דברי מלכיאל א רז

ודלת המצב מוטל עלינו להתירה מכבלי העיגון. ולזאת אמרתי לעורר דלענ"ד אין דברי התו"ג מוכרחים ומטרדותי לא ארשום רק קוטב הדברים הנוגע לדינא ולא אאריך בפלפולים: ד) והנה בגוף מה שנוהגין לשלוח גט ממרחקים אף באין שם מי שמכיר אם הוא האיש אשר יש לו אשה שם כבר כתב הב"ח בתשובות החדשות סי' צ"ב ושאר אחרונים דהוי כשעת הסכנה דקיי"ל שכותבים אעפ"י שאין מכירים וכן פירש"י להדיא ביבמות קכ"ב דלאו דווקא סכנה רק במקום שיש חשש עיגון. ואף שכתב הרמב"ם במושלך לבור שצריך שידעו בו העדים. כוונתו שצריך שיגיד שמו שהוא פב"פ או שיכירוהו ע"י טב"ע דקלא ועג"פ סי' ק"כ שכן עיקר בכוונת הרמב"ם. וכ"נ להדיא ביבמות קכ"ב דמייתי הא דכותבים אף שאין מכירין אהא דמשיאין ע"פ בת קול. הרי דבזה דמי דין גט לעדות מיתה ובמיתה ודאי שא"צ שום הכרה וגם הרמב"ם לא הזכיר שם שידעו אותו והיינו משום דקתני להדיא דקאמר אני פב"ב נשכני נחש וכו': ולכאורה צ"ע בזה דמנ"ל להקל בזה דאפשר לא הקילו רק כשהוא אנוס כגון מושלך לבור ונשכו נחש דהוי חשש עיגון ואין שום עצה אחרת רק לכתוב תיכף הגט. אבל במקום שהבעל במדה"י הלא בידו לבוא למקום שמכירים אותו ולגרשה ואם הוא רוצה לעגנה מה נוכל לעשות לזה ואטו אם ירצה דווקא ליתן לה גט פסול נתיר אותה בגט פסול. והא שנהגו לשלוח גיטין ממרחק י"ל דהא כתבו הרבה פוסקים שא"צ שיכירו שזה האיש וזה אשתו רק דסגי שידעו שזה האיש שמו כך וזו האשה שמה כך שאין לחוש שיגרש אשה אחרת שאינה שלו. וכדמוכח בב"ב קס"ז ע"ב דפריך וליחוש לשני יב"ש ואם צריך שיכירו שזו אשתו למה צריך זה בפני זה הא סגי שיתן לפנינו לאשתו. וכן מדפריך שם דאזיל למתא אחריתי ומחזיק לשמיה יב"ש ע"ש. ואם צריך שיכירו שזו אשתו לק"מ וע' באחרונים בסי' ק"כ ס"ג ובג"פ שם וכ"כ התוס' בגיטין כ"ד ע"ב ד"ה בעידי מסירה ע"ש להדיא כן. וא"כ הכא במקום שכותב הגט הוחזק בשמו כך ובמקום הנתינה יודעים שפיר שם האשה ג"כ ויודעים שיש לה בעל ששמו כך לזה שרי לשלוח הגט. ואם לא הוחזק בשמו במקום כתיבה באמת אסור אי ליכא שם מי שיעיד עליו דבזה ליכא סכנה במה שיחזיק א"ע שלשים יום. וכ"כ התו"ג סי' ק"כ סקי"ט אם שניהם יחד והוא רוצה לילך למרחוק אין זה סכנה כי יכולים להשתהות ל' יום. וא"כ ה"ה בדידיה בלחודיה. וענו"ב מ"ת סי' קכ"ג שפקפק בכה"ג מצד דהסופר צריך להכיר שזו אשתו. והנה כבר כתב הג"פ שהעיקר שא"צ הסופר להכיר. וגם מה דמשמע מדבריו שצריך לידע שזוהי אשתו מבואר בפוסקים שא"צ רק לידע שמותם וכמש"ל מתו' גיטין כ"ד ע"ב: ה) אכן נראה דעת הב"ח הנ"ל נכונה דהא מצינו בגיטין ג' ע"א שהאמינו לשליח דמשום עיגונא אקילו בה רבנן הרי דאף שאפשר לבעל לבוא ולתת לה בפני שנים וכמ"ש התו' שם ד"ה האי מ"מ אקילו בה רבנן. וכן איתא בדף י"ט ע"ב שהתירו בגט לחתום עדים שאין יודעים לקרות שלא יהו בנות ישראל עגונות. וכן אמרינן בדף כ"ו ע"ב בדין דלא לכתוב טופס ומשום זמנין דבעי למיזל למדה"י ושביק לה ומעגנה התירו ע"ש הרי שאף שהבעל פושע התירו. וכן איתא בדף ל"ג ע"א דאר"ל דלהכי תיקן ר"ג שלא יבטל גט שלא בפניה דמעגנה ויתבא. הרי אף שתיעגן כדין מ"מ חשו חז"ל לתקנתה וכ"כ התו' שם ד"ה ושמעה הביאו ראיה ג"כ מהא דטופסי גיטין שהזכרנו שחשו לעיגון אף שיהא כדין. וגבי ביטול הוי רבותא טפי דלרשב"ג ס"ל שם ביטלו אינו מבוטל דאפקעינהו רבנן לקדושין מיניה ע"ש. הרי שחשו כ"כ לתק"ע עד שהפקיעו הקדושין ואף שהבעל פושע בדבר וכן בכתובות ג' ע"א אפקיעו לקדושין משום חשש עיגון ע"ש. וכן אמרינן בב"ב קס"ח שדיוה אאשה דלא לשהיה וע"ש ברשב"ם שלא יעגנה. וא"כ ה"ה בנ"ד כיון דחזינן שהקילו משום עיגונא לכתוב בלא הכרה. שוב אין חילוק בין אם הבעל פושע בזה או לא. והך הכרה כבר כתבו הפוסקים דהוי רק מדרבנן דמדאורייתא א"צ הכרה שאין אדם חוטא ולא לו. וכדאיתא בקדושין ס"ג ע"ב שאם אמרה נתקדשתי וא"י למי ובא אחד ואמר אני קדשתיך נאמן לגרשה משום שאין חוטא ולא לו. וכ"כ התוספות והרמב"ן ורשב"א ונ"י ביבמות ק"ו ע"ב ע"ש ועג"פ. ולהכי בדרבנן הקילו משום עיגונא וכמו בטופס ובנאמנות השליח שהזכרנו. ולפ"ז יש לדון דאף אם שניהם לפנינו והבעל רוצה להרחיק נדוד ויש חשש עיגון מותר לכתוב גט אף בלא הוחזקו שלשים יום דלא כהתו"ג שהזכרנו ורק שב"ד יאמרו להבעל שמחויב לשהות ל' יום. אבל אם לא ירצה ויחפוץ לעגנה. נלע"ד דשרי לכתוב גט וכמו שהוכחנו שחשו לתקנתה אף במקום שהבעל פושע. אם לא שנראה לב"ד שיש איזה ערמה בדבר. ומצאתי בנודע בשערים בחידושיו להלכות גיטין סי' ק"כ שפקפק מסברא בדברי התו"ג והביא בשם המכתב מאליהו כדברי התו"ג והביא ג"כ בשם שו"ת בית אפרים ששולחים גט ממרחקים משום דכותבין אף שא"מ. והנה אין ס' מכתב מאליהו ובית אפרים ת"י לידע טעמם ולענ"ד עיקר כמ"ש בס"ד ודברי הב"א הם דברי הב"ח כמש"ל: ולפ"ז בנ"ד דמי ממש לשעת הסכנה. דהכא אינו פושע כלל כיון שהוא בבית האסורים על חמש שנים ומי יודע מה יהיה ממנו שם. והאשה לא תוכל ליסע אליו כי היא דלה ואביונה וגם מה בצע בנסיעתה כי אין מי שיכירם שם. ושיוחזק שם ל' יום בחזקת איש ואשתו. נראה דלא שייך כיון שהיא תהי לבדה והוא לבדו בבה"א. ורק שאפשר שיוחזק שמה שם ל' יום אבל היא דלת המצב ולזה אין חשש כלל במה שאין מכירים אשתו שם וגם כי נראה שהוחזק שם ל' יום בשמו וא"ש לכ"ע כמש"ל. ונאמן כת"ר לבדו עליו ג"כ דסגי בע"א כמש"ל: ו) ומ"ש התו"ג דלא האמינו אשה וקרוב רק בהוחזק ל' יום שידוע לכל. לכאורה צ"ע דבהוחזקו א"צ שוב עדות ועיקר רבותא הוא שנאמנים אף בלא הוחזק. ואח"כ הראו לי שחלק עליו בזה הנודע בשערים בה' גיטין סי' ק"כ. והנראה שכוונת התו"ג הוא שהקרוב שמעיד שיודע ששמו כך הוא ע"י שמכיר אותו מאיזה עיר שהוחזק שם שמו כך ל' יום. וא"כ הוי עביד לאגלויי כי בעיר ההיא ידוע זה וזה נכון לדינא. כ"א לא הוחזק בשום מקום א"כ איך יעיד הקרוב עליו. וגם הנוב"ש שם כתב כן שהעד יעיד ע"י החזקתו. רק שכתב שאין חוקרין אותו איך יודע זאת. וזה צ"ע דבאמת צריך לחקור אותו. דלאו כ"ע דינא גמירי ואפשר שמע שקורין אותו ג' או ד' ימים בשם זה ולזה הוא סבור שיכול להעיד כן בב"ד. וכן מצינו בהלכות עדות שצריך לחקור אותו איך הוא יודע אולי שמע עד מפי עד וכדומה. ע' סנהדרין כ"ט ובח"מ סי' כ"ח ס"ח. וא"כ א"ש דברי התו"ג שהעד מעיד ע"פ מה שהוחזק שמו ל' יום. אבל עדיין קשים דברי התו"ג דהא אפשר שמעיד שזוכר שקראו לו שם זה בעת לידתו או שהיה עמו בדרך משך ל' יום והוחזק אצלו בשם זה ושאר אנשים לא היו עמו. אך נראה דבכה"ג באמת אינו נאמן דכיון שהוחזק רק לו לבדו א"כ לא הוי עביד לאגלויי דהא כתבו הרשב"ם והנ"י הטעם דבמשך ל' יום א"א שלא יודע הדבר וזה שלא היה כלל בין אנשים לא שייך זה ולזה דקדק הש"ס שהוחזק בעיר וא"כ מיושבים דברי התו"ג. וא"כ בנ"ד אף להתו"ג ואף אי נימא דלא הוי מקום סכנה שפיר סגי בעדות כת"ר עליו שיודע שהוחזק בפאריז בשם זה. ולפמ"ש דהוי כמקום סכנה א"צ אף לזה וכמו שנתבאר: ז) והנה מה שאין מכירים חתימתו פה לכאורה נראה דהא איתא בירושלמי סוף יבמות שאם מצאו בשטר שפלוני מת משיאין אותה וכ"ה בגיטין ע"א דבעדות אשה משיאין ע"פ כתבם וכ"פ בש"ע סי' י"ז סי"א שכיון שידוע שהוא כתב ישראל משיאין אותה ולדעת הרבה פוסקים א"צ שום קיום ועכ"פ קיום בע"א סגי יעו"ש באחרונים. וכתבו שם הרמב"ן והרשב"א דרק במת הבעל הקילו ולא בגט דהא בגט הצריכו שיאמר בפ"נ ובפ"נ