דברי מלכיאל א ריב

שם לכתוב גט ע"י נוסח זה. ונראה דכל שנים שכתב שם קאי על העדים לחוד. אך ז"א ויותר נראה שט"ס הוא שם וצ"ל כל ג' כי ברד"ך שם לא העיר כלל ע"ז שכתב כל ב' והו"ל להעיר שמיקל בזה כדעת הרמב"ם להכשיר בחתם סופר ועד. והנה זה היה רק שם שנמצאו שהכירו כת"י. אבל בנ"ד לא שייך זה וגם דעדיף טפי שיעשה בפרטות סופר ועדים בשמותם. ועוד פקפוקים בזה וכן צריך לבאר שמקבל בשבועה כמש"ל. והנה להזכיר שהשליח יוכל לעשות שליח אחר א"צ בזה כי בלי ספק יכתבו ויתנו תיכף ואין כדאי להאריך בלשון כתיבתו כמש"ל. וכן בשארי דקדוקים שמאריכים בלשון צוואת הבעל לסופר ועדים ושליח נראה ג"כ שאין קפידא בכגון זה. ובפרט אם יהיה מניעה ע"י שלא יוכל לכתבו בעצמו וכמש"ל. ועוד נראה שיש להקל בזה שיצוה לשלשה שיכתבו ויתנו. ואף שאנו מחמירים לכתחילה שלא לעשות הסופר לשליח. אבל בכגון זה יש להקל וכמ"ש הח"מ וב"ש סי' ק"כ וכן הסכים בישועות יעקב בסה"ג סקי"ז ושאר אחרונים. ובפרט בנ"ד שיתקיים הגט בחותמיו בשעת נתינה בודאי אין שום חשש. דכל עיקר החשש בזה שחששו האחרונים בזה הוא מפני שיהא צריך לשנות מלשון תקנת חז"ל בפ"נ ופ"נ ויצטרך לומר אני כתבתי ובפ"נ. אבל כשיתקיים בחותמיו שוב א"צ כלל לומר בפ"נ ובפ"נ. ולזה שפיר שהסופר יהי השליח וגם אחד מהעדים יוכל להיות כיון שא"צ לומר בפ"נ ובפ"נ. אך יותר טוב שיתננו הסופר כי במקום שצ"ל בפ"נ החמיר הא"ז בעד שלא יהי שליח. ולזה יש לחוש דלא ליתי לאיחלופי ולעשות העד שליח. אף במקום שישלחו למרחוק ולא יתקיים בחותמיו שם: וזהו הנוסח אשר יכתבנו המגרש. [א] הנני החתום מטה ממנה את פב"פ ופב"פ ופב"פ [ב] הדרים בעיר פלונית מתא דיתבא על נהר פלונית [ג]. אשר אחד מהם [ד] יכתוב גט לאשתי פב"פ [ה] והשנים יחתמו לעדים על גט לאשתי. הנזכרת. ואחד מן השלשה הנזכרים [ו] יתן [ז] הגט לאשתי הנזכרת [ח] ויכתוב ויחתמו לשמי ולשמה ולשם גירושין [ט] אפילו עד מאה גיטין. עד שיוכשר אחד בכתיבה וחתימה ונתינה לדעת הרב שיסדר הגט. ואני [י] מקבל על עצמי בחרם ובשבועת התורה שלא לבטל את הגט. ולא את השליחות הזאת לכתיבה וחתימה ונתינה. [יא] ואני מבטל כל המודעות אם מסרתי על גט זה. או על שליחות זאת. כתבתי [יב] וחתמתי [יג] יום פלוני בכך וכך לירח פלוני שנת פלונית לבריאת עולם [יד] פה עיר פלונית נאום [טו] פב"פ: [א] אם אינו מבין בלה"ק יכתוב בלשון שמבין בו. וזה יותר טוב משיכתוב בלה"ק והעדים יתרגמוהו לו. וכן אם אחר כותב והוא חותם. ג"כ יכתוב בלשון שמבין בו המגרש: [ב] ויכתוב בכל אחד כינויו ג"כ אם יודע. ומלאכתם ג"כ. כדי שעי"ז יתברר יותר מי הם כי אולי יש שני יוב"ש שם. אבל אם אינו יודע. יכתוב כפי שיודע ואם מסופק באמת שמא יש שני שמות כאלה בעיר ההיא. ואינו יודע לכתוב איזה סימן בהם. אזי יותר טוב שיכתוב הנוסח שיתבאר אח"כ. שמצוה לכל הרואה כתב ידו: [ג] יכתוב שם העיר והנהר כמו שכותבין בגט. ואם אינו יודע. אינו מעכב. ויכתוב כמו שקורין בלשון בני אדם. וכדקיי"ל בסי' קכ"ח ס"ד שמעיקר הדין גם בגט אינו מעכב שם הנהר. אף דהכא חמיר מגט. דבגט יכולים העדים להעיד באיזה עיר נכתב. משא"כ הכא יש ספק באיזה עיר מינה הסופר והעדים. בכ"ז הא קיי"ל דלא חיישינן לתרי שוירי כמבואר באה"ע ס"ס קל"ב מתשובת הרא"ש וכמש"ש לבאר בבית מאיר שם ובח"ס חאה"ע ח"א סי' מ"ה ע"ש: [ד] כתבתי ליחד אחד לכתיבה. כי כיון שמזכיר כולם בשמותם הו"ל מנה. ובמנה קיי"ל בגיטין ס"ז ובאה"ע ס"ס ק"כ דהוי ככולכם. ויצטרך לחתום גם הסופר. ותיפוק מינה שיבואו להחתים הסופר לעד. שאנחנו נוהגים להחמיר כדאיתא באה"ע סי' ק"ל. ואף דהכא אינו חותם לעד רק למילוי ומשום תנאי כדאיתא בגיטין י"ח. מ"מ אתי לאיחלופי. ואף דבאמת יש לחלק. דשם הטעם מדמנה אלמא שכוונתו שיחתמו כולם. אבל הכא אין ראיה ממנינו. דהא כיון שממנה אותם שלא בפניהם. הוכרח להזכיר שמותם. מ"מ הא איתא בגיטין ס"ז דאף בלא כולכם. צריך ליחד אחד לכתיבה ושנים לחתימה גזירה משום כולכם וכן קיי"ל בסי' ק"כ. לזה יותר נכון ליחד אחד לכתיבה כנ"ל: [ה] יכתוב כמו שצריך לכתוב שמה בגט. ואם אינו יודע סגי לכתוב כפי שהוא קורא אותה. ואם כתב סתם לאשתי. צ"ע דיש לחוש שיש לו אשה אחרת. וברד"ך בית י"ט הנוסח שם סתם לאשתי. וא"ל דנוקמא אחזקתו שלא עבר על חר"ג לישא שתי נשים. ז"א דהא שם איירי במומר וליכא חזקה זו. וצ"ל שסמך שם לפי שניכר הדבר שעשה סופר ועדים באותה העיר שאשתו שם. ואי כוונתו לאשה אחרת בעיר אחרת. כל כה"ג הו"ל לפרושי. וגם הו"ל לעשות שלוחים בעיר ההיא. ובעיר זו היה ידוע שאין לו עוד אשה. כן צריך לדחוק בדעת הרד"ך שם. אך לפלא שלא העיר כלל בזה. ולמעשה צ"ע טובא בכה"ג ואין הפנאי מסכים לברר זה. ועכ"פ לכתחילה ודאי שצריך לכתוב שמה. ואף אם אינו כותב שמה כפי שצריך לכתוב בגט. בכ"ז יוכלו לכתוב בגט כדין. דאין שייך לומר שמקפיד שיכתבו שמה כפי שהזכירה ואקצר: [ו] כאן ג"כ כתבתי ליחד אחד לשליח. כדאיתא בגיטין ס"ז דאף בהולכה צריך ליחד משום גזירה דכולכם. וכן קיי"ל בסי' ק"כ. ואף דהכא אין חשש דהא באומר לעשרה קיי"ל שאחד מוליך במעמד כולם כדאיתא התם. והכא יוכל לומר לשני העדים שהם יחתמו ויתנו. דבלא"ה הדרך אצלינו ליחד עידי חתימה לעידי מסירה וא"כ ממילא יהיו שניהם אצל הגט. בכ"ז הא כבר כתבנו שאין לעשות לכתחילה העד לשליח. וגם דמ"מ יש לחוש שייחדו עידי מסירה אחרים. דבלא"ה צריך עדים לבד השליח. לזה יותר עדיף ליחד אחד מהם להולכה: [ז] מה שמבואר בסדר הגט לעשות שליח נתינה ליד השליח להולכה. אינו מעכב כלל והוא רק חומרא בעלמא. ובכה"ג דנ"ד אין להחמיר כלל בזה. ומלא בש"ס ופוסקים דמהני כתבו ותנו לחוד ואכמ"ל בזה. ומצאתי בפ"ת בסה"ג שני סקס"ב בשם השב יעקב סי' ל"ה וב"א סי' ק"ב שכתבו שאין לחוש בזה כלל. והוא רק חומרא בעלמא ואין הס' הנ"ל ת"י ולזה בנ"ד א"צ לזה כדי לקצר דבריו כמש"ל: [ח] לשון זה אינו מעכב כלל ואף לכתחילה אם השעה דחוקה יוכל לדלג זה כי כ"ה פשטות לשונות ש"ס ופוסקים. דכיון שאומר כתבו וחתמו ותנו גט לאשתי כוונתו לשם גירושין. ואף דבריש זבחים אמרינן דגט סתמא לאו לשמה קאי. היינו בסופר הכותב גט בסתם אבל כשמצוה לכתוב גט לאשתו. סתמא מצוה לכתוב לשמה: [ט] ג"ז אינו מעכב ואף אם יארע אח"כ איזה פסול יוכלו לחזור ולכתוב כדקיי"ל באה"ע סי' קכ"ב. ושיזדמן ספק פסול כזה שלא יוכלו לכתוב אחר הוא חשש רחוק ע"ש באחרונים. ולזה בעת דחוקה יוכל לדלג גם זה: [י] בדיעבד אם לא קיבל בשבועה כבר העלינו בס"ד שאין לחוש לביטול וכשר הגט מעיקר הדין. רק כל טצדקי שאפשר לעשות שיקבל בשבועה ראוי לעשות כיון דנפק מפומיה דהמבי"ט וגם דהא אנו נוהגים כן בכל שליח כמבואר בסי' קמ"א: [יא] ביטול מודעי ודאי שאינו מעכב וכמ"ש הרמב"ם בפ"ו מה"ג ועד"מ אה"ע סי' קל"ד בשם מהרי"ל. אם לא שיש מקום לחוש בדבר. והכל לפי הענין כפי ראות עיני ב"ד: [יב] אם א"י לכתוב בעצמו שנתבאר למעלה שיכתוב אחר והוא יחתום. אזי לא יכתוב כאן. כתבתי. רק יכתוב ולראיה באתי על החתום.