דברי מלכיאל א קצז

תנאי דבידה ובקום ועשה לתנאי לשוא"ת ושאינה בידה שהזכרנו למעלה מהמבי"ט וט"ז וב"ש ומח"א ג"כ לק"מ]: וממילא בנ"ד שאמר לה שלא יהי לה חתונה כמש"ל. ולשון חתונה ודאי מורה על חופה לחוד בלי ביאה כידוע. שפיר שרי לה לעשות חופה עם אחד. וממילא יובטל התנאי ושפיר חייל גט שני כנ"ל [וע' מהרי"ט ובא"מ בשם מכתב אליהו דתירץ משום דלדעת התוס' אין מועיל מה שתנשא בחייו וכבר דחה לה בא"מ שם. וע' מהרי"ט שם אבל למ"ש א"ש]: ט) ולכאורה עדיין קשה לפמ"ש הב"י דהרא"ש ס"ל כהעיטור שיכול לבטל הגט ולזה כ' שיכול להוסיף על התנאי ג"כ מפני שדומה כמבטל גירושין הקודמים ומגרש מחדש. וכבר נתקשה המהרי"מ סי' מ"ו דמנ"ל דהרא"ש ס"ל כן שיכול להוסיף על התנאי ולבטל הגט. ולא ראה שכבר הקדימוהו הר"מ אלשקר סי' ל"א ורשד"ם סי' צ"א ע"ש. ובאמת מפורש בתשו' הרא"ש כלל מ"ו שא"י להוסיף על תנאו בתנאי דמעכשיו שכבר זכתה בו ע"ש. אבל צ"ע דבכלל ל"ה סי' ח' מפורש גבי קדושין שיכול להוסיף על התנאי ג"כ וכ"ה בש"ע סי' ל"ח סל"ז בהג"ה ויליף לה מהא דגיטין פ"ג ע"ש. ובכלל מ"ו מביא הך דגיטין ונראה שמדחה הראיה משם ע"ש. ודבריו סותרים זא"ז. ורציתי להגיה קצת אבל לשון התשובה שם מבואר שא"י להוסיף ולבטל הגט. ולפי הסברא המבוארת בכלל ל"ה משום שעדיין תלוי בקיום התנאי ולא נתבררו הקדושין. אפשר לחלק דדווקא שם דאיירי בתנאי דקום. ועשה שפיר לא נתקיימו עדיין הקדושין אבל בתנאי דשוא"ת א"י להוסיף ולבטל גוף הדבר שכבר נעשה מעשה. וכ"נ דעיקר סברא דכתב הרא"ש בכלל מ"ו שיכול לבטל התנאי משום דחידוש הוא שהתנאי יבטל המעשה ולזה אתי דיבור ומבטל דיבור ע"ש וממילא דא"י לבטל הגט ומעשהו. אלא שלפ"ז צ"ע מש"ש גבי ע"מ שתתני מאתים זוז שא"י להוסיף על התנאי דהא הוי בקום ועשה וזה דחוק לחלק בין תנאי שתלוי בו לתלוי בה מכמה טעמים: ונראה דבאמת א"י לבטל המעשה וכ"נ שם בסוף דברי הרא"ש שכ' דאריכות הזמן הוי כביטול התנאי ומקודשת לאלתר עיי"ש הרי שלבטל המעשה ולקדש מחדש א"א. ולזה נראה דרק שם שאם מוסיף על הזמן ממילא תתחזק המעשה שגם אם יבוא אחר י"ב חודש ג"כ יהיו קדושין. אבל לבטל המעשה ודאי אינו יכול. שוב ראיתי בב"ש ס"ס קמ"ד ס"ק ט"ו שהרגיש בדברי הרא"ש ותירץ כמ"ש ושמחתי שכוונתי לדעתו הק' והמהרי"מ נראה שלא ראה דברי הב"ש שהזכרנו. אכן נתקשה עוד הב"ש שם ממ"ש הרא"ש שיכול לגרוע בתנאי ונדחק בזה. ולענ"ד כוונת הרא"ש לגרוע הוא להקל בתנאי כגון שהתנה שיתן מאתים וגרע על מאה או שהתנה שיבוא למקומה תוך יב"ח וגרע שיבוא למקום שקרוב למקומה אבל הכל באופן לקיים המעשה וכמש"ל: י) נשוב לנ"ד דאם נתפוס כמ"ש האחרונים הנ"ל דלא ס"ל להרא"ש כהעיטור ודאי דלק"מ. אלא דאף לפמ"ש הב"י בדעת הטור דס"ל כהעיטור. הא כבר כתב הרמב"ן הובא בר"ן וש"פ דכ"ז דווקא בתנאי שתלוי בשניהם לבטל הגט אבל כשאינו תלוי בהם לא מצי לבטלו אף להעיטור ע"ש. וה"נ בע"מ שלא תנשאי לפלוני אינו תלוי בה רק באותו פלוני. שאם לא ירצה לישאנה ע"כ יתקיים הגט. ושפיר א"י לבטל אף להעיטור. אלא שעדיין קשה טובא למה לא יבטל התנאי וכמ"ש הרא"ש בהדיא. ורציתי לומר לכאורה דסברת ביטול התנאי הוא ג"כ דכיון דמבטל התנאי הוי כאומר ה"ז גיטיך בלא תנאי וכמש"ל. וכ"נ בכלל ל"ה שכ' הטעם שיכול לבטל להוסיף ולגרוע אף שנתאכלו הקדושין משום דמ"מ דידיה נינהו ולא הוי מלוה ע"ש. הרי שאם היה מקדשה בשטר ונתקרע לא יכול לבטל התנאי. כיון שא"י עתה לקדשה באותם קדושין. אבל צ"ע דבכלל מ"ו מבואר שחל הגט למפרע בביטול התנאי וכן בכלל ל"ה כתב שהקדושין חלין למפרע ע"ש: יא) ועיקר דבר זה צריך ביאור מ"ש הרא"ש דאתי דיבור ומבטל דיבור דדווקא בקדושין נ"ט שקידשה שיחולו לאחר ל' להכי חוזרת אבל כאן עשה המעשה שיחול מעכשיו ע"מ כן. ומה דמיון הוא זה שלמד הרא"ש משם. ונראה לפמ"ש הרא"ש שם דבאמת המעשה אלים טובא רק שחידשה תורה שיכול להטיל תנאי במעשה שאם לא יקיים התנאי שיובטל מעשה הקדושין. וא"כ אף שהמעשה כבר נעשה אבל הדיבור והתנאי שמתנגד למעשה עיקרו אח"כ כשיתברר הדבר. וא"כ ה"ז דומה ממש לקידשה לאחר ל' שכיון שהקדושין יחולו אח"כ יכול לבטל. כ"ש כאן דהוי דיבור לחוד והדיבור ג"כ יחול קיומו אח"כ. דוודאי יכול לבטלו ולומר שאף שיתברר היפוך תנאו לא יגרום לבטל המעשה. וממילא המעשה קיים. ולזה נראה דדיו לבא מה"ד להיות כנדון. דעיקר הסברא גבי קדושין נראה דאף שנתקדשה לו לאח"כ. מ"מ כיון דאם קדשה אחר תפסו בה קדושי שני כדתנן במתניתין אלמא דמהני בה מעשה אף שאין המעשה מתנגד בעצם לקדושין הראשונים רק שממילא אין להם מקום לחול. וע"כ דלא אלים מעשה הקדושין כיון שיחולו אח"כ ושפיר אתי דיבור ומבטל ליה. אבל במקום דגם מעשה לא מהני לבטולי. ודאי וכ"ש דדיבור לא מהני. ולהכי ה"נ אי מועיל כשיגרשה מחדש או בקדושין שיקדשה מחדש. שפיר יכול לבטל התנאי ג"כ דדיבור מועיל כמעשה כנ"ל. אבל אם לא היה יכול לגרשה או לקדשה אינו יכול ג"כ לבטל התנאי. וממילא מיושב דברי הרא"ש שהזכרנו. שכיון שאין יכול לגרשה מחדש שיחולו בה הגירושין לפי שכבר נתגרשה ממנו. ואם מצד שכשתעבור על תנאה ויחולו למפרע. כבר בארנו שכיון שיש כנגדה איסור א"א אין שייך זה ולזה ג"כ אין מועיל ביטול התנאי דלא עדיף ממעשה גירושין מחדש. אבל כשמקדשה מחדש מועיל עכ"פ גט שני השתא לקדושין שניים וממילא מועיל גם אח"כ כשתנשא לו ויובטל גט ראשון דעכ"פ תנשא עכשיו לזה בהיתר: יב) ובהא דהרא"ש צ"ע איך יכול לגרשה מחדש דהויא לה כאשה דעלמא וכבר התעוררו בזה במהרי"מ סי' מ"ו. ונעלם מהם שכבר העיר זה במל"מ פ"ו מה"ג ונסתפק בזה. ע"ש שהביא ג"כ הך דר"פ החולץ ומהנ"י דשם. ולענ"ד ראיה ברורה מירושלמי פ' המדיר דאית דתני שאם נמצאו עליה נדרים צריכה גט שמא תלך לחכם ויתיר לה ותהא מקודשת למפרע ע"ש. וע' אה"ע סי' ל"ט. הרי להדיא דמהני לה גט בכה"ג. וזה ראיה ברורה לענ"ד. ואף שיש ליישב עפמ"ש המבי"ט דנדר שניתר בפתח הו"ל כנדר טעות וא"צ התרה רק מדרבנן. וא"כ יש לומר דחיישינן שמא ימצא החכם פתח וא"כ הו"ל מדאורייתא נדר טעות בלא התרה כלל גם עכשיו אם היינו יודעים עכשיו מפתח שלה. אבל צ"ע דנראה דאף אם נמצאו עליה נדרים דרבנן אינן קדושין ואכמ"ל בזה. שוב ראיתי בשעה"מ פ"ו מה"ג שהאריך ג"כ בזה והביא ראיה הנ"ל ופסק כן שיכול לגרש רק בדחיה הנ"ל לא הרגיש ובאמת שאין בה כדי לדחות ראיה מפורשת כזו: יג) עכ"פ בנ"ד לא מיבעיא לדעת הפוסקים רובם ככולם דס"ל דמהני ביטול. ומכ"ש גט מחדש או דאמר ליהוי גיטא דה"נ בנ"ד שפיר מהני גט השני. אלא אף לדעת הרא"ש בתשובה יש מקום לחלק דרק שם בלא תנשאי בעי שיקדשנה ויגרשנה. משא"כ הכא שאמר שלא יהי לה חתונה כנ"ל. וכבר חלק המהרי"ט לגמרי על הרא"ש כמש"ל. וגם למש"ש הר"מ קאשטלאץ בטעם הרא"ש לפי שאם יבוטל הגט ממילא לא מיקרי נשואין ע"ש. וא"כ בנ"ד לא שייך האי טעמא דלשון חתונה ודאי גם התוס' מודו דשייך אף שממילא יבוטלו הנישואין מ"מ עשתה מעשה החתונה שאינו רק לשון חיתון. ובלשון בנ"א נקרא זה רק מעשה החופה כידוע. וגם כבר סמך במהרי"מ סי' מ"ו למעשה בכגון זה ממש ע"ש. וגם למ"ש האבני מלואים סי' קמ"ג בישוב הרא"ש ע"פ דברי הר"ן שהגט חל עכ"פ ברגע הנישואין עם פלוני ע"ש. ה"נ יש לחלק בין נישואין לחתונה כמש"ל דבזה א"צ לומר כלל שיחולו אז הגירושין דבלא"ה מיקיים תנאיה אף שיבוטלו הנשואין כמש"ל. ולזה בנ"ד האשה מגורשת בלי שום פקפוק כלל: