דברי מלכיאל א רל

ושם מיירי בכה"ג. ואם רצונו לפסוק כראבי"ה לגמרי. הול"ל כן שסברא ראשונה עיקר. ואח"כ לפרש דלא איירי רק בכה"ג. אבל לפמ"ש נראה דסתימת ל' ראבי"ה משמע לרמ"א דאיירי אף שאין יושבין משפחות. דמ"מ איתא פג"מ וכדמצינו בשדה אחוזה שנגאלת לקרובים. כדאיתא בקדושין כ"א דקאמר שם לקובעו חובה על הקרובים לגאלה. ואף דבשדה ליכא גבן כ"כ פג"מ. כי זה היה בא"י שישב איש תחת גפנו וכו'. אבל במקום בהכ"נ משמע ליה קצת פג"מ. כי המנהג שם לישב כ"א לפי כבודו משא"כ בשדות [ונראה שזהו טעם סברת בעל העיטור שהזכרנו בסי' הקודם דקרוב מסלק את הרחוק בשדה. והיינו כעין דין שדה אחוזה כנ"ל. ויש לזה יסוד בתורה] וס"ל לראבי"ה דכל דמסתבר שיש בזה פג"מ יש לנו כח לדון כן. ולזה הכריע הרמ"א שאין לדון כן למעשה. רק היכא שדומה ממש למה שמפורש בש"ס. וכגון זה היכא שיושבים משפחות משפחות כנ"ל. ומשדה אחוזה אין לדון. דשם הקפידה תורה בא"י שתשאר כל משפחה ושבט על נחלתם. וכענין שנאסר למכור לצמיתות וכדומה. ומ"מ אין זה הכרעה כדעת רב האי. לפי שלא נתברר במרדכי טעמו. ואפשר ס"ל לר"ה דאף בכה"ג אין לדון דין פג"מ. לזה כ"כ הרמ"א להכריע מסברא דנפשיה. וז"ב לענ"ד: טו) ועדיין ק"ל דבקדושין י"ח אמרינן דכופין למשפחה לפדות. ובמוכר קברו לא מצינו רק שבני משפחה יכולים לסלקו. אבל לא שנכוף לבני משפחה. ומה איכפת לן בזה. ורציתי לומר שקצתם רוצים ואז יכולים לכוף עפ"י ב"ד את השאר שאינם רוצים. אבל הלשון בש"ס משמע שכופין כולם. ולגירסת רש"י ולה"ר ישעיה שהביא המל"מ שם דמקשה הש"ס שהמשפחה יכופו לע"ע לפדות עצמו. א"ש דלא נזכר כלל שיכופו המשפחה. אבל להתוס' קשה. ובלא"ה הוקשה לי דמנ"ל זה דכופין. נימא בע"כ דאב והיינו כשהמשפחה רוצים. ומצאתי במל"מ שנתקשה בזה. ותי' דלא א"ש הא דמסקינן מה שאין כן בעברי ע"ש. עכ"פ קשה כנ"ל. אבל באמת לק"מ דע"כ צ"ל דמקשה הכא למ"ד נמכר לישראל נגאל בקרובים כמו"ש המל"מ שם. ומפורש בדף כ"א שקרובים קבעו חובה לכופם כמו"ש הרמב"ם פ"ב הל"ז. רק שפסק שם דנמכר לישראל א"נ בקרובים. ושפיר פריך שנכוף למשפחה. ובמל"מ שם הביא בשם ר' ישעיה להקשות דאף למ"ד נגאל בקרובים. מ"מ אמאי נכפינהו דמאי קא עבדי. ע"ש שבשביל זה חידש גירסא. ותמוה לי דהא מ"ד נל"י נגאל בקרובים יליף שכיר שכיר מנמכר לנכרי כדאיתא בקדושין ט"ו ע"ב. ובנמכר לנכרי כופין דקבעו חובה כנ"ל וז"ב. שוב ראיתי בחי' הריטב"א שם י"ח שהקשה למה כופין למשפחה. ותירץ כגון שמקצתן רוצין שאז כופין את שאינן רוצין. או שקצתן עניים וקצתן עשירים עכ"ד. ות"ל שמה שחשבתי לדוחק תי' באמת כן. והנה עליו לא יקשה דהא מפורש דקבעו חובה כנ"ל. דלטעמיה אזיל דמקשה שם עוד דהא נל"י אין נגאל בקרובים. ותירץ דהכוונה שנכוף למשפחה שיתנו מתנה לעבד והוא יגאל את עצמו עכ"ד. ולפי"ז שוב א"א לומר מהא דקבעו חובה. לזה הוצרך לתרץ כנ"ל. אבל באמת הוא דחוק מאד כמש"ל. וגם דא"כ מאי מקשה הש"ס א"ה ע"ע נמי וכו'. הלא לא דמי הכפיה. דהכא נכוף לאב. והתם דוקא אם יש קצת רוצים. וזה יש ליישב קצת. ונראה דאף למ"ד דנל"י א"נ בקרובים. מ"מ מסתבר ליה טפי שנכוף. לפי דחזינן דהוי פגם גדול שהכתוב הקפיד על זה דאסור למכור א"ע דעבדי הם וכו'. וגם מסברא הוי פגם גדול. ופריך בפשיטות כיון דקאמר דכופין האב וע"כ שזהו תקחז"ל. לזה מקשה דה"נ ראוי לתקן בע"ע שנכוף משום פג"מ דהיינו הך כנלע"ד ברור. וממילא מוכח מזה דמדמינן בפג"מ היכא שדומה ממש כנ"ל דלהכי פריך הש"ס בפשיטות. ועפי"ז מיושב שפיר דלא נצטרך לומר דאזלא סוגין רק אליבא דמ"ד נל"י נגאל בקרובים. שנתקשה בזה הרב ר' ישעיה הובא במל"מ. וכל דברי הר"ר ישעיה שבמל"מ מצאתי בתוס' רי"ד. ונראה שלזה כיון המל"מ כי הוא מחברו. ועכ"פ ודאי בעלמא אין עסק לב"ד לכוף על פג"מ. ונראה שאף אם קצתם ירצו. בכ"ז א"י לכוף השאר כמש"ל דאין לדמות להא דע"ע. דחזינן שהקפידה תורה ע"ז כנ"ל ואיכא מאן דאמר דקבעו חובה כמוש"ל. וביבמות ק"א גבי עולה במשמר של זה ושל זה איתא ברש"י בשם ס"א דהמשמרות כופין אותו משום פג"מ לעלות בשניהם. ע"ש שנראה הכוונה שאין ב"ד כופין אותו. רק אם המשמרות כופין אותו פוסקין ב"ד שמחוייב כן ואסור לגרום להם בזיון ופגם. ובס"א נמחקה גירסא זו ברש"י שם ע"ש. וכ"נ סתימת לשון הרמב"ם פ"כ מה' א"ב שכתב עולה במשמרו וכו'. ולא ביאר שתלוי בדעת בני משפחה ולא הזכיר הטעם כלל. דנ"מ מהטעם לדינא כנ"ל: טז) ונראה דעתם דבאמת בני משפחה לא יוכלו לכופו ע"ז. כי הממע"ה כיון שספק הוא אם הוא ממשמרם. ואף שגורם להם לעז פסול אינו חייב בזה. ואטו אם יבוא אדם אחד ויוציאו עליו קול שהוא ממשפחה זו הכהנים. וממילא יוציאו לעז על משפחתם. הכי יוכלו לכופו שיעלה במשמרתם. לזה פי' הרמב"ם שהוא תקנת חז"ל שיעלה בשניהם. ומצאתי בס' קול הרמ"ז ביבמות ספי"א שכ' ג"כ למחוק הנ"ל בפירש"י וכתב שב"ד כופין אותו משום פגם המשפחות יעו"ש וכמו"ש. אבל המהרש"ל ביש"ש שם כ' דהמשפחות כופין אותו. וליישב סברא זו מקושיא הנ"ל איך יכפוהו מספק. אפשר לומר דהנה ידוע קושית המחברים בכל ספק ממון איך פוסקים הממע"ה. דהא הו"ל לזה ספק איסור גזל. ותירצו כיון דאם נוציא יהא שוב אצל חבירו ספק גזל. לזה אוקמא בחזקתו. רק דז"א דא"כ כשחבירו טוען ברי והוא שמא. נחמיר מספק. וע"כ דעיקר הטעם דנעמיד ממון בחזקתו. וכ"ז בממון לבד. אבל בממון עם איסור מחלוקת גדולה אי ניזל לחומרא עש"ך יו"ד סי' רנ"ט ס"ק י"ד וע' תומים בקת"כ אות קכ"ז ובהרבה אחרונים בזה. ועכ"פ נ"ד בבזיון המשפחות זה נקרא איסור לחוד. ואף דהיזק הגוף כ' הש"ך בת"כ שם דהוי ממון. אבל בושת ודאי הוי איסור עד שאמרו מוטב יפיל עצמו לכבשן האש וכו'. ועיין בבנין ציון סי' ק"ע וקע"ב שהאריך לבאר שצריך למסור נפשו שלא לבייש חבירו ע"ש. וראיה ברורה לזה נראה מסנהדרין ע"ה דאמר ר"פ דפנויה אסרו להצילו ממיתה משום פג"מ ע"ש. ואף דהרמב"ם הביא בפ"ה מה' יסוה"ת טעמא דרב אחא שם שלא יהו בנות ישראל פרוצות. היינו משום דנ"מ לדינא לענין גיורת דלא שייך בה פג"מ וכמו"ש התוס' בכתובות מ"א כה"ג. אבל ודאי גם כר"פ קיי"ל בזה שימות ולא שיבייש וליכא דפליג עליה בזה. ובאמת צ"ע שם על פירש"י שפירש פגם משפחת האשה ולא פי' משום פג"מ האיש דנימא שימות ולא יבייש בני משפחתו. וצ"ל דבכה"ג שעושה מעשה בגופו ועי"ז בושים משפחתו אין איסור כ"כ. וראיה ממוכר בתו שמותר לכתחילה אם העני וכמבואר ברמב"ם. ונראה דתלי בפלוגתא דר"ש ורבנן שהזכרנו ואקצר: עכ"פ שמענו דפג"מ הוא איסור גדול וספיקו לחומרא. לזה שפיר יכולים לכופו מספק כנ"ל. אבל באמת ז"א דהא הוא אינו עושה להם שום בזיון ואם נמצאים מוציאים לעז עליהם בשקר. מה חייב הוא בזה. וע"כ צ"ל דתקנת חכמים הוא זה משום פג"מ שלא יוציאו לעז על משפחות כהונה. וגם מ"ש ברש"י ויש"ש שהם יכפוהו. היינו ג"כ שכך תקנו חז"ל ולא מן הדין: יז) ובדעת הרמב"ם שסתם וכתב שעולה במשמרות שניהם ולא ביאר שכופין אותו בשביל המשפחות. נלע"ד שהוא מפרש הש"ס באופן אחר. דבאמת תמוה לומר שיהיה פגם למשפחות בשביל הספק הזה אם לא יעבוד. כיון שלא נתברר למי הוא. לזה נראה הכוונה בס"ס דקאי על הספק בעצמו שהוא כהן ודאי. ואם לא יעלה בשום משמר יוציאו לעז עליו שיש בו פסול. ויהיה פגם למשפחתו אחריו וכן לאמו. ודקאמר על כרחו. היינו שכיון שיש חיוב על כל כהן לעלות לעבודה במשמרו. ולזה יש חיוב לעלות בשניהם מספק. ואין בני משמר מעכבין עליו. ונהי דמדינא כבר יצא ידי חובתו בעבודתו במשמר אחד. ואף שמשמר שני יטעון שיבוא עמם לעזרם. הנה זה נכנס בספק ממון דהוי