דברי מלכיאל א נה

ג ואפשר כוונת הרמב"ן משום דעירוב קיל טפי. וכדאמרינן הלכה כדברי המיקל בעירוב. משא"כ בכל תקנתא דרבנן אלמא דעירוב קיל טפי. וכעין זה כתבו התו' ריש ברכות בשם ר"ת דבתפלה הקילו למיעבד תרי קולי דסתרי אהדדי יעו"ש. [אף דבאמת נראה דשם הכוונה משום דתפילת ערבית רשות להכי מקילינן וכמו"ש הלח"מ פ"ג מה' תפלה. דלא כמעדני יו"ט ברא"ש שם שפי' דהקולא הוא בתפילת המנחה ע"ש.] ולפ"ז נראה דגם באבל דקיי"ל הלכה כדברי המיקל באבל ג"כ שרי בתרי קולי דסתרי אהדדי ומיושב ג"כ הערת כ"ת על הב"ח. אלא דתיקשי לדעת המרדכי והובא בש"ע סי' שע"ה ות"ב דהמתפלל ערבית מבעו"י לא אמרינן דהוי יום לקולא ע"ש. והיינו משום דהוי תרי קולי דסתרי. ואפשר דשאני התם דהוי חדא קולא לענין תפילה. ואנן לא קיי"ל כר"ת ריש ברכות דבתפילה הקילו כמבואר ברא"ש שם. ועוד נראה דבאמת בספק גמור כמו גבי ביה"ש דקיי"ל ספיקא דרבנן לקולא. שפיר הוי זה דין גמור דבספיקא הקילו ועבדינן אף בתרי קולי. אבל בתפילת ערבית מבעו"י דפליגי בה בברכות כ"ז ר"י ורבנן ואמרינן דעביד כמר עביד. וא"כ אין לו לעשות כקולי שניהם ביחד וכהא דעירובין ז' העושה כקולי שניהם רשע. ולזה אף באבילות אין לעשות תרי קולי בכה"ג בספיקא דדינא וכן בעירוב ג"כ. ולזה כתבו התוס' בעירובין מ"ו ע"א ד"ה קמ"ל דלא נעביד כריב"נ באדם וכרבנן בכלים דהוי תרי קולי דסתרי. אף שבארנו דלא הוי תרי קולי רק כשבאים בבת אחת ובאדם אחד. ובפרט לפמ"ש דבעירוב הקילו אף בבת אחת. מ"מ כ"ז בספק במעשה ולא בספק דדינא בפלוגתא וכנ"ל. וכן צ"ל בדברי התוס' ביצה י"ד ע"א ד"ה איכא בינייהו שכתבו דאף בשל סופרים היכא דאיכא תרי לישני ואיכא לכל חד קולא וחומרא עבדינן כתרווייהו לחומרא. דאי כתרווייהו לקולא הו"ל תרי קולי דסתרי והיינו ג"כ כמוש"ל דהו"ל רשע העושה קולי שניהם: ד ועפי"ז שפיר מיושב קושייתינו על הרמב"ם ורש"י שהזכרנו דמפרשי בע"ת. וכן מה שהקשה השעה"מ פ"י מה' מקואות אהא דספק עירוב כשר בעירובין ל"ה דהא הוי חומרא לצד השני והוי תרי קולי דסתרי. ולפמ"ש א"ש דגם בע"ת הלכה כדברי המיקל כדאיתא בעירובין מ"ה ע"ב וא"כ י"ל בעירוב הקילו כנ"ל. אלא שקשה לחדש דבר כזה בדעת הרמב"ן ופשטות לשונו משמע דהוא רק משום דהוי ספק דרבנן. שוב אחרי כותבי ראיתי בדרישה סי' שצ"ג שהקשה על הטור למה לא חילק גבי עירוב בביה"ש בין באו לשאול בב"א או בזא"ז כמו דמחלקינן גבי חמץ דהוי נמי דרבנן. ותירץ דבעירוב הקילו טפי משאר דרבנן ע"ש. ות"ל שכיוונתי לדעתו הגדולה. אלא דבדברי רמב"ן קשה להעמיס כן. וגם הוא דוחק לענ"ד דכיון שאין לנו לעשות ב' דברים הסותרים. לא שייך לומר בעירוב הקילו [וע' ר"ן פ"ק דמגילה לענין ספק מוקפין שכ' שקורין בי"ד. משום דאי נימא ספיקא לקולא לא יקראנו כלל. ומ"מ כיון שצריכים לקרות בי"ד משום שאין מעבירין על המצות ממילא פטורים בט"ו. וע' עוד מ"ש הר"ן לענין הסיבה. וע' מל"מ פ"א מה' מגילה הי"א מ"ש בזה ומש"ש בשם המבי"ט שהיקל בתרי ספיקי דסתרי. וע' ביצה ד' ע"ב ספוקי מספקא ליה ועביד הכא לחומרא וכו'. וע' יו"ד סי' ס"ו לענין דם ביצים בפלוגתא אי על החלבון או על החלמון ובאחרונים שם בש"ך וט"ז ועס"י ס"ט ובפרמ"ג בש"ד. וע' בפרמ"ג סי' ק"י בדיני ס"ס אות א'. וע' מהרי"ט חי"ד סי' ב' שכתב דאשת טומטום הוי תרי ס"ס דסתרי אהדדי והיינו בחד גברא ע"ש :] ה והריטב"א בחי' בשבת ל"ד כתב ג"כ דקמ"ל דאף דאיכא תרתי דסתרי אהדדי ואיכא למימר ממנפ"ש מ"מ לא אמרינן עיי"ש. וגם עליו קשה כנ"ל דאי איירי בשואל זא"ז פשיטא דלא אמרינן ממנפ"ש כדאיתא בטהרות פ"ה וכתובות כ"ז וש"מ. ואי איירי בב"א קשה למה לא נימא ממנפ"ש וכמוש"ל והנה בעירובין ע"ו איתא גבי ב' בתים אי נעביד כל חד בית שער לגבי האי חצר ובית גמור לגבי אידך חצר: דלא עבדינן משום דהוי סתרי אהדדי. ופריך מ"ש מהא דשניהם קנו עירוב בהך דשבת ל"ד ומשני ספק יממא ספק ליליא לא מינכרא מילתא אבל הכא אי גבי האי בית לגבי דהאי בית וכו' ע"ש. ופירש"י דהוי כחוכא ואיטלולא כיון דהוי תרתי דסתרי ע"ש. וא"כ משמע דגם גבי ביה"ש אם באו לשאל בב"א דהוי נמי כחוכא ג"כ מחמירינן. אולם הריטב"א שם כתב משום דאיכא למימר דמקצת ביה"ש הוי יום ומקצתו לילה עיי"ש. ולכאורה תמוה דמי לא איירי שהיו שניהם ברגע אחת זה הניח וזה נאכל או שמקודם נאכל של זה ואח"כ הניח זה והכל ביה"ש. ונראה כוונתו דבאמת משמע ליה דאיירי אף בשואל בב"א מקילינן מדמקשה הש"ס שם מהא דשניהם קנו אהא דב' בתים ולא מחלקינן בהכי [והך דב' בתים משמע מסוגיין דלא שייך כלל לומר ששאלו בזא"ז דהא זה גופו עיקר השאלה אם הבית שהניחו בו עירוב אפשר להיות כבית שער לחצר אחר. וגם כי העירוב מונח לפנינו. ומינכרא מילתא טפי וכעין שכתבו התוס' בכתובות כ"ז ד"ה בבא דכיון שידוע לכל שהיו הרבה כהנות הוי כבא בב"א ע"ש.] ולזה ביאר הריטב"א דמ"מ ליכא חוכא כי השומע שלא ידע תוכן המעשה אם הי' ברגע אחת או לא יתלה דלהכי הקילו בשניהם מפני שתולין מקצת זה ביום ומקצת זה בלילה משא"כ בב' בתים שהבתים לפנינו: ו ולפי"ז מיושבים קצת דברי הרמב"ן והריטב"א הנ"ל וכן שאר פוסקים שלא חלקו גבי הא דשניהם קנו עירוב בין בב"א לזאח"ז. דעיקר הא דמחמרינן בבאו לישאל בב"א אף בדאורייתא הוא רק מדרבנן כמו"ש התוס' בפסחים י' ע"א. והטעם משמע בעירובין ע"ג משום חוכא כמוש"ל. וכ"כ התוס' בנדה ס' ע"א להדיא עי"ש. אבל בביה"ש ליכא חוכא כמו"ש הריטב"א דתלינן במקצת יום ומקצת לילה. לזה הקילו שפיר אף בב"א. [ולפי"ז בספיקא דביה"ש נקל אף בדאורייתא. כגון טבול יום בביה"ש שנגע בתרומה ברשות הרבים דספיקו טהור. ונגע במת באותו עת וספק לו אם ימנה מיום זה אם ממחרתו. ויש לדחות ואקצר]. וגם פירש"י ורמב"ם שהקשינו עליהם יש ליישב לפ"ז דעיקר הטעם משום חוכא. והכא כיון שעכשיו בא לשאל רק על עירובו אם הוא קיים לפי שרוצה לילך לאותו צד ואינו שואל כלל על צד השני. שוב לא הוי כחוכא ושפיר מקילינן. אבל באמת ז"א דהא כתבו התוס' בב"ק י"א ונדה כ"ז דבס"ס דסתרי נמי לא מקילינן אף שאינה באה בבת אחת לשאול על שניהם ואפשר שלא יארע כלל שתראה ביום מ"א. וצ"ל הטעם כמו"ש השעה"מ פ"י מהלכות מקואות שכיון שאין אנו יודעים איזה ס"ס נתפוס מחמרינן בשניהם. וכעין ראיה לזה נראה לע"ד מהא דזבחים י"ז דאיתא שם היכא דאיכא קו"ח הכי ואיכא קו"ח איפכא אמרינן דכל חד וחד תיקום אדוכתא. וע' תוס' שם ד"ה כל וחולין כ"ג ע"ב מה שכתבו בזה. וא"כ גם בנ"ד נימא הכי דלא ידעינן איזה צד נתפוס בביה"ש זה ונחמיר בשניהם. ונראה דאפשר לומר דשם בב"ק י"א הוי לענין טומאה דאורייתא וספיקא לחומרא בדאורייתא. ולזה אף דס"ס מותר מה"ת. מ"מ כיון שיש לנו ספק איזה ס"ס נתפוס א"כ הו"ל שוב ספיקא דאורייתא ולחומרא. לזה כתבו התוס' דמחמירים בתרווייהו. אבל בספיקא דרבנן דהוי לקולא בזה אף אי איתרמי דאיכא שתי ספיקות סותרים זא"ז ויש לנו ספק לאיזה צד נתפוס הספק. הנה בהא גופא יש לומר דספיקא דרבנן לקולא ונקל שפיר בתרווייהו. אם לא היכא שבאים בבת אחת באופן דיש לחוש לחוכא ואיטלולא כמוש"ל. וע"ל סוף אות י"ד שהוכחנו זה ג"כ מדברי התוס' יבמות ונדה ע"ש. ונראה דזה רק לדעת הרשב"א דסד"א לחומרא מה"ת. דאי לקולא מה"ת א"כ בהך דב"ק י"א איכא עכ"פ ספק גמור בכל צד וא"כ שוב הו"ל הספק לאיזה צד לדון הס"ס ספק דרבנן וכמובן. ואף כי יש לדחות עיקר סברתינו בזה. אולם בלא"ה הרבה פוסקים לא ס"ל כלל סברת התוס' דב"ק הנ"ל וכמוש"ל אות י' בס"ד. ולזה שפיר י"ל בדעת הרמב"ן וריטב"א משום שאפשר שמקצתו יום ומקצתו לילה כנ"ל. ואפשר באמת אם נאכל הראשון קודם שהניח עירוב השני לא מהני. וכדאיתא נמי ברש"י עירובין ל"ו גבי סוף היום ותחלת היום לחלק בין תחלת