דברי מלכיאל א קצח

סימן פו כבוד ידידי הרב הג' כו' מו"ה אריה ליב נ"י רב דק' יענדזאווא: ע"ד אשר דרש כת"ר באחד שדעתו קלושה ואינו מבין דבר לאישורו. ואמרה לו אשתו איך שנודע כי היו נישואיהם בלי רשיון הממשלה ויוכלו שניהם ליענש עי"ז. והעצה לזה שיגרשה בווארשא וכאשר יראו להממשלה הגט שוב לא יהי להם עונש. והגט לא יהיה גט ממש רק כדי להראות להממשלה. והפתי האמין לה ועשה כן וגירשה בווארשא ולא הגידו שם מאומה להמ"צ דשם. רק עשו גט סתם כד"ת. והאשה עצמה מודה כעת ע"ז. ועתה דן מעכ"ת אם יש ממש בגט זה והאריך בדברי חכמה. ומטרדותי העצומות לא אוכל להאריך כראוי. ורק אמרתי לברר ולשקול במאזני צדק הלכה למעשה בנדון זה. וה' יהי בעזרנו: א) ולכאורה יש לדון מצד שאינו מבין דבר לאישורו. הרי הוא בכלל הפתאים ביותר שכתב הרמב"ם פ"ט מה"ע שדינם כשוטה. ואף שהמהרי"ט כתב בחאהע"ז סי' ט"ז דזה רק לענין עדות. לענ"ד ז"א דכיון שכתב שהם בכלל שוטים א"כ ה"ה לכל דיני התורה. ומ"ש המהרי"ט ראיה מב"ב קנ"ה ע"ב דאיתא שם דכיון דמסברו ליה וסבר זביניה זביני אף דשדא קשייתא בי רבא ואינו בר דעת גמור. וה"ה לגיטין וקדושין. ורק בעדות שדנין על העבר. אפשר אז לא הבין הדבר כיון שאינו בר דעת גמור. לענ"ד אינה ראיה דלדבריו קשה מה ראיה ממה שעכשיו מסברו וסבר על המכירה. כיון שגם שם אנו דנין על המכירה שהיתה מכבר. וא"ל משום דחזקה על העדים שעשו השטר כהוגן וראו שמבין היטיב. דא"כ הו"ל לרבא מתחילה להעמיד על חזקה זו. ולדון הא דשדא קשייתא משום חוצפא כדאמר אח"כ שם. וע"כ צ"ל או שלא היו עדים בזה רק שהודה במכירתו. או שנעשה בקנין חזקה לפני עדים. או די"ל שהעדים לא ידעו כלל שצריך לבדקו אם הוא מבין הדבר לשיטת התוס' שם דאיירי בהגיע לכלל שנותיו ע"ש בתוס' ד"ה איתמר. דלפירוש רשב"ם בלא"ה אין שייך ענין זה לדין שוטה. דשם צריך שיבין יותר משאר אנשים פחותים מבן כ' כדי שימכור בנכסי אביו ע"ש. ועו"ק לדעת מהרי"ט ל"ל כלל טעמא דחוצפא יתירה אהא דשדא קשייתא. תיפוק ליה דכיון דמסברו ליה וסבר אינו בכלל שוטה אף שעושה דבר פתיות. וע"כ צ"ל הכוונה שמוכיח רבא דכיון דמסברו ליה וסבר אינו בכלל הפתאים ביותר. ודשדא קשייתא ע"כ הוא משום חוצפא יתירה. ומה שלא תלה מקודם בחוצפא. נראה שהיה ידוע שהאיש הזה אינו חכם כראוי ואיתרע קצת חזקת פקחותו. ואחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן. לזה תלה יותר בשטות דאיתרע כבר קצת חזקתו מלהחזיקו ברשע וחצוף. אבל כשראה שאינו שוטה ע"כ צ"ל שהוא משום חוצפא: ועוי"ל שתלה מקודם בשטות לפי שהחזקה שאינו שוטה לא נתבררה כלל. כי אם היה שוטה כפי שהיו מחזיקים אותו כנ"ל היה כן מנעוריו. ואף דא"כ גם חזקת כשרות לא נתבררה דבשוטה לא שייך חזקת כשרות. ז"א דהא אי נימא שאינו שוטה שפיר יש לו חזקת כשרות. שלא ראינו בו שיעבור על מצות התורה ולא הוחזק בכך. ובחגיגה ג' ע"ב דתלינן לר"ה הלן בבית הקברות דעביד כדי שתשרה עליו רוח הטומאה ולא מיקרי שוטה ע"ש. וקשה דמ"מ ליהוי ספק שוטה. דנהי דבעינן לאוקמא בחזקת פיקח. מ"מ הא איכא ג"כ חזקת כשרות דהיינו דורש אל המתים בסנהדרין ס"ה ע"ב. וי"ל דחזקת הגוף עדיפא מחזקת כשרות וכדאיתא בכתובות ע"ה ע"ב תוד"ה אבל וע' מהרי"ט חח"מ סי' כ'. ויש להאריך בסוגיא שם אך אכ"מ. ועכ"פ נראה עיקר דפתאים ביותר שאין מבינים דברים הסותרים הם כשוטים לכל דבר. וא"כ בנ"ד לא הוי גט. וכ"כ הח"ס חאה"ע ח"ב סי' ב' דגם בגו"ק הוי כשוטה: כ) אבל באמת ז"א דהא מבואר בסוגיא דב"ב דאם מסברו ליה וסבר הוי כפיקח. וא"כ ה"ה בגט אם מבין היטיב ענין הגט וטיבו שפיר הוי כפיקח לענין זה. וכ"כ הרי"ו הובא בב"י סי' מ"ד וקכ"א שמי שדעתו קלושה קדושיו קדושי ודאי. וביאר בשם הרמ"ה דהיינו כשמבין ומשיג הדברים על בוריין ע"ש. והיינו כמ"ש דמסברו ליה וסבר. והרמ"א כתב שם שחוששים לקדושיו. ותמהו המפרשים שם דהא ברי"ו איתא דהוי קדושי ודאי. ולפמ"ש א"ש דהרמ"א איירי שלא נבדק בשעת קדושין אם הבין כראוי וא"כ יש לחוש לקדושיו. ועמ"ש בזה בסי' ע"ח בס"ד דדברי הרי"ו הם לדעת הרמב"ם דפתאים ביותר הם בכלל שוטים. ומוכח מזה דלא כמהרי"ט הנ"ל. ועכ"פ מבואר שאם מבין טיב גט שפיר הוי כפיקח וכ"כ הגט פשוט סי' קכ"א. וכ"נ לשון הרמב"ם שכתב שאינו מבין דברים הסותרים זא"ז. ומצאתי בס' עונג יו"ט סי' קנ"ג שכתב ג"כ כמ"ש בס"ד. ובנ"ד מבואר מדברי כת"ר שיודע היטיב טיב גירושין ורק שהערימה להגיד לו שקר שיהא מוכרח לגרשה: ג) ויש עוד מקום לפקפק על גט זה מצד שהפחידה אותו וכבר כתב הרמב"ם פ"י מה' מכירה ובח"מ סי' ר"ה דהפחדה הוי אונס. ואף הפוסקים דס"ל שם דהפחדה לאו אונס הנה טעמם שם דעביד אינש דגזים ולא עביד וזה לא שייך הכא דהיא לא אמרה שהיא תמסרנו למלכות שיחשוב שלא תעשה זאת. ורק אמרה לו שכבר נודע לממשלה וא"א לינצל מעונש רק ע"י גט. וא"כ לכ"ע הוי אונס בכה"ג וכיון שהיא מודה בכך הו"ל כגט מעושה דלא מהני ביטול מודעא. אבל באמת ז"א דהפחדה כבר כתבו הפוסקים דבעי בדבר שאונסו ברור וכדאמרינן בגיטין נ"ח דהיכא דאיכא בי דואר אחולי אחיל כיון שיכול להציל א"ע מן האנס ולא הציל. וע' במשכנות יעקב חאה"ע סי' ל"ח בזה בארוכה דעכ"פ בעי שההצלה אינה ברורה ושצריך טורח רב ע"ש. והכא הו"ל עכ"פ לדבר עם שום אדם בזה או לשאול ליודע דת ודין אם באמת העונש גדול ואולי יש הצלה בלא גט. ואף שאפשר שהיה ירא לגלות לשום אדם. מ"מ הרי הגידה לו שכבר נודע לממשלה והיה יכול לשאול ע"ז איזה עצה יש לזה ושלא להזכיר דבר הגט. וגם אין לתלות מצד שאינו חכם כראוי לא עלה על דעתו לעשות כן דא"כ כל אדם יאמר שלא עלה ע"ד לעשות כן ונתת דבריך לשיעורין. וע"כ מדלא חקר מאומה בזה גמר ומגרש וכעין דאמרינן בגיטין מ"ו דאם גירש מחמת נדרים ולא דרש אולי אפשר להתיר הנדרים אמרינן דגמר ומגרש ע"ש. וה"נ גירש ברצון וכמו שאמר בנוסח סידור הגט שמגרש בלא שום אונס: ועוד הרי כתבו הפוסקים שאם האונס אינו על הגירושין רק על ענין אחר וע"י הגט ניצול מאותו אונס לא מיקרי אנוס על הגט. ע' אהע"ז סי' קל"ד וה"נ לא א"ל שמוכרח הוא לגרש. ורק אמרה שיענשו בשביל נישואיהם שלא כחוק הקיר"ה והעצה לזה שיגרשנה וא"כ אינו אנוס על הגט ושפיר גמר ומגרש. ולא דמי למי שהתחייב ליתן קנס אם לא יגרשנה שכתבו קצת פוסקים דמיקרי אונס ע' אה"ע סי' קל"ד דשם הקנס הוא בשביל שאינו מגרש. והכא העונש בשביל הנשואין ורק שנותן הגט להנצל מן העונש. ועוד נראה דדמי לתלוהו וזבין דהא נהנה בגיטו שניצול מן העונש. ואף לדעת האחרונים שכתבו דבנתנה לו מעות שיגרשנה לא מיקרי תלוהו וזבין. לפי שאין דרך לגרש בעד כסף כמו שדרך למכור קרקע. מ"מ בכה"ג כ"ע מודו דוודאי דרך בנ"א לגרש במקום שיהי להם עי"ז הצלת נפש וע' במשכנות יעקב סי' ל"ח בענין נתינת מעות בעד גט. וכ"כ בריב"ש סי' קכ"ז שאם יש לו אונס ונותן גט שעי"ז יפטור מן האונס אין זה אונס. ע"ש שמביא ראיות לזה וכן קיי"ל להלכה באה"ע סי' קנ"ד סכ"א [וע"ש בריב"ש שכ' ג"כ שאם הפחידוהו בדבר שיכול להנצל אין זה אונס]. ואף דמש"ל דהוי גט מפני שקיבל הנאה שניצול מעונש נראה לדחות דהא באמת לא ניצל עי"ז. אבל מ"ש מצד שלא אנסוהו על הגט וכמ"ש הריב"ש הנ"ל