דברי מלכיאל א מ

והכא שאין לו רק מעות לקידוש או לנר. אם יקנה בהם יין שוב פטור מן הנר לפי שאין לו מעות. ואם יש לו נר מוכן ובזמן הדלקתן שפיר שייך א"מ. אבל כשיש לו יין נראה דצריך למוכרו וליקח נר משום שלום בית וליכא בזה אין מעבירין. כיון שקודם הלילה לא חל עליו עדיין חובת קידוש כלל. ואף דשרי לקדש מבעו"י. מ"מ עיקר החיוב אינו חל עד לילה. ומה שהקשה ממגילה ומ"מ. ע' מג"א סי' תרפ"ז. ומ"ש מהא דמנחות מ"ט דהא א"מ עה"מ. כבר ישבנו זה בס"ד באות ז'. ומ"ש מתוס' יומא ל"ג דלא שייך א"מ רק באפשר לעשות שתיהן. במחכ"ת אין זה כוונת התוס' וכמוש"ל אות י"ד. ומש"ש דלפי המסקנא שניהם שוים כדתנן שם התמידים אין מעכבים המוספים וכמ"ש הרמב"ם שאיזה שירצה יקדים. הוא תמוה דליכא שם מסקנא כלל והאיבעיא לא נפשטה. ומתניתין דאין התמידים מעכבים מוקי שם לענין ליקדם ודאית ליה ע"ש. והרמב"ם פסק איזה שירצה משום ספק וכמו שפסק ג"כ בהנהו בעיא דבזבחים ר"פ כל התדיר יעו"ש ומ"ש דאין מעבירין לא שייך רק בשניהם שוים. כבר ביארנו באות א' בס"ד שז"א. וגם איך לא הרגיש בתכ"ד שהתוס' דיומא כתבו היפך זה שהביאם שם מקודם. גם מ"ש שהח"צ לא ראה דברי התוס' דיומא וכן הרדב"ז. כבר ביארנו שאין הפי' כן בדברי התוס'. ומה שהקשה על הרדב"ז שכ' דא"מ הוא מדרבנן. ע"ל אות כ"ט מ"ש ליישב זה. ומ"ש על הח"צ בהא דמ"ק ע"ל אות י"ד בזה. ומ"ש להוכיח דאין משהין מצוה אף זמן מועט מהא דמו"ק ט' דלא משהינן בנין בהמ"ק אף איזה ימים. לא דמי כלל דשם יש בטול מצוות הקרבנות כדינם בכל יום וכידוע שיש הרבה חילוקים בין במה לבהמ"ק וא"כ לא מקרי זה שהיה רק ביטול מצוה ובמקו"א הארכנו בזה. ומש"ש להוכיח מס' חסידים סי' תתע"ח שלא לשהות זמן מועט. הוא תמוה שהרי כתב בפירוש שלא ימתין על סופר שלא יבא כ"כ בקרוב אבל אם יבא בקרוב ימתין. והנ"א הרגיש בזה ודחה זה בקש ורוצה לדחות בזה דברי התה"ד. ומ"ש בטלית שלא יאמר אמתין עד שיבא לידי טלית יפה. היינו ג"כ לפי שאינו יודע בבירור שבזמן מועט יבא לידו טלית יפה רק שחושב שבהמשך הזמן יזדמן לו אבל זמן מועט שפיר שרי כנ"ל וז"ב בכוונת הס"ח ע"ש. ולפלא שחלק שם על התה"ד בלי ראיה ברורה אשר כל דבריו מובאים בשו"ע להלכה. ומה שנראה שם מדבריו שצריך להוציא כל ממונו כדי להתפלל ולקרוא ק"ש. תמוה דהא מפורש בש"ך סי' קנ"ז דעל מ"ע א"צ לבזבז כל ממונו וכ"כ בעצמו שם בח"א כלל ס"ח אות י"ט. ובפרט מש"ש שצריך לבזבז על קדימת מקודש לאינו מקודש דתפילת שבת מקודשת ודאי תמוה ועיין סי' ק"ח ס"ח שאין לבטל זמן תפלה בשביל הפסד ממון צ"ל דאיירי רק בחומש נכסיו. שוב ראיתי שכ"כ הפרמ"ג שם ואפשר לחלק בין לבזבז ממונו ובין שעי"ז נאבד ממונו וכהא דתה"ד סי' ה' שהוא מקור דין הנ"ל. אך אין כאן מקומו להאריך בזה. וכן מש"ש שמחוייב להחליף על יום השבת אף שלמחר יצטרך לחלל שבת באיסור דרבנן ומביא ראיה מהא דסי' רמ"ח שמותר להפליג על דבר מצוה אף שיצטרך לחלל שבת בדרבנן. ולדעתי אינה ראיה דשם הטעם משום עוסק במצוה ע"ש. והיינו שעודנו עוסק אבל לא הכא שלמחר לא יעסוק בה. וגם דהא שם קיי"ל שגם לסחורה מקרי דבר מצוה יעו"ש ואיך כתב כאן שיבזבז ממונו בשביל זה אבל באמת לא דמי לענ"ד דשם אינו ברור שיעשה מלאכה רק שדרך ההולכים בספינה שע"פ רוב מזדמן איזה סיבה שיצטרכו לחלל שבת משום פקו"נ אבל להניח א"ע על המים לשוט בע"ש באופן שבשבת יהיה מוכרח מפני הסכנה כי יגיע באמצע הנהר זה בודאי אסור. וה"נ בנ"ד שמבקש בעצמו להנכרי שיחליף מלאכתו על יום השבת אין לך רצון גמור מזה ויש לדון בזה ואקצר כי אכ"מ. ובזה נדחו כל דברי הנ"א שם בענין הזה וביתר דבריו דלא שייכי להכא לא הזכרתים: לח היוצא מכל זה. א) אין מעבירין הוא גם בתדיר ואינו תדיר וכדומה. ב) א"מ לא שייך רק כשהמצוה מוכנת לפניו בלי שום תיקון. ג) אם התחיל בשאינו תדיר גומר ולא יפסיק בשביל עשיית התדיר. ד) אם פגע במצוה ועבר עליה ופגע באחרת מחוייב לעשות המצוה השנית שעומד בה ה) מצוה שחובתה היום ומצוה למחר איזה שירצה יקדים אם א"א לעשות רק אחת. רק בתנאי שלא יעבור על אין מעבירין כמבואר בפנים ועיין אות ז'. ו) א"מ שייך אף בא"א לעשות רק מצוה אחת משני מצות. ז) להשהות מצוה כדי לעשותה מן המובחר מותר זמן מועט אבל לא זמן מרובה ח) מצוה עוברת ומצוה שזמנה נמשך אם הזמן דחוק צריך להקדים העוברת. ואם יש זמן גדול עושה החשובה או זו שפגע בה. ט) אם פגע במצוה ושוב באה לפניו מצוה אחרת ושניהם מזומנים לפניו. צריך לעשות החשובה קודם אף שבאה באחרונה. י) אם חדא דאורייתא וחדא דרבנן ותרווייהו שוות. הדאורייתא קדים להדרבנן. אבל אם אחת תדירה או מקודשת היא קודמת. יא) אין מעבירין על המצוות. הוא איסור דאורייתא. יב) מצוה שחובתה היום קודמת למצוה שנמשך חיובה מכבר ועתה הוא כעין תשלומין ופרטי דין זה מבואר בפנים. יג) לעשות דבר הרשות קודם מצוה. אם באופן שמניח המצוה ועושה הרשות הוי בזיון למצוה אסור. אבל אם אינו מניחה כשהיא לפניו רק מצד שאפשר לעשותה וממשיך זמנה קצת דאין זה בזיון להמצוה שרי רק דבלא"ה זריזין מקדימין למצוות: סימן יח כבוד ידי"ג הרה"נ וכו': ע"ד התוס' שבת ק"י ב' שהביאו דעת השאלתות דרק בשבת קיי"ל כר' שמעון דדבר שאין מתכוון מותר משום דבעינן מלאכת מחשבת אבל בשאר איסורים אסור. והקשו התוס' דא"כ בשבת פ"א דא"ר יוחנן אסור לקנח בחרס מפני שמשיר שער. ופריך דהא אינו מתכוון ור"י ס"ל הלכה כסתם משנה ותנן נזיר חופף ומפספס. ולהשאלתות מאי פריך דילמא שאני שאר איסורים. וע"ז הקשה מעכ"ת דהא הש"ס פריך מכל שכן כיון דאף בנזיר דל"צ מלאכת מחשבת מותר. ואף שבתו' י"ל הכוונה כמו"ש הר"ן שם שכוונתם להוכיח משם דהלכה כר"ש אף בשאר איסורים כיון דר"י ס"ל הכי ורב ור"י הלכה כר"י אבל בחידושי הרשב"א מפורש הקושיא דנימא דס"ל לר"י דבשבת אסור ובשאר איסורים מותר. וע"ז תמה מעכ"ת דהא שאר איסורים חמירי עכ"ד: לדעתי דברי התוס' והרשב"א נכונים דכיון דס"ל להשאלתות דבשבת פליגי אי דשא"מ אסור מדרבנן או מותר לגמרי. ובשאר איסורים פליגי מן התורה משום דל"צ מלאכת מחשבת. וכ"כ התוס' שבת מ"א ב' ויומא ל"ה א'. א"כ אין תלוי זה בזה כלל. ושפיר י"ל דיסבור ר"י בשאר איסורים כר"ש דמותר ואף מדרבנן לא גזרו. ובשבת ס"ל כר"י דאסור מדרבנן משום דבאיסור סקילה החמירו וכדאמרינן ביבמות קי"ד דבאיסור סקילה גזרו רבנן. ואף שי"ל דלא גזרו בשבת בדשא"מ רק אי מצינו כעין זה מדאורייתא בשאר איסורים וכ"כ התוס' ביומא ל"ה מ"מ ס"ל להתו' דהכא ולהרשב"א דלא שייך להקשות מזה דר"י אדר"י כיון שיש מקום לחלק. ובכמה מקומות מצינו שגזרו רבנן אף דליכא דכוותה מן התורה וקמה גם נצבה קו' התוס' והרשב"א ואדרבא קו' הר"ן יש לדחות דבמקום דאיכא פלוגתא דכמה אמוראי לא שייך כללא דרב ור"י הלכה כר"י וכידוע בכללי הש"ס ועיין מל"מ פי"ח מה' מעה"ק. וגם הא כתב המל"מ פ"ז מה' כלים ושאר אחרונים דהיכא דפליגי אמוראי אליב' דר"י ליתא לכללא דרב ור"י. וה"נ פליגי אמוראי בדר"י אי הלכה כסתם בגיטין פ"א וחולין מ"ג וכ"מ. אבל קו' תוס' ורשב"א קשה: ומ"ש מעכ"ת לישב דברי השאלתות עפ"י דברי בדרו"ח שכתב דבשבת פ"א פריך הש"ס מנדר מכח מאי אולמא דהאי סתמא מהאי סתמא כמו"ש התוס' בעירובין צ"ג. ודשא"ט