דברי מלכיאל א כח

שם וכן האריך בישוע"י שם. ובלא"ה צ"ל שם כן דהתחיל עדיף טפי כמו"ש לקמן בס"ד. וכן מפורש בתוספתא זבחים פ"י הובא ברמב"ם פ"ט מה' תו"מ הי"א בתר דחשיב שם סדר קדימת הקרבנות כל התדיר או חשוב קודם אימתי בזמן שבאו כלם כאחד אבל הבא ראשון קרב ראשון והבא אחרון קרב אחרון עכ"ל הרי מפורש כמו"ש. ומה שיש לעיין בדברי הרמב"ם האלה יבואר הלאה איה"ש: ג וראיתי בטו"א במגילה ו' ע"ב שכ' דהא דאין מעבירין הוא רק במצוות שוות. אבל תדיר או מקודש עדיף וקודם. והוכיח זה מהא דאצטריך קרא להקדים תש"י לש"ר. וע"כ משום דש"ר מקודש טפי. וכתב שם דא"ל דאיצטריך להיכא שפגע בש"ר ברישא. דזה אינו דכיון שמקודם היה לפניו מצות הנחת תש"י כבר חל עליו מצותה וצריך להניח התפש"י אף אם פגע בתש"ר. ומוכיח שם דין זה דאף שעבר ממנה ופגע במצוה אחרת מחוייב מ"מ לשוב לראשונה. מהא דיומא נ"ח ב' דאיתא שם דכשיוצא מהזאת הפרוכת ומזה על מזבח הפנימי. קאמר ר"ע שמזה על קרן מזרחית דרומית דרומית מערבית וכו'. וקאמר שם טעמא דר"ע דמדינא הו"ל להזות על קרן מערבית דרומית תחילה משום דפגע בי' ברישא רק משום דכתיב ויצא אל המזבח. משמע עד דנפיק מכולה מזבח. ולזה מזה על קרן מזרחית דרומית תחילה. ופריך שם נקיף דרך ימין. ומשני דעיקר דרך ימין נלמד מים של שלמה והוא היה בחוץ. וס"ל ליה לר"ע דלא ילפינן פנים מחוץ או דהקפה ביד לא שמה הקפה יעו"ש. ומקשה דמ"מ נימא אי בעי הכי עביד ואי בעי הכי עביד ומשני דכיון דמדינא בעי להזות אהא דפגע ברישא משום אין מעבירין. ונהי שהוצרך לצאת ממנו משום דכתיב ויצא מ"מ כיון דיהיב בההוא קרן הדר אתא לקרן דאיחייב למיתב ברישא. ומוכיח מזה שצריך לשוב לקרן שפגע אף שעובר על פונה לדרך ימין. ואף שיצא ברשות דכתיב ויצא. ומצד זה נתקשה טובא שם למה לן קרא דפתח אוהל מועד לענין שיריים. תיפוק לי' דאין מעבירין. וא"ל דאיצטריך אם עבר בדיעבד ליסוד דרומי מ"מ צריך לשוב למערבי כנ"ל זה תוכן דבריו. ואף כי אינני כדאי להשיג עליו. אבל מ"מ אין משוא פנים בתורה ולפענ"ד דבריו תמוהים. דמיומא אין שום ראיה דהא שם כשהזה על קרן מזרחית דרומית הברירה בידו לילך לאיזה צד שירצה. וא"כ ודאי עדיף טפי לשוב למערבי ואין בזה בזיון כלל לקרן מזרחית צפונית כיון שעדין לא פגע בו כלל. משא"כ בשאר מצות וכגון ביסוד ותפילין שכבר פגע באחרת ושוב הו"ל בזיון לשניה. ומ"ש אף שעובר על דרך ימין. תמוה מאוד דהא מפורש בש"ס שם דלר"ע לא ס"ל כלל דין דרך ימין במזבח הפנימי וכמש"ל. ועוד נלענ"ד דהתם ביומא שפיר מתקן עי"ז הא דאין מעבירין. דעיקר טעם דאין מעבירין הוא משום שהוא בזיון להמצוה. אבל כיון שהולך ממנה בשביל ההכרח שעליו ע"מ לשוב אין זה בזיון כלל ולזה כיון שהולך לקיים מצות ויצא ע"מ לשוב להזות באותו קרן שוב אינו בזיון כלל אלא דלפי"ז תקשי ל"ל להש"ס למימר דלא ס"ל לר"ע דרך ימין נימא דשב דרך שמאל כדי לקיים הא דאין מעבירין דהא מצינו כה"ג בזבחים ס"ג גבי נסכים ועולת העוף שעולה למזבח והולך דרך שמאל שלא יתעשנו. (וכן צ"ל ע"כ לדעת הטו"א ג"כ דאין מעבירין עדיף מדרך ימין דהא כתב שם מפורש דחוזר לקרן מערבית דרומית משום אין מעבירין אף שעובר על דרך ימין. ולדידיה דס"ל דבמקודש ליכא אין מעבירין צריך לחלק דדוקא כשגוף המצוה מקודשת. ולא דרך ימין שאין שייכות לגוף המצוה. וא"ל דכוונת הטו"א דאף דר"ע לא יליף פנים מחוץ. מ"מ עדיף טפי לילך דרך ימין. ז"א דהא קאמר התם אי בעי הכי נעביד וכו'. ול"ק דעדיף טפי דרך ימין). וא"כ ה"נ יקיף דרך שמאל לקיים מצות אין מעבירין. לזה נראה ברור דלא שייך בזה אין מעבירין. כיון שכבר יצא ממנו ברשות התורה. ולזה דרך ימין עדיף. רק כיון דלא ס"ל לר"ע דרך ימין בפנים. עדיף טפי לשוב אליו כיון שאין בזה בזיון לשום קרן וכמש"ל. ומיושב בזה מה שיש לדקדק שם שהפסיק הש"ס בקושיא דאי בעי הכי נעביד ובתירוצא. בין התירוצים על קו' הש"ס דדרך ימין. דבתר הכי מסיק שם טובא ואבע"א על קושיא הקודמת יעו"ש. והו"ל להקשות קושיא זו אחר כל התירוצים וצריך לדחוק שלא הניח לו לתרצן לסיים דבריו. אבל לפמ"ש א"ש בס"ד דאי היה הש"ס מסדר תירוצא דהדר לקרן דאיחייב ברישא אחר כל התירוצים על קושיא דדרך ימין הוי אמינא דהשתא שוב א"צ לשנויא דמעיקרא דשפיר י"ל דר"ע ס"ל דרך ימין בפנים רק דהכא מקיף דרך שמאל לקיים אין מעבירין כדעת הטו"א הנ"ל. ודלא קאמר אלא. הו"א משום שלא נזכר שם אמורא וכמו"ש התוס' בכמה דוכתי כה"ג. לזה סידר הש"ס בתר הך שנויא דהדר לקרן דאיחייב. כל הני שנויי דר"ע ס"ל דרך ימין גבי מזבח הפנימי. להורות דאין עליו חיוב לשוב מצד אין מעבירין על המצות רק דכיון דהרשות בידו לילך לאיזה קרן שירצה עדיף טפי לשוב לקרן מערבית דרומית וא"כ אדרבא מוכח להיפך דלא כהטו"א. אלא שיש לדחות דשאני התם שיצא ברשות לקיים קרא דויצא אל המזבח. אבל עכ"פ הסברא נ"ל כמו"ש דמ"מ מבזה המצוה שמונחת עתה לפניו ואין לו להניח אותה וא"כ מיושב שפיר מה שנתקשה בקרא דפתח אוהל מועד. והיינו כוונת התוס' במגילה שם שתירצו דצריך קרא לבדיעבד. וזהו תירוצם ג"כ בזבחים נ"א ומנחות מ"ד שתירצו שם דצריך קרא לקבוע מקום ליסוד. והכוונה כמו"ש שאף אם עבר ממנו צריך לשוב אליו. וכן מיושב הא דצריך קרא להקדים תש"י לש"ר דשפיר איצטריך להיכא דפגע בש"ר תחילה כנ"ל: ד והנה בלא"ה כתבתי לעיל ליישב באופן אחר כגון שהתש"ר בידו מבעוד לילה. וגם די"ל שקודם שהתפילין לפניו לא שייך כלל לומר א"מ על המצות בשביל שידו קודמת בסדר אבריו לראשו וכמוש"ל לדעת התוס'. וראיה נ"ל מדעת הנמ"י בה' תפילין דאם פגע בתש"ר תחילה מניחו קודם לתש"י משום א"מ עהמ"צ אף דמדינא מניח ש"י תחילה מקרא דוקשרתם ע"ש להדיא הרי מפורש דעתו דמועיל פגיעה בש"ר תחילה ומפרש שם הא דיומא כפי' ר"ת בשם רב האי גאון ע"ש וע"כ צ"ל לדבריו דאף שבראשונה פוגע בידו תחילה מ"מ כשפוגע אח"כ בתש"ר אינו יכול לעזוב הש"ר ולשוב לידו וכמוש"ל. או די"ל דס"ל דלא מקרי כלל פגיעה בתחילה בסדר אבריו וא"כ נהי דכל הפוסקים חולקים עליו בגוף הדין וס"ל דאף אם פגע בתש"ר תחילה מ"מ צריך להניח התש"י קודם הרי טעמם משום קרא דוקשרתם ועיין בפוסקים ובב"י סי' כ"ה ובאחרונים שם שכתבו להדיא שהותר לו לעבור על מצות ש"ר כדי לקיים קרא דוקשרתם. וא"כ כיון שנדחה ראיית הטו"א ממילא נדחה הדין השני שהוכיח מזה דמקודש עדיף מאין מעבירין וכמו שהוכחנו בס"ד בראיות ברורות דאין מעבירין שייך אף בתדיר ומקודש טפי וכבר הרגיש הטו"א בעצמו שהר"א בתוס' לא ס"ל כוותיה רק שלא הרגיש בכל הני ראיות שהזכרנו בע"ה וכ"כ הנ"י בה' ציצית להדיא דאין מעבירין עדיף מתדיר. וביותר תמוה שהטו"א בעצמו בספרו שאגת אריה ס"ס כ"ח הביא דברי הנ"י האלה והסכים להם דאין מעבירין עדיף. ומשמע שם להדיא דה"ה למקודש יעו"ש וא"כ סותר דברי עצמו: ועוד נראה ראי' שא"צ לשוב להמצוה מזבחים צ"א דמייתי מהא דמברך על היין ואח"כ על היום. מפני שיין תדיר אף שהיום בא קודם היין. אלמא שאין מועיל מה שהתחיל במצוה אחת. ומייתי לה לענין שחט שאינו תדיר יעו"ש. ודחי דכיון שעתה בא יין לפנינו הוי כאילו שחטם שניהם לפנינו. והדר דינא דתדיר קודם. וכן מייתי שם ממוסף ומנחה ושלמים של אמש וחטאת היום יעו"ש. ולדעת הטו"א הנ"ל יקשה דהא מ"מ כיון שפגע ביום תחילה או במוסף תחילה. א"כ אף אח"כ שבא היין והגיע זמן המנחה וכן בשלמים וחטאת הלא צריך לשוב אח"כ לעשות המצוה הראשונה כנ"ל. ולדעתו שם דאין מעבירין הוי רק במצות שוות יש לדחות זה. אבל כבר בארנו שז"א ואיהו גופי' תברי' לגזיזי' בש"א ס"ס כ"ח הנ"ל יעו"ש. וא"כ הרי ראי' ברורה מזה למ"ש. ועוד מפורש כדברינו בב"י או"ח סי' כ"ה בשם מהרי"א ומהר"י בן חביב שכ' שם שאותם המתקנים תש"י ואח"כ תש"ר לא יפה עושים דכיון שאוחזים תש"ר בידיהם ואח"כ מניחים התש"י עוברים על