דברי מלכיאל א ריח

ז) והנה בדינא דבר מצרא קיי"ל בב"מ ק"ח דמוכר רע לגאול ביפה ורחוק לגאול בקרוב ליכא דינא דבר מצרא. ופירש"י הטעם מפני שאם יהיה איחור בדבר אפשר שבין כך תמכר השדה שרוצה לקנותה. וכן לכרגא מזוני וקבורה ליכא דינא דבר מצרא מפני שא"א בכל אלו להשהות את המכירה עד שיודיע להמצרן. והרמב"ם פי"ב מה' שכנים ה"ט כתב הטעם שלא ימצא לוקח כי יאמר למה אטרח בחנם והמצרן יוציא אח"כ ממני ואין יכול המוכר להמתין עד שיביא המצרן דמים ויקנה. ונראה יסוד הסברא כי לא יחפצו לילך לקנות כי יחושו שהמצרן יקח מהם. ואף שיכולים להודיע להמצרן. מ"מ לא יחפצו לעמוד על המקח על הספק. ואף שהמוכר יכול להודיע להמצרן בכ"ז צריך שהות לזה וגם אם יאמר המצרן שיקנה יעצור אותו יום או יומים עי"ז. וגם הלוקחים אפשר שלא ידעו מזה שהודיעו וכי יכריז זה ברבים ולפרסם זה בין הלוקחים הלא אינו יודע מי ומי החפצים בה וגם צריך שהות לזה. ודברי רש"י והרמב"ם הכל אחד בטעמם: ח) ובמוכר שדה שוה מנה במאתיים קיי"ל בש"ס ובח"מ סי' קע"ה דאיכא דינא דבר מצרא. ואף דבעייל ונפיק פסק הרמב"ם דהוי ספק וכן היתה גירסתו בש"ס ונתבאר למעלה הטעם משום דאפשר שמכרה בשביל יוקר המקח ולא משום צרכו למעות. מ"מ הכא לא שייך זה שנאמר שלא יהי' דינא דבר מצרא בזה כדי שיוכל המוכר למכור במהרה כ"א יאחר אפשר שיחזור הלוקח מליקח במקח יקר כזה. דהא הכא אין הלוקח יודע שאינה שוה אלא ק' כיון שנותן בעדה ר'. וא"כ לא ידע כלל דליכא במכירה זו דינא דבר מצרא ושוב לא יהי' מזה תועלת למוכר. והשער המשפט הקשה למה איכא בזה דינא דבר מצרא. ותירץ דכיון שאסור להונות חבירו לכתחילה אף בקרקע ועושה איסור בזה לא עבדינן תקנתא להמוכר בזה. ודבריו תמוהים דאם אין הלוקח יודע שויה ממילא לא יהי בזה תועלת למוכר כמו"ש. וא"ל שהמוכר לא יצטרך להודיע. ז"א דבלא"ה אין מוטל על המוכר זה. ורק מ"ש רש"י והרא"ש שישהה להודיע להמצרן. היינו שיצטרך להודיעו כדי שיוכל לפרסם ללוקחים שהמצרן אין חפץ לקנות. וכ"כ הסמ"ע להדיא סקס"ג שמ"ש הפוסקים שהמוכר יודיע למצרן הוא רק בדרך עצה טובה. כי אינש דעלמא יירא לקנות מפני המצרן והיינו כמו"ש. ורק דעת רב פלטוי גאון הובא במרדכי פרק המקבל והביאו הרמ"א בסעי' ל"ד שכשאין המצרן במדינה. ילך המוכר לפני ב"ד שיודיעו לאוהבי המצרן וקרוביו. וכבר כתב הב"י ששאר פוסקים חולקים עליו. ולבד זה נראה שהיה המנהג בימיהם שכל קנין קרקע היה נעשה בפני הקהל. ולזה כתב רב פלטוי שאף קרוב של המצרן יוכל לקנות בעד המצרן וכמ"ש הסמ"ע שם סק"ס. ודברי הש"ך שם צ"ע. ומ"ש שילך לפני הקהל נראה שהוא ג"כ כמו שכתב הסמ"ע שם סקס"ג שהוא עצה טובה. דכיון דס"ל שגם קרובו של המצרן יכול לקנותו בעדו. א"כ אם לא יודיע הלא יוכל קרובו של המצרן להוציא אח"כ מיד הלוקח בעד המצרן. ויותר נראה שזה הוא רק תקנת רב פלטוי גאון לצאת ידי הטוב והישר ולא מדינא דגמרא. וש"פ לא ס"ל הכי וכמ"ש הסמ"ע. ועכ"פ דברי השער המשפט צ"ע: ט) ואם יודע הלוקח שאינו שוה אלא מנה ומ"מ נותן מאתים כתב השעהמ"ש דבאמת ליכא דדב"מ ולפענ"ד לא נראה כן מפשטות דברי הש"ס והפוסקים ואטו דוקא ברשיעי עסקינן שהונה את רעהו. ונראה הטעם דכיון דחזינן שחביבה עליו כל כך אמרינן שלא ימנע בשביל הטורח להודיע להמצרן וגם שלוקח כזה לא יחוש להמצרן כי יחשוב שהמצרן לא יחפוץ לשלם כפלים בדמיו. וכן במוכר מפני רעתה נראה דלהכי איכא דדמ"מ דאם אינו יודע הלוקח שמוכרה מפני רעתה א"כ אין תועלת במה שנאמר שלא יהי' דינא דב"מ בכה"ג וכמש"ל כי הלוקח לא ידע זה ויחוש להמצרן. ואם יודע ומ"מ קונה א"כ י"ל שלא יחוש עוד להמצרן כי יחשוב אשר המצרן לא יאבה לקנות שדה רעה כזו והלוקח בלי ספק יש לו איזה צורך בה. ועוי"ל דבזה אין רעה למוכר כי המצרן יותר קרוב שיקנה אף שהיא רעה ממה שקונה אותה אחר וכידוע שהמצרן אינו מקפיד כמו אחר ורק בכרגא ואינך תקנו דליכא דדב"מ משום דליכא שהות להמתין וכמש"ל: ולפמש"ל דהיכא דאין הלוקח יודע אין תועלת בביטול דדב"מ. צ"ל לכאורה דגם במוכר לכרגא ואינך אם הלוקח אינו יודע שמוכרם בשביל זה שפיר איכא דדב"מ דהלא לא היה תועלת למוכר בשביל זה. אכן דעת הסמ"ע בסקע"ט דאף בטוען הלוקח שמא מכרה לצורך מס ואינך אינו מסתלק עד שיביא המצרן ראיה שלא מכרה לצורך מס. אלמא דאף שלא ידע הלוקח מ"מ ליכא דדב"מ וכ"נ דעת הש"ך שם סקמ"ב ורק שהקשה ע"ז מצד אחר. וי"ל דשם איירי שטוען הלוקח שסמך ע"ז בשעת קנייתו שלא יוכל המצרן לברר שלא מכרה למס וממילא יבטל דין מצרנותו. ובאמת נראה שהלוקח טוען ספק היינו שיש לו איזה מקום להסתפק עליו ושכמדומה לו שהוא כן וסמך ע"ז. דאלת"ה יפה הקשה הש"ך שם דא"כ בטלה לה לגמרי דין מצרנות. וכמעט שא"א לברר היפך הדבר. ועכצ"ל דאיירי שהלוקח מראה מקום להסתפק בזה. וצריך המצרן לברר שאין כאן מקום ספק. ומיושב קו' הש"ך שם. דע"י הספק שנתעורר איתרע חזקת מצרנותו והו"ל כספק מצרן. וכעין זה כתבו התוס' בכתובות כ"ג א' ד"ה תרווייהו דכיון שזרק לה קדושין בספק איתרע חזקת פנויה ע"ש. ועיין מהרי"ט חלק חו"מ סי' כ' וסי' ס"ז מ"ש בענין זה ובשי' הרמ"ה בזה ע"ש: י) ועוד נראה דאף בלא ידע הלוקח שמוכר משום כרגא ואינך ג"כ ליכא דינא דב"מ. דא"כ גם אם ידע שמוכר למס רק אינו יודע הדין דליכא בזה דדב"מ ג"כ נימא שיזכה המצרן. וכן הא דקיי"ל שאם לוה לצורך כרגא ואינך ואח"כ מוכר לפרוע המלוה א"צ הכרזה וליכא דדב"מ נימא ג"כ שצריך שידע המלוה דין זה דהא הטעם הוא כי בשביל זה ימצא בנקל מי שילוה לו כשידעו שלא ישהה במכירת שדהו לפרעונם. וזה לא שייך כשאינו יודע הדין. דזה ודאי אינו. וכל כה"ג הו"ל להש"ס ופוסקים לפרושי. וא"כ ישביעו לכלם אם ידע אז הדין. ולזה נראה דתקנת חז"ל בכל מקום הוא בדרך כלל בתורת לא פלוג ובפרט בנ"ד היא עצמה התקנה. כי עי"ז שיראו שבמכר לצורך מס או לפרעון חוב מס אבד המצרן זכותו. יתפרסם דבכרגא ליכא דדב"מ וידעו הכל זה. ועיין ב"מ כ"ז ע"ב וי"ב א' וקי"ב ב' בכעין זה. ועיין בש"ך חו"מ סי' ס"ו סקנ"ו דאמרינן מיגו אף למאן דלא גמיר דינא. [ולפי"ז יש ליישב ג"כ דברי השער המשפט שהזכרנו לדעתו דביודע ששוה מנה ונותן מאתים ליכא דדב"מ. ולזה י"ל דבטלו דדב"מ גם באינו יודע מטעם שהזכרנו. ולזה הוצרך השעהמ"ש לטעם דאסור להונות. אבל כבר כתבנו דאף ביודע ששוה ק' איכא דדב"מ.] וכן מוכח מדברי הראשונים והאחרונים בתשובותיהם שנשאלו בדינים שונים אי איכא דדב"מ ופלפלו בזה. ולא הזכירו כלל דהא הלוקח לא ידע פלפולים אלו בודאי. וא"כ בלא"ה יזכה המצרן. וע"כ כמו"ש דלא פלוג אף שאינו יודע ועיין בשטמ"ק בב"מ ק"ח בזה. ולכאורה תלוי זה במחלוקת הפוסקים אם מועיל הסכם המוכר אחר המכירה לזכות המצרן בתקנה שהיא לטובת המוכר בשעת המכירה. דלפמ"ש שהתקנה כדי שיתפרסם לכל התקנה ויהי תועלת לשארי מוכרים. א"כ לא תועיל הסכמת המוכר כעת לבטל תקנת אחרים. ולא אאריך בזה כי העיקר נראה שאין מועיל הסכמת המוכר וכמו"ש הגאון מהרא"ש זצ"ל בס' עמודי א"ש וזה מתאים למ"ש. ולזה במוכר כל נכסיו דעת רש"י וש"פ דאם המצרן קונה ג"כ כולם זוכה המצרן דבכה"ג לא הוי קלקול לאחרים כיון שגם המצרן קונה כולם וידעו הכל דבכל נכסיו ליכא דדב"מ עד שיקנה הכל והלוקח יקנה כי הוא חשש רחוק שיקנה המצרן הכל. וכן בכל מצרני השדה אין הפסד למוכר כי זה מצוי שמצרני השדות יקנו כל השדות. והרא"ש וש"פ החולקים ע"ז ס"ל דמ"מ ימנע עי"ז כי יחוש שמא יקנה המצרן כל נכסיו וממילא יגיע הפסד לפעמים כנ"ל.