דברי מלכיאל א רלא

מוחזק בנפשו. כיון דידי מ"ע דעבודה יצא. ומ"מ עולה בע"כ בשניהם משום פג"מ. וממילא דגם הם לא יוכלו לעכב עליו מטעם זה שתקנו כן שלא לפגמו. ואי נימא שיעבוד באחד נימא מה חזית בזה וידחוהו זל"ז. לזה תקנו שיעבוד בשניהם. ועי"ז ידעו שהוא ספק. והתוס' הקשו שם דמנ"ל דעולה בעל כרחו דילמא בעל כרחם דבני משמרה קאי עכ"ד. ודבריהם קשים לכאורה דאם הם אין מקפידים על פגמם. אין לנו להקפיד לכופם שיעלה. לזה נראה דמפרשי כמ"ש דפג"מ קאי על עצמו. ולזה שפיר הקשו. והרע"ב פי' במשנה שם ועולה וכו' ואין בני משמר יכולים לעכב עליו. ותמה התוי"ט דאדרבא עולה בע"כ זה עיקר הרבותא. ולפמ"ש י"ל דס"ל כהרמב"ם ותוס' שהזכרנו שהתקנה היא בשבילו. ולזה נקיט שלא יוכלו לעכב. וממילא נדע שעולה בע"כ כדין כל כהן שמחוייב לעלות לעבודתו ולמשמרתו ובספק הוי ספק איסור וכמש"ל. וקצת סברא דפגם עצמו בישוב דברי הרע"ב מצאתי בקול הרמ"ז שם שנגע בזה. אבל לא ביאר כמ"ש וע"ש: יח) ועכ"פ נראה דאף אי נימא דב"ד כופין להספק ולמשמרות בשביל פג"מ. מ"מ אין שייך ללמוד מכאן לעלמא שב"ד יכופו על. פג"מ די"ל דדווקא בכהונה חשו הרבה להוצאות לעז. ותקנו חז"ל כן בפירוש. משא"כ בעלמא. וכעין מש"ל גבי מוכר בתו דחמירא טפי וי"ל דכופין. אבל לא בעלמא. ורק אם מקצתם יכופו השאר כבר כתבנו דעת הריטב"א שיכופו. ואפשר שדינם כשותפין שכופין זא"ז לעשות לטובת השותפות. ועח"מ ס"ס קע"ח ובנתיבות שם ובמק"א הארכתי בס"ד. וכהא דכופין בני העיר לעשות חומה וכו' וכן קופה ותמחוי וכל צרכי העיר. אף שיש לחלק דשם הטעם דאדעתא דהכי נתישבו בעיר שיהו כולם שותפים בצרכי רבים. משא"כ במשפחה לא שייך לומר זה. מ"מ י"ל כיון דכל הלוקח אשה קיי"ל עולה עמו ואינה יורדת עמו. ומשועבד לה לשמור כבודה וכבוד משפחתה כדאיתא בכתובות מ"ח. ומכש"כ שהיא אינה רשאה לעשות דבר שלא לפי כבוד משפחתו. וכ"ז הוא שעבוד גמור שע"מ כן נישאו זל"ז לקיים כל שעבודים שתקנו חז"ל. וע' בשו"ת עונג יו"ט סי' קנ"א שביאר כן באורך ואכמ"ל בזה [וא"כ י"ל דה"ה שצריך לפרנס הבנות לפי כבוד המשפחה. אכן באה"ע סי' ע"ג ס"ו קיי"ל דלפרנסת הבנות א"צ לפי עשרו ע"ש]. ולפ"ז צ"ל דאינו מחוייב לכבדה רק בגופה ולא במה שחוץ לגופה: אבל כבר האריך הנתיבות ס"ס קע"ח לבאר. דכל דבר שנוגע לכמה אנשים צריכים כולם ליתן ע"ז וכופין זא"ז יעו"ש שהביא ראיות נכוחות. אם כי גוף הדבר צריך ביאור מהיכי תיתי כיון שלא נשתעבדו זל"ז מעולם. והא דכופין בני העיר זא"ז ואינך. י"ל דתקנת חכמים הוא וגם כי בני העיר משותפים בכללות העיר. משא"כ בשנים שנתפסו דסי' רס"ד דמייתי שם וכה"ג. מ"מ נראה הטעם דכה"ג מייתי שם שאם נוגע להרבה עיירות צריכים להשתתף לזה יע"ש. והטעם דכיון שזה ע"י הצלתו לעצמו בע"כ יגיע טובה להשני ממילא מוכרח לתת לו חלק וא"י לומר כי איני רוצה בטובתך. דאנן סהדי שצריך לזה ורק בכיון אומר כן שלא יצטרך ליתן. אבל ודאי א"צ ליתן רק כפי מה שנהנה ולאו כל כמיניה של חבירו לעשות הוצאות רבות אשר אינם לפי כח של זה וכ"ה בסימן רס"ד שנותן כפי שנהנה ע"ש. וה"נ גבי מקיף נותן לו דמי נטירא בר זוזא עכ"פ. בב"ב ה' ע"א. וה"נ גבי משפחה ודאי כופין זא"ז כיון שנוגע לכולם ודין גמור הוא זה. ורק שאם נמצא ביניהם איש בזוי שאין נוגע לו כ"כ הפגם ההוא ודאי הוא פטור מזה דהכל לפי מה שנהנה כמוש"ל וע"ל סי' ל"ו מ"ש בהא דקיי"ל בסימן קס"ג דאף מי שאין צריך למקוה בכ"ז צריך ליתן ויתיישב ג"כ דלא תקשה לנ"ד: יט) ובזה מבואר מ"ש הראבי"ה דאין למכור וליתן מקום אבותיו בביהכ"נ ומיהו הדמים יחזירו בני משפחה. דלכאורה קשה טובא דמעיקרא קאמר שהאיסור הוא על המוכר שלא ימכור ולא יתן ומשמע דהיינו כההיא דקדושין י"ח שכופין האב לפדות בתו וכן לגי' התוס' רי"ד וריטב"א שיכפו לע"ע לפדות א"ע. ושוב מסיק שב"מ יתנו הדמים. אבל לפמ"ש א"ש בס"ד דבאמת לכתחילה אסור לו למכור מקום אבותיו לגרום בזיון למשפחתו והשתא כשצריך הוצאה לתקן פג"מ כופין זא"ז וקו"ח שלא יפגום לכתחילה. אלא דמ"מ אם הוא צריך לדמים יקשה למה צריך לסבול בעצמו כל היזק הפגם שיוכל לבוא על ידי משפחתו כי הלא א"צ ליתן רק כפי מה שנהנה כמוש"ל ומכ"ש אם הוא בשפל המצב עד שאינו בזיון לעצמו כלל וכמוש"ל א"צ ליתן כלל ע"ז. ונראה שדין זה נלמד מהא דקיי"ל בב"מ ק"ח שאסור למכור לעכו"ם בא"י קרקע שבמיצר ישראל וכ' הפוסקים הובאו בסי' קע"ה דכ"ז דווקא כששכיניו רוצים לשלם לו עבור קרקעו אבל אם אין רוצים לקנות אז מותר למכור לעכו"ם. וה"נ קאמר הראבי"ה שאסור לו למכור וליתן מקום אבותיו לגרום פגם למשפחתו וממילא גם אם מכר מסלקין ללוקח רק שהם יחזירו הדמים ולא שיכפוהו להשיב הכסף כמו גבי אב בבתו כנ"ל משום שא"צ לסבול רק כפי הנאתו. וזה נראה ודאי שגם המוכר יתן חלק עם בני משפחתו לפי הנאתו כנ"ל ולזה נכלל במ"ש שבנמ"ש יחזירו הדמים שגם המוכר מבנמ"ש וז"ב. והא דכופין לאב כבר בארנו למעלה. ואף דכתב הרמב"ם שאם העני מאוד מותר למכור בתו ואף שפוגם משפחתו. י"ל כנ"ל שא"צ לסבול כל הפגם וגם כי כבר אמרו חז"ל פשוט וכו' ואל תצטרך לבריות ול"ת כהנא אנא וכו'. הכוונה שלא תאמר שאסור לו לגרום פגם למשפחתו ע"י שיעשה מלאכה בזויה. ז"א כי הצריך לבריות הוא עוד פגם יותר גדול למשפחה. ולזה כתב רש"י בקידושין י"ח שיכפוהו לאב לפדות אם יש לו. הכוונה דאם הוא עני אינו מחויב לפדותה משלו כנ"ל ויש להאריך בזה בביאור הסוגיא ותו' שם בזה ובדעת הרמב"ם אך ההכרח לקצר. ולפ"ז הא דאיתא בב"ק צ"א דמותר לאדם לבייש א"ע. צ"ל דהיינו בגוונא דליכא פג"מ דאי איכא אסור לו לגרום בזיון למשפחתו. וצ"ע שלא נזכר דין זה שמותר לבייש עצמו ולא לבני משפחה בפוסקים. והרבה ספרים סדרו לבעלי תשובות על חטאים מפורסמים תשובות ולא הרגישו שצריך לאותו חוטא לבקש בני משפחתו שימחלו לו על שגרם להם בזיון אם היה החטא מפורסם וכדאמרינן בסנהדרין ע"ה גבי זנות פנויה משום פג"מ ואכמ"ל בזה: ולכאורה יש להקשות דא"כ תצטרך כל אשה למסור נפשה אף פנויה כדי שלא תפגום משפחתה דהא קיי"ל שמוטב יפיל עצמו לכבשן האש ולא ילבין פני חבירו וע' תו' סוטה דף י' שהוא ג"כ ממצות יהרג ואל יעבור ע"ש וע' בנין ציון סי' קע"ב. אבל באמת ז"א דדווקא שם שצריכה לבייש את יהודה בדיבורה ועי"ז תנצל ממיתה. אז אסור לה. אבל כאן היא מבזה את עצמה כשתבעל רק שמזה ימשך בזיון גם למשפחתה וא"כ אינה מבזה אותם רק שממילא ימשך בזיון להם אין בזה איסור רק מצד שותפות המשפחה כנ"ל. וכבר ביארנו שאין מוטל עליה לסבול כל הפגם ומכ"ש עד נפשה. ובזה מיושב מש"ל למה לא פירש"י בסנהדרין ע"ה משום פג"מ דידיה ואקצר: כ) ובאשר העת גורמת לקצר נשוב לנ"ד דוודאי אם ידוע המנהג שיושבין משפחות משפחות וידוע לב"ד שאותו מקום הוא גנאי למשפחה שישב אחר ביניהם. א"כ דמי ממש להך דמוכר קברו. ויש בזה שני פרטים אחד שהמוכר שהוא מבני משפחתם יצטרך לעמוד במקום אחר ושנית שאיש זר יעמוד ביניהם וכעין מש"ל גבי קבר בשם רש"י ורשב"ם. ולזה נראה דלכתחילה ודאי צריך להודיע לבני משפחה אולי יסכימו לסלק לו את דמיו ואולי יסבול קצת גם המוכר לפי הנאתו מצד פג"מ וכמוש"ל. ורק שהוא דבר מועט כיון שעיקר המקום ישאר אצלם. ונראה דאף לשיטת הפוסקים שהובאו בטור וב"י סי' קע"ה וע"ש בפרישה גבי עכו"ם שאם ישראל נותן שוויה וגוי מעלה בדמים הרבה צריך למכור לישראל בשווייה ע"ש וכ"כ הפרישה שם דקיי"ל לדינא כן. מ"מ זה דווקא שם דהוי כהיזק ברור לחבירו דהא אם הזיק חייב לשלם הישראל וכמבואר שם. אבל בנ"ד א"צ להפסיד בשבילם וכמש"ל שא"צ לסבול רק כפי חלקו והנאתו שלא יפגום כבוד משפחתו וכנ"ל ואם כבר מכר אם המקום באמצע ומשני הצדדים עומדים בני משפחה אז אף אם מסלקים הלוקח ולוקחים המקום לעצמן