דברי מלכיאל א ריד

מ"מ לא ס"ל. וגם תקשה דהו"ל לאתויי הכא לפשוט דלית הילכתא כוותיה. ומזה ק"ל גם על ההפלאה שתלה זה בפלוגתא דר"י ור"ל. ומה שתמה עליו יקירי לא ידעתי למה כי באמת דבריו נכונים. אבל מ"ש קשה. ובסוגיא דידן באמת קשה מה הוכחה מהך דר"י דלית הילכתא הכי. כיון דר' אילעאי ור"ל ס"ל הכי ובאושא התקינוה. ומה בזה אם ר"י לא ס"ל הכי: וגם בהך דדף נ"ד תמוה. דממ"נ אם נתנם במתנת בריא לבניו בשביל שהיה מצפה למות. א"כ לא שייך בזה לא שביק נפשיה כלל. כיון שהוא מצוה מחמת מיתה וכדאמרינן בב"ב קמ"ו ע"ב ע"ש. ולכאורה תיקשי דהא לא מהני שום קנין במצוה מ"מ כמ"ש הנ"י בפ' מי שמת בשם הר"י מיגש וש"פ וכן קיי"ל בסי' ר"נ. אך זה י"ל דלא איירי בהדיא במצוה מ"מ או שיש למצוא אופן קנין שיועיל. ובמק"א הארכתי בזה בס"ד. ועכ"פ אי איירי במתנת בריא גמור. א"כ מה עצה היא זו שיתן כל נכסיו לבניו ולעצמו לא ישייר כלום. וטוב לו שיזון אשתו וגם הוא יהנה מהם. וגם קשה ל"ל דניחד ארעא לה יתן הכל לבניו. וזה יש לדחות. ובאמת לשון רש"י שם. כמחלק נכסיו על פיו. אינו מורה על מתנת בריא כלל. רק שהכרח לפרש כן כמ"ש בהפלאה. גם דלפ"ז אין שום טעם לדר"ל למה ריבה לה מזונות. וכמו שהרגיש בזה בהפלאה. וע' בס' בית יעקב להנה"מ מ"ש בזה. וגם לא הבנתי לדבריו דגם שם הא שייר לנפשיה מזונות אלא שמת וא"צ לזה: ועוד יש להעיר דהא כיון שהוא ניזון מתקנה. א"כ הדין שכל מה שיקח למזונות יתן לה כמבואר בסי' ע' ס"ד. ואין לדמות זה למקבל צדקה דאיתא במרדכי שלא ישלם מזה לב"ח. וע' חתם סופר חאהע"ז סי' קל"ב בענין זה. וא"כ שוב לא תוכל לטרוף מהמתנה כיון שיש לה בנ"ח. וא"כ ע"כ הוצרכו לתקנה שתזון גם היא. ולדידי לק"מ דבאמת לא מצינו כלל חידוש דין זה שיהא חילוק בדין מתנה בין בן לאחר. וכבר הרגיש בזה במהר"מ שיף. וע' סי' צ"ג ס"כ ובאחרונים שם שחילקו לענין מטלטלים. אבל לענין בע"ח לא מצינו בסי' קי"א שום חילוק בפוסקים שתגבה ממתנה בע"ח במלוה ע"פ. וע' אהע"ז ר"ס ק' וע' בשו"ת רעק"א סי' קכ"ט בענין זה ושתפס שם דלמסקנא לא ס"ל כלל הסברא דבנו שאני. ושם בדף נ"ד איירי לפי המסקנא. ובאמת צריך להבין מאי קאמר ה"א נטרח לדידיה ולדידה. כיון דמהוא לא הקשה כלל. ועל אשתו לא תירץ כלל. דשפיר גובה ממתנה לבנו. ומצאתי בבית יעקב שהרגיש בזה ע"ש מ"ש בזה: והנה אם אמרנו לעשות חילוקים בזה הייתי אומר בפשיטות. דהנה בדף נ"ד דקדק רש"י לפרש במחלק נכסיו ע"פ. שזה נראה להדיא שהוא מתנת שכ"מ. והוא תמוה דהא מפורש בב"ב קל"ג שגובה ממתנת שכ"מ וכבר הרגיש בזה בהפלאה והקדימו במרדכי שם ע"ש. ומ"ש ההפלאה דאיירי במתנת בריא. לשון רש"י אינו מורה כן. ולענ"ד ניחא בפשיטות דהא יש שיטות הרבה ראשונים דמתנת שכ"מ הוי משועבדים ואף לענין מזונות וכמ"ש במרדכי ס"פ נערה ובפ' י"נ שיטת הר"ש מבונבורק ועפי"ט מה' אישות בראב"ד שם. וע' אהע"ז סי' צ"ג ס"כ ור"ס ק' ובב"ש וח"מ שם ובח"מ סי' קי"א ובקצה"ח שם ס"ק א' ב'. ובשער משפט שם באורך ובסי' רנ"ג בקצה"ח סק"ה. אלא שנדחקו הרבה בהך דב"ב קל"ג שאינו אלא דחיה בעלמא. וקצת פוסקים חילקו בין מזון לשאר חוב ע"ש בקצה"ח סי' רנ"ג סק"ה בשם הרשב"א וסותר למ"ש השער משפט בשם הרשב"א בסי' קי"א. וע' במ"מ פי"ט מה"א בשמו ואקצר: והנה לדברי הסוברים לחלק בין בנו לאחר י"ל בפשיטות. דשם לא מקשה מיגרע גרעא רק על בבא דראוי ליורשו שזהו עיקר החידוש שם ונכון בס"ד. אלא שא"צ לזה דשם בשטמ"ק מביא גירסת הראשונים בהך דב"ב קל"ג דמקשה להיפוך דאף בראוי ליורשו לא תיזון ע"ש. וא"כ א"ש בפשיטות. וא"כ מבואר שרש"י ס"ל כשיטת הפוסקים הנ"ל.. אלא שמ"מ תיקשי למה דקדק בלשונו במחלק נכסיו ע"פ. לזה נראה שכיון שחילק נכסיו ע"פ א"א שלא ריבה לאחד ומיעט לאחד. ועכ"פ איכא קפידא ברוחות וכדומה. וא"כ שפיר הוה כמכר דע"כ לא אמרינן בבנו סברא דניחא נפשיה רק לגבי נפשיה או לגבי אחר. אבל כשמחלק לבניו א"כ למה העדיף לאחד יותר מחבירו וכדומה מה שיש חילוקים לעניין גביית בע"ח וש"ד אם לא דעביד ליה ניחא נפשיה. ואף לזה שהמעיט מ"מ איכא סברא זו והוא חילוק נכון בס"ד. ויש לי עוד להאריך בזה אלא שלדעתי א"צ לחילוקים כלל בזה. דהנה באמת קשה טובא מאי קאמר נטרח לדידיה ולדידה. כיון שיסוד הקושיא היא מצד שמתנה לבנו הויא כבני חורין א"כ מה מועיל האי סברא. כיון שעכ"פ אין לה מה לגבות למזונותיה. וגם הוא אינו מחויב להשכיר א"ע וע' אהע"ז סי' ע'. וזה קשה לכל הפירושים וכבר הזכרנו זה. ועוד קשה מה שנתקשו כל הראשונים בשטמ"ק שם מאי מייתי מהא דרבין. דשם הסברא דשויוהו כיורש. ותירץ בשם הרא"ה דסוגיא דהכא ס"ל בטעמא דרבנן משום דהחמירו בתקנת מזונות ע"ש. והובא בשו"ת רעק"א סי' קכ"ט. ולכאורה אין לזה טעם. גם דברש"י אין מבואר כן: והנראה בזה דבאמת פשוט דמע"פ אינו גובה אף מבנו וכן דעת רוב הפוסקים ואף ממתנת שכ"מ. והטעם משום דלא פלוג רבנן וכמ"ש השער משפט בסי' קי"א בשם הרשב"א. וכ"כ בתומים סי' קט"ו סק"ח כעין זה. ולזה גבי הך דרבין דהבעל הוי ג"כ כלוקח רק דלא יהיב זוזי. והטעם שנקרא לוקח הוא ג"כ רק משום לא פלוג. וע' באהע"ז סי' ק' בזה ובחו"מ ר"ס קי"א לענין מתנה לבעל ולאשה. ורק משום פסידא דמזונות האלמנה שויוה כיורש כמבואר בב"ב ס"פ י"נ. והכוונה בזה ס"ל לסוגיא דהכא כיון שעיקר מה שאין מוציאין מנכסים משועבדים הוא מפני תיקון העולם וגם לא פלוג בתקנתם. אבל משום פסידא העמידוה על דינו ושפיר גובה ממשעבדי. ואף לפירש"י בגיטין נ"א דלמ"ד שאין קצובין לית ליה מפני תיקון העולם. מ"מ הא ר"ל ור"י ס"ל התם שאין כתובין וע"ש בתו' ואכמ"ל בזה. ועפ"ז יש ליישב קושית התוס' בב"מ צ"ו ע"ב ול"ה ע"א שהקשו דנעבדיה שם כיורש. ולפמ"ש י"ל דבאמת הוא מן הדין לוקח. רק במזונות אוקמוה אדינא. וע' תוס' ב"ב קל"ט ע"ב ואקצר. וא"כ שפיר מקשה הש"ס בכתובות מ"ט דכיון דחזינן בבעל משום פסידא דמזונות אוקמוה אדינא. ה"נ בבנו נמי אוקמא אדינא ולא נימא לא פלוג [דבשלמא אי הוי מדינא כמשועבדים ממש ומעיקר התקנה. יש מקום לומר שלא רצו לבטל התקנה. אבל כאן שאינו רק משום לא פלוג שפיר נימא הכי. ונראה דהיינו גדולה מזו דקאמר דבעל מיקרי לוקח מעיקר התקנה ומ"מ העמידוה אדינא. ומכ"ש דהכא דהוי רק לא פלוג וכנ"ל] ולזה משני דה"א דדווקא התם דליכא דטרח אוקמוה אדינא אבל הכא דאיכא דטרח לא אוקמוה אדינא ונשאר בתקנה משום לא פלוג ורק באושא תקנו שתיזון. וע"ש ברש"י ותמצא מדוקדק כן בס"ד. וא"כ שפיר לדידן דלית לן תקנת אושא. א"כ תקנת תיקון העולם במקומה עומדת ולא פלוג כנ"ל. ולזה פירש"י שפיר בדף נ"ד דהוי משועבדים ואף במתנת שכ"מ דל"פ רבנן. וי"ל שפיר דר"י ור"ל ס"ל תקנת אושא. ורק שם דהוי שיור הקרקע שהניח לה ליתא תקנת אושא. וכ"כ בס' בית יעקב להדיא. רק בחנם השיג מזה על ההפלאה שם דהא איכא במרדכי מאן דס"ל דכל לאו דווקא ע"ש. והדברים ברורים בס"ד: ועפמ"ש מבואר מה דמייתי מעובדא דר"ח ור' יונתן דליתא לתקנת אושא. דמה הכרעה היא זו דהא באושא היו תנאים וע' ב"ב כ"ח. וביותר נפלא מה דמיבעיא ליה אם הלכה כוותייהו דמהיכי תיתי שלא יהא הלכה כן כיון שלא ידע עדיין חולק ע"ז [ואדרבא מקודם מקשה גדולה מזו אמרו. וכה"ג הקשו התוס' בכ"מ]. אבל לפמ"ש א"ש בס"ד. דלמ"ד שאין כתובין דהוי מפני תיקון העולם א"ש בפשיטות תקנת אושא שהעמידו על הדין וכנ"ל. אבל למ"ד שאין קצובין לפירש"י בגיטין נ' שהוא מדינא. א"כ צ"ל דתקנת אושא היא תקנה חדשה והוא חידוש גדול. ובגיטין נ"א איכא פלוגתא דתנאי בהא ע"ש. ולזה מיבעיא אי באושא ס"ל שאין כתובין ולזה תקנו כן להעמיד על