דברי מלכיאל א ריא

יש להאריך אך אכ"מ דבנ"ד בלא"ה א"ש מכל הני טעמים שכתבנו וענו"ב סי' קל"ו בזה ועבנוב"ש סי' ס"ב שכתב ג"כ למעשה לסמוך בהכרת כתב דיין אחד בעדותם שהיא אשת המת ע"ש: יט) ולזאת יוכל כת"ר לעשות השליחות שיכתוב בכתב ידו וכת"ר עם עוד שנים יקיימו חתימתו וגם יגיד בע"פ כל הדברים וכמ"ש במהרי"מ סי' ל"ג שמצרף לזה שיטת המכשירים באומר אמרו ע"ש. ונראה שהכתב יכתוב בלשון נוכח שהוא כמדבר עם השליח וסופר ועדים ומצוה אותם. וכ"ה לשון רש"י בגיטין דף ע"א ע"ש. ומה שיגיד בע"פ יגיד בלשון נסתר שממנה אותם לפניהם לסופר ועדים לשליח ומבקש אותם שיודיעו זה להם שיקיימו ציוויו דהיינו אומר אמרו. וכן ממנה אותם שלא בפניהם דיש שיטות פוסקים דמהני בכה"ג ולא באומר אמרו. וי"א דאומר אמרו עדיף עב"י סי' ק"כ ורד"ך בית י"ט. ובכה"ג יוצא ידי כולם. ואם כתב ג"כ בלשון נסתר נראה דכשר דהא גם האומר כל השומע קולי יכתוב גט לאשתי מהני כדאיתא בגיטין ס"ו אף שאומר בלשון נסתר כיון ששומע קולו וה"ה הכא כיון שרואה כתבו הוי כשומע קולו וכ"כ הרד"ך בית י"ט להדיא דמהני בכותב בלשון נסתר. ואף שי"ל דשם לא ייחד אנשים רק כל המכיר כתב ידו ע"ש מ"מ נראה עיקר שאין חילוק. ולזה יכולים לעשות כפי שירצו או לשון נוכח או נסתר. ורש"י שם איירי בכותב בפני העדים: כ) וצל"ע אם כתב אחר והוא חתם אי מהני ופשטות לשון הש"ס ופוסקים הוא הכל שכתב בעצמו בכתב ידו. ונראה לצדד דמהני בכה"ג כיון שכתבו התו' בגיטין דף ע"א דל"צ בגט הגדה בפה רק לידע שמתרצה ורק דכתב מיקרי הגדה ע"ש. וא"כ בחתימתו נהי דנימא דלא הוי כהגדה אבל עכ"פ ידעינן שמתרצה בזה ובפרט דבכה"ת כולה חתימת ידו סגי לכל דבר לחיוב ופטור וקנין ושליחות וה"ה הכא. ובפרט להפוסקים דס"ל דכתב הוי כהרכנה בראשו א"כ החתימה ג"כ לא גרע מהרכנה ובשעה"ד הקילו אף בפיקח בהרכנה כמ"ש הג"פ סי' ק"כ ס"ק כ"ח ול"א ע"ש לזה נלע"ד דסגי בחתימתו בשעה"ד היכא דלא אפשר. והצעתי זה לפני הגאבד"ק קאוונא שליט"א והשיב לי בקוצר שמסכים עמדי לעשות מעשה לגרש ע"י כתב ואף ע"י חתימתו לחוד והקיום סגי במה שניכר רק חתימת אחד כהא דנ"ד וכמש"ל. ומחולשתו לא היה יכול להאריך. ונראה לי עוד להעיר בזה דבחת"י אפשר שלא קרא כלל וחתם עליו. ואף דבכל שטרות מהני בכה"ג וכדקיי"ל בח"מ סי' מ"ה משום דמסתמא קיבל על עצמו כל מה שכתוב שם אבל בגט לא שייך זה דבגט בעינן שיתרצה בפירוש שיכתבו ויתנו גט לאשתו ולזאת צריך שיעידו העדים שהיו בשעת חתימתו שקרא או שקראו לפניו כל מה שכתוב שם וע"ז חתם. ואף לפמש"ל לצדד שאם לא כתב לפני עדים ג"כ מהני זה רק דכתב ידו אבל בחתימה לחוד צריך שיהיו עדים בשעת חתימתו בבלא"ה יש לחוש שלא קרא מה שחתם כנ"ל ואין הכתב הוכחה שמתרצה כלל בגט. וכעין זה כתב הקצה"ח סי' ר"ז סק"י שאם חתם על כתב שבועה השבועה חלה עליו. אבל אם עדים מעידים שלא קראו ולא ידע שיש שם שבועה אינו חל עליו. ול"ד להא דסי' מ"ה ס"ג דשם הוא מצד נאמנות וחיוב ממון אבל באיסור לא שייך זה וחלק שם על הנו"ב חח"מ סי' ל' ע"ש. ונראה דאף הנו"ב שמחמיר בשבועה שם בחתם ולא קרא מ"מ מודה דבגט לא מהני זה כלל אם לא ידע מה כתוב שם. ובאמת נראה דכוונת הנו"ב שם ג"כ רק לענין חיוב ממון שקיבל ע"ע בחתימתו לקיים הכתב כאלו נשבע בפו"מ אבל לא לענין איסור השבועה בדיני שמים יעו"ש בדבריו ובחנם השיג הקצה"ח עליו ואכמ"ל בזה. וממילא דבגט ודאי לא מהני בכה"ג. ול"ד למי שהשליש בידו הגט דאמרינן שהאמינו כל מה שיאמר כדאיתא בגיטין ס"ד דשם יודע הבעל שנותן לו גט כשר. אבל כשלא ידע כלל שהוא גט ודאי לא מהני וה"ה הכא בחותם וא"י מה כתוב שם וז"ב לענ"ד: כא) וכבר כתבנו בתחילת דברינו שיקבל ע"ע בשבועה שלא יבטל הגט והשליחות כדי לצאת ידי החשש שמא יבטל. ובשעה זו מצאתי במבי"ט ח"ב סי' קנ"ה שכתב ג"כ בקוצר שבפיקח בכתב יש לחוש שישתנה דעתו כ"ז שלא נכתב ולזה צריך לקבל בשבועה ותו לא חיישינן לזה ע"ש. אבל ברד"ך בית י"ט כתב שאף מומר מותר לעשות שליח בכתב ע"ש שלא הזכיר שם כלל קבלת שבועה וגם דבמומר לא מהני שבועה כדאיתא בסי' קמ"א סנ"ט. אבל באמת כ"ז הוא להחמיר לכתחילה אבל בשעה"ד כשר אף במומר שעשה שליח להולכה לחוד כמ"ש בשו"ת הב"ח סי' ק"ב ובשו"ת גאוני בתראי סי' מ"ד ולא חיישינן לביטול. ובכ"ז בנ"ד שאפשר בשבועה צריך לעשות כן. ובשבות יעקב ח"א סי' קי"ד ראיתי מכבר שכתב דבמומר לא מהני בכתב כי יש לחוש שיבטלנו דלא אפשר להשביעו ולא ראה דברי הרד"ך שהזכרנו ואין כעת ת"י ס' שבו"י לראות בירור טעמו שם: כב) ומה שנ"ל עוד להעיר בזה דכיון ששולחים הכתב ע"י פאסט יש לחוש שמא כתבו ונמלך שלא לשלחו ומצאו אחר ושלחו ע"י פאסט. ואף למאי דקיי"ל בסי' קמ"א סכ"ד ששליח נאמן לומר שעשאו שליח אף בלא הרשאה כיון שהגט בידו וה"נ הרי הכתב לפנינו. מ"מ לא דמי דהתם אומר השליח ברי שנתן לו הבעל ועשאו שליח משא"כ הכא שהשליח בעצמו א"י מי שלח על פאסט לא מהני וה"ז דומה לשטר שנמצא בשוק דקיי"ל דלא יחזיר שמא אבדו הלוה וכן בב"מ י"ח חיישינן שמא נמלך ע"ש. וע' אה"ע סי' מ"ב לענין שטר קדושין שנמצא ובש"ך ח"מ סי' מ"ו סק"ט. ופאסט נראה דדמי לנמצא ואף דליכא ריעותא דנפילה מ"מ יש לחוש כנ"ל. וכן ראיתי בפ"ת באה"ע סי' י"ז סקנ"ב שהביא משו"ת פני אריה סי' כ' שחשש ג"כ במכתב שבא ע"י פאסט דשמא יש איזה זיוף בשליחותו. ושם איירי לענין מיתה דקיל טפי וכ"ש בנ"ד ואין הס' ת"י. ומצאתי בשו"ת עמודי אש שהאריך בתשובתו נידון גט ע"י פאסט לבאר שמן השליחות ע"י פאסט אין בזה שום הוכחה שנשלח מהבעל ע"ש וכתב ג"כ דדמי לנמצא בשוק. רק שהוא כתב שם לענין קיום ולפמ"ש יש לחוש לעיקר השליחות ויש לתרץ ואקצר ע"ש [ושם ראיתי שכתב ג"כ בטעם שא"צ קיום מה"ת משום דהוי מיעוט דל"ש שיזייפו ולהכי ל"ח לה אף בממון והיינו כמש"ל בשם הח"ס. וכן האריך שם בדברי התשב"ץ סי' כ"ב שהזכרנו למעלה ע"ש] ועוד דכ"ז שלא ידעינן שהוא שלח הכתב הו"ל כשליחות בלא עדים כיון שלא ידענו איך הגיע ע"י פאסט ומי שלחו. ולזאת צריך שיבקש את העדים שישלחו מכתבו ע"י פאסט לידם או ליד אחר שהוא ימסור לידם והעדים יעידו כן בקיומם שביקש זאת מהם. ואם יניח בעצמו על פאסט יותר טוב אך בנ"ד א"א כיון שיושב בבה"א. שוב מצאתי ברד"ך בית י"ט בסוף דבריו שכתב במסר כתבו לאחד שימסרנו לסופר ועדים שצריך שימסרנו לאותו האיש לפני עדים כי שמא כתבו ונמלך שלא לשלחו ע"ש. הרי דאף בשליח גמור חשש לזה ומכ"ש ע"י פאסט. איברא דדבריו לחוש בכה"ג שמא נמלך צ"ע לענ"ד דבכה"ג שפיר הכתב מוכיח כמו בשליח דגט כמש"ל ורק שיש לחוש דלא הוי שליחות בעדים. ולא אאריך בזה כיון דבנ"ד אין נ"מ דע"י פאסט ודאי יש לחוש כנ"ל: סימן פט והנה כת"ר כתב לכתוב לו הנוסח לפי דעתי כדי שלא יהיה אח"כ איזה פקפוק מצידי. והנה בפוסקים לא נתבאר הנוסח ורק הבה"ט סק"י כתב שבשבו"י נתבאר הסדר בגט ע"פ כתב ונוסח הגט והרשאתו וכפי אשר בזכרוני שראיתי בשבו"י אין שם רק הנוסח מהרשאה לשליח שלא בפניו. אבל לא נוסח מן הכתב שיכתוב לסופר ועדים ואין השבו"י ת"י. וברד"ך בית י"ט איתא הנוסח שכתב המגרש שם. הנה אני ממנה סופר ועדים לכתוב גט ולתתו לאשתי כל ב' שיכירו כתב ידי ע"כ. והוא התיר