דברי מלכיאל א לה

בדף צ"א וכמוש"ל. וא"כ מבואר דכשבא השני ג"כ אז מקודש קודם ולפי"ז קשה דקתני בתוספ' אימתי בזמן שבאו שניהם כאחד וכו' משמע דאם בא אחד קודם אף שעתה שניהם עומדים לפניך קרב קודם הבא קודם. ולכאורה רציתי לומר דלא קאי הא דתוספתא רק על בבא דפרים ואלים דתני קודם לזה שם וכן ברמב"ם ספ"ט מה' תו"מ אבל לא לענין תדיר ומקודש דחשיבתם ילפנין מקראי וכ"נ בכ"מ שם שכתב דקאי על פרים ואלים ומנחת איש ואשה משמע אבל לא אתדיר ומקודש. ובשו"ת יד אליהו סי' מ"א הבין דקאי אכולהו אף אתדיר ומקודש ע"ש. אבל מרש"י דמייתי להא דתוספתא אהא דשלמים וחטאת לא משמע הכי כנ"ל וצ"ל דמפרש לה דלאו דוקא קאמר שבאו שניהם כאחד. רק שעומדים שניהם כאחד ונקט באו כאחד דאי בא קודם ל"ל הקריבו קודם. והבא ראשון קרב ראשון מפרש כמוש"ל שהשני אינו מזומן עדיין לפניו. ועכ"פ בזה ס"ל לרש"י ורמב"ם כמוש"ל דאם עומדים שניהם מוכנים לפניו אז המקודש או התדיר קודם אף שהאינו תדיר בא קודם ורק בהתחיל כגון שחט וכדומה אז יגמור]. [ובכ"מ שם פ"ט מה' תו"מ הל"ג ראיתי שכתב עמ"ש הרמב"ם דאם שחט של אינו מקודש קודם למקודש. דאף שבש"ס נזכר תדיר מכל ס"ל לרמב"ם דתדיר ומקודש שוים בזה ע"ש. ותמיהני דהא מדמי לה הש"ס להדיא כדבעי למפשט מהא דשלמים וחטאת] וכה"ג צ"ל בדברי הרמב"ם פ"ט מה' תו"מ הל"ד שכתב אם נשחטו שניהם כאחד ממרס בדמו עד שיזרק דם התדיר ע"ש. ולכאורה קשה אמאי נקיט נשחטו כאחד דהא מפורש בסוגיא דזבחים צ"א דאף אם שחט קודם שאינו תדיר ואח"כ התדיר ג"כ ממרס בדמו יעו"ש דפשיט לה מפסח ותמיד. ועכצ"ל כמו"ש דלאו דוקא נשחטו שניהם כאחד רק ששחוטים לפנינו כאחד. ואפשר לומר דקמ"ל רבותא דבשחט תדיר לבסוף י"ל שאינו רשאי להפסיק באמצע כיון שכבר התחיל בו והפסיק בשאינו תדיר משא"כ בנשחטו כאחד. אבל ז"א דבנשחטו כאחד לא קמ"ל מידי דהא הוי כמו באו לפניו שניהם כאחד דמ"ש וכמוש"ל ועכצ"ל כנ"ל דלאו דוקא. ויש לדחוק דאיירי שאינו תדיר בא קודם רק נשחטו כאחד אבל ז"א כמובן וז"ב דל"ד נקיט. עכ"פ כיון שביארנו שיטת התוס' והרמב"ם בס"ד קשה טובא דמוכח דמקודש קדים למצוה עוברת כנ"ל: כב ועוק"ל מהא דזבחים פ"ט ע"ב דמבעיא לן שם דם חטאת ואיברי עולה איזה קודם וכן דם עולה ואימורי חטאת ולא איפשטא ע"ש. וקשה דתיפוק ליה דזריקת דם הויא מצוה עוברת דדם נפסל בשקיעת החמה כדאיתא בזבחים נ"ו ע"א והקטרת איברים ואימורים כשר כל הלילה כדתנן ריש ברכות ומגילה כ' ע"ב. ואף דאיתא בפסחים ס"ח גבי הקטרת אימורים דחביבה מצוה בשעתה ודוחה שבת יעו"ש ומבואר שעיקר זמן הקטרה הוא ביום. מכל מקום כיון שכשר כל הלילה לא הוי זמנה עוברת. ויותר מזה כתב המג"א סי' רפ"ו והש"א סי' י"ט דמנחה שיש לה תשלומין לא מקרי מצוה עוברת. ואף דשם מבואר דביש שהות מנחה קודם למוסף הנה זה קשה באמת על המג"א והש"א דהא לר"י מוסף קודם משום שזמנו עובר אף ביש שהות. וצ"ל דתשלומין גרע טפי כדאיתא בברכות כ"ו דמ"מ שכר תפלה בזמנה לא יהבי ליה ע"ש ולזה דוקא באין שהות מוסף קודם לרבנן. וא"כ ה"נ גבי אימורים אינו בתורת תשלומין כלל רק מצותו כן. וצריך לדחוק ולומר דדמי לתשלומין. וכה"ג יש לעורר ביומא ל"ג דאיכא דזמנם עובר יעו"ש ואקצר. ועיין פסחים ק"ה ב' דפריך שיקדים הבדלה לבהמ"ז משום חביבה מצוה בשעתה אף דבהמ"ז אינו מברך רק עד שיתעכל המזון כדאיתא בברכות נ"ג והבדלה מבדיל והולך כדאיתא התם ודוחק לומר דעדיפא משני אבל ז"א כמש"ל אות י"ז יעו"ש. והא דקאמר שם דמקדש בלילה אף שלא יהא לו לכבוד יום משום חביבה מצוה בשעתה משמע ג"כ דלא כהמג"א וש"א הנ"ל דהא חזינן לאו כלום הוא זה ומזה קצת ישוב להא דאימורין שהזכרנו: כג ובישוב כל הנ"ל נלענ"ד דלא שייך דין זה דמצוה עוברת קודמת רק היכא שהזמן קצר וקרוב הדבר שאם יעשה אחת וישהה מעט לא יוכל עוד לעשות האחרת אז מצוה עוברת קודמת. וכעין הא דר"י דס"ל מוסף עד שבע שעות ומנחה התחלת זמנה שש ומחצה. וא"כ אין לו רק חצי שעה והוי זמן קצר וכבר מצינו ר"פ אין עומדין שיעור שעה לתפלה בחסידים הראשונים ובמק"א בארנו אי הוי שעה דוקא. וכן מצינו במנחה שבחצי שעה קודם הזמן חיישינן לפשיעה וכ"כ הפוסקים גבי ק"ש דערבית שיעור חצי שעה ובכה"ג בכ"מ שפיר מצוה עוברת קודמת אבל כשהזמן גדול כמו לרבנן גבי שלמים של אמש וחטאת שהזכרנו. דודאי לא איירי כשהזמן קצר ואם יאכל החטאת יבאו השלמים לידי נותר. דאז מודו רבנן ששלמים קודמים דכיון שדיני הקדימות אינם לעכב כמו דאיתא במנחות מ"ט ודאי לא נעבור בשביל זה בידים על לא תותירו ורק פליגי היכא שעוד היום גדול ומ"מ ס"ל לר"מ דשלמים קודמין מפני בזיון שמתקלקל צורת הבשר כפירש"י שהביאו התוס' וגם התוס' שחלקו על רש"י כוונתם ג"כ דיש לחוש שמא יבא לידי נותר דאיכא תרתי ביטול עשה דאכילת קדשים ול"ת דנותר וגם דאכילה היא פעולה נמשכת הרבה וגם לפעמים כשיאכלו החטאת יהיו שבעים ויהיו אסורים לאכול השלמים משום אכילה גסה אבל בעלמא גם ר"מ מודה וכמו"ש. ולזה בתמיד דקודם למוסף לא אמרינן טעמא משום דזמנו עובר ג"כ מש"ה דכיון דנמשך זמנו ד' שעות לא חיישינן להכי וכדאיתא בפסחים נ"ח זמן הקרבתו שעה אחת ע"ש ברש"י וכן בהא דאימורים ודם שהזכרנו ג"כ לא שייך זה שדם זמנו כל היום. ואם באמת אין שהות וזמנו עובר ודאי י"ל דדם קודם. אך לפמש"ל דלא כהמג"א והש"א דתשלומין לא מקרי אינה עוברת וכן מפורש בירושלמי פ"ד דברכות וכבר תפס על המג"א בדגמ"ר שם ובק"א על הש"א יעו"ש וגם הוכחנו מהא דפסחים ק"ה דחביבה מצוה בשעתה דוחה לדיני קדימה א"כ י"ל דאימורים קדמי וכמוש"ל דהוי כעין תשלומין ואכמ"ל בזה: כד ועפ"ז יש ליישב הא דאיתא בירושלמי פ"ד דברכות ה"א ר"ח בשם ר' יוחנן תפה"מ ותפלת המוספין תפלת המנחה קודמת. הוון בעון מימר כשאין ביום שהות להתפלל שניהם אבל אם יש ביום כדי להתפלל שניהם תפלת מוסף קודם ר"ז בשם ר"י וכו' ר' נתן ב"ר טוביה בשם ר"י אפילו יש ביום כו' מנחה קודמת והוא היפך דעת המג"א כמש"ל וצריך להבין למה מסתברא ליה טפי באין שהות דאדרבא ביש שהות מסתבר טפי דתדיר קודם עיין תוס' ר"פ כל התדיר ועיין מנחות מ"ט וע' תוס' שבת כ"ג ע"ב ובשו"ע סי' תרפ"ז בהג"ה. ונראה משום דמצינו בקרבנות לעולם מוסף קודם לתמיד של בין הערבים אף אם שהו להקריב המוסף עד אחר שבע ועיין ר"ה ל' ע"ב תוס' ד"ה ונתקלקלו מ"ש בזה. אבל היכא דליכא רק כבש אחד מבואר במנחות מ"ט דתמיד קודם למוסף ורק בתמידין דלמחר מבעיא ליה שם אבל בתמיד דהאידנא פשיטא דקדים ע"ש ולזה ס"ד דביש שהות מוסף קודם כדין ובאין שהות מנחה קודם דתפלות כנגד תמידים תקנום ומייתי עלה דמ"מ מנחה קודם. ולכאורה קשה למה בעי למימר הכי דהא קתני בברייתא דבש"ס דילן מתפלל מנחה ואח"כ מתפלל של מוסף אלמא דאיירי ביש שהות ועיין בקו"א לש"א שהרגיש בזה ולפמש"ל א"ש בס"ד. דבאמת א"א לצמצם כ"כ אם אפשר להתפלל שניהם או לא ורק כשרואה שהשעה דחוקה צריך להתפלל אותה שצריך להקדים ואם ישאר לו פנאי יתפלל גם תפלה השניה. ולזה ס"ד דירושלמי לפרש הברייתא דה"ק היו לפניו ב' תפלות וכו' פי' והשעה דחוקה דהיינו אין שהות כנ"ל מתפלל מנחה ואח"כ אם ישאר לו עת מתפלל מוסף. והוי הך דרבנן דומיא דר"י דאיירי בשעה דחוקה כמוש"ל. וע"ז פושט הירושלמי דרבנן איירי אף ביש שהות והוי ממש דומיא דר"י דאיירי בשבע שעות וע"ז פליגי רבנן והוי שהות טובא [וע"ש עוד בירושלמי דמייתי לחלק בין מנחה גדולה לקטנה ומשמע שאינו מפרש כנ"ל ועיין ברא"ש שם ואקצר] ועפ"ז מדוקדק לשון ש"ס דילן דאר"י אין הלכה כר"י דאמר מתפלל מוסף וכו' ולא אמר כפשוטו הלכה כרבנן וכמו שהקשה הש"א. אבל למ"ש א"ש דדייק