דברי מלכיאל א נז

כנ"ל וא"כ על הרמב"ם קשה מעירוב כנ"ל. וגם דבלא"ה בעירוב מוכח ג"כ ספק שלצד השני כמוש"ל: י וראיתי בטורי אבן בר"ה דף כ"ח שכתב דבטומטום לא מקילינן בס"ס משום דאפשר שיארע גם הס"ס להיפוך והביא ראיה דאף באפשרות לא מקילינן מתוס' ב"ק י"א שהזכרנו דהוי רק שמא תראה. וגם כתב שם דאף בתרי גברי חיישינן להכי והביא ראיה מהך דנדה נ"ח דאינה תולה כתמה בטהורה אף דהוי תרי גברי ע"ש. ותמיהני איך לא ראה שכבר נתחבטו הפוסקים גבי נדה אי בעינן שאלה בב"א או בזא"ז וגם דלא דמי כלל דשם תיכף כשתולה בטהורה נולד תיכף הספק באותה אשה לפנינו משא"כ בטומטום שאפשר שלא יבוא כלל לידי זה. ובתוס' ב"ק י"א כבר כתבנו ג"כ דשם שואלת לנו כמה ימי טומאתה וטהרתה. ובאמת אין דעת התוס' מוסכמת דבשטמ"ק בב"ק שם מפורש דאמרינן ס"ס בכה"ג ע"ש בשם גליון. וגם בתוס' נדה כ"ט ד"ה תשב בתר שכתבו הטעם משום תרי קולי דסתרי כתבו ומיהו בטועה בגמרא מחמירינן אע"ג דאיכא כמה ספיקא. משמע במסקנתם שעיקר הטעם משום דלפעמים מחמירין בס"ס וכעין זה כתבו התוס' בנדה ל"ג ע"ב ד"ה ורמינהו שלפעמים נראה להם להחמיר אף בס"ס עי"ש. וכן ראיתי בסדרי טהרה סי' קצ"ד סקי"א וסקי"ט שכתב דהפוסקים תפסו עיקר סברא זו שכתבו התוס' בנדה כ"ט דהכא מחמרינן אף בס"ס עי"ש ולא הביא תוס' דנדה הנ"ל. וכ"כ במרדכי פ' החולץ סי' כ"א באורך דיש כמה מקומות דמחמרינן בס"ס ומייתי מינייהו גם הך דנדה הנ"ל וכן צ"ל לפמש"ל אות ה' בשם הריטב"א דהיכי שאפשר ליישב שניהם לא מיקרי תרי קולי יעו"ש וה"נ שפיר אם נאמר דבראשון לא יצא רובו וגם דהוי זכר הויא טהורה ביום ט"ו וביום מ"א וא"כ לא הוי כלל תרי קולי דסתרי וכמוש"ל. ונראה שזה כוונת הגליון שהביא השטמ"ק שם שכתב דביום ט"ו נאמר דמטהרין אותה דילמא זכר הוא וביום ראשון נטהרנה דילמא לא יצא רובו וביום מ"א נטהרנה ונאמר דביום ט"ו טהרנו משום ס"ס שמא לא יצא רובו ושמא זכר יעו"ש. ואין לזה ביאור דמ"מ הו"ל תרי קולי דסתרי ואי ס"ל דאמרינן תרי קולי א"כ ל"ל כל האריכות הזה. אבל לפמ"ש א"ש שרוצה לבאר שיש למצוא אופן שיהיו שני הקולות אמתיים כנ"ל ועכ"פ צ"ל להריטב"א והגליון דמחמירינן הכא אף בס"ס וכמוש"ל בשם התוס' ורבינו ברוך במרדכי: יא ועיקר סברת הטו"א הנ"ל תמוה דהא מפורש בטהרות פ"ה דאף בתרי ספיקות דסתרי מ"מ בתרי גברי ובזאח"ז מקילין וכן יקשה עליו מהא דשניהם קנו עירוב בשבת ל"ד כנ"ל וכן יקשה לדעת הרמב"ם שפסק דבן ח' ושהה ל' יום אין מתאבלים עליו ולענין יבום פסק שפוטר וא"כ הא הו"ל תרתי דסתרי בתרי גברא וכן בכל ספק ביה"ש דמקילינן בדרבנן הא יש שיזדמן לפעמים להקל להיפוך וכמו ביה"ש דע"ש ומוצאי שבת. וכן בתרומות פ"ז מ"ה ומ"ו דשתי קופות דתלינן לקולא בחדא אף שאח"כ אפשר שהשניה תהא בספק שיאכלנה אחר ע"ש ובירושלמי שם הובא בר"ש שם מדמה לה לב' שבילין ע"ש. וכן מצינו גבי דיני ממונות דבספק פלוגתא פסקינן קולא לנתבע אף שאח"כ אפשר שיהא להיפוך שזה בעצמו יצטרך לטעון קים לי בהיפוך וכן קיי"ל בחו"מ סי'רס"ח דאף באדם אחד יכול לטעון קים לי פעם כן ופעם להיפוך כיון שנפסק הדין. ואף שהש"ך חלק על זה שם מ"מ כתב דבב' בנ"א וודאי יכול לטעון עי"ש בסוף ספר תקפו כהן. וגם כבר חלק עליו שם התומים והסכים עם הת"ה והרמ"א שהביאו דאף באדם אחד אמרינן ואף דשם יש חזקת ממון. ה"נ גבי ב' שבילין ואיכא חזקת טהרה ומ"מ לא מקילינן בבת אחת ואף שיש מקום לדחות זה מ"מ העיקר כמו"ש ממשנה מפורשת דטהרות. ועוד יש להוכיח מביצה ג' דאמרינן גבי ביצה ספיקה אסורה ופריך דהא ספיקא דרבנן לקולא. ולהטו"א נימא דאיירי שנולדה בביה"ש ולהכי אסורה משום דלפעמים יצטרכו להקל בביה"ש לומר שהוא לילה לגבי עירוב שנאכל ביה"ש וכן בביה"ש דמוצאי שבת ולהכי אסורה ותלינן לחומרא דהוא לילה. ואף דהתוס' כתבו בביצה ו' דאף דספנא מארעא רוב יולדות ביום. מ"מ הך דילדה ביה"ש א"כ נוכיח מזה דבה"ש הוי יום וע"כ צ"ל דשפיר י"ל דביה"ש הוא לילה וזו מן המיעוט ודוק. ושוב ראיתי בשו"ת רעק"א סי' ו' שהשיג ג"כ על הטו"א רק מטעם אחר. ולענ"ד ברור כמו"ש דכה"ג לא הוי תרי קולי דסתרי. ואין להקשות מהא דעירובין ז' העושה כקולי ב"ש וכקולי ב"ה רשע אף דהוי בזמן רחוק זה מזה. דלא דמי כלל דשם לא איירי בספיקא וכמו בעושה כחומרי שניהם לא איירי במסתפק כמו"ש התוס' בר"ה י"ד ע"ש ובטו"א ולזה אם עושה כקולי שניהם הוי רשע דיש לפסוק כאחד מהם. וכן בהא דברכות כ"ז דעביד כמר עביד ג"כ לאו מצד ספק רק שיש פנים לדעת שניהם ולזה קי"ל בסי' רל"ג שצריך לעשות תמיד כדעת האחד רק ר"ת חולק שם וע"ש באחרונים ואקצר [ובגבורות ארי בתענית י"ב ע"ב כ' דלהכי ביה"ש דת"צ אסור אף דהוי ספק דרבנן משום דבאפוקי יומא נקל ג"כ בביה"ש דילמא הו"ל לילה וא"כ הו"ל תרי קולי דסתרי. וקשה טובא מהא דעירוב ואבילות וכמש"ל באורך. ולעד"נ פשיט דשם היתה התקנה כך שיהא ספיקו אסור כדי שיהא תענית שלם ואדרבה תיקשי לדידיה מדאמר שמואל שם דביה"ש של ת"צ מותר דהא הוי תרי קולי דסתרי וע"כ צ"ל כמו"ש. וראייתו ממ"ש הר"ן גבי הסיבה לענ"ד אינה ראיה דדווקא שם כתב הר"ן כדי שלא תיבטל מצות הסיבה לגמרי אם ניזול בכולהו כסי לקולא משא"כ בעלמא. וע' מל"מ פ"א מה' מגילה הלי"א. וראייתו מהא דנדה דתולה כתם רק במקולקלת כבר בארנו בס"ד באות י' דאינה ראיה]: והנראה בישוב דעת רש"י והרמב"ם דהא קי"ל בעירובין דף מ"ט ונ"ב שאם החזיק בדרך לערב. והחזירו חבירו. שפיר קנה שם שביתה במקום שרצה לערב כיון שגמר בדעתו לקנות שם שביתה. וזה רק בקצת אונס כגון שהחזירו חבירו וכדומה כדאיתא שם ובש"ע סי' ת"ט ת"י ע"ש. וא"כ ה"נ המשלח עירובו גמר בדעתו לקנות שביתה במקום עירובו. רק שאירע אונס באופן הנחתו ביה"ש או שנאכל ביה"ש. והנה בבא בדרך ואמר שביתתי במקום פלוני ולא סיים מקומו. אמרינן דלא יזוז ממקומו כיון דבמקומו היה דעתו שלא לקנות שביתה ובאותו מקום ג"כ לא קנה ע' דף מ"ט ע"ב. והקשו התוס' שם ד"ה ואפילו דא"כ גבי נתגלגל חוץ לתחום בספק. למה הוי חמר גמל נימא דלא יזוז. ותרצו דרק בבא בדרך עקר דעתו ממקומו. אבל בעומד בעירו דעתו שאם לא יקנה עירובו שיהא שביתתו בביתו. וכ"כ רש"י דף ס' ע"א במשנה ע"ש. (וצ"ע מפירש"י נ"א ע"ב ד"ה איהו שכתב שם דאף בביתו לא יזוז. וע' מהרש"א נ' ע"ב ואקצר). ורבינו יונתן כתב הטעם דשם איירי ע"י שליח. ובפשיעות השליח נאכל או נתגלגל. וכן בהא דדף ס' פשע השליח לזה אמרינן לתקוני שדריה ולא לעוותי ובטלה השליחות ושביתתו במקומו ע"ש. וע' ט"ז ומג"א סי' תי"א. ונראה דכל זה שייך רק היכא שבטל עירובו לגמרי אז אמרינן ששביתתו במקומו דהכי ניחא ליה כנ"ל. אבל היכא שיש מקום לקיים עירובו ע"פ דין וודאי ניחא ליה בעירובו ועקר דעתו מביתו לגמרי. וא"כ בנ"ד כיון שיש לקיים עירובו ע"פ דין דספק עירוב כשר וספיקא דרבנן לקולא. וודאי ניחא ליה בעירובו ועקר דעתו משביתת ביתו כנ"ל. וא"כ אין כאן כלל צד להקל להיפוך לילך מביתו אלפים לצד שני. כיון דעקר דעתו מביתו. וה"ז דין גמור דאסור לילך שם. דהרי אנו דנין על שעת חלות העירוב ולא על שעת השאלה לב"ד. ומיושב שפיר קושייתינו על רש"י ורמב"ם דאין כאן כלל תרי קולי דסתרי. דכיון דספיקא לקולא ממילא נקנה שביתתו לגמרי במקום העירוב והרי הוא דין גמור לא מחמת ספק. ומיושב ג"כ קושיית השעה"מ פ"י מה"מ בהא דספק עירוב כשר בעירובין ל"ה דהו"ל תרי קולי דסתרי. ולפמ"ש א"ש כנ"ל. וזה ברור כשמש בעז"ה. (אחרי כותבי הראו לי שכ"כ בדרו"ח מערכה ד' בחדוש סברא זו. ושמחתי מאוד שזכיתי לכוין לדעתו הק'. וגם כי נתחבט הרבה שם מקודם ע"ש. ורק ראיתי שם שדימה ספק בדין לספק במעשה לענין תרי קולי דסתרי אהדדי. וא"כ ע"כ ס"ל סברת הטורי אבן