דברי מלכיאל א רח

ובתשב"ץ ח"ג סי' ט"ז הבין בנו הרשב"ש בהגהתו שם דס"ל שא"צ קיום כלל ושאם נמצא בשטר שנתגרשה תהא מגורשת ולזה הקשה עליו. ובאמת כוונת הרשב"ץ שם רק להביא ראיה שיש להקל שלא להצריך קיום על מעשה ב"ד ורק בעידי הגט החמירו ע"ש בדבריו: ח ונלע"ד שכ"ז הוא רק בגט שחתום עליו עדים שהחמירו חז"ל כיון דמה"ת אין נאמנים רק שני עדים כשירים ויכול הבעל לערער ולומר מזויף. אאא לזה הצריכו שיאמר השליח בפ"נ כדאיתא בגיטין ג' דהיינו אאא חשש ערעור דבעל אבל כשהוא כותב בכתב ידו שפיר א"ל קיום. דכמו שמה"ת א"צ הכרה בגט משום דאין אדם חוטא ולא לו כמ"ש התו' ורמב"ן ורשב"א ונ"י ביבמות ק"ו מהא דקדושין ס"ג וכמש"ל. א"כ ה"ה בכתב יד הבעל ג"כ נימא הכי דאין אדם חוטא ולא לו שיכתוב שהוא בעלה של האשה ושמצוה לסופר ועדים ושליח לגרשה וכי מה בין כתיבה לדיבור והיינו ממש כהא דקדושין ס"ג שנאמן לפטור. ונראה דאף לשיטת הש"ך והב"ח בח"מ סי' מ"ו וסי' ס"ט דחת"י הלוה בעי קיום מדאורייתא ע"ש. מ"מ הכא מודו שמה"ת שרי לסמוך על כתב ידו אף בלא קיום דאין אדם חוטא ולא לו. ורק גבי מת פלוני הוצרכו לקולא דדייקא ומינסבא. משום שאינו רק עד ובעד לא אמרינן סברא דאין אדם חוטא ולא לו. והנה הפנ"י בקדושין ס"ג נתקשה בזה ל"ל נאמין גם עד אחד מהאי טעמא וכן כמה אחרונים נתקשו בזה. ונראה הסברא כדאמרינן ביבמות קט"ו ע"א דיש לחוש שיאמר בדדמי וע"ש בתוד"ה טעמא וכ"כ בתשב"ץ ח"א באורך בסימן ע"ז עד סי' פ"ב וביאר שם שבע"א יש חשש בדדמי. אבל בבעל דבר לא שייך זה. ועוד י"ל דשם איכא עוד סברא דמירתת שיתפס בשקרו ע' קדושין ס"ג וברש"י שם וברשב"א ונ"י יבמות ק"ו ע"ב והיינו רק באומר שהוא בעלה שלא יוכל לומר שטעה באיזה דבר כי כל בעל מכיר אשתו היטיב. אבל כשמעיד בתורת עדות יש לחוש למשקר ג"כ כדאיתא ביבמות קט"ו משום שיכול להשתמט שטעה באיזה דבר וכמובן שאם אומר שהוא בעלה בעצמו מירתת טפי. וא"כ ה"ה בכתב יד כיון שכותב כן בפני אנשים ויודעים שהוא כתב מירתת ג"כ. אך לפ"ז אין להקל רק בכותב לפני אנשים כמ"ש הש"ך בח"מ סי' מ"ו סק"ט דבשטר הנמצא חיישינן לזיופא מדאורייתא ע"ש ובקצה"ח שם סק"ד ובאה"ע סי' מ"ב ס"ד. אכן בלא"ה ע"כ איירי שהכתב מסר בעצמו לסופר ועדים או ששלחו להם בעדים וכמו שיתבאר אי"ה. וא"כ שפיר מבואר דבין לטעם דאין חוטא ולא לו ובין לטעם דמירתת א"צ הכרה שהוא כתב יד הבעל במקום נתינת הגט ורק סגי שיראו עדים מי שכתבו לכתב זה. ובאמת עיקר הטעם הוא משום א"א חוטא ולא לו כדאיתא בקדושין ס"ג ובכל הראשונים ורק לענין שיהא נאמן לכנוס בעי שם גם טעם מירתת ע"ש וא"כ א"צ כלל שיראו עדים מי שכתב זה דכיון שכתבו ישראל איכא חזקה שא"ח ולא לו כנ"ל: וא"כ נהי דלכתחילה בעינן הכרה והיינו שיעידו עדים שזה האיש שכתב הכתב הוחזק להם בשם זה ל' יום וכמש"ל וג"כ נצטרך להכיר חתימת העדים אבל במקום עיגון שא"צ הכרה כמש"ל שפיר א"צ כלל שיכירו חת"י העדים כיון שכותבין אף שאין מכירין וא"צ עדים כלל שיעידו ע"ז וסגי בכתב ידו לחוד וכמש"ל ודלא כהתורת גיטין שהזכרנו. ומה שהביא התו"ג ראיה מקיום שטרות דעלמא. לא דמי כלל כמש"ל דשם ליכא חזקה דא"ח ולא לו משא"כ הכא והוא בעצמו הביא שם בסקי"ד דהכרה בעינן רק מדרבנן. והתו"ג הביא שם שרצו להקל בכת"י ע"פ אשה וקרוב והוא דחה דבריהם מקיום שטרות דעלמא. ולפמ"ש אדרבא אף אשה וקרוב א"צ במקום סכנה ועיגון וכל היכא שמקילים בכתב ידו בע"כ הוא מקום עיגון ושעה"ד גדול דבלא זה אין מקילים בזה כמ"ש הפוסקים וממילא א"צ הכרה כנ"ל: ט) ובגוף דין אם אשה וקרוב יהו נאמנים על כתב ידו. נראה ג"כ דהוי מילתא דעבידא לאגלויי דלא כהתו"ג. והנה בגוף דין מילתא דעל"ג אם נבוא לבררו צריך אריכות גדול ואין הפנאי מסכים לזה. רק אעיר בפרט אחד מה שנ"ל לחדש בזה בס"ד השייך לנ"ד. דהנה הריב"ש סי' קנ"ה והתשב"ץ סי' פ"ג חילקו בענין זה חילוקים. וסברותיהם דחוקים שם לענ"ד יעו"ש. ולענד"נ שיש מילתא דעל"ג שאם נחפוץ לחקור אחר הדבר בנקל בידינו לבררו אם העיד באמת או לא וכעין הא דבכורות ל"ו שהכהן אומר שפלוני ישראל נתנו לו במומו וביבמות ע"ז גבי שמואל וב"ד קיים פירש"י משום מילתא דעל"ג ובדמאי פ"ד מ"ה באומר מאיש פלוני לקחתי נאמן. ובחולין ס"ג ע"ב באומר מעוף פלוני טהור נאמן ופירש"י שיכול להבחין ולברר וכדומה הרבה בש"ס שהוא מפני שנוכל לחקור ולהתודע זה ולזה ירא מלשקר. ויש מילתא דעל"ג שע"פ רוב יתברר הדבר מאליו וכמו בר"ה כ"א גבי קידוש החודש שלבסוף ע"כ יתברר הדבר מתי קידשו החודש כי ידעו סדר המועדות בישראל וכן בב"ב קס"ז ע"ב שמאמינים אשה וקרוב על המלוה והלוה וכתב הרא"ש וש"פ משום דהוי מילתא דעל"ג היינו מפני שדבר זה יתברר ממילא שכשיבא לתבוע מהלוה יצווח הלוה שהוא לא היה כלל ובשביל שיחפוץ להפטר מן החוב יחקור ויתברר שקרו וכהא דרב ירמיה ב"א בב"ב שם שנתברר השקר עי"ז ע"ש. וכן בגט אם יגרש אשה אחרת ע"פ רוב יתברר שקרו כי הבעל יבוא וידרוש אחר אשתו לקרב או לרחק ויתברר השקר ואף שאפשר שלא יבוא או שימות. וכן בשט"ח אפשר שימות הלוה ויורשיו לא ידעו להכחיש בכ"ז כיון שע"פ רוב יתברר הדבר מירתת לשקר ובכה"ג נאמנים בכל דבר ואף לענין ממון. אבל באופן הראשון אינו נאמן לענין ממון ורק בדבר איסור היכא שהוא רק חשד שאומר שקר וכגון בהא דיבמות ע"ז וחולין ס"ג ודמאי פ"ד ובכורות ל"ו דמן הדין היה לנו להאמינם. רק שכאן ראו חז"ל שיש לחשדם למשקרים. לזה בכה"ג לא חשדינן להו. אבל במקום שצריך עדות גמורה לא האמינו רק בגוונא שע"פ רוב יתברר ממילא ואדרבא בדבר שאפשר לברר אמרינן בקדושין ס"ו שלח ואחוי ע"ש וגרע טפי: י) ועפ"ז מיושב מה שקשה טובא דביבמות ל"ט אמרינן שנאמן אשה וקרוב לומר אחוה דמיתנא הוא משום דגילוי מילתא הוא. וכתב הרמב"ם פ"ד מה' יבום דבעביד לגלויי נאמן ע"א לכל דבר ואף בממון. ובב"ב קל"ה אמרינן באומר שזה אחי אינו נאמן נגד שאר אחיו שאין יודעים אותו ולא ראיתי בכל האחרונים שדיברו בענין זה שיתרצו קושיא זו. אבל לפמ"ש א"ש דביבום איכא תרי טעמי חדא שההכרה לחליצה וגט אינו רק מדרבנן כמש"ל בשם כמה ראשונים ובדרבנן הקילו אף בדבר שאפשר להתברר ע"י חקירה. ועוד דהכא קרוב שיתברר ממילא. כי כשיתוודע לאחי המת ממיתת אחיו יחקור אחר אשתו כי יחפוץ לקיים מצות יבום וחליצה וכן אודות ירושתו וממילא יתברר הדבר ואף שאפשר שלא יתוודע או שימות מ"מ מירתת לשקר כיון שע"פ רוב יתברר כנ"ל. אבל באומר זה אחי כיון שהם אין יודעים כלל ממנו א"א שיתברר הדבר. ואף אם יודעים שיש להם אח באיזה מקום בכ"ז י"ל שאולי יודע זה שאותו האח כבר מת ואינו ירא לשקר אבל גבי חליצה אם יודע שכבר מת אחי המת א"כ היא מותרת בלא חליצה ואין כאן מכשול כלל וזו סברא ברורה בס"ד: יא והקצה"ח סי' מ"ט סק"ב הקשה מהא דסמכינן בשטר על אשה וקרוב על מ"ש הרמ"א בס"ס ל' כהריב"ש דבממון א"נ ע"א במילתא דעל"ג ותירץ דרק בהכרת האיש סומכים על אשה וקרוב משום דגוף ההכרה הוי רק מדרבנן דהא גבי גט כותבין בשעת הסכנה אף שאין מכירין אבל בכל עדות בעי שני עדים אף אי על"ג עכ"ד. ובמחכ"ת דבריו תמוהים דהא כתבו הרשב"א והנ"י ביבמות ק"ו טעמא דלא בעי הכרה מדאורייתא משום דאין אדם חוטא ולא לו ע"ש וזה שייך רק בגט וחליצה אבל לא בממון כמובן וא"כ בשט"ח ודאי דבעי הכרה מדאורייתא ורק הא דמאמינים לאשה וקרוב בשטרות הוא משום מילתא דעל"ג כמ"ש הרא"ש והנ"י פג"פ. וא"כ קשה על הרמ"א כנ"ל. אבל לפמ"ש א"ש בס"ד דמ"ש הרמ"א ס"ס ל' דבממון לא מהני סברא דעל"ג היינו היכא שאפשר לברר ע"י חקירה. והא דנאמנים אשה וקרוב היינו