דברי מלכיאל א מא

בשבת למ"ד אסור הוא רק מדרבנן וספיקו לקולא ולזה כתב מעכ"ת דבשאר איסורין דהוי דאורייתא ספיקו לחומרא עכ"ד. הנה לפי"ז קשה טובא מה מייתי בשבת שם משנה דנזיר כיון דבשאר איסורין נקטינן לר"י דאין הלכה כהך מתניתין והו"ל להש"ס לאתויי סתמא דגבי שבת וכגון הא דשבת ק"מ שנוטל בכברה ע"ש. והתוס' שכתבו בעירובין שהקושיא מכח מאי אולמא היינו רק למאן דלא ס"ל לחלק בין שבת לשאר איסורים וכפי דעתם בשבת ק"י ב' ודלא כהשאלתות אבל להשאלתות א"א לומר כן: ובישוב דברי השאלתות מקו' תוס' והרשב"א נראה דהנה ידוע שיטת הערוך דפסיק רישא דלא ניחא ליה מותר לר"ש והכוונה דבניחא ליה כיון שבלי ספק יעשה האיסור וגם ניחא ליה ה"ז מתכוון גמור אבל בלא ניחא ליה הוי אינו מתכוון כיון שאין זה חפצו כלל ובעינן מלאכת מחשבת אבל בשאר איסורים דל"צ מלאכת מחשבת אסור מה"ת כיון שעושה בידים האיסור ויודע שבלי ספק יעשה האיסור ור"ש ס"ל דאף בשאר איסורים בעי מתכוין. ואין הטעם משום מלאכת מחשבת רק דהוי כמתעסק דאמעיט בכל איסורים חוץ מחלבים ועריות. וכ"כ הערוך בערך פסק להדיא הטעם דפס"ר דניחא הוי כמתכוון ודלא ניחא הוי כאינו מתכוון. אבל היכא דלא הוי פס"ר רק שאפשר שיבא לידי איסור אין שייך כלל לאסרו מה"ת אף בשאר איסורים ואף לר"י הוי רק מדרבנן. ובשבת לר"י אסור בלא פס"ר ואף היכא דלא ניחא ליה האיסור ולא הוי תרי דרבנן משום דלר"י דס"ל משאצל"ג חייב אף בפס"ר דלא ניחא ליה כמו"ש תוס' שבת ע"ה ע"א ד"ה טפי. ובזה יש לישב מה דתלי הש"ס בשבת מ"ב דשא"מ במשאצל"ג שנתקשו התוס' שם בזה ולפמ"ש א"ש דאי משאצל"ג חייב מסתבר לגזור אף היכא דאינו מתכוון כיון דהוי חד דרבנן ומדחה דמ"מ אינו מוכרח שיסבור גזירה זו: והנה בהא דנזיר חופף ומפספס אבל לא סורק אמרינן בנזיר מ"ב הטעם דאדם רוצה להשיר נימין המדולדלין. ורש"י פי' בשבת פ"א הטעם משום דהוי פס"ר. ותמוה דבש"ס אמרינן טעמא אחרינא. ומצאתי שנתקשה בזה הריב"ש סי' שצ"ד ונדחק מאוד. ונראה דעת רש"י דבאמת גם בחופף ומפספס משיר שערו והוי פס"ר וכ"כ התוס' בשבת נ' ע"ב ד"ה במאי דבראש הוי פס"ר. ומ"מ שרי משום דלא ניחא ליה לעקור שערו מגידולו. אבל בסורק מפרש הש"ס דניחא ליה מה שמשיר נימין המדולדלות והוי פס"ר דניחא ליה ואף דבדף נ' ע"ב פירש"י דבחופף ומפספס לא הוי פס"ר. י"ל דהיינו לס"ד דשם דלר"ש לא יחוף ועכצ"ל משום פס"ר כפירש"י שם ועכצ"ל דניחא ליה בהשרת שערו וא"כ צ"ל הא דנזיר חופף משום דלא הוי פס"ר אבל למסקנא למאי דפריך אימא סיפא שפיר הוי פס"ר כמו"ש התוס' שם רק דלא ניחא ליה. ועוד נראה דמוכרח הש"ס לפרש כן משום דבנזיר מ"ב שם קאמר ר' ישמעאל לא יחוף באדמה מפני שמשרת. ומפרש הש"ס לחד לישנא מפני שמשיר וודאי. וקשה טובא דפשיטא דהא הוי פס"ר. ועכצ"ל דקמ"ל דאסור אף דהוי פס"ר דלא ניחא ליה. ובזה פליג עם ת"ק דס"ל דרק סורק אסור משום דשם ניחא ליה לתלוש המדולדלות אבל בחופף משיר המחוברות וכ"כ השטמ"ק והמאירי דבאדמה הוי פס"ר. ורש"י הוצרך לפרש דבסורק הוי פס"ר. דאי לא הוי פס"ר הוי שרי אף דניחא לו כמו כל דשא"מ לר"ש: ולפמ"ש א"ש מ"ש השאלתות דבשאר איסורים אסור דשא"מ. היינו החילוק שכתב הר"ן בפ' שמונה שרצים שם דבפס"ר דלא ניחא דשרי להערוך היינו רק בשבת ולא בשאר איסורין והיינו הך כמוש"ל: ולפמ"ש מבואר שפיר סוגיא דשבת פ"א דמקנח בחרס הוי פס"ר להשיר שער מפני שהוא חדוד כפירש"י שם ורק דלא ניחא ליה ועכ"פ לא איכפת ליה כמו"ש התוס' ע"ה ע"א ד"ה טפי דאף בלא איכפת ליה שרי ולזה לא מצי הש"ס לאתויי מסתמא דשבת ק"מ דשם לא הוי פס"ר דאי הוי פס"ר הוי אסור דשם ניחא ליה להוציא הפסולת ולזה מייתי סתמא דנזיר דחופף אף דהוי פס"ר מ"מ כיון דלא ניחא ליה שרי וה"נ שרי אף דהוי פס"ר. ועפי"ז יש ליישב קו' הרעק"א שהקשה שם לר"י למה אסור לקנח הא דרבנן התירו משום כבוד הבריות ולפמ"ש דהוי פס"ר א"ש דהוי דאורייתא וכדאמרינן בשבת צ"ד דבכלי אסור מה"ת. ואף שכתבו התוס' שם דהוי משאצל"ג מ"מ י"ל דהוי כעין דאורייתא ולא הקילו בזה משום כבוד הבריות וכעין מ"ש הר"ן בזה בפ' כירה דף מ"ד לענין דליקה גבי מת ע"ש וכ"כ הר"ן להדיא פ' המצניע דלא הקילו במשאצל"ג גבי כבוד הבריות וכ"נ בסוגיא שם וגם הא כבר כתב הרמב"ן בחי' ועוד ראשונים דגוזז שער מקרי צריכה לגופה דלא כהתוס' הנ"ל. ואי נימא דר"י ס"ל משאצל"ג חייב א"ש בפשיטות ועתו"ס שבת ק"ו ע"א ד"ה חוץ. ומ"מ אי נימא דשא"מ מותר אינו חייב על פס"ר דלא ניחא משום דהוי דשא"מ ובזה יש להאריך אי ר"י ס"ל משאצל"ג חייב או פטור ואכ"מ: ומיושב שפיר קושיית תוס' ורשב"א דמייתי מהא דנזיר דאף בפס"ר מיקרי אינו מתכוון היכא דלא ניחא ליה וא"ל דהוי מדרבנן דבשבת החמירו טפי דהך דרבנן היו מקילים משום כבוד הבריות וכמו"ש התוס' כתובות דף ז' א' דבמצוה שרי בפס"ר דלא ניחא ליה: והרמב"ם כתב בפ"ה מה' נזירות שנזיר לא יסרוק ולא יחוף באדמה מפני שמשרת השער בוודאי. ולפמש"ל צ"ל דעתו דפס"ר דלא ניחא אסור בשאר איסורים לזה פסק כר' ישמעאל דלא יחוף באדמה וכמוש"ל. ויש להאריך בזה אך מטרדותי כתבתי רק מה שנ"ל בהשקפה בזה: סימן יט כבוד ידידי הרב הגדול וכו' מו"ה משה נ"י: אשר עוררני בשיטה דהפלגה בשבת אף כי כבר מדובר הרבה בראשונים וגם אני טרוד כעת בכ"ז ארשום העולה על רעיוני בזה ובפרט בנוגע לדינא במעבורת לצורך מצוה: א והנה עיקר הערתו על המחבר דס"ל סי' של"ט כדעת ר"י בתו' שבת י"ט ועירובין מ"ג דטעם הפלגה בשבת משום שט וא"כ למה כתבו המחבר ורמ"א בסי' רמ"ח דמהני קנין שביתה דמה תועלת הוא והאריך לבאר דמה שנוהגים לעבור במעבורת ע"י קנין שביתה הוא רק להפוסקים דס"ל דלא כר"י זה תוכן הערת כת"ר. וכבר הערה בזה בנו של הק"נ בנתיב חיים סי' רמ"ח ותשובת הק"נ שם אינה מבוארת ושו"ת מהר"ז שהביא שם אינו ת"י. ומש"ש הק"נ דהבה"ג שהובא בטור סי' תרי"ג ס"ל דבספינה אסור משום שט תמוה לענ"ד. ונראה שראה בש"ע סי' תרי"ג ס"ו ושאר אחרונים שהזכירו ספינה והיינו משום דס"ל כדעת ר"י דטעמא משום שט אבל הבה"ג עצמו לא הזכיר ספינה כלל יעו"ש לשונו בטור אבל מעבר לשוט אסור. נראה הכוונה דווקא לעבור בשיטה אסור אבל. ספינה לאו משום שט הוא להבה"ג כמו"ש הב"י סי' רמ"ח דלהכי התיר הבה"ג להפליג ע"י קנין שביתה דאי משום שט לא מהני קנ"ש כנ"ל יעו"ש. וכן מצאתי בברכ"י סי' רמ"ח בשם הא"ר ופר"ח דכוונת הבה"ג לשוט ממש ולא בספינה שלא נזכר כלל בבה"ג וכמ"ש אכן קשה דהול"ל אבל לשוט אסור ותיבת מעבר מורה על ספינה וכדומה ואף דבגוף הבה"ג ליתא תיבת מעבר מ"מ בטור נראה שהיתה כן גירסתו בבה"ג: ב והנראה בזה דהנה ראיית התוס' וש"פ מהא דשבת קל"ט מעובדא דמברא שאסור בשבת דמשמע שם פשטא דמילתא דאיירי תוך התחום ואיסורא משום שט ולא ראיתי בישוב ראי' זו בלי דוחק. ועוק"ל דבאמת למה לא יהא איסור בספינה ומברא משום שט דמה לי שט ע"י חביות או שט על