"א רחב"א דמ"מ א"י לבטל רק לענין שלא ימותו אבל לא שיקרבו. דבבכורות ט"ז ע"א איתא דילפינן מקרא שאינה קריבה והא דימותו הוי מהל"מ