דברי מלכיאל א לח

קיי"ל בזבחים צ' ב' כל הקודם בהקרבתו קודם באכילתו. ולזה מחלקים לה"פ קודם שתי הלחם. והכי קאמר הש"ס אמר לך רב תנאי היא פי' שאין הדבר כדס"ד דמקשה בטעמא דמתניתין משום דתדיר קודם. אבל הטעם משום כל הקודם בהקרבה קודם באכילה כנ"ל. מדחזינן דאבא שאול פליג עלה משום דס"ל דמוספים קודמים וקדמה הקרבת מתירי חמץ להקרבת מתירי מצה. ומיושב שפיר דפליגי שם רבב"ח ורב בסוכה וזמן. ולא קאמרי מר הלכה כת"ק ומר הלכה כאבא שאול. וכה"ג מקשה הש"ס בכמה דוכתי. אבל לפמ"ש א"ש דלרב לא פליגי כלל ת"ק ואב"ש בסברא זו כנ"ל. וממילא מיושב דעת הרמב"ם דלא מייתי דין זה. דאנן קיי"ל דמוספין קודמין לבזיכין כמו"ש הרמב"ם ספ"ו מ"ה תו"מ. וגם כתב בפ"ט מה' תו"מ דכל הקודם בהקרבה קודם באכילה. וא"כ פשיטא שמחלקים תיכף את שתי הלחם. ואחר הקטרת בזיכים מחלקים לה"פ. וגם אבא שאול לא הוצרך לומר זה רק לחלוק על ת"ק ולהוכיח דמוספים קודמין. ולזה נקט הרמב"ם וכן הרשב"א חמץ קודם כתנא דתני הכי בירושלמי. משום דהכי הלכתא כנ"ל: וממילא מיושב שפיר קושיית התוס' דשפיר פסיק הלכתא כרב. ומתניתין לא קשה לרב. דאין הטעם כלל משום תדיר כנ"ל. וא"כ אין אנו צריכים לומר דלה"פ הוי חובת היום וא"כ מילה ג"כ אינה חובת היום. וכ"נ להוכיח ממ"ש התו' לתרץ דלהכי בעי קרא דתמידין קדמי למוספין. דלא נימא דמוספין הוי חובת היום ועדיפי טפי. ועיין תוס' ישנים יומא ל"ד בזה. ומבואר דעתם דתמידים לא מקרי חובת היום. ואף דאמרינן בזבחים צ"א דאהני קדושת יו"ט ושבת גם לתמידין זהו רק לענין דמקרי מקודש אבל לא לענין חובת היום. וצ"ל דחובת היום מיקרי רק דבר שאם יעבור זמנה צריך להמתין עליה זמן גדול עד שישוב זמן חיובה וחביבה מצוה בשעתה. וכן קרי לה בירושלמי פ' החליל חביב יעו"ש. וא"כ לפי"ז מילה ודאי לא עדיפא מתמידין ולא מקרי חובת היום. ועפי"ז מבואר מנהגינו שמקדימין בשבת ויו"ט תפילת מוסף למילה. דלכאורה קשה דהא מדינא זריזין מקדימין למצוות מצפרא כדאיתא בפסחים ו'. ורק תפלת שחרית מקדימין משום שזמנה עובר דק"ש מצוה להקדים כל מה שאפשר. ושוב סומך גאולה לתפלה. וגם י"ל דיאוחר דבר שנאמר בו ביום היינו מילה דכתיב ביום השמיני. לדבר שנאמר בו בבוקר דהיינו תפלת שחרית וק"ש. אבל מוסף קשה למה מקדימין. דהא מילה תדיר לגבי מוסף כנ"ל. וגם דמילה דאורייתא ותפלה דרבנן. ודאורייתא קדמה בשוים כמוש"ל. וגם דמילה שקולה כנגד כל המצוות כמ"ש טעם זה בב"י סי' כ"ה דציצית קודם לתפילין יעו"ש. אבל לפמ"ש א"ש דמוסף דהוי חובת היום עדיפא ממילה כנ"ל. ולפ"ז קמה גם נצבה קושיית כבודו דיקדימו שופר דהוי ג"כ חובת היום למילה: לא אכן בלא"ה קשה טובא לפ"ז מהא דמנחות מ"ט. דאיבעיא להו במוספין דהאידנא ותמידין דלמחר איזה קודם. ותיפוק לי' דמוספין הוי חובת היום. וצ"ל דכיון דילפינן מקרא דתמידין קדמי אף דמוספין חובת היום א"כ ה"ה תמידין דלמחר. אלא דלפ"ז תקשה דהיא גופא נילף דתדיר קודם לחובת היום. ואמאי קיי"ל סוכה ואח"כ זמן כנ"ל. ויש לדחות קצת עפמש"ל ואקצר. ועוד קשה אמאי קיי"ל מתפלל מוסף ואח"כ מנחה בברכות כ"ח. הא הוי חובת היום לגבי תמידין כנ"ל וקודם לתדיר. וא"ל דגלי קרא לתמיד שיקדים למוסף כנ"ל. דזהו בשל שחרית ולא בשל בה"ע: ולהכי נראה דבאמת חובת היום קרי. כל דבר שעיקר חובתו היום ויש לו זמן. ולזה תמידין ומנחה ומילה כולהו הוי חובת היום שפיר. ושכתבו התוס' ישנים ביומא ל"ד דמוסף הו' חובת היום לגבי תמיד. היינו דאי לאו קרא הו"א הכי דמוסף הוי טפי חובת היום והיינו דחביב טפי שבא לפרקים. וכעין זה איתא סוף שקלים שאברי ר"ח הניחו למעלה מן התמיד לפרסם שהוא ר"ח יעו"ש. ומשו"ה בעי בירושלמי שם למימר שיהא קודם בהקרבה ג"כ קודם מוסף שבת ע"ש. ובפרט לגירסא שלפנינו שם דשל מוסף שבת במערב ושל תמיד במזרח. דמערב חשוב ממזרח כידוע. ורק התוס' בסוכה נ"ד ב' גורסים להיפך ע"ש ועכ"פ הו"א הכי. אבל השתא דכתיב קרא דתמיד קודם למוספין. שפיר אמרינן דגם תמיד מקרי חובת היום כמו מוסף. ומיושב שפיר דלא גמרינן מינה להקדים זמן לסוכה. ונראה יותר כוונת התו"י הנ"ל דבלאו קרא ה"א דמוסף הוי חובת היום. פי' דהוי מקודש טפי מתמיד וכס"ד בזבחים צ"א באמת. יעו"ש דבעי למיפשט מהכא דתדיר קודם למקודש. וקרי לה חובת היום שלזה מקרי מקודש יותר. שקדושת שבת גרמה להקריב מוסף. ולזה צריך קרא דתמיד קודם וממילא נדע דאהני קדושת היום גם לתמיד. וכדמשני הש"ס בזבחים שם יעו"ש. וזה נכון בכוונתם בס"ד. ולהכי שפיר מקדמינן מנחה למוסף. וגם בהא דמנחות מ"ט מוספין לתמידין דלמחר. ואף שעדיין לא הגיע זמנן בכ"ז למחר יהיה חובת היום. והיינו דמבע"ל שם וע"ש בפירש"י בלשון שני שזהו כוונתו דקרי מקודש לחובת היום. ובש"א סי' ס"ב הקשה על פירש"י דבזבחים צ"א קרי מקודש אף כששניהם קרבים ביום אחד ולפמ"ש א"ש. וכוונת רש"י ליישב קושית התוס' במנחות שם וכן בזבחים צ"א. שהקשו דהא ה"נ מבע"ל בזבחים צ"א תדיר ומקודש הי קדים. ולמה לא מייתי הנהו פשיטותא דבזבחים גם במנחות וכן להיפך ע"ש. אבל לפמ"ש לרש"י א"ש דהך דמנחות לא שייכי כלל להך דזבחים. ואיירי דרך משל בחוה"מ שקדושת שני הימים שוים אף לגבי תמיד. כדאיתא בזבחים שם דאהני קדושת היום לתמיד ג"כ. ומ"מ מבע"ל דמוספין דהיום מקרי מקודש טפי מצד שהוא חובת היום כהא דסוכה ואח"כ זמן. ואף למ"ד שם זמן קודם היינו משום דמ"מ חייב עתה לברך זמן משא"כ הכא בתמידין דלמחר. או דילמא כיון דלמחר הוויין חובת היום כנ"ל תדיר עדיף וכ"נ שהבינו התוס' במנחות שם בדעת רש"י שהביאו שם מקודם לשון ראשון שברש"י דקרי מקודש בשביל שיום שבת ויו"ט קדוש טפי. והקשו ל"ל מייתי הנך דזבחים כנ"ל. ואח"כ הביאו לשון שני שברש"י. משמע להדיא דללשון שני ניחא להו קושייתם יעו"ש וזה ברור [ועיין שו"ת רעק"א סי' ט' שכתב דפשיטא דלא דחינן מצוה דהאידנא משום מצוה שיהא חיובה למחר אף דתדירה. ולענ"ד במחכ"ת הוא ש"ס מפורש במנחות מ"ט דאיבעיא להו כנ"ל. וגם מש"ש דתדיר קודם אף אי ליכא רק חדא והשני ידחה. והוצרך להביא מהרא"ש והמג"א. והרי הוא מפורש במנחות שם יעו"ש]: לב ודקאמרינן בסוכה נ"ו דסוכה הוי חובת היום לגבי זמן. היינו כפירש"י שם שבדין צריך לברך זמן בשעת עשיית הסוכה ורק שם איירי כשלא בירך. ולזה לא מקרי חובת היום כיון שעיקר חיובו מקודם. ואף אם היתה סוכתו מוכנת בכ"ז כיון שאפשר לברכה מקודם א"כ אין חיובה האידנא דוקא. והיינו נמי דקרי שתי הלחם עיקר ולה"פ טפל. כדפירש"י שם שעיקר סידורו בשבת שעברה. וכיון שהשולחן מקדשו בשעת הנחתו בשבת ראשונה ועתה הוא שעת אכילתו. וגם דאם נשאר הלחם עד שבת שלישית קרב אז. כדאיתא במנחות ק' וברמב"ם פ"ד מהתו"מ הי"ג. הרי שאין זמנו קבוע כלל. משא"כ שתי הלחם דעבר זמנו בטל קרבנו. ושפיר מדמה לה"פ לזמן. לפי שעיקר קדושתו ומצותו הוא בשבת שעברה כנ"ל וז"ב. ומבואר בפירש"י בסוכה שם. וכן יין דהתם אם היה שותהו קודם שבת ג"כ היה מברך עליו: וממילא מבואר דמילה הוי ג"כ חובת היום. ושפיר קדמה לשופר בשביל שהיא תדירה. ואף שיש לדון דשופר הוי שמצותו מחמת יו"ט של ראש השנה. משא"כ מילה דודאי לא שייך לומר דאהני קדושת יו"ט למילה כמו בתמיד דשם בא התמיד מחיובא דיומא. מ"מ י"ל דלהכי אהני אינך טעמי די"ג בריתות במילה וכה"ג. וכדאמרינן בזבחים צ"א דלהכי עדיפא מפסח אף דפסח מקודש [אך י"ל דפסח אינו מקודש שקרב בע"פ. ומיושב בזה דלאידך שינויא דמילה תדיר הוי לא