דברי מלכיאל א רמ

ביפוי כח כדין מתנה בכולה וא"כ מוכח מזה דהוי מש"מ. וא"ל דאיירי בקנין סתם ואי הוי מתנה בכולה בטילה משום אין קנין לאח"מ. דאין הלשון משמע כן ועוד דא"כ מאי מקשה שם ממשנה דדף קמ"ו דהא שם איירי ביפוי כח כדאיתא בדף קנ"א. ויש לדחות דא"כ מה מחלק במשנה שם בין כולה למקצת כיון שעיקר ההוכחה מיפוי כח וא"כ הו"ל לחלק בין אם ייפה כחו או לא וע"כ דלא נחית לזה ומ"מ קשה על הרשב"א דמה ראיה מהקנין שהוא מקצת אדרבא מהיפוי כח מוכח שהוא כולה וכמו"ש וצריך לדחוק שלא ייפה כחו ואם היא בכולה בטלה דאין קנין לאח"מ וכמו"ש]: יב) ולכאורה י"ל בדעת הראב"ד ונ"י לפמ"ש הד"א שם בשם הנ"י והריטב"א דאף כשהקנה מעכשיו כשעמד חוזר בין במצמ"מ בין בשכ"מ א"כ י"ל דאיירי בקנין מעכשיו ובמעכשיו לא שייך אין קנין לאח"מ דהוי כאומר מהיום ולאח"מ וכמו"ש המהרי"ט חחו"מ סי' נ' ועד"א שם. וא"ש דהך דשכ"מ הייתי והך דדף קנ"א ועובדא דאחתיה דרב דימי איירי בקנין מעכשיו ומ"מ אם עמד חוזר כנ"ל ומיושב ג"כ דברי הרשב"א שהזכרנו די"ל דאיירי במעכשיו. אבל לענ"ד דברי הד"א שם תמוהים מ"ש דס"ל להנ"י וריטב"א דאף בשכ"מ חוזר אף בקנין מעכשיו דהא מפורש בנ"י בשם ריטב"א פ' מי שמת גבי אחתיה דרב דימי וגבי ארכביה אתרי ריכשי ובפי"נ גבי מהיום ולאחר מיתה להיפוך דרק במצוה מ"מ עמד חוזר אף בקנין מעכשיו אבל לא בשכ"מ סתם וכ"כ הריטב"א בחי' קידושין מ"ט ע"ב וגיטין ס"ו ע"א דרק במצוה מ"מ עמד חוזר בקנין מעכשיו וכן בדברי הריטב"א שהביא הב"י סי' ר"נ מחודש ל"ה. וש"ס מפורש הוא דכתב וזיכה קנה בשכ"מ בדף קנ"ב וכ"ה בירושלמי פיאה פ"ג ה"ז ע"ש. ומ"ש הנ"י פ' מי שמת בעובדא דאימא דרמב"ח שאם נתן כל נכסיו בקנין מעכשיו והוא שכ"מ או מצוה מ"מ אם עמד חוזר ואם לא עמד אינו חוזר עכ"ד ומזה הוציא הד"א שכ"ה דעת הנ"י והריטב"א. לענ"ד צ"ל שם שכ"מ המצוה מ"מ כדי שלא יסתרו דבריו זא"ז כנ"ל ודנקיט כל נכסיו הוא לרבותא דמ"מ אם לא עמד אינו חוזר. ועוד י"ל דשכ"מ הכוונה שנתן בפירוש במתנת שכ"מ וכמו שיבואר להלן בזה וע' נתיבות סי' ר"נ סקי"ג. ומ"ש שם מהתו' דגיטין אין ראיה דשם איירי שכתב בצוואה מהיום אבל לא הקנה לו בקנין ורק צוה בצוואתו שישתחרר מעכשיו ואקצר [ומש"ש הד"א בדעת ר"ת דמעכשיו קנה בשכ"מ ממ"ש התוס' בשם ר"ת בגיטין דף ט' ע"ב דלהכי אינו חוזר בגט משום שחל מחיים אלמא דבכה"ג במתנה אינו חוזר דבריו צ"ע דהא שם איירי במצוה מ"מ כדאיתא בדף ס"ו ע"א וכן פירש"י שם שפירש על הא דחוזר במתנתו לב"ב דף קנ"א ותמוה ל"ל הראה לדף קמ"ו ששם עיקר דין שכ"מ. ולפמ"ש א"ש דבדף קנ"א איירי במצוה מ"מ וקמ"ו מיירי בשכ"מ. והגאון מפלאצק בספרו גרש ירחים לא הרגיש בזה בדף ס"ו ע"ש (וראיתי שם שהקשה מהא דהניחו חולה נותנו בחזקת קיים ול"ח שמא חזר בו. ותמיהני דשם י"ל שחלה אחר מסירת הגט לשליח וכ"כ הר"ן להדיא ר"פ מי שאחזו גבי גוסס ע"ש) וא"כ משמע דאף במצמ"מ קנה במעכשיו. וכל הפוסקים כתבו שחוזר כמוש"ל. וצ"ל דר"ת מדמה גט דמצמ"מ למתנה בשכ"מ וכמוש"ל דאומדנא דגט גריעא טפי ואקצר]: יג) והנה הפרישה סי' ר"נ סי"ד והב"ח שם הבינו שדעת הרמב"ם ג"כ כהראב"ד שכ"כ בפ"ח מה"ז הט"ז וכן הבין המגדול עוז שם. ותמה אנכי דא"כ למה הביא הטור זה בשם הראב"ד לחוד ובפרט שגם הסמ"ג העתיק דברי הרמב"ם במ"ע פ"ב והול"ל שכ"ד רמב"ם וראב"ד וסמ"ג. וגם למה כפל דבריו בסי"א וסי"ד להעתיק דברי הרמב"ם וע' פרישה שם בזה. וגם קשה על הרמב"ם שבהט"ז כתב בדין מתנה במקצת בקנין בד"א בשנתן סתם וכו' אבל אם נתן לו המקצת בפירוש במתנת שכ"מ שאינו אלא לאח"מ א"צ קנין ואם עמד חוזר ואם לא עמד קנה זה המקצת ואם היה בה קנין ל"ק אא"כ היה מיפה כחו עכ"ד. וע"ז כתב הראב"ד א"א זהו המצוה מ"מ. ובהכ"ג שכתבו השכ"מ שצוה מחמת מיתה כגון שהיתה דעתו נוטה א מת ודאי וניכר דבר זה מכלל דבריו אעפ"י שקנו מידו במקצת אם עמד חוזר עכ"ל. וקשה טובא שהוא כפל דברים וגם למה לא כתב כאן שצריך ליפות כחו אם קנו מידו וגם שינוי לשונו שבהט"ז לכ"ג צריך ביאור. אבל נראה פשוט דעתו כמוש"ל בשם הנ"י דמצוה מחמת מיתה ברור בעיניו שימות ומקנה מעכשיו כי כבר התיאש מכל עמלו אבל שכ"מ אף שחושש למיתה מ"מ דעתו ליתן רק לאח"מ כי כ"ז שהוא חי חפץ שיהיו ברשותו אולי יחיה ויקום מחליו. ולזה במתנת שכ"מ שיש בה קנין אמרינן אין קנין לאח"מ ובתקנת חז"ל לא רצה להקנות כיון שעשה קנין ולזה צריך יפוי כח. אבל במצמ"מ א"צ יפוי כח בקנין דבאמת מקנה מעכשיו רק עומד חוזר משום דהוי כהתנה כמו"ש הנ"י ולזה במש"מ חוזר בחליו ובמצמ"מ אינו חוזר בקנין כמו"ש הנ"י. ולזה בהט"ז חידש הרמב"ם שאף שאין ברור לו שימות מ"מ כיון שנותן בפירוש במתנת שכ"מ שפיר שייך זה אף במקצת נכסיו דלא נימא דבמקצת לא שייך כל דין מש"מ. ולזה כתב שצריך יפוי כח אבל בהכ"ג כתב שם שברור לו שימות והוי מצוה מ"מ ושפיר א"צ יפוי כח כלל: יד ומקור דעת הרמב"ם הנ"ל נראה שהוא מהא דדף קל"ה שהזכרנו דאיתא שם שכ"מ שאמר כתבו ותנו מנה לפלוני אין כותבין שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאח"מ. והקשינו למעלה דהא הויא מתנה במקצת כדמוכח בדף קנ"א דהוי מתנה במקצת אם אמר מנה לפלוני וקשה דהא בעי קנין. ולזה פירש הרמב"ם שנתן בפירוש במתנת שכ"מ. ונראה דהיינו שתי מימרות דשמואל שבדף קנ"ב מתנת שכ"מ שכתוב בה קנין ושכ"מ שכתב כל נכסיו וכו' והא דשכ"מ שאמר כתבו ותנו כו' ע"ש. דחדא איירי במקצת ובפירש במש"מ. וחדא בכולה. והיינו דקאמר חיישינן שמא לא גמר וכו' לפי שפירש שנותן במש"מ ובירושלמי פ"ק דקדושין ה"ה הגירסא אמר ינתנו לפלוני חזר ואמר כתבו ותנו כו' אין אדם זוכה בכתב לאח"מ. ומזה צל"ע על שיטת ה"ר יונה שבנ"י והובא בטוש"ע סי' ר"נ סכ"ב שאם אמר תנו ואחר כ"ד כתבו ודאי הוי יפוי כח. וא"ל דאיירי תכ"ד דכל כה"ג הוי ליה לפרושי וגם לשון חזר ואמר לא משמע כן וי"ל ואכ"מ] ומיושב בזה מה שהביא הטור דברי הרמב"ם וגם הראב"ד בסי"א וסי"ד וסכ"ט כמש"ל שמש"מ הוא ענין אחר ומצמ"מ ענין אחר וס"ל להטור שהראב"ד חולק על הרמב"ם וס"ל דגם במצמ"מ בעי יפוי כח והרמב"ם ס"ל שא"צ וכמוש"ל. וכ"ה בפי' המשנה פ' מי שמת בפירוש שהאומר יהי' לפלוני כך וכך אחר מותו דבריו קיימים אף שהוא במקצת לפי שהוא מש"מ בפירוש ומצמ"מ הוא מי שיחשוב שימות בלי ספק וא"צ יפוי כח ובשכ"מ צריך יפוי כח אף במקצת. ע"ש ותראה שמפורש כמו"ש. וכיון שבארנו דעת הרמב"ם נלע"ד שגם הראב"ד ס"ל כן דמצמ"מ ל"צ יפוי כח. ומ"ש זהו המצוה מ"מ. כוונתו לפרש למה א"צ קנין אף במקצת. ולזה ציין שם דבריו על שקונה בלי קנין ולא על יפוי כח. וכן בהי"ד וי"ב שם מצינו שמפרש דבריו. ועוי"ל כוונתו לומר דהיינו מצוה מ"מ. וכוונתו לחלוק שא"צ בזה יפוי כח דכיון שמפרש שנותן במתנת שכ"מ לאחר מיתה ה"ז כמצוה מ"מ. רק שלפי זה יקשה מהא דכתבו ותנו מנה לפלוני וצ"ל במחלק נכסיו כדמשני נמי כה"ג בדף קנ"א ע"ב. ועכ"פ אם נימא כנ"ל דגם הראב"ד ס"ל שא"צ יפוי כח במצוה מ"מ ממילא לק"מ מהא דדף קנ"ג שכ"מ הייתי וכמו"ש. אבל לפמ"ש הטור וש"פ בדעת הראב"ד קשה כנ"ל. ובאמת לדידן דקיי"ל דשכ"מ א"צ קנין וכל הפוסקים הביאו הא דשכ"מ הייתי קשה קושיית המל"מ שהבאנו דמהקנין מוכח שהיה בריא. אבל באמת לא ידעתי מי הגיד להם דאיירי שהקנין כתוב בשטר דילמא איירי בשטר ראיה שכתוב בו שנתן שדה זו לפלוני. וא"י לנו אם במש"מ או במתנת בריא. ואף דאין שטר לאח"מ ועתוס' כתובות נ"ה ע"ב בשם גליון. זה שייך רק בשטר קנין ולא בשטר ראיה ומ"מ בש"ס איירי לר"מ ור"י ור"נ שטוען שהיה מצמ"מ כדי שיוכל לחזור וכמוש"ל. [וק"ל בזה בתשובת רמ"א סמ"ז שנשאל הב"י בשטר שכ"מ שכתוב בו שנתן במתנת בריא ואין בו קנין והשיב הב"י שהוא ודאי מתנת שכ"מ. ומ"ש שנתן במתנת בריא הוא ט"ס. דא"א ליתן כסף בקנין זה. והרמ"א בסי' מ"ה השיג עליו