דברי מלכיאל א רכד

דילמא ס"ל דהוי דרבנן ומ"מ תקנו כעין דאורייתא. ואדרבא דברי אמימר צריך מובן למה שינו מכשל תורה. אבל לפמ"ש א"ש דאמימר ס"ל כיון דעיקר ספירה הוא בשביל העומר שבא בתחילה ושתי הלחם בסוף. וכבר כ' בס' קול בן לוי שאם לא ספרו לא יקריבו שתי הלחם בעצרת. וכיון שא"א לתקן בזה"ז ממש כעין ספירה דאורייתא שסופה קרבן. וע"כ צ"ל שתקנוה רק לזכר בעלמא. א"כ אין קפידא אם ישנו בה עוד דבר. כיון שבלא"ה אינו ממש כשל תורה. והיינו טעמא דרבנן דר"א הכא בשמיטה שתקנוהו זכר לשביעית אבל לא ממש כעין של תורה. דהא אמרה תורה שימנו שמיטות לקדש יובלות ויובל לא יוכלו לתקן כמו"ש התוס' בגיטין ל"ו שאין רוב הצבור יכולים לעמוד. וכיון דא"א לעשות כעין של תורה הקילו רבנן דבי ר"א עוד דבדברים לבד נדחית דאינה רק זכר. וזהו טעם לולב כל ז' שכתב הרמב"ן ר"פ לולב הגזול שבמדינה הקילו חז"ל יותר מבמקדש שהיה מה"ת ע"ש. והיינו משום דהוי רק זכר למקדש כדאיתא בש"ס שם דף מ"א מקרא דציון דורש אין לה. דעיקר המצוה הוא לשמוח במקדש עצמו. וא"א לעשות כן בזה"ז. ולפי"ז קשה דרבנן דר"א שם במנחות דמנו יומי ושבועי. דהא ס"ל בגיטין דהיכא דהוי רק לזכר בעלמא מקילין בה טובא וא"צ לעשות כעין של תורה. ולזה שפיר הוכיח הר"ן מזה לדעת הרמב"ם דסבירא ליה ספירה בזה"ז מה"ת: איברא דכל זה לפלפולא. אבל לדינא ודאי בעי קרקע אף בזה"ז כמבואר בכל הפוסקים. וגם הרי"ף מייתי דינא דקרקע אף דפסק כרבנן דר"א כנ"ל. וכמוש"ל דלא עדיפי דברים מכתיבה. וגם דהרי"ף והרא"ש הביאו הך דרבנן דבי ר"א מקודם בכוונה וכמוש"ל בזה: סימן צה כבוד ידידי שב"ז הרה"ג וכו' מוהר"ר יהודה דוב הלוי נ"י רב דק' שינאווקא. ע"ד אשר עוררני כת"ר בעובדא שבאה לפניו בראובן שמכר מקום בבית הכנסת והוא נחלה מאבותיו. ואצלו מקום משותף לו ולשאר אחיו. וטוען עתה אחיו שמעון טענות ב"מ. והוא בן כפר סמוך לעיר כשלש וויארסט. ולא טען עד עבור שלש חדשים וטוען שהוא מצד שלא ידע עד כה מהמכר. וגם טוען שהוא פגם משפחה להם למכור לאחר מקום אבותיו. והנה אף כי אנכי שותה כעת מי מעין וקשה עלי העיון. בכ"ז למען כת"ר הנני משיב הנלע"ד בקוצר בדין זה וממילא יהי' תשובה על כל דברי כת"ר: א) הנה במה שי"א שבמקומות בהכנ"ס אין דינא דבר מצרא כדעת ר"ת והראב"ד. הלא כבר כ' הש"ך סקנ"ג שאין דנין כר"ת. ועוד דאף הראב"ד גופיה כתב שאם המקום דחוק דנין דדב"מ יעו"ש בטור וב"י סי' קע"ה ספ"ה. וכ"ה מפורש במיוחסות סי' כ"ו דבני השורה יכולים לסלקו כדי להרחיב לבני השורה יעו"ש. ובנ"ד שהאחים שותפים במקום אחד אין לך דחוק יותר מזה. ואף דאף עתה יהי דחוק לכל האחים. בכ"ז יורווח פורתא. וכידוע בימ"נ שעומדים צפופים כמה אנשים במקו"א. ולזה בנ"ד אף ר"ת והראב"ד מודים כיון שאפשר לערבם יחד: ואף שאין להלוקח שום מקום בביהכ"נ וידוע שיטת הפוסקים הובאו ברמ"א סעיף מ"ט שאם אין לו קרקע אין כאן דדב"מ וכן ראוי לדון. ובפרט בבתים ומקומות ביהכ"נ שיש פקפוק בעיקר המצרנות. ואין לך ישר וטוב גדול מזה. ויש לדמות לעני המהפך בחררה שכתב ר"ת בתוס' קדושין נ"ט דבסחורה בזול שאינו מצוי במק"א וכן במלמד לא שייך זה יעו"ש. וה"ה הכא. מ"מ בנ"ד נראה דהמצרן קודם. כיון שגם למצרן אין לו מקום לבדו רק חלק במקום הסמוך. וא"כ גם הוא אין לו מקרי. וממילא הוי טפי ישר וטוב שישאר למצרן. ואף דדעת ר"ת בעני המהפך בחררה. דאף שגם להמהפך בו אינו מצוי מ"מ אינו נקרא רשע. הכא שאני דכבר יש לו חלק ועי"ז יוקיר חלקו מצד שיוכל לצרפו. משא"כ התם אין לו רק מניעת הריוח. ואף דבלא"ה כ' המרדכי הובא ברמ"א סי' רל"ז דלבר מצרא חשוב כמציאה יעו"ש. ומ"מ חזינן דבאין לו קרקע ודחיקא ליה שעתא הלוקח קנה. י"ל דאף דהוי כמציאה. מ"מ הלוקח דדחיקא ליה שעתא הו"ל כהפסד לפרנסתו. משא"כ הכא דגם להמצרן הוי כהפסד בחלקו כנ"ל. ועיקר החילוק דבמצרן אם הלוקח דחוק. אמרינן למצרן שגם עליו מוטל מצות הישר והטוב שלא להוציא מלוקח כיון שלמצרן הוא רק להרווחה בעלמא. דדין זה נלמד מהא דרבינא ורוניא בב"ב ה' דהוי רוניא עני ע"ש בפירש"י ותוס'. ויותר מזה ציוו ליכנס לפנים משוה"ד בב"מ פ"ג בשביל עניים יעו"ש. אבל כששניהם שוים ממילא שב על הלוקח מצות הישר והטוב. משא"כ במהפך בחררה דבמציאה לא תיקנו כלל. והא חזינן דמצרנות עדיפא. דשם בדיעבד קנה עיין סי' רל"ז ובמצרנות מוציא מלוקח. ועוד נראה בכל הפוסקים דדוקא אי דחיקא ליה שעתא ללוקח. או שאין לו בית דירה. אבל במקום בהכ"נ דלא שייך זה י"ל דליתא לדין זה. ענ"י פרק המקבל בשם הרז"ה וכן בהא דרוניא בפירש"י ועיין תה"ד סי' ש"מ באורך בזה: ב) ולכאורה אכתי קשה לפי מה שפירש"י בב"מ ק"ח בדדב"מ דהוי ישר וטוב משום שהלוקח ימצא קרקע במקום אחר. א"כ מפורש דבמקום שאין מצוי לקנות אין דדב"מ. ואין תלוי כלל בדחוק לפרנסה או בית דירה שהוא צורך גדול. וכן הנ"י בשם הרז"ה שלמד דין דדחיקא שעתא מאשה ויתמי. ובאשה הטעם משום שאין דרכה לחפש אחר קרקעות והו"ל כאינו מצוי לקנות. ואף באשה עשירה. דל"מ חילוק בזה. וא"כ למה דקדק הרז"ה דוקא בדחיקא ליה שעתא. ונראה דהא ק' טובא בזבין במאה ושוה מאתן דשייך למצרן. הא אין לך דבר שאינו מצוי יותר מזה. וכבר הקשה זה בשטמ"ק בשם הרא"ש. ותירץ דלא פלוג בתקנתם במכר. וא"כ קשה למה חלקו בין איש לאשה ואינך. וצ"ל דדוקא בחילוק שנמצא בגוף הלוקח במה שהוא איש או אשה ואינך וכן מצד המוכר. שפיר חילקו. אבל בפרטי המכר לא חילקו כדי שלא לתת הדבר לשיעורים ולא פלוג בתקנתם. ולזה ס"ל להרז"ה דמצד גוף הלוקח אם הוא עני או עשיר שפיר יש מקום לחלק בזה. וכדמפליגינן בין איש לאשה. אבל לחלק בין אם מצוי לקנות או לא. זה נכנס בגדר פרטי המכר ובזה לא פלוג בתקנתם. ועוד נראה דבאיש לא שייך כלל אינו מצוי. דאטו בתים ושדות שקלת מעלמא ויוכל לקנות בעיר אחרת. ובטור סעיף פ"ז ובשו"ע סנ"ו כ' דבשדות הפקר לטסקא. אם יכול למצוא במקו"א מסלקים. ואי לא לא. ומבואר בב"י שמקורו מהרא"ש. ותמהני דברא"ש לא נזכר דבר. רק כ' סתם כי ימצא להחזיק במקום אחר. והוא טעם כללי על דדב"מ וכפירש"י כמוש"ל. אבל א"צ שיהי מוכן לפנינו קרקע אחרת. וכמו שלא הצריכו כן גבי מכר. וצ"ל שהטור כ"כ מסברתו דאם אין נמצא במקו"א א"כ כבר נכנס זה בגדר מתנה ועיין ברמב"ם פ"א מה' זכיה ומתנה הל"ו ובלח"מ שם ואכמ"ל בזה. ומ"מ במכר גמור בזול לא פלוג במכר כמש"ל. וה"נ לא פלוג אם אינו מצוי לקנות בעיר. אכן ההג"א ובתה"ד סי' ש"מ בשם א"ז הביא דאף באין לו בית דירה קנה לוקח. וזה צ"ע כנ"ל. ואולי ס"ל דזה דומה לדחיקא ליה שעתא מה שאין לו מקום לדור וצריך לטלטל אנה ואנה. ע"ש בתה"ד שהסביר דעוד עדיף מדחוק ולפענד"נ כמו"ש. ואפשר שבכוונה השמיט הרמ"א סמ"ט הך דבית דירה והזכיר רק דחיקא שעתא. ורק בסוף הזכיר כלאחר יד כשאין לו בית יעויין שם. והיינו משום דדעת יחיד הוא. ואקצר: ובשו"ת רשמי שאלה ס' נ"ו ראיתי שכ' במקום ביהכ"נ דאף בספק אם ימצא לקנות ליכא דדב"מ. וז"א