דברי מלכיאל א רא

הוא מפני שכיון שקידש סתם אין מאמינים אותו שחשב על תנאי וע"כ צ"ל שגילה דעתו לפני עדים כדאיתא בירושלמי כנ"ל וכמ"ש הר"ן וכיון שיש קצת הוכחה לזה ראוי להאמינו שחשב כן בשעת מעשה אי נימא דבלב הוי דברים. ויש כמה ראיות לזה ואין להאריך כיון שהוא רק אליבא דס"ד דהש"ס. ולזה מוכיח שפיר דלא הוי דברים. ומוכח מזה כהר"ן והמהרי"ט הנ"ל: יב) והרשב"א וריטב"א ותוס' רי"ד הקשו שם באמת כן על הש"ס דדילמא הטעם משום שאין מאמינים אותו ותירצו דמשמע להש"ס שמקודשת ודאי. ואי דברים שבלב הוי דברים הול"ל מקודשת מספק שמא חשב על תנאי זה. ונראה מזה שהם לא פירשו כהר"ן הנ"ל רק בסתמא בלא גילוי דעת. אבל באמת ז"א דלכאורה קשה טובא על דבריהם דע"כ לא נחוש שחישב בלבו תנאי. דאם ניחוש לה א"כ בכל קידושין ניחוש כן שמא חשב בלבו איזה תנאי או כיון לשחוק. וגם דא"כ הוי קדושין בלא עדים דאף שהוא מודה אח"כ שלא חשב מאומה מ"מ כיון שהוא תלוי באמירתו ואין העדים יודעים מה בלבו א"כ הקדושין הם על פיו. וכעין זה איתא בכריתות י"ב ע"ב שכיון שיכול לומר לא נתכוונתי או מזיד הייתי אין הדבר נגמר ע"פ העדים ע"ש. וענו"ב מ"ק חאהע"ז סי' נ"א אי מיקרי עדות כשצריכים להודאת בע"ד. וכ"כ באב"מ סי' כ"ז סק"ו בכה"ג שאם א"י לעדים שכיון לקדושין הו"ל קדושין בלא עדים. וצריך לדחוק דכיון שראו כ"מ שאפשר להם לראות סגי וכמבואר באחרונים כסברא זו. אבל הוא דחוק כאן דזה שייך רק כשראו מעשה גמור משא"כ הכא שאם חשב בלבו איזה דברים אין המעשה כלום. וע"כ צ"ל שבאמת אין לנו לחוש שחשב איזה תנאי נגד דיבורו שאומר בפירוש ואין מאמינים לו כלל ורק דאיירי שגילה דעתו כמ"ש הר"ן ולזה יש לחוש כמש"ל. וכעין דאמרינן במדבר על עסקי קדושין ונתן קדושין סתם דמסתמא נתן לשם קדושין. וכן רצה הרשב"א לומר שאם שידך בתו אחת ואח"כ קידש סתם אמרינן שקידש אותה ששידך ורק שדחה זה דמ"מ הא קידש סתם ושבלב לא הוי דברים. אבל השתא דנימא דהוי דברים שפיר נאמינו והוי כאלו שמעו העדים התנאי וכמו בספק קרוב לה דהוי ספק קדושין דכיון שראו העדים מקום הספק שבקדושיו הו"ל קדושין בעדים כמבואר בש"ס ופוסקים וענו"ב מ"ק סי' נ"ט. וע"ז מקשים הרשב"א וריטב"א ותורי"ד דמ"מ כיון שאינו גלוי לכל העולם וקדש סתם א"כ הוי מחשבתו נגד דיבורו וכמ"ש הרשב"א שם גבי שידך בתו וא"כ לא נאמינו כלל שחשב התנאי. ותירצו דמ"מ אי שבלב הוי דברים הו"ל לחוש לחומרא כיון שיש עדים שגילה דעתו שחפץ בכהנת. וא"כ גם הם ס"ל כהר"ן הנ"ל. אך לשון הרשב"א משמע להדיא שלא גילה דעתו כלל יעו"ש. ועכ"פ דברי הר"ן נכונו: יג) ונראה שזה מוכרח. דאלת"ה ל"ל להוכיח הא דדברים שבלב מגט מעושה כדין. הו"ל להוכיח מכל גיטין שאין אנו יודעין אם כיון לגרשה בעת נתינה לפמ"ש האחרונים דבעי כוונה וכוונת הקנאה עכ"פ בעי. וכן בכל קנינים לא יועילו עדים כי יוכל לומר שכיון לשחוק או הרהר איזה תנאי. ועוק"ל דבמילי דבעי כוונה ותלוי במחשבתו כגון במצות תיקשי האיך יוצאים בשופר שמא לא כיון להוציא וזה יש לדחות. וכן איך לוקה אם אחד מדיר את חבירו להפוסקים שמודר לוקה וכן בתרומה והקדש. דהא הו"ל ספק שמא חשב איזה דבר בלבו הנודר ומקדיש. ואף שי"ל דאיירי בהוחזק וכדאיתא בירושלמי רפ"ח דנדרים אבל דוחק לומר כן. וכן מצינו בשחיטת מין דהוי סתם לע"ז בחולין י"ג ומשמע ברמב"ם דלוקה משום זבחי מתים וקשה מנ"ל דילמא שוחט סתם. וכן קיי"ל ס"ת שכתבו מין ישרף ול"א שמא כתבו סתם. וכן משתחוה לע"ז נהרג ול"א שמא כיון לשמים. ע' סנהדרין ס"א ע"ב בתו' וע' שבת ע"ב ע"ב תד"ה רבא. והנראה בכ"ז שכ"מ שמעשיו מורים מה שעושה ושחושב לקיום המעשה אנן סהדי שחשב כן. ואף אי דברים שבלב הוי דברים א"נ לומר שחשב להיפוך. וכן במשתחוה לע"ז ומקבל ע"ע התראה. אנן סהדי שחושב לע"ז. וכמו עדים בערוה דסגי שיראו כדרך המנאפים משום דאנן סהדי שגמר הדבר. וכן מין אנן סהדי ששוחט לע"ז וכותב ס"ת לע"ז. וכן בחולין ל"ט ע"ב למ"ד הוכיח סופו על תחילתו הוי ודאי זבחי מתים. משום דאנן סהדי שחשב גם בשחיטה. וכן בקדשים גבי פיגול בעי דיבור עתו' ב"מ מ"ג ע"ב. ולזה בקדושין נ' מוכיח מגט מעושה דדברים שבלב א"ד ולא מגיטין דעלמא משום דהכא לא שייך לומר אנן סהדי שנתן ברצון דאדרבא אומדנא קרובה יש שלא נתן ברצון במחשבתו כיון שאנסוהו. ולזה משני דמשום דמצוה לשמוע דברי חכמים אמדינן דעתיה שרוצה באמת וידוע סברת הרמב"ם בזה. ולפז"ק מה מייתי מסבור שהיא כהנת דהא מקדש סתם ומחשבה שסותרת דבריו לגמרי ודאי לא מהימנינן ליה אף לעשות ספק כמש"ל דאנן סהדי וע"כ צ"ל דאיירי שגילה דעתו קצת שמקדש בשביל שהיא כהנת וכמש"ל. ודמייתי מהא דבלבי היה להתקדש י"ל דשם הוא אמר ע"מ שאני כהן ולא היא והיא לא אמרה כלום ושפיר אין מחשבה זו סותרת מעשיה וכן איתא בב"מ ס"ו ע"א דכשהמוכר מתנה טובת הלוקח הוי פטומי מילי בעלמא. ובכ"ז הכא הוי קדושין מפני שאמר זה בתנאי גמור בשעת קדושין ואכמ"ל בזה. אבל עכ"פ אי שבלב הוי דברים שפיר יכולה לומר בלבי היה להתקדש. והאב"מ סי' כ"ז סק"ו נתקשה בזה דהא ליכא עדים על מחשבתה ולפמ"ש לק"מ דקבלתה סתם ולא התנתה מוכח קצת שלא הקפידה ע"ז: וכן מפורש אח"כ דמייתי מהא דמעילה ודחי שאני התם דלמפטר נפשיה מקרבן קאתי. וקשה מה בכך מ"מ איך נאמר לו להביא חולין לעזרה שמא האמת אתו וע"כ צ"ל הכוונה כמ"ש כיון דאנן סהדי שנתחייב קרבן לפנינו לאו כל כמיניה ואיירי שהיה בעדים ומדחה דהו"ל להאמינו במגו דנזכרתי. ואף דבעלמא ל"א מיגו במקום אנן סהדי. מ"מ הכא מאמינים אותו וכדאמרינן בכריתות י"ב דנאמן במגו במקום עדים לענין קרבן ואף לרבנן במקום שיכול לתרץ דבריו שבלבו היה כך. ולא מיבעיא לפירש"י בקדושין ותו' במעילה כ"א וריטב"א בחי' בקדושין שיש שם שני כיסים או שני חלונות ע"ש. שפשוט דהוי מתרץ דבריו וכמובן. אלא אף לרמב"ם רפ"ז מה' מעילה שכתב שהטעות היה מחלון למגדל מ"מ י"ל שמתרץ דיבורו שנכשל בלשונו דכ"ע מודים בזה כמ"ש התו' בפסחים ס"ג ע"א והר"ן קדושין נ'. ולבד זה גם על המחשבה עצמה מיקרי מתרץ וגם האי אנן סהדי אינו כמו דעלמא ושפיר מוכיח דדברים שבלב לא הויין דברים ויש לי אריכות בזה אך אין העת מסכמת לזה: עכ"פ בנ"ד שלא גילה דעתו קודם הגט לפני העדים ולא לשום אדם ולא חקר ודרש כלל ע"ז אמרינן שגמר ומגרש ואין לבטל הגט בשביל זה: יד) ולכאורה יש לדון בזה מצד מ"ש הח"צ סי' א' דבעי כוונה לגרש ולא סגי במה שיודע שניתרת בגט וחולק על המהרי"ט שם. וא"כ בנ"ד לא כיון לגרשה וכבר הרגיש כת"ר ג"כ בדברי הח"צ. אבל באמת ז"א דא"כ בכל גיטין מנ"ל שכיוונו לשם גירושין. וגם דהא אין עדים על כוונתם ואין דבר שבערוה פחות משנים וכמש"ל שאין הודאתו מועלת בזה. וע"כ צ"ל שאין לנו רק מה שאנו רואים מה שהוא עושה. וכ"כ בעונג יו"ט סי' קנ"ג שהאריך שם לבאר דגט צריך כוונה. ומ"מ כתב דכיון שאמר ה"ז גיטך אין לך כוונה גדולה מזו. וה"ז כדין תנאי שהזכרנו שצריך עכ"פ שיגלה דעתו לפני עדים שבכוונה זו נותן הגט. ואם נתן סתם אמרינן שנתן בכוונה כפי מעשיו ודיבורו שלפנינו כנ"ל. ודברים שבלב לא הויין דברים. דהא בקדושין משמע שאין לחוש אף לעצמו אם יודע בעצמו שהקפיד דווקא על כהנת וקידשה אחר מ"מ מותרת לו דדברים שבלב לא הוי דברים כלל וה"ה הכא אף שאומר הבעל שלא כיון לגירושין בכ"ז אין לחוש כלל כ"ז שלא גילה זה לפני העדים. ובפרט לפמ"ש התו' בב"מ מ"ג ע"ב ובכמה דוכתי דמחשבה היינו דיבור ע"ש א"כ ה"נ אין לנו רק מה שמגיד בפיו וכן קיי"ל סתם מחשבת כותי לע"ז וכן במין ומומר והוי ודאו