דברי מלכיאל א קצו

כפשוטו משום תנאה דידיה וע' בט"ק שהעיר בזה. ונראה דבאמת התנאי היה בודאי רק לידע אם ע"ז. דהא הוא בודאי יודע בעצמו אם הוא עשיר או עני כהן או לוי וכדומה וא"כ הו"ל רק כמשטה בה. אבל כוונתו היה כשדיבר עמה על עסקי קדושין לגלות לה דעתו לקדשה. ורק שמתנה תנאי זה כאלו היא מתנה תנאי זה ורצה שתשיב לו שרצונה בכל גוונא. וכיון שלא השיבה כן היה דעתו שאין ממש בקדושין אלו. ומבואר היטיב כוונת רש"י בזה דאם היה יודע אז כוונתה בלבה ודאי הוו קדושין. ומיושב ג"כ דברי הרמ"ה הנ"ל דסגי בשתיקתו. דבעלמא לא מצינו כה"ג דתיסגי בשתיקה לחוד. אבל למ"ש א"ש דזה הוי עיקר כוונתו לידע מה בלבה. וא"כ ממילא מבואר שאין תלוי כלל בקפידתה אח"כ רק בקפידתה בעת מעשה דהא הוא ידע תיכף אם הוא כהן או לוי כמש"ל. וכיון ששתקה בשעת התנאי א"כ כבר בטלו הקדושין. שהוא כבר לא חשבם כלל לקדושין כיון שידע בעצמו כנ"ל. ויש ליישב דברי הר"ן דס"ל דסבר דתלי גם בקפידתה בשעת שתתודע מזה. וראיה לזה מהא דנדרים ומומין שהא יודעת ג"כ ומ"מ שפיר תלינן בקפידא דבתר הכי ולא בטלו תיכף הקדושין: ה) אכן עדיין י"ל דבאמת דעת התו' והר"ן שם דבעלמא יכול לבטל התנאי בתנאי דלהבא. ושאני הכא דהתנאי הוא בדבר שכבר מבורר באותה שעה. ואי לאו סברא דקפידא א"כ לא שייך כלל לומר שיבטל אח"כ התנאי. דהא אין שום מקום חלות לקדושיו כיון שאינו כהן או שיש עליה נדרים ומומים בשעת הקדושין. ולזה הוצרכו לסברא דקפידא. אבל בעלמא שפיר יכול לבטל התנאי היכא שהתנה להבא שלא תנשא לפלוני וכדומה. אלא שלפ"ז אין ראיה מדברי התו' ורש"י ור"ן הללו. דאכתי י"ל דדווקא שם דתלי בקפידא יכול למחול משא"כ בשארי תנאים ובפרט הר"ן שכ' בהדיא בגיטין ס"פ מ"ש דא"י לבטל וכמש"ל. ורק בתנאי דלטובתה יכולה לומר כן: [והנה בכתובות ע"ה תנן אם משנכנסה לרשות הבעל על הבעל להביא ראיה. וקאמר שם דאף דחזקה אין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו והאי ראה ונפייס הוא. מ"מ חזקה אין אדם מתפייס במומין. וק"ל דהא רב מוקי לה בקדשה על תנאי כמ"ש התו' שם ד"ה אבל. וא"כ איכא חזקת פנויה ג"כ. ול"ל עד שלא נתארסה לימא אף משנתארסה לפמ"ש התו' דף ע"ו דלהכי לא מהני כאן נמצא וכאן היה משום דליכא חזקת ממון לאיצטרופי. נצטרף הכא חזקת פנויה. שוב ראיתי בהפלאה שהרגיש בזה ותירץ דכיון דכנסה סתם ובעי גט ליכא חזקת פנויה. ובאמת דברי התו' צ"ע דבירושלמי מוקי לה בהדיא בקדשה סתם ע"ש דמוכח לה מסיפא. והיינו אליבא דרשב"ל שם דס"ל כרב ע"ש]: ו) אולם גם הרשב"א כ' בגיטין ע"ד גבי ע"מ שתתן מאתים זוז. דאף דמחולין לך לא מהני. מ"מ אם אמר לה ליהוי גיטא בלא שום תנאי שפיר מגורשת ע"ש. ולכאורה סותר דברי עצמו שכ' בכתובות שם דלא מהני ביטול. וראיתי באחרונים שנתקשו בזה ע' אבני מלואים ס"ס ל"ח ומהרי"מ סי' מ"ו וג"מ סי' ב' שדימו זל"ז. אבל לענ"ד ברור כמש"ל שעיקר טעם הרשב"א שם מפני שהוא תנאי בדבר שכבר הוא מבורר. משא"כ הכא דאגידא ביה בתנאי שעוד אפשר לקיימו או שלא לקיימו. ואף דנדרים אפשר להתירן מ"מ זה לא מיקרי ביטול התנאי. דמ"מ השתא כבר מבורר עיקר התנאי וכמש"ל. וממילא אין אנו צריכים למה שחידשו האחרונים לחלק בין אם ביטל לאומר ליהוי גיטא. שבאמת הכל אחד הוא דשפיר י"ל דמהני גם להרשב"א ביטול התנאי וכמש"ל. אלא דל' הרשב"א שהביא הר"ן שכ' דלא מהני ביטול רק בדבר שבממון שיכול לומר כאלו התקבלתי. משמע דקאי גם על תנאי דלהבא. וצ"ל דכוונתו ג"כ שהתנה שתתן לו תיכף וכמ"ש מהרש"ל [ע' ב"ש סי' ל"ח ס"ק ל"ז] דתנאי הוא שיקויים תיכף. ולזה קאמר שאף שכבר נתברר בכ"ז יכול לומר כאלו התקבלתי. ואף שכבר תבעה ולא נתנה כמ"ש המהרש"ל שם דתלי בתביעה: ז) והנה האחרונים פלפלו בדעת הפוסקים אם די בביטול התנאי או שצריך לומר ליהוי גיטא. ואנחנו לא נבוא לדבר בזה דבנ"ד אין נ"מ. שהרי גירשה מחדש בפירוש בלי שום תנאי. ואין לנו רק לדון על דברי תשובת הרא"ש כלל מ"ה שהזכרנו. וליישב סתירת דבריו לכלל ל"ה וכלל מ"ו שהזכרנו. וראיתי בב"ש ושאר אחרונים שחילקו בין תנאי דלצעורה או לא ועוד שארי חילוקים. ותמהני דהא הרא"ש כ' שם כללא דטעמא דאתי דיבור ומבטל דיבור ע"ש. וא"כ אין נ"מ כלל בין לצעורה או לא. ואף דכ' מתחילה החילוק בין לצעורה או לא. היינו רק לענין מחולים דלא מהני. אבל ביטול מהני כמש"ש להדיא אח"כ מדברי הרמב"ם דמהני ביטול אף בתנאי דלצעורה וכ"כ במהרי"ט בדעת הרא"ש שם. ובמהרי"מ ראיתי בסי' מ"ו שתמה למה נתחבטו האחרונים בישוב ד' הרא"ש הא מפורש ברא"ש החילוק בין לצעורה או לא. ולענ"ד נראה להיפוך וכנ"ל וכמ"ש המהרי"ט כיון דתלי לה באתי דיבור ומבטל דיבור כנ"ל. וכ"נ ממש"כ שם הרא"ש בדעת רש"י בהא דדף ע"ו דע"מ שתתן מאתים זוז דמשמע דמבטל התנאי שפיר ע"ש להדיא. והא במאתים זוז קיי"ל דלצעורה קא מכוין ולא מהני מחולין וכבר כתב הרשב"א בחי' דף ע"ד דאף לרשב"ג ס"ל לצעורה קא מכוין ע"ש מ"ש בזה. ולא שייך כאן כלל סברת הרשב"א דתנאי ממון שאני שיכול לומר התקבלתי דזה שייך דווקא בקדושין ולא בגט דלצעורה קא מכוין כנ"ל אלא ע"כ דאין שום נ"מ בזה. ולזה תמוהין דברי הב"ח וב"ש שכ' שהחילוק הוא בין לצעורה או לא והמח"א ושמ"פ חילקו בין שלא תנשאי שבידה הוא ובין אם לא יבוא שבידו הוא וכ"כ הט"ז וב"ש. וצ"ע דהא הרא"ש מייתי ראיה מהא דכתובות ע"ג ושם אין בידו ובידה אם יש עליה מומין וע"כ דלא שנא והעיקר דאתי דיבור ומבטל דיבור כנ"ל. וע' מהרי"ט סי' מ"ט וסי' נ' ומבי"ט ח"ב סי' א' עוד חילוקים בזה וכולם צ"ע כמ"ש המהרי"ט שם. ובפרט מ"ש המבי"ט שם דתנאי דלא תנשאי גרע דהוי כאומר חוץ מפלוני תמהני דא"כ יועיל עכ"פ שיגרשה עתה מחדש ולא יצטרך לקדשה שנית. וכן מה שהביא שם דעת הסוברים דע"מ אסור כמו חוץ מה שייכות הוא לזה לדידן דלא ס"ל הכי ומנ"ל לחדש לחלק בין תנאי זה לשארי תנאים: ח) והנראה דבאמת צריך להבין איך מהני מה שאומר לה ליהוי גיטא בלי תנאי או גירושין חדשים. כיון שכבר מגורשת היא ולאו איתתיה היא וכמ"ש הרא"ש באמת כן. ורק שי"ל שמועיל דכשתעבור אח"כ על תנאה יהא בטל גט ראשון למפרע ויחול גט שני וכמ"ש המהרי"ט שם. והנלע"ד בישוב סתירת הרא"ש בזה דלא שייך לומר שיוכלו לבטל התנאי רק דווקא בדבר שבידה לעבור על התנאי בלי שום איסור. ולזה אנו אומרים שכיון שמסכמת בדעתה לעבור על תנאה כאלו עברה. וכמ"ש המפרשים בזה. אבל כאן שאסורה לינשא לפלוני משום איסור א"א וא"א לה לעבור על תנאה כלל. וס"ל דנשואין היינו ביאה ג"כ [דלא כמ"ש הרשב"א דרק כניסה לחופה סגי] וכיון שאסורה לעבור על תנאה. א"כ לא שייך כלל לגרש שנית שיחול הגירושין שתוכל לינשא לפלוני כיון שבשעה שבאה לינשא לו אסורה מצד איסור א"א כנ"ל. ואם נאמר שתהא מותר מצד שכיון שיובטל גט ראשון יחול גט השני ומגורשת ממנ"פ ז"א. דכיון שאינה יכולה לעשות זה רק מצד גט שני ואותו לא נוכל לקרוא בשם גט טרם תעבור על תנאה ויובטל גט ראשון כנ"ל ולזה באיסורה קיימא לינשא לאותו פלוני. וכעין הא דירושלמי פ' המגרש הובא ברשב"א דמגרש ע"מ שתבעל לפלוני מגורשת אם נבעלה לו. רק שאסורה לכתחילה ליבעל לו משום איסור א"א והיינו משום דמ"מ בתחילת הביאה בא"א פגע אף שאח"כ מתברר דהוי גט למפרע וה"נ הכא. ואף שיש לחלק דהכא כיון שגירשה ע"מ שלא תנשא לפלוני הוי גט גמור לכ"ע וכ"נ מדברי מהרי"ט בסי' נ' שם אבל יותר נראה כמש"ל ושפיר מיושבים דברי הרא"ש הנ"ל. ועפ"ז מיושב ג"כ קושיית הגר"א באהע"ז סי' קמ"ג על הרא"ש מתוספתא דגיטין דמפורש דמהני לגרש שנית בתנאי דמאתים זוז והובאה ברשב"א ג"כ ועפמ"ש א"ש בס"ד. [ובאמת גם לפי חילוקי האחרונים בין