דברי מלכיאל א לד

התוס' ישנים שם שכתבו לדחות הא דבבוקר די"ל דמ"מ לא קדים ע"ש. ותיפוק ליה דמ"מ זמנה עוברת. ועוד קשה לי דהא בזבחים צ' ע"ב בשלמים של אמש וחטאת של היום ר"מ אומר דשלמים קודמים וחכמים אומרים חטאת קודם. ופ' התוס' שם דאיירי לענין אכילה לפי דשלמים אין נאכלים רק עד הלילה וחטאת נאכל גם כל הלילה להכי ס"ל לר"מ דשלמים קדמי וכ"כ הלח"מ פ"ט מהתו"מ בדעת הרמב"ם דמפרש לה לענין אכילה כדעת התוס' יעו"ש. הרי דאף דשלמים של אמש זמן אכילתם עובר מ"מ ס"ל לרבנן דחטאת קדים והכי קיי"ל וכ"פ הרמב"ם שם. וא"כ מבואר דר"י דברכות שם ס"ל כר"מ דהכא דס"ל דמצוה עוברת קדמה אף שחטאת מקודש. אבל רבנן פליגי עלה. והתוס' הביאו שם בשם רש"י לפרש דשלמים קדמי משום שהוא זלזול להשהותן דצורת הבשר מתקלקלת. והקשו התוס' דל"ל זה תיפוק ליה דזמנה עוברת. עכ"פ משמע דרש"י לא ס"ל אף לר"מ סברא זו לזה הוצרך לדחוק משום שהוא זלזול גדול ומ"מ רבנן פליגי עלה. ורק בשלמים של אמש ושל יום מודו שם דשל יום מוקדם. אבל במקודש או תדיר ודאי מקודש או תדיר קדמי. ועל פי זה נראה ליישב מה שקשה בסוגיא דברכות שם דאמר ר"י אין הלכה כר"י דאמר מתפלל מוסף ואח"כ מנחה. דל"ל למימר זה כיון דבלא"ה קיי"ל דמוספין כל היום וממילא דינא הוי הכי דתדיר קודם ועיין בזה בצל"ח ובש"א סי' י"ט. ולפמ"ש א"ש דהכי קאמר ר' יוחנן דאף לדברי ר"י דס"ל דמוספין בשבע שעות ג"כ אין הלכה כמותו דמוסף קודם רק מנחה קודם דתדירה אף שמוסף זמנו עובר. ולזה הזכיר בלשונו דאמר מתפלל וכו' ולא אמר סתמא אין הלכה כר"י והטעם משום שפוסק כרבנן דר"מ בזבחים שם: כ ובאמת קשה על פי' התוס' והרמב"ם הנ"ל שפירשו הא דשלמים של אמש לענין אכילה דבדף צ"א שם איתא דאיבעיא להו בקדם ושחט שאינו תדיר ובעי למיפשט מהא דשלמים של אמש וחטאת של היום דשלמים קודמים הא דיום דומיא דאמש וה"ד דקדים שחטיה לשלמים חטאת קודם ודחי דלמא שלמים דאמש וחטאת של היום משכחת לה דשחטינהו לתרווייהו אבל לא שחטינהו לתרווייהו תיבעיא לך ופירש"י שם דס"ד דמיירי בבאו שלמים אמש ושחטם היום דאי לא שחטם פשיטא דחטאת קודם. ודחי דשחט תרווייהו וזה שייך רק למאי דפירש"י שם דאיירי לענין הקרבה אבל אי לענין אכילה תק מה פושט מהכא ומאי קאמר דשחט חדא דהא איירי בשחוטין. וכבר הקשה זה בצ"ק ונשאר בקושיא. ונראה שלזה פירש"י שהובא בתוס' הטעם משום זלזול שצורת הבשר מתקלקלת והקשו התוס' דנימא משום שזמן עובר. אבל לפי פירושו מיושב סוגיא הנ"ל לפמש"ל אות י"א דטעם דקדם ושחט הוא ג"כ משום זלזול שיהא הקרבן מוטל וימתין עד שחיטת האחר ולזה דייק דדוקא זלזול גדול כזה שמוטל הבשר מאתמול אבל בקדם ושחט לא דאלת"ה לשמעינן בקדם ושחט וכ"ש במוטל מאמש וס"ד דאין חילוק בין אם כבר שחט החטאת בין אם רוצה לשחטו עתה דמ"מ בשר השלמים קודם באכילה. וע"ז דחי דאיירי דוקא ששחט שניהם וא"כ גם בשר החטאת מוטל ולזה בשניהם של יום חטאת קודם. ולפי"ז יש ליישב גם פי' התוס' דטעמא משום מצוה עוברת דה"ה של יום בשחטן קודם הוי זלזול ומשמע ליה דזה שקדם ושחט מקרי מוטל בבזיון נגד זה שנשחט אח"כ או דמשמע ליה דאיירי אף בלא נשחט החטאת כמש"ל. ודחי דשחטינהו תרווייהו ולזה צריך דוקא של אמש משום מצוה עוברת אבל בזיון אין כאן כיון ששניהם שחוטין וכ"ז דחוק: כא ולכאורה קשה בסוגיא שם דפשיט מר"מ מדיוקא ולא פשיט דחכמים אמרו שם להדיא דאף בשל אמש חטאת קדים וצ"ל דרוצה לפשוט דאף ר"מ ס"ל הכי. ולמאי דדחי ג"כ י"ל דבקדם ושחיט מודו רבנן דשלמים קדמי. והתוס' הקשו שם ד"ה דשחטינן דלתני בשלמים וחטאת של יום וקדם ושחט של שלמים דשלמים קדמי. ותרצו דאמש היינו נמי כעין של אמש וכגון דקדם ושחט ע"ש. ולא הבנתי דבריהם דהא לא מצי תני בכה"ג דבהא לא פליגי רבנן נמי וכנ"ל. ועו"ק דהא משמע דמשני דבקדם ושחטו אף לתנא מספקא ליה וגם מה קושיא היא זו דבעי תנא לאשמעינן דינא אם שחטינהו לתרווייהו ושלמים של אמש. וגם תירוצם צ"ע דאכתי תפשוט ודפליגי בה. וגם ל"ל משני הש"ס הכי דהיינו של אמש והא גופא מבעי"ל אי של אמש דוקא או כעין של אמש. וגם שכתבו בדבריהם לענין הקרבה והם מפרשים לענין אכילה כנ"ל. ואף שיש לדחוק קצת בזה דהא גופא קשה ל"ל תנא לעניין הקרבה אך זה אינו כמובן. ועוק"ל טובא בסוגיא שם דדייק הא דיום דומיא דאמש דקדים ושחט חטאת קדים דא"כ תקשי רישא דמתניתין דקתני שלמים של אמש ושלמים של יום שלמים של אמש קודמים משמע הא דיום דומיא דאמש דקדים ושחט שלמים בתראי קדמי וזה ודאי אינו. וגם למ"ש התוס' כעין אמש הא הפשטן אכתי לא ידע מזה. וראיתי בצ"ק שהקשה דדילמא נקט של אמש להודיע כחן דרבנן ונשאר בקושיא ולפלא שלא הרגיש יותר דנפשוט מדרבנן וכמוש"ל ונראה דמכל הקושיות שהזכרנו הוכיחו התוס' דהא דמייתי הש"ס אינו משנתינו כלל דמשנתינו פשיטא דאיירי לענין אכילה ולישנא דמתניתין מוכח דכבר התחיל בדיני אכילה כל הקודם בהקרבה קודם באכילה ע"ש וע"ש בתוי"ט על המשנה הזאת וגם דלשון המשנה שלמים של אמש קודמין ובש"ס מייתי של אמש קודם לשל יום אך זה מצוי בש"ס. ולזה משמע להו דהש"ס מייתי ברייתא דקתני הכי דשלמים של אמש קדמי לחטאת של יום וידעו דאיירי לענין הקרבה ולהכי לא מייתי כלל פלוגתא דר"מ וחכמים דבזה כו"ע מודו דכל הבא קודם קרב קודם כדתנן בתוספתא. ואף דזה פשיטא ליה דכיון שכבר בא גם הקרבן השני לפניו שוב אין כאן דין אין מעבירין רק תדיר או מקודש קודם כמוש"ל. והתוספתא איירי שהשני עדיין לא בא לפניו ממש רק שיודע שתיכף יובא לפניו או שרואה מרחוק שמביאין לו מ"מ כיון שעומד מאמש הוי בזיון טפי וקדמי לחטאת של יום ומדמי ליה לקדם ושחט. והנה רש"י פי' דע"כ איירי בשחט ג"כ דאלת"ה פשיטא דחטאת קדים ע"ש. וקשה דא"כ כי מוקי דשחטינהו לתרווייהו תיקשי ג"כ דחטאת קודם כיון דפשיטא ליה שאם שניהם עומדים בשוה חטאת קודם. דאלת"ה לוקמא כשעומדין שאינם שחוטים וכמו שהרגיש רש"י זה על הפשטן וצ"ל דכיון ששחט השלמים מקודם הוי זלזול טפי להמתין עד אחר זריקת החטאת כיון דבלא"ה עמדו עוד מאמש ואף דגם החטאת נשחט. אולם לפמ"ש י"ל דשפיר מדמי של אמש לקדם ושחט ודחי דאיירי שנשחטו שניהם והוי בזיון טפי וכנ"ל. ומדוקדק דמסיק אבל לא שחטינהו לתרווייהו תבעי דהול"ל אבל שחט לשלמים תבעי ולמ"ש י"ל הכוונה שלא שחט שום אחד מ"מ תיבעי לקדם ושחט וכמוש"ל. והתוס' נראה שהוקשה להם ל"ל לומר שנשחטו שניהם ולא כפשוטו כנ"ל. ואי כפירש"י תיקשי דהשתא נמי שניהם שוים וכמוש"ל וגם משמע להו דוחק מ"ש לצרף בזיון דאמש לבזיון דשחיטה קודם ובאמת הוא דוחק גדול. לזה פרשו הם דמעיקרא מדמי לה כנ"ל ודחי ששחט שניהם פירש ששלמים באו תחילה ושחטם ואח"כ בא חטאת ושחטו דשלמים קדמי כיון ששחטם בהיתר. אבל אם כבר בא החטאת ועבר ושחט השלמים ואח"כ החטאת פשיטא דחטאת קודם אבל בשחט שלמים לחוד תיבעי. וע"ז הקשו דא"כ למה נקיט אמש דאפילו דהיום רק ששחטם קודם ביאת החטאת. והיינו דתרצי כעין אמש להורות שבאו בהקדם גמור כנ"ל כן יש ליישב דברי התוס' דזבחים. אכן הרמב"ם שלא הביא הך דשלמים של אמש לענין הקרבה משמע דמפרש הסוגיא כפשוטה דפשיט מהמשנה. וצ"ל לדידיה הא דתנא רישא שלמים של אמש הוא אגב סיפא. ולשון הש"ס היכא משכחת לה בשחטינהו לתרווייהו משמע כן דאיירי לענין אכילה דאי להקרבה הול"ל דילמא התם איירי בשחט לתרווייהו ויש לדחות. ועוד יש לפרש באופן אחר ואקצר [ולפירש"י שפי' לענין הקרבה ומייתי במשנה שם מתוספתא דהבא קודם קרב קודם וצ"ל כוונתו לאו דוקא בא לחוד רק ששחטו ג"כ כפירש"י