דברי מלכיאל א לו

דהלכה כן אף ביש שהות כהא דר"י דאיירי בשבע שעות כנ"ל. ומבואר דקאמר שם מקודם ר"י הלכה מתפלל מנחה ואח"כ ואח"כ א"ל ר"נ בר טובי' לר"ז הכי אר"י אין הלכה כר"י דאמר וכו'. והוא פלא דלמה שינה לשונו ממאמר הקודם דמשמע דתרי מימרי נינהו אבל עפ"י הירושלמי א"ש דאה"נ דתרי מימרי נינהו. דקמייתא איירי בשעה דחוקה ור"נ בר טובי' קמ"ל אף ביש שהות וכהא דר"י כנ"ל וכדמייתי בירושלמי להדיא כן בשם ר"נ בר טובי' כנ"ל: כה עכ"פ נתברר דמצוה עוברת אין לה דין קדימה רק היכא שהשעה דחוקה ואפשר שתיבטל וכעין הא דמ"ק ט' כמוש"ל אות י"ד אבל ביש שהות גדול שפיר תדיר או מקודש קודם כדין. אכן בשניהם שוים נראה דהעוברת קודמת כדמשמע בזבחים צ' דבשלמים של אמש ושלמים של יום מודו רבנן דשל אמש קדמי ואף שיש לדחות דלענין זה מודו רבנן לסברת ר"מ דקלקול בשר שהזכרנו. אבל הוא דחוק ויותר נראה דעוברת קדמה: סימן טו אם חדא דאורייתא וחדא דרבנן: כו והנה בחדא דאורייתא וחדא דרבנן דעת הצל"ח ר"פ אלו דברים בפשיטות דדאורייתא מקרי מקודש. והא דיין קודם ליום מוקי כשיצא ידי קידוש דאורייתא בתפלה ע"ש. אכן הש"א סי' כ"ב כתב להיפוך דאין לזה דין קדימה ודייק דמשמע דאיירי בכל גוונא אף בלא התפלל ערבית. וכתב הטעם דדרבנן לגבי דאורייתא הוי כדבר הרשות ולא שייך בזה דין קדימה. ולא ראו עדיין דברי ר"י חסיד בחי' לברכות נ"ב שכתב דלהכי קדים ברהמ"ז ליין משום דבהמ"ז מן התורה וגבי קידוש לא העיר בזה מאומה. נראה משום שפשוט לו דקידוש על היין הוא דרבנן כמו"ש הצל"ח: ומ"ש הש"א דהוי כדבר הרשות כבר כתבנו באות י"ח שסותר ד"ע בטו"א במגילה ומוכח כן בפסחים ס"ד דאף במחזיר הריקן דהוי רק טירחא בעלמא שייך בזה דין קדימה וע"ש מה שכתב בזה. אכן ממה שנתקשו שם התוס' והרא"ש פע"פ בזה קשה דהו"ל לשנויי כפשוטו דדאורייתא קדמה [עיין מג"א סי' ק"צ שהביא קושיא הנ"ל בשם הרא"ש ולפלא שלא הביא תוס' הנ"ל] וכבר הרגיש הצל"ח וכתב דאיירי באוכל כזית וכביצה דהוי דרבנן והוא דחוק דלא נזכר זה בתוס' וגם דסברא הוא דלא פלוג ותיקנו בהמ"ז קודם היין בכל גווני. והנה כבודו הקשה על הרא"ש דתיפוק ליה דלא שייך בזה כל טעמי דב"ה גבי קידוש ואדרבא בהמ"ז גורם ליין שיבא. והנה לא ראה דברי התוס' דברכות הנ"ל. וגם שהמהרש"א בזה שם תירץ דאף דליכא טעמי דב"ה מ"מ גם טעמי דב"ש לא שייכי בזה נראה כוונתו דכיון דשקולים הם ראוי לתקן כמו בכל ברכות על הכוס כגון קידוש והבדלה ואירוסין ונשואין ומילה שיין קודם משום לא פלוג. אבל זה צ"ע דהא שפיר י"ל שבהמ"ז גורם ליין וגם שכבר נתחייב בברהמ"ז ועדיין יין לא בא. ובתוס' ר"י חסיד ותוס' הרא"ש מתרצין באמת כן דבהמ"ז גורם ליין ע"ש. ונראה דברא"ש פע"פ הוא רק קיצור דברים דבתוס' הרא"ש שם מתרץ ג"כ הא דהוי היסח הדעת כתי' תוס' והרא"ש שם ואח"כ מתרץ כנ"ל אכן על התוס' קשה מה ס"ד כלל להקשות ולחפש תירוצים אחרים ע"ז: ונראה דהנה השטמ"ק בר"פ א"ד הקשה ג"כ דתקדום ברכת יין לברהמ"ז דיין הוי תדיר ותי' דבהמ"ז הוי סילוק. ועוד דברהמ"ז נמי תדירה היא בלא כוס עכ"ד. וקשה דברישא קרי ליין תדיר ובסוף קרי לברהמ"ז תדיר. אבל הכוונה דהתוס' מקשו לשיטתם בפסחים ק"ה ע"ב דברהמ"ז טעונה כוס אפילו ביחיד ע"ש וא"כ יין תדיר טפי דהא אפשר ליין בלא ברהמ"ז וא"א לברהמ"ז בלא יין וא"כ איכא שפיר טעמא דב"ה ולזה הוצרכו התוס' לתירוץ אחר. והשטמ"ק מתרץ דמ"מ ברהמ"ז תדירה לפי שהכוס אינו מעכב והרבה פעמים אין לו כוס ומברך בלא כוס. ועוי"ל דהשטמ"ק איירי למ"ד ברהמ"ז אינה טעונה כוס רק בשלשה ואתי שפיר טפי תירוצו. ותוס' ר"י חסיד והרא"ש דמתרצי שנויי אחריני היינו למ"ד דברהמ"ז אינה טעונה כוס ביחיד כנ"ל וגם שם יש תירוץ דברהמ"ז תדיר ע"ש [ולפמ"ש מיושב מה שקשה לי למה קרי ליין תדיר הא לא הוי רק מצוי. ובזבחים נ"א איכא תרי לישני אי מילה מקרי תדיר לגבי פסח כיון שאינה חובה קבועה ע"ש. אבל לפמ"ש א"ש דא"א לברהמ"ז בלא כוס וגם ישנו בקידוש והבדלה וכדומה ושוב ראיתי בש"א סי' כ"א שכ"כ ויש להאריך בזה דבאמת עדיין אינו מיושב ואכ"מ]: כד ועפי"ז מיושב ג"כ שלא תירצו דברהמ"ז דאורייתא. דנראה ברור דנהי דאורייתא קודם לדרבנן זה רק בשוים אבל אם דרבנן תדיר או איזה חשיבות אחרת שיש לה דיני קדימה קודמת גם על דאורייתא וכן מוכח בפסחים ק"ה ע"ב דפריך דתקדום הבדלה לברהמ"ז משום חביבה מצוה בשעתה והא בהמ"ז מה"ת והבדלה דרבנן לרוב הפוסקים ובפרט דשם איירי שהבדיל כבר בתפלה ע"ש בסוגיא. אבל הדבר כמו"ש דכיון דאיכא טעמא דמצוה בשעתה קדמה וכ"נ פשטות המשנה דאמרי ב"ה יין קודם ליום משום תדיר. ומ"ש הצל"ח שקידש בתפלה הוא דוחק כמו"ש הש"א וכ"נ דעת הר"י חסיד שהזכיר סברא דאורייתא קודם ומ"מ לא פירש גבי יין קודם ליום מאי טעמא והיינו כמ"ש [ובפרט לפמ"ש במקו"א די"ל דלדידן אין יוצאין בתפלה בקדוש דהא בעינן להזכיר בקידוש יציאת מצרים כדאיתא בפסחים קי"ז ע"ב וע"ש ברשב"ם ואכמ"ל בזה] ולזה הקשו שפיר התוס' דכיון דס"ל דיין הוי תדיר לגבי ברהמ"ז לזה יקדים אף דהוי דרבנן. והר"י חסיד שתירץ כן היינו משום דס"ל דלא הוי תדיר וכמש"ש דברהמ"ז הוי תדיר ע"ש. ומ"ש מפסחים ק"ה ז"א דשם איירי שלא התחיל לאכול כמוש"ש התוד"ה וש"מ כוס וא"כ לא נתחייב עדיין כלל בבהמ"ז. ונדחה ג"כ הערתי לעיל אות כ"ב בזה. ועיין ירושלמי ר"פ א"ד בזה ואקצר. עכ"פ נלע"ד דלא כהצל"ח והש"א רק בשוים דאורייתא קודם ובאין שוים תדיר או מקודש קודם וכן מוכח לפמ"ש התוס' ריש נזיר דקידוש על היין דאורייתא. ומ"מ ס"ל לב"ה דיין קדים וכן בשבת כ"ג איתא דקידוש נדחה מפני נר ביתו ונר חנוכה. והר"ן הקשה שם איך נדחה מצוה דאורייתא משום דרבנן ותירץ דיין מדרבנן אבל למ"ד יין מה"ת עכצ"ל כנ"ל. וגם הר"ן לא קאמר רק כשתבטל המצוה לגמרי ולטעמיה אזיל דס"ל גבי מגילה ג"כ דמבטלין עבודה זה רק כשישלים העבודה אחר הקריאה ע"ש והובא ברמ"א סי' תרפ"ז. אכן כבר חלקו שם הפוסקים ע"ז וע"ש בט"ז ומג"א וביאור הגר"א וע"ש בסק"ו שהביא הך דשבת ולא הביא שכ"כ הר"ן בעצמו שם. ויש עוד להעיר בזה מהא דמצה ומרור למ"ד דיוצא בטיבול ראשון ואקצר. וע' תוס' פסחים ק"כ ע"א ד"ה באחרונה. ובסוגיא שם ק"ק דקאמר שם שאוכל כזית מצה באחרונה אף אי בראשונה עדיף מ"מ שרי לכתחילה ולא אמרינן חביבה מצוה בשעתה כדאמרינן בדף ק"ה גבי הבדלה וצ"ל דלא שייך בשעתה רק בהבדלה שעיקר זמנה בסוף יום השבת תיכף כמובן. ומזה ראיה דבדבר הרשות שרי להקדים לדבר מצוה. אך יש לומר דהאכילה הוי משום עונג יו"ט ויש בזה, קצת מצוה דרבנן עיין ש"א סי' ס"ח ואקצר. ועיין שו"ת יד אליהו סי' מ"א שהקשה בהא דסי' תפ"ט שקידוש קודם לספירה משום עיולי יומא דתיפוק ליה דקידוש דאורייתא וגם דקידוש תדיר. ולק"מ דשם איירי גם בקידוש יו"ט דלא הוי תדיר. גם קידוש יו"ט הוא דרבנן עיין מג"א סי' רע"א וגם דכבר קידש בתפלה וכמש"ל. עכ"פ שמענו דעתו להקדים דאורייתא לדרבנן וכ"נ דעת הרעק"א בחי' בסי' תפ"ט יעו"ש וזה רק בשוים כמו"ש. ורק הא דמשמע בי"א הנ"ל דקרי דאורייתא מקודש וכמ"ש ג"כ הצל"ח ז"א לענ"ד והוי רק מעלה בעלמא להקדים כמו דחשיב טובא בזבחים פ"ט דקדמי אף שאינם מקודשים ע"ש: