דברי מלכיאל א מד

הסקילה וגם דכבר כתב בחי' רבינו יונה דאין שייך להצריך דחיה אחר סקילה ולהכי הקדימו דחיה לסקילה ע"ש. ולזה נלע"ד דעיקר ילפותא הוא מכפל ירה יירה ובכלל לשון יריה הוא ג"כ השלכת אבן וכמו שכתב לשון יריה על חץ וכדומה. ולשון יירה מפורש היטיב כמשליכים אבן על האדם כמובן ליודע משפטי הלשון וכפל יסקל נדרש אח"כ בברייתא לענין לדורות כדמסיק שם מנין שאף לדורות כן ת"ל סקל יסקל ע"ש וז"ב לענ"ד. ומה דדריש דסגי בדחיה לחוד ולא בסקילה לחוד הוא מדכתיב או. ומ"ש רבינו יונה דאין שייך דחיה בתר סקילה הוא דוחק. וגם דמ"מ י"ל דסקילה לחוד סגי ודחיה לחוד אם לא מת בעי סקילה נמי ונראה דהכי מפרש הפסוק או ירה יירה שלפעמים סגי בדחיה לחוד ורק ע"פ רוב צריך סקילה ג"כ. וע"כ היינו כשדחיה קודמת אז אם מת בדחיה סגי בהכי. אבל אי הוי כתב או סקל לבסוף א"כ הו"א דאשמיענן דבסקילה לחוד סגי וא"כ הו"א דסקילה קודמת. ושפיר מיושב קושיית התוס' דהתם אין הש"ס מהפך הסדר כלל ורק הכי מפרש קרא שהנוגע בהר לפעמים יסקל ג"כ ולפעמים סגי בדחיה לחוד. ולפמש"ל דדרשינן דבעינן תרווייהו מירה יירה דיירה קאי על סקילה א"כ מפורש להדיא שדחיה קודמת. ה עכ"פ כיון שביארנו דבחד ענינא שפיר יש מוקדם ומאוחר אף שיש איזה הוכחה א"כ קשה כנ"ל היכי אמרינן דהגבלה קדמה למצות פרישה וגם דמסתבר טפי שיצוה פרישה קודם שצריכים לפרוש תיכף משא"ש הגבלה הוא ביום מתן תורה: ו אכן באמת דבר זה שנוי במחלוקת ר"מ ור"י בירושלמי פ"ו דשקלים ה"א ופ"ח דסוטה ה"ג. דאיתא שם דר"מ דס"ל אמת כלים בת ששה טפחים היתה וס"ת היתה מונחת בארון מייתי ראיה מקרא דונתת את הכפורת וגו'. ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך. הרי מבואר שהס"ת מונחת בארון דאי קאי על הלוחות א"כ הול"ל מקודם שיתן העדות ואח"כ הכפורת כי הלוחות כבר היו מוכנים ועומדים. ור' יהודא ס"ל אמת כלים באמת ה' טפחים ובארון לא היו רק הלוחות ועדות קאי על הלוחות ודלא כתיב מקודם אין מוקדם ומאוחר בתורה (כ"ה גי' הגר"א בשקלים שם וכ"פ הק"ע יעו"ש וכן נכון דלא כהפ"מ) וא"כ מבואר דלר"י שפיר אין מו"מ אף בחד ענינא והטעם שלא נכתב כסדר עיין במדרש תהילים: ז ונראה שזה תלוי בפלוגתא דבגיטין ס' ע"א אי תורה מגילה מגילה ניתנה או חתומה ניתנה ופירש"י דלמ"ד מגילה מגילה ניתנה היינו שכל פרשה שנאמרה למשה כתבה מגילה בפ"ע ואח"כ כשנאמרה כל התורה תפרן בגידין ומ"ד חתומה ניתנה כתבו התוס' שם שאף שהפרשיות נאמרו למשה כסדר זמנם בכ"ז נצטוה שלא לכתוב אותה עד שתאמר לו הפרשה המאוחרת ויקדימנה בכתב התורה במקום שהמאוחר מוקדם בתורה והכל עפ"י ד'. ונראה דגם למ"ד מגילה מגילה ניתנה וודאי דאין מו"מ בתורה. רק החילוק דלמ"ד מגילה מגילה כל פרשה נאמרה מהקב"ה כפי שנכתבה בלי שינוי. וסדר הפרשיות תפר משה המגילות שלא עפ"י ד' ולא הקפיד על סדרן וכפירש"י בפסחים ו' ע"ב. אבל למ"ד חתומה ניתנה שפיר י"ל אף בחד ענינא אין מו"מ דאפשר נאמר מפי הקב"ה פסוק אחד קודם הב' או תיבה קודם לחברתה. ורק בכתיבה נצטווה משה לכתוב כפי שהוא לפנינו שלא כסדר אמירתן ולהכי שפיר דרשינן כלל ופרט. אף שאין מו"מ. כיון שסדר הכתיבה הוא עפ"י ד' א"כ מזה גופא יש ללמוד ממה שציווה הקב"ה לכתוב בסדר זה ע"כ היינו לדרוש כן. ולפ"ז יש מקום לומר דאף בתרי עניני נדרוש כלל ופרט המרוחקין זמ"ז מדסדרם הקב"ה כן. ובפסחים ו' דקאמר רק בחד ענינא היינו למ"ד שם דבחד ענינא יש מו"מ וכמ"ד מגילה מגילה ניתנה וכל פרשה נכתבה כפי שנאמרה ולדידיה סדר הפרשיות אינם עפ"י ד' כמש"ל. אבל למ"ד חתומה ניתנה שפיר דנין אף במרוחקין זמ"ז. וע' מנחות נ"ה ע"ב דר"א בר אהבה ס"ל אף בתרי עניני דנין ע"ש בתו'. וקשה דהא אין מו"מ. ולפמ"ש א"ש דס"ל חתומה ניתנה כנ"ל: ח ומבואר לפ"ז שפיר דר' יוחנן דאמר מגילה מגילה לטעמיה אזיל דס"ל בירושלמי שקלים שם כר"מ דאמת כלים בת ו' טפחים. וס"ל דבחד ענינא יש מו"מ כנ"ל. ור"ל דאמר חתומה ניתנה לטעמיה בירושלמי שם. דס"ל כר"י דבאמה בת ה' טפחים. וס"ל אין מו"מ אף בחד ענינא רק על סדר הכתיבה יש איזה דרש אחר. ובזה מיושב מה שפסק הרמב"ם פ"ג מה' כלי המקדש שהשולחן הי' באמה בת ששה טפחים כר"מ במנחות צ"ח והא קי"ל ר"מ ור"י הלכה כר"י וכבר הרגיש בזה בכ"מ שם ע"ש. ולפמ"ש א"ש בפשיטות כיון דר"י ור"ל פליגי בזה בירושלמי ובבבלי פסק כר"י לגבי ר"ל. ובנוב"י מה"ת חאו"ח סי' קכ"ב ובשאילת שמואל סי' ט"ז נדחקו בזה: ט ולפ"ז י"ל דסוגיא דשבת פ"ז דמוקי דהגבלה נאמרה קודם פרושה אזלא למ"ד תורה חתומה ניתנה ואין מו"מ אף בחד ענינא כר' יהודה בירושלמי הנ"ל. ורבא דקאמר לה שם בשבת. לטעמיה דס"ל בנדה ל"ג כו"פ המרוחקים דנין בכו"פ וס"ל דאף בתרי עניני דנין. וא"ש בזה מה שהקשו התוס' במנחות נ"ה על רש"י פסחים ו' שציין מ"ד דנין למנחות נ"ה וב"ק פ"ה. והו"ל לציין לנדה ל"ג דרבא אמר דנין. ולפמ"ש א"ש דכיון דמצינו בשבת פ"ו ע"ב ס"ל לרבא דאין מו"מ בחד ענינא וע"כ ס"ל חתומה ניתנה כנ"ל וא"כ שפיר דנין כו"פ אף בתרי עניני כנ"ל מסדר כתיבתן. ועיקר כוונת רש"י לב"ק פ"ה דשם הוי חד ענינא ולא למנחות דשם מ"ד דנין היינו אף בתרי ענינא כנ"ל ודמייתי הך דמנחות קודם להך דב"ק היינו משום דהמקשה שם בפסחים ממ"ד דנין ס"ד אף בתרי עניני והיינו כר"א בר אהבה במנחות שם. והש"ס דמשני דרק בחד ענינא כהא דב"ק פ"ה. והא דר"א ב"א במנחות דחי לה הש"ס במנחות שם. או די"ל דאיהו ס"ל כמ"ד אף בחד ענינא אין מו"מ וחתומה ניתנה כנ"ל: ואף דרבא פסק ביבמות ל"ו בכ"מ כר"י לגבי ר"ל שאני הכא דר"י קא"ל בגיטין ס' משמיה דר' בנאה וכעין שכתבו התוס' בב"מ מ"ח ע"א ד"ה נתנה יעו"ש. וראיתי בתו' ב"ק פ"ה ע"א שהקשו מסנהדרין מ"ו דדרשינן שם כו"פ המרוחקין בריבוי ומיעוט וכתבו שאם נחשבנו כתרי עניני אתיא ככ"ע ואי כחד ענינא אתיא כמ"ד אין דנין. וצ"ע דהא דאין דנין בתרי עניני הוא משום דאין מו"מ כדאיתא בפסחים ו' ואפשר שהפרט קודם לכלל וא"כ היכי דריש לה בריבוי ומיעוט. אבל התו' במנחות נ"ה ע"ב תירצו באופן אחר ע"ש ואכמ"ל בזה: י אבל למ"ד מגילה מגילה ניתנה וס"ל דיש מו"מ בחד ענינא. ס"ל דנאמר מקודם פרישה ואח"כ הגבלה כסדר הכתוב או דס"ל דפרישה נאמרה בג' לחודש והגבלה בד'. או דס"ל דתרווייהו בג' ואמירה אמצעית ס"ל שהיתה ביום שנאמר לו ממלכת כהנים. וכפל לשון וישב ויגד איתא בסוגיא דשבת פ"ז דריב"י אמר דהיינו הגבלה. ורבי אמר שאחד קאי על עונשן ואחד על מתן שכרן. וא"ד בתחילה מתן שכרן ואח"כ עונשן. ומבואר דרבי ס"ל דהגבלה ופרישה נאמרו ביחד כסדר הכתוב וא"כ עונשן ומתן שכרן וודאי נאמרו ביום אחד. דהא קאמר להו תיכף ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגו'. ואפשר נרמז העונש במ"ש אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים והיינו שמעניש עוברי רצונו. וכ"נ מתחילה שם כה תאמר לבית יעקב ותגד לבני ישראל. דקאי על עונשן ומתן שכרן כדדריש לשון הגדה שם בל"ב קשה כגידין ובל"ק כאגדה. ורש"י פי' שם שלישי למאי לכדתניא דהיינו כרבי וצ"ע דמאי עדיפא דרבי מדריב"י דקאי אהגבלה. וקצת מפרשים הבינו בדעת רש"י שביום ראשון התחיל להמשיך לבם לתורה. וז"א דהא הש"ס סתמא קאמר דלא אמר להו ביומא קמא ולא מידי וע' בגור ארי' בחידושיו מה שנדחק בזה וגם מנ"ל לחדש דבר כזה. אבל העיקר נלענ"ד דקאי רק אריב"י להגבלה והכוונה דמקשה לענין מה קאמר שלישי שנעשה בו איזה דבר ומשני שנאמרה בו הגבלה. וכן מפרש במכילתא על כל דבר איזה יום הוא יעו"ש.