דברי מלכיאל א רמא

דלא תלינן טעות בשטר כדי לקיימו. ולענ"ד צ"ע דודאי הוא מתנת בריא גמורה שהודה שנתנה כדין והו"ל כדאודיתא. ושטר ראיה הוא. וכהא דגיטין מ' בנתתי שדה לפלוני דחיישינן שמא זיכה לו ע"י אחר וקיי"ל בחו"מ סי' רמ"ה דאף ע"י אמירה קנה ואף שהרמ"א מסיק שם שהיתה הלוואה מ"מ י"ל שמודה שנתנה באופן המועיל כגון במעמד שלשתן וכדומה ומתנת בריא מועיל אף בשכ"מ כמ"ש כל הפוסקים דבנותן בפירוש במתנת בריא מעכשיו שפיר קנה וכמש"ל ג"כ ובפרט שהב"י סבור שם שהיו בעין ע"ש (ויש להעיר בזה מהא דמטלטלין לאו בני שטרא נינהו) וכעין זה כתב מהרי"ט חח"מ סי' נ' ע"ש שלא הביא כלל שו"ת ב"י ורמ"א הנ"ל. ואפשר היה כתוב בשטר שנותן במתנת בריא כי לא נתבאר שם לשון השטר וכ"נ בד"מ סי' ר"נ סק"ז. וע' תשובת רמ"א סי' צ"ב שכתב ג"כ כנ"ל. וכתב שאף אם היה כתוב מתחילת השטר בלשון אני נותן הולכין אחר התחתון וכ"כ בכנ"י סי' צ'. וזה באמת צ"ע דמשמעות השטר הוא שטעה וסבר שמ"ש בתחלה אני נותן הוא מועיל ולזה כתב בסוף הלשון נתתי בסוף ועח"מ סי' מ"ב ולהלן יבואר בע"ה עוד]. שוב ראיתי בשטמ"ק על שילהי ב"ב הנספח בדפוס אל מאירי על שבת שכתב בדף קנ"ג ככל מה שכתבנו בס"ד שהקשה מקודם דהא בריא בעי קנין ובשכ"מ אין קנין לאח"מ והקשה מהא דרב ושמואל דדף קנ"ב. ותירץ דאיירי בשטר ראיה שכתוב בו סתם שנתן לו ומקשה ג"כ קושיית הד"א וכת"ר מהא דגיטין ט"ו ותירץ דגם ר"א ס"ל שעמד חוזר משום אומדנא ולר"א דלא ס"ל הא דא"ק לאח"מ הוי כאומר מהיום אם מתי משום אומדנא עכ"ד. ות"ל שכוונתי לדעת הראשונים ז"ל ורק בהך דעמד חוזר חולק על רשב"ם. [וראיתי בשו"ת דברי ריבות סי' שס"ז בשטר שכ"מ שכתוב בו כתבו בכל לשון של זכות ויפוי כח ותנו דלא הוי יפוי כח והוכיח זה משו"ת הריב"ש שהובא בב"י סי' ר"נ מחודש ח' [וע"ש בהג"ה מהרל"ח שהוא תשובת הרשב"א] ותמוה דשם לא נזכר לשון יפוי כח משא"כ כאן וכ"מ בתוס' קנ"ב ע"ב סד"ה מתנת שכ"מ דהוי יפוי כח בכה"ג ע"ש והובא בב"י שם ג"כ ועש"ע שם סי"ז ברמ"א וראיתי שם בד"ר בסי' תי"ד שכתב דמש"מ מעכשיו בעי יפוי כח וג"ז צ"ע דמעכשיו ל"צ יפוי כח כלל ואקצר]: סימן קא להרה"ג הנ"ל. א) והסוגיא דב"ב קנ"ד שהעירונו בסי' הקודם צריך ביאור בפלוגתא דראיה בעדים או בשטר במאי פליגי דהא ודאי המע"ה. וגם מאי מקשה ר"י בסוף הסוגיא מהא דבני ברק הא פשוט שיש חזקה שאין חותמין אא"כ נעשה בגדול. ואין לומר שלא ידע ר"י מזה. וכ"כ התוס' בד"ה אלא שבקושייתו לפי לשון ראשון ידע מחזקה זו דדמי לחזקה דהשתא דאלת"ה קשה דשאני הכא דהשתא הוא בריא ואיכא חזקה דהשתא ע"ש. וא"כ במסקנא צ"ל ג"כ דלר"י דאמר בקיום השטר א"ש הכא משום דחזקה דאין חותמים אא"כ נעשה בגדול דמי לחזקה דהשתא וא"כ עיקר תירוץ ר"ל הוא דחזקה זו עדיפא והו"ל לפרש כן. והנוב"י מ"ק חחו"מ סי' ד' הקשה על הרא"ש שכתב דהיכא דאיכא חזקה דהשתא וגם חזקה שכיון שבא לשני גדלות הביא סימנים מהני להוציא ממון א"כ מה מקשה ר"י לר"ל. שאני הכא דאיכא חזקה שהביא סימנים וגם חזקה דאין חותמין דדמי לחזקה דהשתא ודחה בזה שיטת הרא"ש. וקשה לענ"ד לדחות דברי הרא"ש ע"פ קושיא אחת אף כי גדולה היא: ב) וביותר צריך להבין דברי הירושלמי בזה פ' מי שמת ה"ו דאיתא שם ר' ינאי בשם רבי יד השטרות לתחתונה א"ל ר"י ולאו מתניתא היא לא כתב לה שכ"מ וכו' חד טלי זבין נכסיה וכו' רחבי"א חזקה על בן דעת חתמו. רי"א מכיון שקיבל עליו לעקור נכסין ממשפחה עליו להביא ראיה. אומר ר"י יד השטרות לעליונה. ר' יסא בעי קומי ר' יוחנן מה ברבי דרבי אמר יד בעה"ש לתחתונה. א"ל ד"ה היא יד השטרות לעליונה. והיך אתון אמרין אתא עובדא קומי רחב"י ואמר חזקה על בן דעת חתמו. ואת אמרת מכיון שקיבל עליו לעקור נכסים ממשפחה למשפחה עליו להביא ראיה. א"ל אנא לא אמרת הדא מילתא. אר"ז קמי ר' יסא אפילו בעי ר"י מכפור ולא כן אר"י בשם רבי יד בעהש"ט לתחתונה. א"ל ר' יוחנן ולאו מתניתא היא אלא חכמים שהם כרבי. רב ירמיה בשם רב הלכה כר"מ שמואל אמר חילופין היא מתניתא מהו חילופין ה"מ חברייא רברביא אמרי עדים. חבריא זעירייא אמרי אין עדים כלום פליגי אלא על העדים אר"א כיון שאמרתי לכם לכתוב שכ"מ ולא כתבתם שקרים אתם. וע"ש בפ"מ פירושו בזה שהוא דחוק בפי' חילופין וביתר דברי הירושלמי. וגם קשה טובא מה מקשה מהא שהביא ר' יוחנן ראיה לר' ינאי דיד בעה"ש עה"ת אהא דקאמר ר"י יד שטרות על עליונה. דהא כתבו התוס' ריש ר"ה וכ"כ כל הפוסקים והכי קיי"ל בחו"מ סמ"ב ס"ט דבמקום שמתבטל כל השטר ל"א יד בעה"ש עה"ת ואדרבא תלינן שנעשה כדין. וראייתם מהא דשטר שזמנו בשבת בב"ב קע"א דתלינן שהוא מאוחר ע"ש. א"כ מה מקשה הא הכא גבי שכ"מ אף אם נאמר שהיה שכ"מ אין מתבטל השטר ור' יוחנן י"ל דאיירי במקום שמתבטל השטר. וכן איתא בירושלמי פ"י דשביעית ה"ג דמקשה מי מעיד על שטר מוקדם דעדים שבשטר א"נ דהא הוי כנחקרו בב"ד ומשני שאומרים ע"ז חתמנו וע"ז לא חתמנו. ול"א נחקרה עדותן רק כשאומרים לא חתמנו כל עיקר. הרי מפורש החילוק בין אם מתבטל כל השטר או לא וע"פ ירושלמי זה מיושב קושיית התו' בב"ק ל' ע"ב אמאי גובה במוקדם דהא עדיו פסולים ועש"ך סי' מ"ג סקי"ט בזה ואכ"מ] וגם מ"ש הפ"מ לפרש שבשביל שלא כתבו שהיה שכ"מ נפסלו העדים. תמוה דהא לא כתבו להיפוך שהיה בריא. וגם הא לא נתברר שהיה שכ"מ ומי פוסלם. וגם דא"כ אף עדים אחרים לא יועילו כיון שהשטר פסול. וגם הא כתב הנ"י בסוגיין שם להוכיח ממשנתינו שאף אם לא ביארו העדים כל הצורך בשטר מ"מ לא נפסלו בכך ע"ש ולדבריו הוא נגד הירושלמי. ובאמת לא גרע מתנאי היה דברינו שנאמנים כדאיתא בכתובות י"ט ולדעת קצת פוסקים נאמנים אף בכת"י יוצא ממק"א עח"מ סי' כ"ט ופ"ב ומכ"ש שאין נפסלים. וגם לשון הירושלמי לא משמע כביאורו שם: ג) והנראה דהנה בח"מ סי' מ"ב ס"ט קיי"ל דאף דלא מבטלינן שטרא מ"מ במה שאפשר לטעות מבטלינן. וכתב הסמ"ע דאף שאין שום דיעה דס"ל הכי לדינא מ"מ תלינן שטעה כיון שאפשר לטעות והש"ך כתב דל"א שטעה רק במקום שיש דיעה לפסוק כן. והתומים השיג מהא דסי' ל"ט סי"ב בשטר הודאה שאין כתוב בפנינו ב"ד חיישינן שטעו וסברו דסגי בשנים. ותמיהני דהא איכא מ"ד דסגי בב' ע' סנהדרין ל' ועש"ך סי' ג' סק"ה וכ"כ בתומים שם דיש פוסקים דס"ל הכי. וצ"ל כוונתו דבאודיתא וקיום כ"ע מודו דבעי ג' כמו"ש התוס' שם. אבל הש"ך לטעמיה בסי' ג' סק"ה שכתב שאין להחמיר באודיתא וקיום ע"ש [אף שדבריו צ"ע מב"ב מ' ע"א וע"ש בנתיבות] וכן איתא בהג"א בסנהדרין שם שהפוסקים כשמואל דסגי בשנים ס"ל דהוא הדין באודיתא ג"כ. וכ"נ בסוגיא שם כהש"ך דאיתא שם כ"ט ע"ב אודיתא דלא כתיב בה וא"ל כתבו וכו' אביי ורבא אמרו חזקה שאין חותמים אא"כ נעשה בגדול ופריך ר"פ מי איכא מידי דאנן לא ידעינן וספרי דב"ד ידעי שאלינהו לספרי דאביי וידעי כו' ההיא אודיתא כו' דלא הוי כתיב בה במותב תלתא וכו' כל כה"ג חיישינן לב"ד טועין וכו' דאמר שמואל שנים שדנו וכו' הרי מפורש דבלא כתוב בה שא"ל כתובו כיון דכ"ע מודו שצ"ל כתובו לא תלינן בטעות. אבל לענין מותב תלתא דאיכא מ"ד דסגי בשנים תלינן בטעות. הרי מבואר שאין חוששין לטעות רק היכא דאיכא מ"ד הכי וכמו"ש הש"ך. ובדעת הסמ"ע נראה