דברי מלכיאל א רה

היוד מלמעלה פסול מפני שיש לו צורת אות יוד ונון. אבל אלף או שין שנפרד יוד שלהם כשר כי אף שיש לו צורת יוד. מ"מ מה שנשאר מן האלף או השין מוכיח עליו שאינו יוד בפ"ע ע"ש. וה"ה הכא. וכעין זה תנן בכלאים פ"ב מ"ז בראש תור חטים נכנס בתוך של שעורים מותר מפני שהוא נראה כסוף שדהו. והיינו שמצרפים אותם לערוגה ההיא של חיטים. וכן איתא שם עוד בפ"ג מ"ג ע"ש. וכה"ג עוד בפיאה פ"ו מ"ג ראשי שורות העומר שכנגדו מוכיח. פי' שאם שכח עומר והוא בראש שורה אחרת אינו שכחה. לפי שמצטרפין אותה לשורה ההיא שעדיין לא עימר אותה וע"ש בר"ש מ"ד בזה. וה"ה הכא נצרף היוד לקצה הנשאר לויו. ולא לחשבו אות בפ"ע ולפסלו והקצה ישאר בלי שום הוראה. וכה"ג איכא טובא בש"ס דהיכא דאיכא הוכחה לא חיישינן לטעות ואקצר. ועוד דהא קיי"ל בא"ח סי' ל"ב סט"ז וסכ"ה ובב"י סי' ל"ו שם מבואר מדברי מהרי"ק וריב"ש דאף שנפסק להדיא. מ"מ שם אות עליו לענין שנקרא כסדרן. הרי ששם אות עליו. ואף שמבואר שם דמ"מ צריך לתקנו ולא מהני קריאת תינוק דלא חכים ולא טיפש. היינו רק שם דבעינן צורת אות אשורית. אבל בגט בעי רק שיקראוהו כראוי באיזה כתב שהוא בטופס. שפיר סגי במה שניכר לכל שהוא ויו עם הצירוף שמתחתיו. וכעין המבואר בסי' קכ"ה סט"ז אם נכתב האלף למד מישראל ביחד שרי. כיון שהתינוק קוראו כראוי והוא מן הטופס כשר אף בלי עיגון ובתורף אף במקום עיגון. ע' יש"ש גיטין פ"ט סי' כ"ג שכ"כ הטעם משום שתינוק קורא כשר בגט אף שאינו כדין כתב אשורי כראוי. וכן בנפסקים שם מכשירים בטופס יעו"ש. ועב"ש סי' קכ"ו סק"מ דאף בנשתנה כוונת המלה אם לא נשתנה כוונת הגט כשר וע"ש בח"מ. ומבואר שם בסמ"ז דכשר נפסק אף בתורף במקום עיגון וע"ש בב"ש. ובנ"ד הוי מקום עיגון ושעה"ד. ודעת המאירי הובא בב"י א"ח סי' ל"ב ס"ט והד"מ כ' שם שכ"ה דעת הטור שאות שנפסק מראים אותו לתינוק ואם קוראו כראוי אף בצירוף מה שתחת ההפסק כשר. ואין פסול רק כשההפסק גדול כ"כ עד שאין התינוק מצרף יחד התחתון עם העליון. וכ"כ הב"ח שם שהפסק כשר כל שנעשה אחר הכתיבה. ושפיר שם אות עליו. עי' חי' רעק"א שם שכ"כ בדעת הב"ח: ה) וע"ד הנפסק שבאות מם. הנה מכל מה שבארנו להכשיר הויו. ממנו נלמד להכשיר המם. ועוד עדיף טפי דהכא אין בו צורת אות אחר כלל. ולבד זה נראה שכשר. כי מי שם מדה וקצב לתחתית המם. ונהי שנתבאר בב"י א"ח סי' ל"ו מהברוך שאמר שמם הוא כמו כף ויו ושלא יהא הפסק גדול בין הויו לקו התחתון בכ"ז אינו לעיכובא ואין שיעור לזה. והט"ז סי' ל"ב סקי"ז כתב צורת המם נון ויו ע"ש. ואף דמדברי המחבר שם אין ראיה כי י"ל כוונתו שצריך לגרור קצת מהכף ג"כ. כי אם ימחוק רק עד הכף יש חשש שימחוק מקודם רק הסתימה ויהי חק תוכות ע"ש. אבל פשטות הדברים הם כמ"ש הט"ז ומנ"ל לחוש לכך וגם בב"י לא נזכר חשש זה. וכיון שגרר כל הוי"ו הו"ל חק יריכות. וא"כ קשה על המחבר וט"ז דהא מבואר בב"י דמם הוי כף ויו ועכצ"ל שאין קפידא בזה אם הוא רחב או קצר ובכל ענין צורת מם עליו. ועוד דגם אות כף עצמו אם תחתיתו אינו רחב כ"כ אין חשש כל שתינוק קוראו כף וז"ב: ט) היוצא מדברינו שמעיקר הדין כשר גט זה אף בלא תיקון כיון שהוא מקום עיגון ושעה"ד. ומכ"ש שאפשר לתקנו. רק שיש לחוש לשיטת הפוסקים דס"ל שלא יתקן רק אותו הסופר שהבעל צוה לו לכתוב הגט ובנ"ד אין הסופר לפנינו. לזאת יתן השליח הגט להאשה כמות שהוא ואח"כ יטלנו ממנה ויתקנו הנפסקים ויחזור ויתננו לה וכן הובא באחרונים לעשות כן במקום שצריך איזה תיקון. ולכאורה יש לדון בזה ובכ"מ שנזכר כן בפוסקים דכיון שכבר הקנה לה הגט א"כ כבר הוא שלה והגט בעינן שיהא של בעל ומה בצע מה שישוב השליח לקחתו ממנה הא כבר נפסקה שליחותו ונגמרו מעשיו וכדאיתא בפוסקים ס"ס קכ"ב שאם מסר הבעל הגט לשליח לא עשאו שליח רק על גט זה ע"ש. והא דאיתא כעין זה בש"ס גיטין ע"ח ופ"ב ופ"ד. היינו בבעל עצמו שכיון שנותנת לו הגט בחזרה שוב הוו גט כשר. והלא גם מתחילה אמרינן בגיטין כ' ע"ב האשה כותבת גיטה ומקנה אותו לבעל ע"ש ובתוס' שם. אבל בשליח לא שייך זה. וכן אמרינן בדף פ"ד שכיון שקנאתו לפסול מכהונה צריך ליטלו ממנה ע"ש ובשליח לא שייך זה. והא דאיתא בגיטין ה' ופ"ו בשליח שלא אמר בפ"נ ובפ"נ יחזור ויטלנו ויאמר היינו משום שבאמת הגירושין שפיר חלים כראוי בנתינתו ראשונה רק שתקנו חז"ל לחוש על קיום הגט עד שיאמר בפ"נ ובפ"נ ותקנו שלא להאמין השליח רק בשעת נתינה כמ"ש התוס' שם. לזה תקנו שתחזיר לו הגט וכיון שהוא בידו וחוזר ונותנו לה נאמן וכך היתה תקנת חז"ל. וכ"כ התוס' בדף פ"ד ע"ב וכ"ה בירושלמי פ"א ה"א ע"ש שזהו כוונת הירושלמי שם. אבל במקום שיש פסול בגוף הגט מנ"ל לעשות כן. וצ"ל דבאמת אם הגט פסול לא קנאתו כלל. כי אדעתא דהכי לא שלחו להקנות לה הגט באופן שלא תתגרש בו. ויכול לומר לתקוני שדרתיך ולא לעוותי. ולזה שפיר מחזרת הגט כ"א הוא פסול לא קנאתו כלל כנ"ל ועיקר הנתינה הוא אחר התיקון. ורק בבעל עצמו אמרינן בדף פ"ד שקנאתו לפסול מכהונה. ורבי דקאמר בדף ע"ח בכנסי שט"ח זה שיכול לומר אח"כ ה"ז גיטיך. צ"ל דס"ל שלא הקנה אותו כלל לה. דלשון כנסי הוי כפקדון וכ"כ הר"ן שם דהוי כפקדון. ומבואר בטוש"ע ס"ס קל"ח דבאמת אם א"ל זכי שט"ח זה צריכה לחזור ולהקנות לו ע"ש: י) ובאמת בגט שיכול לגרש בע"כ י"ל שכשר אף שלא קנאתו לגמרי כגון שאינה חפיצה לקנותו דנהי שגזה"כ הוא שמתגרשת בע"כ אבל הנייר אינה קונה בע"כ וצריך רק שהבעל יסלק א"ע מהנייר כדאיתא בגיטין כ' שא"י להתנות שתשיב לו הגט אבל הקנין שלה אינו מעכב. ולהכי איתא שם שכתבו על אה"נ כשר דל"צ קנינה לגירושין וכן איתא בחידושי הרשב"א גיטין ע"ה שא"צ שתקנה האשה הגט ע"ש. ולפ"ז יש עצה שנאמר לה שתכוין שאינה רוצה לקנות הגט אף שתתגרש בו. וכ"נ בגיטין פ"ו בחמשה שכתבו גיטיהם על נייר אחד שיתננו כאו"א לאשתו ע"ש. וקשה דהא כבר קנתה אותו ראשונה. וא"ל שהיא תשוב להקנות הגט להשני וכן כסדר או שהראשון יתן לה ע"מ להחזיר דאיתא בגיטין כ' דכשר בכה"ג. ז"א דכל כה"ג הו"ל לפרושי בש"ס ועכ"פ בפוסקים. אבל העיקר דאיירי שאינה מכוונת לקנות הגט ובפרט בימיהם שהיו מגרשים בע"כ א"כ לא היה צריך לשאלה ולדבר עמה כלל אודות זה ולזה לא נחתו בש"ס ופוסקים לבאר זה כיון שמעיקר הדין א"צ כלל שתקנהו האשה כנ"ל. ולפ"ז י"ל דבהא דכנסי שט"ח זה וכן בדף פ"ב בחוץ לפלוני. א"צ להחזיר ולהקנות לו אם לא כיוונה כלל לקנותו. והא דאמרינן פ"ד ע"ב שקנאתו לפסול מכהונה. הוא לאו דוקא קנין דאי נתכוונה לקנות גוף הגט והוא נתכוין להקנותה אף חזקיה דהתם מודה דלכ"ע צריכה לחזור ולהקנות לו וכדאיתא בטוש"ע ס"ס קל"ח באומר זכי שט"ח זה דאף לרבי צריכה לחזור ולהקנות [ואף אי נימא שיש חולקים שם על הרמ"ה י"ל דהיינו משום דאמר שט"ח זה בטל כל דיבורו דהוי כשחוק בעלמא משא"כ בנ"ד כ"ע מודו]. וע"כ צ"ל דאיירי שלא כיונה לקנותו כלל. ואחרי כותבי מצאתי בגט מקושר אות רכ"ד שכתב ג"כ דבאומר חוץ מפלוני שצריך לחזור ולהקנות משום דקנאתו לפסול מכהונה. והקשה דהא בהא דכנסי שט"ח ושלפתו מאחוריו א"צ להקנות דהא לרבי מהני באמירת הא גיטך לחוד וא"כ היכי מדמה להו הש"ס להדדי שם ונשאר בצ"ע. ולפמ"ש א"ש בס"ד דבתרווייהו ל"צ לחזור ולקנות אם לא קנתה הנייר וכגון שלא כיונה או שגירשה בע"כ או שהיה אה"נ וכמש"ל וע"ל סי' פ' אות כ"א מ"ש בזה בס"ד: יא) והרשב"א בחי' בגיטין פ"ד הקשה דכיון שקנאתו לפסול לכהונה איך חוזר ומגרש בו דא"א לגרש שני פעמים בגט אחד ונשאר בקושיא לדעת הסוברים דריח הגט פוסל לכהונה מה"ת ע"ש. ולענ"ד כיון שאין כאן שום גירושין א"כ הוי גט גמור. ורק התורה עשתה מעלה בכהונה שנפסלה