דברי מלכיאל א כז

ואינו תדיר וכדומה. ב) אי שייך אין מעבירין כשפגע במצוה המחוסרת תיקון או הכנה. ג) אם התחיל בשאינו תדיר אי צריך להפסיק כדי לעשות התדיר. ד) אם פגע במצוה ועבר עליה אי מחוייב לשוב לראשונה. ה) אם מצות היום אינה תדירה ולמחר תדירה וא"א לעשות רק אחת. איזה קודם. ו) אי שייך אין מעבירין בא"א לעשות רק אחת מהב' מצות ואחת תדירה. ז) אי שרי להשהות המצוה בכדי לעשותה מן המובחר. ח) מצוה עוברת ומצוה שזמנה נמשך. איזה מהן קודמת. ט) אם פגע במצוה ושוב באה שנית לפניו והשנית תדירה או מקודשת י) אם חדא דאורייתא וחדא דרבנן איזה מהן קודמת. יא) גוף הדין דאין מעבירין עה"מ אם הוא מדאורייתא או מדרבנן. יב) אי חובת היום קודם. יג) אי שרי לעשות דבר הרשות קודם לדבר מצוה. על אלה השלשה עשר עקרים תמכתי יסודי תשובתי אך לא אכתוב על הסדר הזה בדקדוק. כי ביאורי הסוגיות והפוסקים הנצרכים לעניננו יוליכוני הצדה לפעמים בדרכי תשובתי. אך בכ"ז יבוארו בס"ד כל פרטי הדינים בזה וזה החלי: א הנה כשיש לפניו ב' מצות ופגע בשאינה תדירה. כתבו התוספות ביומא ל"ג א' ד"ה אין דהיא קודמת משום דאין מעבירין על המצות. ואף שהיא אינה תדירה והשנית תדירה בכ"ז אין מעבירין עדיף. וכ"כ הב"י להדיא באו"ח סי' כ"ה ובאחרונים ע"ש. וה"ה במקודש ואינו מקודש. וכן מוכח ביומא שם דא"ר ש"מ מדר"ל עבורי דרעא אטוטפתא אסור ופרש"י שלא יניח תש"ר קודם של יד משום שפוגע בזרוע תחילה. *) אף דשל ראש מקודש טפי כדאיתא בפרק הקומץ. וכן משמע מפי' הרי"א בתוס' שם שפי' דחייב למשמש תמיד בתש"י קודם לש"ר משום אין מעבירין אף דתש"ר מקודש טפי: והנה התוס' ביומא שם ובמנחות ל"ו א' ד"ה וקשרתם הקשו על פירש"י הנ"ל דהלא האי דינא דתש"י קודמת לש"ר מקרא דוקשרתם לאות על ידך והדר לטוטפות בין עיניך וכו' למדנו. וא"כ לפירש"י ל"ל לרבא להשמיענו זאת מדברי ר"ל. ולכאורה קשה אדמקשו על פרש"י ליקשו על סתמא דגמרא ל"ל האי קרא דוקשרתם וכו' הלא ממילא ידענו משום אין מעבירין. ובשלמא לפיר"ת בתוס' שם יש לומר דכיון דשניהם בגופו של האדם הוא לא מקרי פגיעה כלל בש"י תחילה ותרווייהו באים כאחד קרינן בהו ואמטו הכי איצטריך קרא. אבל לתי' הר"א דגם זה מקרי פגע ביד תחילה וא"כ תו אסור לו לעבור על מצות ש"י קשה ל"ל קרא הלא מסברא ידענו זאת. ואין לתרץ דאיהו יסבור דמקודש עדיף מאין מעבירין וא"כ כיון דהש"ר מקודש טפי תו לא שייך אין מעבירין. ולהכי בעינן קרא שיניח ש"י תחילה. והא דבעי הר"א למשמש בש"י תחילה משום אין מעבירין היינו משום דלא שייך לומר מקודש טפי עדיף אלא כשהוא עושה גוף המצוה. משא"כ במשמוש דאינו גוף המצוה אלא עושה כן כדי שלא יסיח דעתו מגוף המצות ותו לא שייך בזה מקודש טפי עדיף וא"כ הדר לכללא דא"מ עהמ"צ דז"א. חדא דא"כ גם אין מעבירין עהמ"צ לא שייך בזה. כיון שאינו עושה גוף המצוה. ועוד דא"כ גם על פירש"י לא קשה כלל קושיית התוס' כנ"ל. די"ל דשם במנחות הלא לא אתמר מפורש שם בברייתא דטעמא דהאי דינא שיניח הש"י קודם לש"ר הוא מהאי קרא. אלא הגמ' דרך אגב קאמרה התם בשלמא מניח ש"י וכו' דכתיב וקשרתם וגו'. וא"כ י"ל דסתמא דגמ' נקט לה אליבא דכו"ע. והיינו אף לאביי דאמר ביומא שם גמרא גמירנא סברא לא ידענא ולא הביא הא דר"ל דאין מעבירין עהמ"צ. ע"כ דלא ס"ל האי דינא דא"מ (ועיין בת"י ביומא בהא דב' גזירין כתבו ג"כ כעין זה אליביה דאביי ע"ש). וא"כ לדידיה פשיטא דילפינן האי דינא דתש"י קודמת לש"ר מהאי קרא דוקשרתם. משא"כ פרש"י ביומא שם שהוא על רבא אליבא דר"ל י"ל דס"ל דלא מוכח כלל האי דינא מקרא זה די"ל דאורחא דמילתא נקט. ובאמת להקדים ש"י לש"ר משום אין מעבירין הוא. וטפי הו"ל להקשות משום דשל ראש מקודש טפי אך זה יש לדחות דהא דלא הקשו כן משום די"ל דלא ס"ל לרש"י הכי מ"מ הפשטות אין מורה כן וכדמוכח דעת הר"א הנ"ל. וגם קשה דאיך קאמר רבא ש"מ מדר"ל דמנין ידענו זאת דהא ע"כ לא אמר ר"ל אלא בשתי מצוות שוות. אבל בהא דש"י וש"ר דהש"ר מקודש טפי מנ"ל. ואף שי"ל כמו"ש התוס' בב"ק נ"ה ובכמה מקומות דלפעמים קאמר הש"ס זאת אומרת. או כאן שנה. מדבריו למדנו. אף שאינו מוכרח כ"כ אלא שמצרף סברת עצמו ע"ש (וכן צ"ל בעירובין פ' ע"ב דקאמר ר"ח ז"א חלוקין וכו' יעו"ש) וא"כ ה"נ י"ל דרבא מוסיף אדר"ל. אכן זה אינו. דדוקא שם דקשה פשיטא כיון דמתניתין היא. אבל הכא גבי אמורא שפיר י"ל דאשמעינן חידוש דין איך לנהוג וראיה לדברינו דבכל דוכתא דאיכא כה"ג שהזכרנו מקשה הש"ס פשיטא ומשני מהו דתימא וכו' והכא לא מקשה הש"ס מידי וע"כ צ"ל דפשוט דר"ל מיירי אף באחד מהם תדיר או מקודש. דאילו דוקא בשניהם שוות פשיטא שלא יעבור דמהיכי תיתי שיעבור על מצוה שפגע בה תחילה בשביל מצוה אחרת אשר אין לה יתרון עליה: ונראה דאצטריך קרא להיכא שכבר פגע בש"ר תחילה. שמחוייב לעבור עליו ולהקדים הש"י וכמו"ש התוס' שם בשם ר"ח יעו"ש. דהו"א דיניח הש"ר קודם ש"י אם כבר אוחז בו. ואף דש"י מקרי פגע תחילה לגבי ש"ר מ"מ הו"א כיון שכבר אוחז בידו התש"ר אסור לעבור עליו. דעיקר טעם דאין מעבירין הוא משום בזיון מצוה. וא"כ הכא שוב יהיה בזיון להש"ר. ועוד י"ל כגון שמחזיק בידו תש"ר מבעוד לילה קודם שהגיע זמן הנחת תפילין וא"כ וודאי ש"ר קדים ואמטו להכי איצטריך קרא דיניח מ"מ ש"י תחילה. או י"ל כשאחר מניח לו תפילין ופוגע בש"ר קודם אך זה יש לדחות. ועוד י"ל דגם הר"א שבתוס' לא ס"ל כלל דבאברי האדם שייך פגיעה תחילה. ודוקא במצוה המזומנת לפניו מקרי פגע בתחילה. וע"כ דווקא לענין משמוש שהתפילין כבר מונחים בזרועו ובראשו. וא"כ גוף המצוה כבר מונח לפניו מקרי שפיר העברה אם ימשמש בש"ר תחילה. אבל לגבי הנחה לא מקרי העברה כלל. וא"כ תו לא קשה מידי למה איצטריך קרא דוקשרתם וכו'. וכן הסברא נותנת דלא שייך כלל באברי האדם פגיעה והעברה: ב עכ"פ מוכח דאין מעבירין שייך אף אם השני מקודש טפי או תדיר. וכדכתבו התוס' להדיא ביומא שם וכ"כ הרדב"ז סי' י"ג וסי' קפ"ז וכ"כ הח"צ סי' ק"ו. וכ"נ להוכיח מהא דיומא ל"ג דקאמר רבא התם דדישון מזבח הפנימי קודם להטבת נרות משום א"מ. והנה לדעת הרמב"ם פ"ו מתמידין הוי הטבה ב' פעמים ביום. וכ"כ הרשב"א הובא בתוי"ט פ"ג וספ"ו דתמיד יעו"ש. רק שפירש ההטבה באופן אחר. ודישון מזבח הפנימי כ' התוס' ביומא שם ד"ה אפילו שאינו אלא פ"א ביום. וכתבו שם דסידור גזירין דהוי ב"פ ביום מקרי תדיר לגבי דישון המזבח ע"ש. וא"כ ה"נ הוי הטבת הנרות תדיר לגבי דישון מזבח. ובכ"ז קאמרי דאין מעבירין. ואף שראיתי בתוי"ט שכ' דגם דישון מזבח היה ב"פ ביום ולפלא שלא הזכיר כלל דברי התוס' הנ"ל. איברא דגם ברמב"ם ספ"ו מה' תמידין ומוספין משמע דס"ל ג"כ שהיה ב"פ ביום. שהרי כתב שם שכל סדר עבודה שבשחרית הוא ג"כ בין הערבים חוץ מהרמת הדשן של מזבח החיצון ע"ש ומשמע דדישון מזבח הפנימי היה ג"כ בין הערבים. אבל לדעת התוס' הנ"ל יש להוכיח כן קצת. ואף שהמג"א בסי' תרפ"ד סק"ה כתב דתדיר עדיף מאין מעבירין. כבר חלקו שם האחרונים עליו יעו"ש בטו"ז ודגמ"ר ונתיב חיים ורעק"א. ועיקר טעמו של הרמ"א שם הוא משום שאין משגיחין בחנוכה כמו"ש הגר"א ז"ל