דברי מלכיאל א כט

אין מעבירין עה"מ יעו"ש. ולדעת הטו"א הא שפיר עבדי כיון שאחזו ותקנו מקודם תש"י א"כ צריכים אח"כ לשוב אליו. וע"כ צ"ל דעתם כמו"ש שא"צ לשוב למצוה ראשונה וכ"פ רמ"א שם בהג"ה סי"א ע"ש: ה ולכאורה קשה דבתו"י יומא ל"ג הקשו ל"ל טעמא דסידור שני גזירי עצים קודם לדישון מזבח הפנימי תיפוק משום א"מ עהמ"צ דהא שני גזירין הם על מזבח החצון ופגע בי' ברישא קודם להפנימי ותי' דמצות פנים עדיפא טפי ע"ש. הרי מבואר מדבריהם דמקודש עדיף מאין מעבירין דפנים מקודש מחוץ. אבל באמת ז"א וכדמוכח מתו"י שם גבי עבורי דרעא אטוטפתא וכמוש"ל ע"ש. וכוונת הת"י לחלק דלא דמי למקודש דעלמא. דכיון דחיצון הוא תמיד ע"כ קודם לפנימי וזהו עיקר יתרון קדושת הפנימי לפי שהוא לפנים מהחיצון ומצינו דהכה"ג ביוה"כ עובר כל העזרה וההיכל כדי ליכנס לפנים וא"כ אין שייך כלל לומר להקדים חיצון לפנימי בשביל אין מעבירין כיון שע"ז נוסדה עיקר קדושת הפנימי לעבור על החיצון בכדי ליכנס לפנימי כנ"ל וזה סברא ברורה לענ"ד. ומדוקדק מאד לשון התו"י עדיפא טפי ולא אמרו בפשוטו דמצות פנים עדיפא וכמו שפשוט בכמה דוכתי בש"ס דפנימי קדוש טפי. אבל כוונתם כמו"ש. וא"כ אדרבא יש להוכיח מדבריהם דאין מעבירין עדיף ממקודש דאלת"ה הו"ל לשנויי בפשיטות דפנים מקודש טפי ועכצ"ל דאין מעבירין עדיף. וע"כ הוצרכו לסברא שכתבנו וגם נתחבטו שם מקודם בתירוצים אחרים יעו"ש וזה ברור. אבל גבי מזבח ומנורה לא שייך סברא זו דמנורה שעומדת לפנים מהמזבח עדיפא טפי דכיון דשניהם בהיכל לא שייך זה. דחילוק קדושה הוא רק בעזרה והיכל וקה"ק אבל לא באותו מקום בעצמו (ועפי"ז י"ל הא דאמר אביי ביומא שם גמרא גמירנא סברא לא ידענא. ולא אמר משום אין מעבירין. והתו"י כתבו דלא ידע האי סברא ודוחק. ולמ"ש י"ל דס"ל דאף בכה"ג היינו במזבח ומנורה פנים עדיפא טפי. וגם י"ל למש"ל דמנורה תדירה י"ל דבהא פליגי אביי ורבא וא"ש דמייתי הכא דרבא אמר ש"מ עבורי דרעא אטוטפתא אסור וכמוש"ל דתדיר ומקודש חדא נינהו. ויש ליישב בזה פרש"י מקושיית התוס' ואכמ"ל: ו ולדעת הנ"י שהזכרנו דס"ל דאם פגע בתש"ר תחילה צריך להקדימו לש"י קשה ל"ל קרא דוקשרתם להקדים ש"י לש"ר תיפוק לי' דא"מ עה"מ כנ"ל. וא"ל דס"ל דבסדר אבריו של האדם לא שייך העברה כמוש"ל לדעת התוס' דהא כתב הנמ"י בה' ציצית שצריך להקדים ציצית לתפילין לפי שהוא תדיר. ומ"מ אותם שמתעטפים בטלית גדולה. כיון שאין דרך להתעטף בו אלא אחר כל המלבושים ושנתנו מקטוריהם בראשיהם מצות תפילין באה לפניו תחילה ומברכינן עליהם בתחילה לפי שאין מעבירין על המצות עכ"ל. הרי מבואר דעתו דאף שלא פגע בתפילין כיון שפגע בראשו מקרי העברה. אבל באמת זה אינו דא"כ שתלוי בסדר האברים הרי עטיפת בציצית כוללת כל הגוף. והרי כל הגוף לפניו כמו ידיו וראשו. אבל דעת הנמ"י מוכח מזה דסדר האברים אין שייך בזה שום קדימה והעברה כלל. וע"כ שפיר אצטריך קרא דוקשרתם להקדים ש"י. דמסברא הו"א דיקדים התש"ר משום דמקודש טפי כיון דלא שייך בזה העברה כלל כמו"ש. רק דשם כשעוסק במלבושי הראש ורצונו לגמור כל מלבושים קטנים שלו ואח"כ להתעטף בטלית גדול וא"כ ראוי לו לגמור מלבושי ראשו וללבוש תפילין רק שמניחם מצד שציצית קודם א"כ הו"ל בזיון לתפילין לזה מקרי שפיר א"מ עהמ"צ. אבל גבי תש"י וש"ר אינו עוסק כלל בידו והלבשתה שנאמר שפוגע בידו תחילה. ולכאורה קשה לדברי הנ"י יצטרכו תמיד להניח התש"ר מקודם. כיון שלובש מקטורן שעל הראש. ואיהו ס"ל דפגע בש"ר מניח ש"ר תחילה כנ"ל. וי"ל דבאמת כיון שיודע שיגיע אח"כ להתעסק במלבושי ראשו צריך להקדים להניח ש"י תחילה כדי לקיים קרא דוקשרתם כנ"ל וכמו שפירש שם הנ"י הא דעבורי דרעא אטוטפתא אסור. שצריך להניח באופן שלא יפגע בש"ר תחילה כדי שיוכל לקיים קרא דוקשרתם דתש"י תחילה יעו"ש וה"ה הכא ומ"מ שרי להניח תש"י קודם ציצית כיון דמ"מ יצטרך להניח תש"ר קודם ציצית וא"כ עדיף לקיים קרא דוקשרתם ולהניח תש"י תחילה והו"ל זה כהכנה להנחת תש"ר ושאח"כ ילבוש הציצית כיון שכן דרך לבישת הטלית אחר שילביש את מקטורן שעל ראשו כנ"ל. (ויש קצת דמיון לזה במ"ש התוס' בב"מ ל"ג בהא דאבידתו ואבידת אביו ורבו. ובזבחים צ' ע"ב תוס' ד"ה חטאת יעו"ש). ועוד יש מקום לומר דבאמת הו"א מסברא דאין מעבירין לא שייך רק במצוות שוות כמ"ש הטו"א. ולזה צריך קרא דוקשרתם משום דשל ראש מקודש טפי כנ"ל. וממילא ילפינן משם דאף במקודש אמרינן אין מעבירין כנ"ל. כן י"ל בדעת הנ"י ואקצר כי כבר הארכתי הרבה בזה ויותר נכון בעיני כמו"ש. עכ"פ לדינא ברור כמו"ש בס"ד דא"מ עדיף מתדיר ומקודש: סימן ט אם מחוסר הכנה ותיקון להמצוה שפגע. ז לדעתי נראה פשוט דלא שייך א"מ עה"מ אלא אם המצוה מזומנת לפניו לעשותה. אבל אם מחוסרת קצת תיקון והכנה לא שייך בה אין מעבירין אף שהגיע זמנה. כי אין בזה שום בזיון להמצוה אם לא שהיא מוכנת. וכ"כ התו"י ביומא ל"ג דלהכי לא קאמר הש"ס טעמא דב' גזירין קודם לדישון מזבח הפנימי משום א"מ עהמ"צ. דהא עדיין צריך ליקח העצים ממקום שמונחים שם העצים ומחוסר הבאה אלמא במחוסר הכנה לא שייך אין מעבירין. ואף שהתו"י כתבו שם שהוא דחוק. היינו משום דשם הוי כמוכן. דהא לשכת העצים היתה לפניו בעזרה וצריך לעבור ע"פ מזבח החיצון מקום הנחתן אבל היכא שמחוסר תיקון ודאי לא הוי עובר עה"מ. ועפי"ז מיושב קו' הטו"א שהזכרנו בסי' הקודם ל"ל קרא דתש"י קודם ת"ל משום א"מ דאיצטריך להיכא דהתש"י צריך תיקון קצת ותש"ר מוכן לפניו. שצריך להקדים ולתקן התש"י ולהניחו ורק באין לו כלל תש"י אינו מעכב. ורק במקום אונס יכול להניח תש"ר לבדה ועיין במג"א סי' כ"ו מ"ש בזה. ובזה נראה ליישב מה שקשה לי במנחות מ"ט בהא דאיבעיא להו במוספים דהיום ותמידים דלמחר הי קדמי אם אין להם רק ב' כבשים יעו"ש. וק"ל דהא פשיטא דמוספים קדמי משום אין מעבירין שזה חל עליו תיכף החיוב (ומ"ש התוס' ביומא ל"ג דבמצוה דלא עבדינן רק חדא תדיר קודם אינו שייך לכאן כמו"ש להלן בס"ד) אבל לפימ"ש א"ש דאי נימא דתמידין דלמחר קדמי משום תדיר א"כ אין שייך כאן כלל אין מעבירין. דהא ליכא רק ב' כבשים והם נצרכים לתמידין וא"כ מצות המוספים דהיום מקרי מחוסר הכנה דהא אין לו כבשים כלל ואינו פוגע במצוה זו כלל דהכבשים יקדישם לתמידים. ובח"צ סי' ק"ו מצאתי שנתקשה בזה וכתב דקרבנות הוי כחדא מצוה וגם בחד בהמה להכי מעבירין קלה מפני חמורה ע"ש. ואין לזה ביאור. ואפשר במ"ש חד בהמה כיון למש"ל. ומ"ש חד מצוה יתבאר באות י"ג אי"ה וכן מפורש כדברינו בתוספתא זבחים הובא לעיל אות ב' דכל הבא קודם קרב קודם יעו"ש: ח ולכאורה יש להקשות ע"ז מדברי התוס' פסחים נ"ט ועוד בכמה דוכתי. שהקשו ל"ל קרא דהעולה ראשונה שתמידים קודמין לכל קרבן. תיפוק ליה דהוי תדיר כדילפינן בזבחים פ"ט מקרא דמלבד עולת הבקר ע"ש. ולפמ"ש יקשה די"ל דאיצטרך קרא להיכא שהתמיד אינו מוכן לפניו. ושארי הקרבנות מוכנים. דמדינא הו"ל להקריבם קודם התמיד כמו"ש. וקמ"ל קרא דתמיד קודם וכעין מש"ל בזה גבי תפילין. ואין לומר דהכא לא שייך כלל אין מעבירין. דהא אפשר שיקריבנו כהן אחר וא"מ לא שייך רק בחד גברא ולא בתרי גברא. דא"כ מאי אמרו ביומא ל"ג גבי דישון מזבח הפנימי והטבת המנורה דהוי משום אין מעבירין אף דהוי בשני כהנים כדמפורש במתניתין דף ט"ו. ועכצ"ל דכיון דסדר העבודה ניתן סתם אף אם יזדמן שלא