דברי מלכיאל א לג

דברישא מפורש להיפך כנ"ל וגם דעת התוס' כן וכמוש"ש הוא בעצמו. רק בזמן מועט ואפשר לעשות המצוה מן המובחר שרי להשהות ולהעביר במצוה אחת שזהו כבודה. ובמנחות ס"ד דפריך למה מביאין מן הקרוב צ"ל דהכוונה למה דוקא מן הקרוב ומספקא ליה אי אף בשיש ברחוק תבואה מובחרת (והא דמכניס וזטחא אלפא לסולת במנחות פ"ג צ"ל דהוי רחיק טובא והכא צריך לקצור בלילה ולא יגיע לשם כלל) ומשני אבע"א משום כרמל ואבע"א משום אין מעבירין. ולכאורה קשה למה לי טעמא דכרמל כיון דאיכא אין מעבירין. אבל באמת נ"מ לדינא בין אלה הב' טעמים דאי משום כרמל אף אם תבואה מובחרת ברחוק מ"מ יקצור בקרוב שיהא כרמל. אבל אי משום א"מ אם יש מובחרת ברחוק שפיר יכול לעבור על הקרוב ולקצור ברחוק כנ"ל. ונראה דשני הטעמים אמת. ואם אינו רחוק כ"כ עד שלא יהא כרמל אז שייך א"מ דא"מ שייך אף בפסיעה אחת ואם ברחיק מובחרת צריך לטעם דכרמל. ודינו דהרדב"ז מבואר מאד כמו"ש דבשני מצות ודאי אין מעבירין אף שהשנית חשובה כנ"ל. ואף אי נימא דתפילה מקרי מצוה אחת שבארנו דזמן מועט ראוי להמתין לעשותה ביתרון הכשר. מ"מ הכא בתפוס יש לחוש שיחזרו בהם ולא יניחוהו וכדאיתא בפסחים צ"א דחיישינן דילמא הדרי בהו. אבל יותר נראה דתפלה הוי ב' מצות וכל יום חיוב בפ"ע. ועיין שו"ת ח"צ סי' מ"ה שביאר שמותר להפסיק אם התחיל במצוה כדי לעשותה ביתרון הכשר. ואין בזה משום בזיון והעברה והיינו כמו"ש. ועיין מל"מ פ"א מה' מגילה מ"ש בדברי הר"ן שפסק בספק מוקף חומה מימות יב"נ קוראין בי"ד שלא להחמיץ המצוה. ודבריו ש"ס מפורש במגילה ו' ע"ב וכמוש"ל. והקשה המל"מ מהא דמנחות מ"ט וחילק בין ב' מצות למצוה אחת. וכתב המגיה שעפ"ז מיושב קו' הח"צ על הרדב"ז. ומבואר דס"ל דתפלה מקרי מצוה אחת ולענ"ד כמוש"ל. ובעיקר קו' המל"מ לענ"ד לא דמי דשם יש סברא דהמצוה האחרונה עדיפא משא"כ הכא דשניהם שוים. ואדרבא רוב העולם קורין בי"ד ואכמ"ל בזה: יח ונראה דמ"מ יש חילוק בין שהויי מצוה ובין אין מעבירין לפמש"ל אות ז' דא"מ לא שייך רק כשהמצוה מוכנת לפניו ולא בהגעת זמן. אבל שהויי מצוה שייך אף שאינה מזומנת לפניו ממש (ובזה יש ליישב דברי הטו"א במגילה ו' שכתב דשם לא שייך כ"כ א"מ דהא שם אין המגילה מוכנת לפניו. ודחוק דרש"י ותוס' לא פירשו כן וכמש"ל) ואף שהטעם אחד מ"מ לא שייך בזה לשון העברה וזריזין מקדימין הוא לענין להקדים ביותר. אבל שהויי מצוה מקרי כשהוא כבר פנוי ובידו לעשותה ומשהה אותה. ומיושב קו' הטו"א שם מהא דזריזין. ועפ"ז מבואר דברי הרמ"א או"ח סי' כ"ה ס"א שכתב שם המחבר שיניחו ציצית ואח"כ תפילין ולזה יזהרו שלא יפגעו בתפילין קודם כי אז יצטרכו להקדים תפילין לציצית שלא לעבור על המצוה. וכ' ע"ז הרמ"א מיהו אם תפילין מזומנים לפניו בידו ואין לו ציצית. א"צ להמתין על ציצית רק יניח תפילין וכשמביאין טלית מעטפו עכ"ד. והוא נפלא מה חידש הרמ"א שהרי מפורש זה גם במחבר. ובמג"א שם סק"ב כתב בטעם הרמ"א דשהויי מצוה לא משהינן אף שיעשנה בדרך מובחר ע"ש דמייתי מהא דמנחות ע"ב חביבה מצוה בשעתה. ותמוה דל"ל לחדש טעם ומי סני טעם המחבר משום אין מעבירין. אבל כוונת הרמ"א נראה דלאו דוקא נקט בידו. רק שהם מזומנים ברשתו ובביתו וציצית צריך עוד להביא ולא שייך בזה א"מ כיון דלא פגע בתפילין. מ"מ כיון שהם מוכנים ברשותו יניחם ולא ימתין על הטלית. ומבוארים דברי המג"א שפי' הטעם משום שהויי מצוה דבזה שייך רק שהויי מצוה כנ"ל. ומ"ש המג"א דאין משהין לעשותה מן המובחר אף שבארנו דבזמן מועט משהין. זה שייך במצוה אחת כמוש"ל הטעם שהוא כבוד המצוה. אבל בשתי מצות לא שייך זה. דמ"מ איכא קמת שהיה במצות תפילין. ורק ראיית המג"א מהא דחביבה מצוה בשעתה צ"ע. דשם עיקר זמן הקטרה הוא בו ביום רק שמותר להקטיר גם בלילה. ועוד דשם לא תיעשה גוף המצוה מן המובחר. רק שלא יצטרך לדחות שבת. ולפי מ"ש א"ש דה"נ לא יהי מעלה בגוף מצות תפילין. עכ"פ מבואר הרמ"א ומג"א. רק בד"מ לא משמע כוונתו כן יעו"ש ואקצר (ועיין ש"א ס"ס כ"ח שכתב טעם שציצית קודמין לתפילין. משום דציצית הוי כדבר הרשות. ודיני קדימה לא שייך רק בשתי מצות אבל רשות שרי להקדים ע"ש. וע' טו"א מגילה ו' ב' שכתב להדיא שאין להקדים דבר הרשות למצוה. והוכיח מפסחים ס"ד ע"ש. והעיקר נראה דאם הוא בדרך בזיון להמצוה שנדחית מפני רשות ודאי אסור. אבל אם הוא עוסק כדרכו ואין ניכר כלל שרי וכעין שכתבו התוס' ברכות כ"ח ע"א שאם מתפלל מוסף ודעתו להתפלל מנחה בסוף היום שפיר דמי. והיינו דליכא בזיון בזה כלל למנחה שמאחרה. וכעין זה הא דאם התחילו אין מפסיקין בשבת ט' ובכ"מ ואקצר): סימן יד אם מצוה אחת זמנה עובר ואחת זמנה נמשך רק היא תדיר: יט ואם מצוה אחת זמנה עובר ואחת זמנה נמשך רק היא תדיר מבואר בברכות כ"ח דעוברת קודמת דאיתא שם מוסף ומנחה מתפלל מנחה ואח"כ מוסף. רי"א מוסף ואח"כ מנחה שזו מצוה עוברת וזו אינה עוברת. וע"כ לא פליגי חכמים על ר"י רק משום דס"ל שם מוספים זמנו כל היום ע"ש ולא הוי מצוה עוברת כלל אבל בסברא דעוברת קדים לא פליגי ואף דמנחה תדירה כדאיתא התם וכ"כ הש"א סי' י"ט וכ"כ המג"א סי' רפ"ו. ולכאורה קשה דא"כ למה לי קרא דתמידים קודם למוספין משום תדיר תיפוק ליה דתמיד אינו קרב רק עד ד' שעות. ומוספים לר"י עד ז' ולרבנן כל היום והו"ל תמיד זמנו עובר. ובשלמא קרא דהעולה שכ' התוס' בזבחים פ"ט ובכמה מקומות דאיירי בהקטרה א"ש דהקטרת תמיד הוא כל היום ואף בלילה. אבל קרא דמלבד דאיירי בעבודת הדם כמו"ש התוס' שם קשה כנ"ל. וצ"ל שזהו בכלל מה שהקשו התוס' שם ל"ל קרא תיפוק ליה דיוקדם דבר שנאמר בבוקר לדבר שנאמר בו ביום. ותרצו ע"ז ביומא ל"ג דצריך קרא לאגמורי בעלמא דתדיר קודם וה"נ י"ל כן דלהקדים מצוה עוברת ל"צ קרא דזה נדע מסברא. ובזבחים פ"ט נשארו בקושיא מהא דבבוקר וביום. ומקודם שם הזכירו סברא דאצטריך קרא לאגמורי בעלמא. וא"כ קשה מה אח"כ דשפיר מיתרצא בהכי גם הך קושיא וכמו שתירצו באמת כן ביומא. ונראה דבזבחים שם נשארו בקושיא לאביי שם דאמר דילפינן לעלמא מגופא דקרא דליכתוב מלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד ל"ל. למימר דהך דתדירא קודמין. ופירש"י דתלה הטעם בתמידות. ולזה קשה להו דאכתי ל"ל כלל קרא דאשר לעולת התמיד דממילא נדע דאתי לאגמורי לענין תדיר דלגופיה ל"צ דידעינן מבבוקר כנ"ל. וכן קשה שם דקאמר דיליף מתעשו שיהו כל עשיות שוות ולזה נשארו בקושיא. וקודם לזה שכ' שצריך קרא לכל התדירין שיקדמו היינו לגופיה ולעלמא יעו"ש. וביומא נראה דמ"מ מתרצו הכי משום דמפרשי כפירש"י בזבחים שם דרוצה לחלק דלא מקרי תדיר רק מה שישנו בכל יום כמו תמיד ע"ש. ולזה קאמר ר"א ואביי שם מיתורא דקרא דבכל גווני מקרי תדיר. ולפמ"ש מהא דמצוה עוברת א"ש לאביי. דמלבד עולת הבוקר אתא לאגמורי לענין מצוה עוברת שקודמת כמו תמיד שזמנו בבקר ואשר לעולת התמיד אתא לאגמורי לתדיר. אבל פשטות הש"ס משמע כמ"ש דצריך קרא שלא נחלק בין תדיר לתדיר. וצ"ל דמצוה עוברת ידעינן מסברא דקדמה כנ"ל. ובתוס' ישנים יומא ל"ד איתא דמדחו תי' תוס' הנ"ל דהא תדיר יליף בזבחים מכאלה תעשו. נראה שדעתם כמוש"ל לדעת התוס' בזבחים, דמשמע להו שזה עיקר הלימוד לעלמא. אבל ביאור הסוגיא לא משמע כן רק כפירש"י וכנ"ל. ונראה דמפרשי קושית הש"ס שם משום דליכא עוד דבר שיהא תדיר כל יום שנצטרך ללמדו מתמיד וא"כ ע"כ לגופיה אצטריך וא"כ שפיר מקשו. ועכ"פ נחני ד' בדרך אמת שדעת התוספות בזבחים כדעת התוס' ישנים הנ"ל. ותימא שלא העירו בזה התוס' בכל המקומות שדברו בזה ובפרט