דברי מלכיאל א ריג

[יג] אם אחר כותב והוא חותם. אזי קודם שיחתום יקרא בעצמו כל הכתוב שם. ואם א"י לקרוא בעצמו. יקראו העדים לפניו מלה במלה ואח"כ יחתום. וכמש"ל טעם הדבר: [יד] אם לא כתב לבריאת עולם וכן כל נוסח הזמן. רק כתב בר"ת כנהוג לכתוב כגון שכתב. כ' כסלו תר"נ. וכדומה. ג"כ כשר. וכמבואר באה"ע סי' קכ"ו קכ"ז שאין פסול בזמן אם רק ניכר היום שנכתב בו. ואף אם כתב בגימטריא ואף שיש בו טעות ע"ש. ונראה שאף אם כתב השנה והחודש למספרם ג"כ כשר כי הזמן במכתבו הוא רק לדעת מתי צוה זה כדי שאם יבוא ביטול או שיצוה לאחרים. נדע איזה קודם אבל אינו לעיכובא. ועב"י אה"ע ס"ס קכ"ז לענין אם לא כתב למנין בריאת עולם: [טו] יותר טוב שיחתום כמו שצריך לכתוב בגט. אבל אם אינו יודע יחתום כדרכו לחתום תמיד. ובכ"ז יכתבו בגט כדין וכמש"ל בשם האשה: ואחר שיכתוב ככל האמור יגיד כל הלשון ההוא בע"פ לפני הב"ד או העדים. רק מתחילה יאמר הנני ממנה בפניכם פב"פ ופב"פ ופב"פ [ואם אין שם שלשה סגי בשנים במקום שמכירים כתב ידו כמו שנתבאר. וכבר בארנו מה שיש לדון בזה אם אין עדים כלל] ויגיד כל הנוסח עד כתבתי. ואח"כ יגיד אני מצוה אתכם שתודיעו זה להשלשה הנזכרים שצויתים לכתוב ולחתום וליתן גט לאשתי. ותודיעו להם בכתב. היינו שישלח אחד מכם כתבכם ע"י פאסט להם. או שישלחנו ע"י פאסט לאחר שהוא יודיע להם מזה. כדי שיעשו שליחותי לכתוב וליתן גט לאשתי. וגם אני מוסר לכם מכתב בכתב ידי וחתימת שמי [ואם אינו כותב בעצמו. יגיד בזה"ל מכתב בחתימת ידי] לשלשה הנזכרים שאני ממנה אותם לכתוב וליתן גט לאשתי פב"פ. ואחד מכם ישלח מכתבי זה להם ע"י פאסט או שישלחנו לאחר ע"י פאסט. [ואם יש איש שמוליך הכתב בעצמו לא יגיד ע"י פאסט. רק יגיד שמוסר מכתבו זה בפניהם לפלוני שהוא ימסור להם. כדי שיכתבו ויתנו גט לאשתו] שהוא יראה אותו להם כדי שיעשו שליחותי לכתוב וליתן גט לאשתי כאמור [כבר נתבאר שאם הוא או העדים אין מבינים בלה"ק יגיד בלשון שמבינים כולם]: אחר שיגיד כל זה בע"פ יקיימו הב"ד [או העדים בשעה"ד כמש"ל] את המכתב שבחתימת ידו ויכתבו נוסח זה. בפנינו ב"ד [או עדים] ח"מ ביום פלוני בשבת בכך וכך לירח פלוני שנת פלוני לבריאת עולם כתב פב"פ [כפי שחתם כן יכתבו] את המכתב הזה בכתב ידו ממש. וחתם עליו בחתימת ידו ממש. [אם א"י לכתוב וכתבו אחר והוא חתמו. יכתבו בפנינו ב"ד חתם פב"פ בחתימת ידו ממש על מכתב זה] שממנה פב"פ ופב"פ ופב"פ הדרים בעיר פלונית [כפי הכתוב במכתבו] לכתוב ולחתום וליתן גט לאשתו פב"פ. [וקודם שחתם קראו לפניו כל המכתב הזה או קרא בעצמו כל המכתב הזה ואחר כן חתם עליו]. ומסרו לנו שאחד מאתנו ישלחנו ע"י פאסט להסופר ושליח ועדים שמינה במכתבו זה. או לאחר שהוא יראה מכתבו להם. כדי שיעשו שליחותו לכתוב ולחתום וליתן גט לאשתו פב"פ. וגם הגיד לפנינו שמינה את פב"פ ופב"פ ופב"פ הדרים בעיר פלונית מתא דיתבא על נהר פלונית. [אם א"י הנהר אין זה מעכב] שאחד מהם יכתוב גט לאשתו פב"פ. ושנים מהם יחתמו לעדים על גט לאשתו הנזכרת. ואחד מהשלשה הנזכרים יתן הגט לאשתו הנזכרת. ושיכתוב ויחתמו הגט לשמו ולשמה ולשם גירושין אפילו עד מאה גיטין. עד שיוכשר בכתיבה וחתימה ונתינה ליד אשתו לדעת הרב שיסדר הגט. וקיבל על עצמו בחרם ובשבועת התורה שלא לבטל הגט ולא השליחות הזאת. וביטל כל מודעות אם מסר על גט זה או על שליחות הזאת. וציוה לנו שנכתוב זה. ואחד מאתנו ישלח על ידי פאסט הכתב שלנו ליד הסופר והשליח והעדים הנזכרים. או ליד אחר שהוא יראה כתבינו זה להם. כדי שיעשו שליחותו לכתוב ולחתום וליתן הגט כאמור. ומה שראינו ונעשה בפנינו כתבנו וחתמנו יום.. לירח... שנת... לבריאת עולם פה... [כתבתי הזמן עוד הפעם. באשר כי זה יוכלו לכתוב איזה ימים אחר שמינה המגרש הסופר והעדים. ולזה צריך לכתוב בתחילה יום שנעשה השליחות. ובסוף יכתבו יום שנכתבה הרשאה זו. אבל אם נכתב באותו יום. א"צ לכתוב הזמן שנית].. נאום... ונאום... ונאום... ואם לא ביטל המודעות. או שלא אמר שיכתבו עד מאה גיטין. או שלא קיבל בשבועה. וכמש"ל שכ"ז אינו מעכב. אזי גם בקיומם לא יכתבו זה וכמובן: ואם אינו מכיר שם שום אדם בשמו. אזי יוכל לכתוב באופן כזה. כל הרואים כתב ידי זה יכתוב אחד מהם גט לאשתי פב"פ. ושנים מהם יחתמו לעדים על גט לאשתי הנזכרת. ואחד מאותם השלשה יתן הגט לאשתי הנזכרת. ואחר כן יוכל לכתוב יתר הנוסח שנזכר למעלה. דשפיר מהני בכה"ג. דהוי כמו כל השומע קולי יכתוב גט לאשתי בגיטין ס"ו דמהני. וכ"כ להדיא במבי"ט ח"ב סי' קנ"ה. ושם היקל יותר שאף אם לא חתם בעצמו רק עדים כתבו שהגיד כן בפניהם הכשיר ג"כ שם. וכבר כתב עליו הג"פ סי' ק"כ ס"ק כ"ו שזו קולא גדולה מאוד. אבל בכתב ידו ודאי דמהני. ובמבי"ט שם הלשון ששניהם מהם יחתמו ויתנו הגט. נראה שלא חשש למה שהעירונו למעלה משום חשש גזירה דכולכם. וכן הוא מעיקר הדין. אבל יותר טוב לעשות כמ"ש ליחד אחד מהם ליתן הגט. ושם במבי"ט ג"כ היה דיעבד שכבר נכתב כן יעו"ש. וההכרח לקצר. ובדרך כלל בענינים אלו צריך להתישב למעשה עם מי שגדול ממנו ועכ"פ עם חביריו. כי הוא ענין חמור מאוד: סימן צ תרל"ה. כבוד ידי"נ הרב הגדול וכו' מו"ה יהודה דוב הלוי נ"י. אשר כתב יקירי לישב סתירת רש"י בכתובות מ"ט ע"ב שכתב דמתנה לבנו לא מיקרי משועבדים. ובדף נ"ד ע"ב פירש"י דהוי משועבדים. אשר נתקשו בזה ההפלאה ורעק"א בגה"ש. וע"ז כתב יקירי דבאמת מצינו לקמן ע"ט גבי מברחת דגם גבי בנו נפשיה עדיפא ליה. וא"כ גם גבי בנו צריך לסברא דאי לאו דעביד ניחא נפשיה. וכל זה רק במתנת כל הנכסים. אבל במתנה בשיור דליכא סברא נפשיה עדיפא ליה. אז אמרינן בבנו דיהיב ליה בלא ניחא נפשיה. ולזה בדף מ"ט שיש לו מזונות מן התקנה. א"כ הוי שיור וא"צ לסברא דניחא נפשיה. משא"כ בדף נ"ד דהוי מתנה בכולה. גם בבנו הוי מכר. עכת"ד: והנה לדבריו דחוקה מאוד קושית הש"ס שם בכתובות מ"ט ע"ב. הוא ואשתו מיבעיא. כיון דעיקר הקושיא על אשתו הוא מכח תקנת אושא. וגם הא י"ל שזה כוונת ר"ל שתקנו באושא עליו. וממילא גם היא תיזון. ובאמת עיקר הפי' דהוא לאו דווקא נקיט הוא דוחק גדול. וגם הא קאמר ניטרח לדידיה ולדידה. ועו"ק דהא איצטריך תקנה לאשתו היכא שלא ידע התקנה שהוא ניזון מנכסיו. וא"כ נתן כל נכסיו לגמרי וא"כ מדינא אינה ניזונית. וגם מ"ש בהך דדף נ"ד דר"ל בעצמו לא ס"ל תקנת אושא. הדבר תמוה לומר כן שאף שבעצמו אמרה