דברי מלכיאל א רמג

וכו' לא נזדקק לקיימו. והכא משמע דמ"ד ראיה בקיום השטר שמקיימים אותו עכשיו דמדמה לה בסוגיין להא דמודה בשטר שכתבו צריך לקיימו. ובארנו טעמו משום דלא מבטלינן שטרא שמקור הדין הוא מהא דזמנו בשבת כמש"ל ותיקשי דלא נזדקק לקיימו כדהתם. וא"ל דה"נ ס"ל מ"ד ראיה בעדים וקיי"ל כוותיה. ז"א דא"כ מה מקשה לר"ל מהא דבני ברק. שאני התם שאין ריעותא בשטר ושפיר נזדקקו לקיימו. וגם י"ל שהיה שטר מקוים וע"כ היינו משום דלמ"ד ראיה בעדים היינו אף אם השטר מקוים אין מועיל. וכ"נ בכל הסוגיא שם: ח) אבל דינו של התומים צ"ע לענ"ד דלמה לא יקיימו השטר ומנ"ל לחדש דין כזה. ולענ"ד כוונת העיטור פשוט דקאמר שם מקודם הובא בטוש"ע שם שאם אמר אישתבע לי שאינו מוקדם צריך לישבע. והיינו אף דקיי"ל בסי' פ"ב ס"י שאף לישבע א"צ כשטוען שהוא ריבית וכדומה במילתא דאיסורא. מ"מ הכא אף דמוקדם הוי ג"כ מילתא דאיסורא. מ"מ צריך לישבע משום דאיכא ריעותא בשטר. ולזה הוסיף שאם טוען מוקדם צריך לקיים ג"כ אף דאיכא חזקה שיעשה כדין וכנחקרה עדותם בב"ד כיון שאינו טוען מזויף. מ"מ צריך קיום והוי שפיר רבותא שנאמינו בטענת מוקדם במיגו דמזויף. ואף דאמנה מאמינים אותו י"ל דאיירי שעדיו לא ידעו כמו"ש הש"ך סי' פ"ב סק"ב. וע' יו"ד סי' קס"ט סכ"ה ובש"ך שם וחו"מ סס"ז סל"ד ותומים סקכ"ט ותקפו כהן סי' קכ"א בדין טענת מילתא דאיסורא ובתומים סוף כללי מיגו בזה ואכמ"ל. כ"נ ברור לע"ד וכ"נ בש"ך סי' פ"ב סק"ב שהבין כן דהיינו רבותא דהעיטור בזה ע"ש וע"ש בקצה"ח סק"ב דאיכא מ"ד דבאיסורא א"צ לקיים. והאיר ד' עיני וראיתי בעיטור עצמו שמפורש כמו"ש בע"ה שכתב שם במאמר זמן בשטר שזמנו בשבת שא"ח למוקדם שכל ישראל בחזקת כשרים וחזקה שעשו העדים כדין והביא הרבה ראיות לזה. ואח"כ כתב וז"ל ומסתברא דאי א"ל אישתבע לי משתבע ליה. אבל לא נתקיים השטר על בעהש"ט להביא ראיה ואמרינן ליה קיים שטרך וחות לדינא אליבא דרבוותא דפסקי מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ובשטר קיום [צ"ל ובקיום השטר] סברא דילן ואע"ג [צ"ל אע"ג] דליכא ערער ועדים מצויין טענינן ליה אנן כדאיתא בקיום עכ"ל. ובהל' קיום כתב שאף שעדות כאלו נחקרה בב"ד. מ"מ צריך קיום אף היכא דליכא ערער ואף היכא שעדים מצויין לקיימו דבגט אצ"ל בפ"נ ובפ"נ מ"מ בשטרות צריך קיום עכ"ד ע"ש באורך. הרי מפורש כמו"ש בס"ד בכוונת העיטור. וגם בביאור לשונו עדים מצויין לא כיון התומים יפה במחכ"ת לפי שלא ראה דברי העיטור בפנים וכ"כ הנ"י פ' מי שמת כמה תירוצים מה שצריך לקיים השטר בטענת קטן כיון דחזקה שעדים עשו כהוגן. והובא בש"ך סי' פ"ב סק"ג. וז"ב בס"ד בכוונת העיטור וממילא ליתא לדינו של התומים רק שפיר מזדקקים לקיימו. ומיושב קושייתינו: ט) ועפמ"ש מיושב הירושלמי שהזכרנו. דשפיר מקשה דר"י אדר"י דגם בהא דשכ"מ הייתי מתבטל כל השטר משום דאין קנין לאח"מ. ושפיר מדמי להא דיד שטרות על העליונה היכא דמתבטל כל השטר. ואח"כ יתפרש הכל כמ"ש הפ"מ שם. ודרב אמר הלכה כר"מ הוא שנויא על קושיא דר"י אדר"י משום דהלכה כר"מ דלא ס"ל המע"ה בהא דשכ"מ ויד בעהש"ט על העליונה. וע"ז אמר שמואל חילופין היא מתניתא. דבלא"ה לק"מ מהא דשכ"מ הייתי דלא דמי כלל ויש חילוק וחילוף בין זל"ז. ושואל מהו החילוק. ומפרשי חבריא רברביא דהא דתנן במשנה המע"ה היינו בקיום השטר. ולזה קאמרי עדים ולא בעדים והכוונה על עדי השטר. וזעירייא אמרי אין עדים כלום. פי' דעדי השטר הכא אינם כלום ולזה המע"ה. אבל בעלמא אמרינן חזקה שהעדים עשו כדין. ולזה לרברביא א"ש דגם למ"ד בעה"ש על העליונה מ"מ צריך לקיים שטרו. ולזעיריא א"ש דשאני הכא. ופריך אלא פליגי על העדים [כצ"ל]. פי' איך אפשר שיחלוקו על העדים אם מאמינים אותם דלמה יפסלום. ומשני שכיון שלא כתבו שהיה שכ"מ כדקציר וכו' וכן להיפוך כדמהלך כו' הוי ריעותא בשטר וניכר שהעדים לא ידעו לכתבו כדין ושוב אין שייך להעמידם על חזקתם שעשו כדין. ואין הכוונה שהם פסולים כי למה יפסלום וכמש"ל. רק שאבדו חזקתם. וכדאמר נמי רבה לאביי בדף קנ"ד ע"א דאיתרע שטרא בזה וכמו"ש ר"ס הקודם בזה: י) ועוד י"ל בירושלמי דפירושו כדאיתא בבבלי קנ"ד ע"ב דר' ינאי אמר רבי מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו. וא"ל ר"י משנתינו היא זו דחכמים אומרים המע"ה וראיה בקיום השטר. ומקודם שם איתא דרי"א במודה בשטר ד"ה אצ"ל. ופריך והא אר"י יפה ערערו בני משפחה וצריך לקיימו. א"ל אני לא אמרתי דבר זה. אר"ז אם יכפור ר"י בר"א יכפור בר' ינאי רבו וכו' וכנ"ל. ואח"כ איתא ברם נראין דברי רבינו יוסף דאר"י אר"י א"ש זו דברי חכמים אבל רמ"א מודה בשטר צ"ל ומאי ד"ה רבנן לגבי ר"מ ד"ה היא. והא תנן חכ"א המע"ה איפוך והתניא א"נ לפוסלו דברי ר"מ וכו' איפוך ע"ש. וה"נ כוונת הירושלמי דר"י אמר רבי יד שטרות עה"ת. פי' שצריך לקיימו וא"ל ר"י משנתינו היא זו וכו' דראיה בקיום השטר וכנ"ל. ומייתי ההוא טלי דזבין נכסיה וא"ר יוחנן מכיון שקיבל עליו לעקור נכסים ממשפחה עליו להביא ראיה. ופי' דר"י הצריך שיקיימו השטר ומייתי דרי"א יד בעה"ש עה"ע שא"צ קיום השטר. ומקשה מרבי ומדחה דד"ה ס"ל א"צ לקיימו וכדאיתא בש"ס דילן ג"כ. ופריך מהא דכיון שקיבל כו' והיינו מימרא דיפה ערערו בני משפחה בש"ס דילן. וא"ל של"א זה מעולם. ופריך ממה שאמר לר' ינאי ולא משנתינו היא זו. ומשני דחכמים כרבי ואיהו ס"ל כר"מ כמ"ש הפ"מ. ושמואל אמר חילופון פי' איפוך ומוחלפת השיטה דרמ"א המע"ה וכדאיתא בש"ס דילן דשמואל מהפך. ופליג רב עם שמואל דרב אמר הלכה כר"מ כדאיתא במתניתין והיינו שא"צ לקיימו וכ"ה בכתובות י"ט ע"א. ושמואל מהפך וס"ל ג"כ כר"מ שצריך לקיימו. וכ"נ בש"ס דילן שאמר זו דברי חכמים וכמו"ש התוס' בב"ב ל"ה ע"א ד"ה ומ"ש דסתם זו הוי זו ולא ס"ל. וק"ק על הרשב"ם והתו' קנ"ה ע"א ד"ה אלא שתפסו בפשיטות דשמואל ס"ל א"צ לקיימו. או י"ל דקאי שמואל ג"כ על קושיא דר' יוחנן אדר"י. וקאמר שמחליף השיטה ומייתי לר' ינאי מדר"מ. ור' יוחנן ס"ל כחכמים וכמו בש"ס דילן דמשמע להמסקנא ס"ל לר"י כשמואל דאיפוך וכמו"ש התוס' ד"ה ברם. ואפשר סמכו התוס' ורשב"ם על הירושלמי דמשמע להו דס"ל לשמואל כר' יוחנן מדמתרץ דבריו: יא) ואח"כ שואל הירושלמי מהו חילופין ההיא [כצ"ל] מתניתא. פי' ששואל אם צריך להפך גם משנה דכתובות י"ח ע"ב דתנן שעדים נאמנים לאורועי שטרא. ואוקי לה שם כמ"ד מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו. ומייתי שם ברייתא דאתיא כרבנן דר"מ. ובב"ב קנ"ד ע"ב כדמפיך מתניתין דשכ"מ הייתי. מפיך נמי הך ברייתא ע"ש. והיינו ששואל אם צריך להפך גם משנה דכתובות. כיון דר"י ס"ל הלכה כסתם ותקשי ממשנה דהתם. וע"ז מייתי דפליגי בזה. חבריא רברביא אמרי עדים. פי' שא"צ להפך דשאני התם דאיירי בעדים דאלימי לאורועי שטרא וה"נ מחלק בבבלי קנ"ד ע"ב ע"ש. וזעיריא אמרי אין עדים כלום פי' שאין יכולים לחזור דנעשה כנחקרה עדותן בב"ד וכיון שהגיד כו' ולזה צריך להפוך גם משנה ההיא ג"כ. או דקאי על הברייתא דמהפך בבלי בסוגיין. ומקשה אלא פליגי על העדים [כצ"ל] פי' דא"כ לדבריהם גם כאן מה מועיל בירור ששכ"מ היה ע"י העדים. נימא כיון דסתם השטר הוי שהיה בריא שוב א"נ לומר ששכ"מ היה. ומשני רב אחא דהכא איתרע שטרא שלא נתבאר בו אם היה שכ"מ או בריא ובגוונא דאיכא ריעותא אזלא חזקת העדים וכמש"ל. ולזה שפיר נאמנים לומר שכ"מ היה. ודקאמר שקרים אתם לאו דווקא כמש"ל. ואף דבלא העדים א"נ לומר שכ"מ הייתי דא"צ לקיימו כמש"ל. מ"מ אם העדים מעידים כן מועיל. ולולא דמסתפינא הייתי אומר כי נכון להגיה למחוק תיבות. חילופין היא מתניתא השניים. רק לגרוס מהו חברייא רברביא וכו'. ובאשר הסופר חשב ששאלת מהו קאי