דברי מלכיאל א לט

פשיט דתדיר עדיף ממקודש אך זה יש ליישב בלאה"כ] וגם דשקולה כנגד כל המצוות וכמו בציצית ותפילין כמוש"ל. והא דמקדמינן מוסף למילה נראה עיקר הטעם דהא מצות מילה מוטלת רק על אבי הבן. ואין לנו להטריח כל הצבור למול קודם מוסף בשבילו. וממילא שרי לדחותה עד אחר המוסף כדי שיתפלל אבי הבן בצבור דהוי מצוה עוברת. וגם שימול בעשרה דהוי ברוב עם הדרת מלך. ורק בראש השנה מקדימים מילה למוסף כדי להסמיכה לשופר. וגם מפני שמאריכים הרבה בתפלה ויזדמן למולו אחר חצות. וזה אינו נכון דהא זריזין מקדימין למצות. וכן מפורש הטעם בס' א"ז סוף ה' ר"ה יעו"ש. וגם יומא קגרים להרבות במצוות להוסיף זכיות. ולזה לא חשו לטרחא דציבורא: לג ובזה מיושב ג"כ מה שעורר כבודו. דכיון דהשופר לפנינו והתינוק אינו לפנינו א"כ מוטל קודם לתקוע ומדמה לה להא דקדם ושחט את האינו תדיר דזבחים צ"א. וכבר ביארנו דשם טעמא אחרינא. אבל מ"מ קשה שפיר משום אין מעבירין אם באמת השופר מזומן לפני התוקע ממש. אבל הרי כתב באור זרוע סוף ה' ר"ה בשם הגאונים טעם דמילה קודם לשופר. משום דברית אברהם קודם לעקידת יצחק. וגם דהיא גורמת לכל המצוות כמ"ש אם לא בריתי וכו'. וגם דאם יתקעו מקודם יצטרכו לאחרה עד אחר מוסף. ויתאחר הרבה והוי ביזוי מצוה. יעו"ש באורך בשם הרבה גאונים. וכיון דאיכא טעמא שוב אין זה בזיון כלל למצות שופר ושפיר ליכא אין מעבירין בזה. וטעמא דגורמת לכל המצות. יש לדמות להא דאמרינן שהיין גורם לקידוש שתאמר בברכות נ"ב ובסוכה נ"ו יעו"ש. וכן פי' הרא"ש בסוכה שם גבי סוכה וזמן. דסוכה גורם לזמן להכי קדמה יעו"ש בפ"ד ובק"נ אות י"ח. וטעם שיתאחר יש לדמות לסברת רש"י בזבחים צ' ב' בשלמים של אמש שיתקלקל הבשר כמו"ש התוס' שם דהוי בזוי טפי וכמוש"ל. ואף דשם קיי"ל כחכמים. בכ"ז הכא מצטרף לאינך טעמים. ועוד נראה דאף שהשופר מזומן לפני התוקע. בכ"ז אין לו רשות לתקוע עד שיתנו לו הצבור רשות. והוא לעצמו ודאי עדיף טפי להמתין לתקוע בצבור. כי ברוב עם הדרת מלך. וגם כדאמרינן בריש ע"ז דלא ליצלי מוסף בר"ה ביחיד בג' שעות יעו"ש. וה"ה לתקיעות יותר טוב בצבור. וכבר בארנו דבזמן מועט עדיף להמתין לעשות המצוה באופן מובחר. אך אם כל הצבור יודעים שהשופר כבר ביד התוקע ושהוא מוכן כבר לתקוע י"ל ודאי דאיכא בזה משום אין מעבירין. אבל גם בזה ח"ו לעשות מעשה נגד הגאונים מה שלא מצינו בפירוש. ונאמר דכיון שקבלנו מהגאונים דעדיף להקדים מצות מילה בשביל להקדים ברית אברהם. א"כ ה"ז כממתין לעשות מצות שופר באופן יותר מובחר דשפיר שרי כמוש"ל ובפרט למנהגינו לערב מצות מילה בשופר וכמ"ש המג"א: לד ומ"ש הגר"א הטעם משום דמילה תדיר. הוא לאו דוקא. דהא איכא בזבחים צ"א תרי לישני אי מילה מקרי תדיר. ובפרט לפמ"ש דשופר ומוסף מיקרי מקודש א"כ ודאי עדיף להקדים מוסף דהא תדיר ומקודש איבעיא הוא וגם איכא חד לישנא דלא מקרי תדיר כלל וכעין זה כתב הרעק"א בשו"ת סי' ט' יעו"ש. אך עיקר הטעם כמוש"ל בשם הגאונים ורק שדרך הגר"א לציין איזה מקור בש"ס מפורש. ובתה"ד סי' רס"ו כתב ג"כ דמוכח מסוגיא דזבחים הנ"ל דמילה לא מקרי תדיר גבי פסח יעו"ש דמסיק כן. ושם כ' ג"כ דעיקר טעם דמילה קדמה לשופר הוא משום שכך הסדר ברית אברהם ועקידת יצחק יעו"ש. [ועיין או"ח סי' תרצ"ג דפסק דמילה קודם למגילה משום ששון זה מילה וע' בהגר"א שתמה ע"ז וכ"ה בתה"ד סי' רס"ו. ובאמת צ"ע דאטו אחר המגילה לא מקיימה ששון זו מילה] וזה ברור בס"ד. ועוד דאין בזה אין מעבירין רק שהויי מצוה שהרי הצבור אין עושים רק המוהלים העוסקים בזה. וכבר ביארנו כי שהויי מצוה זמן מועט שפיר דמי בשביל צורך מצוה מן המובחר [ובפרט לפמ"ש הש"א דאף מצוה דרבנן מקרי רשות לגבי דאורייתא ושרי להקדימה ע"ש סי' י"ט. וה"ה הכא דהציבור אין עושים מצוה. אבל כבר כתבנו כי לענ"ד ז"א] ואף אם התוקע הוא המוהל. כבר כתבנו שהרי אין לו לתקוע בלי רשות הצבור כנ"ל: לה ועפמ"ש לבאר דחובת היום קדים למצוה שעיקר מצותה היה מקודם יש להעיר במ"ש הש"ך י"ד סי' ש"ה סקי"ב בשם שו"ת ראנ"ח דמילה ופדיון הבן מילה קודמת שלא לפדותו ערל. ולכאורה פדיון הבן עדיף דהוי חובת היום משא"כ מילה שנתחייב מאז. וי"ל דבנדון דידיה שם איירי שלא נתרפא עד יום ל"א ע"ש וא"כ השתא חל חיובו ושפיר מקרי חובת היום כמש"ל. וא"כ יש לדון דאם בפשיעה לא מל אותו עד יום ל"א פדיון קודם. ואי משום שלא לפדותו ערל כבר הקשה ע"ז בשו"ת צ"צ סי' קכ"ח וע' שו"ת שיבת ציון סי' נ"ד באורך בזה [ובצ"צ ושיבת ציון שם כתבו דלהכי מילה קדמה דילפינן לה מקרא דוישכם אברהם בבוקר יעו"ש. ותמוה דאטו האי קרא כתיב במילה הא האי קרא כתיב גבי עקידה וילפינן מינה בפסחים דף ד' לבדיקת חמץ ולכל המצוות יעו"ש דזריזין מקדימין מצפרא. וא"כ ה"ה לפדיון הבן וז"ב]. ועוד דמ"מ נ"מ אם יש שני תינוקת בבית אחד. אחד למול מילה שלא בזמנה שנדחה בפשיעה. ואחד לפדות די"ל דפדיון קודם דהוי חובת היום: לו אבל באמת יש לחלק בין מילה לפדיון. דמילה חובתה ביום השמיני והיא מצוה מיוחדת למול בזמנה. רק אם לא מל בזמנו מוטל עליו למול אח"כ אבל מ"ע דמילת שמיני אזדא מיניה. אכן בפדיון המ"ע שוה. אם יפדה ביום ל' או אח"כ. ורק שנקרא משהה המצוה ומחמיצה. אבל לא ביטל מ"ע [והחילוק דבמילה ידעינן מדכתיב בן שמונת ימים שאז מתחיל זמן חיוב מילה. וקרא דוביום השמיני ימול אתי למ"ע מיוחדת. וכן איתא להדיא בשבת קל"ב א'. אבל בפדיון דכתיב מבן חדש תפדה הוא רק הגבלת זמן שעד חודש אסור לפדותו וז"ב]. (ועיין בבכורות מ"ט א' בפירש"י ותוס' וב"ק י"א בתוס' ובמקו"א דברנו בזה בס"ד). ולזה לא שייך לקרוא לפדה"ב חובת היום כיון שזמנה נמשך תמיד. והרי זה דומה להא דסוכה ואח"כ זמן אם לא ישב בסוכה ביום ראשון דודאי בכניסתו ביום שני יברך סוכה ואח"כ זמן. ואף שהתחילה המצוה מאתמול. ואף שיש לחלק דשם צריך לישב בסוכה בשני הימים משא"כ בפדיון שאינו רק פעם אחת. בכ"ז הסברא ברורה כמובן וכיון דפדה"ב לא הוי חובת היום ממילא מילה קודמת דהוי תדירה לגבי פדה"ב וגם תדירה במצוות בי"ג בריתות כמו דאיתא בזבחים שם וגם היא בכרת ושקולה כנגד כל המצוות וכמוש"ל. ואף אם נתפוס דפדה"ב מקרי חובת היום. יש מקום להקדים מילה כמו דמקדמין לשופר. משום כל הני טעמי שכתבו הגאונים. וכהא דמקדימין ציצית לתפילין כמוש"ל. ועיין שו"ת יד אליהו סי' מ"א שדן שם לענין מילה בזמנה אי קודמת לשלא בזמנה וכתב דכיון דזמנה קבוע מקרי מקודש. ולא נזכר מהא דסוכה נ"ו שהזכרנו דחובת היום עדיפא. ובאמת יש מקום לומר דגם מילה לא הויא חובת היום כיון שאין היום גורם רק מספר הימים ללידת התינוק וכמובן. ומ"מ קדמה לשופר מכל הנהו טעמי שכתבו הגאונים כמוש"ל. וגם דהא הציבור אין עושים כלום והוי רק שהויי מצוה כמש"ל אות ל"ד בס"ד וכן עשיתי מעשה בב' תינוקת אחד מילה שלא בזמנה וא' פדה"ב באיש אחד תאומים והקדמנו המילה לפדה"ב. שוב ראיתי בשו"ת יד אליהו סי' נ"ד שהקשה על שו"ת ראנ"ח דהא פדה"ב הוא מצוה בשעתה וקודמת. ויישב בזה פירש"י קדושין כ"ט דבנו קודם משום בשעתה. ותמה על הא דקיי"ל בסי' ש"ה ס"ט דפודה עצמו תחילה דהא חביבה מצוה בשעתה ע"ש. והנה מ"ש בדינו של הראנ"ח כבר נתבאר בס"ד דלא שייך בזה מצוה בשעתה. וגם לא הזכיר הא דסוכה נ"ו שהזכרנו. ובסברתינו נדחה ג"כ מ"ש מהא דבנו קודם ג"כ. ומ"ש שם עוד בענין זה ע"ל סי' ג' מ"ש בזה בס"ד: לז והנה כבודו הזכיר ס' נשמת אדם. ועיינתי בו וראיתי כי לא כיון יפה בקצת דברים. ואמרתי להזכירם הנה. מה שהקשה שם בה' זהירת המצות בשבת כ"ג. דנר ביתו וקידוש היום נר ביתו עדיף משום שלום בית. תיפוק ליה משום דהחיוב דנר הוא קודם ואין מעבירין על המצות. וז"א דכבר ביארנו באות ז' דא"מ לא תלי במה שחל החיוב רק אם המצוה מזומנת לפניו