דברי מלכיאל א יט

אך כ"ז לרבי דס"ל במנחות ל"ח שהתכלת מעכבת את הלבן אבל לרבנן קשה. וצ"ל דמ"מ מצותו שיהי' תכלת ג"כ וממילא קאי קרא כפי מצותו. וממילא מוכח דכל שהוא צורך המצוה שפיר דחי אף דאפשר בלא זה. משא"כ לרבי אין שום הוכחה לזה וכנ"ל רק למ"ד נו"נ אין קריבין ויליף לה משריפת קדשים מדאיצטריך קרא כנ"ל. אבל זהו רק לאמוראי דילפי לה בשבת כ"ד מקראי אבל לרב אשי דקאמר התם טעמא משום עשה ול"ת שפיר ע"כ ילפינן עשה דוחה ל"ת מכלאים. ומ"ד נו"נ קריבין ויליף לה מקראי עכצ"ל דס"ל כרבי דתכלת מעכבת והיכא דאפשר לא דחי אף שיש צורך מצוה וכדילפינן מכלאים: ומש"ל ליישב קושיית התוס' ודאביי ס"ל נו"נ קריבין אח"כ מצאתי בחי' הרשב"א וחי' הרמב"ן בשבת שם שכ' ג"כ שם לישב דיליף מיתורא דקרא עיי"ש ושפיר אתיא אליבא דכ"ע וכן הסברא נותנת שדוחק לומר דאביי מוקי לה כר"ע דאכתי תיקשי לר' ישמעאל וגם הא ר' ישמעאל איירי במתניתין שם ומשמע דלא פליג ארישא דשמן שריפה ע"ש. [ואליבא דהתו' יש לישב זה דאביי לטעמיה דמוקי בשבת כ"ג ע"ב טעמא דמתניתין משום גזירה ע"ש בתוד"ה גזירה ונראה לפרש וכו' ע"ש] ומש"ל דרבא ס"ל נו"נ קרבין מתוס' שבת כ"ה אף דשם כתבו זה לסברתם אם נאמר דס"ל די"ט עשה ול"ת וא"כ אין להוכיח משם לעלמא אך תירוצם זה דחו הראשונים עי' בחי' רמב"ן ורשב"א וריטב"א ועיקר כתירוצם הקודם. ורק יש להוכיח מדל"ק כאביי ע"כ ס"ל נו"נ קרבין וא"ש דאליביה פליגי אביי ורבא. ואף דבביצה כ' ע"ב קאמר רבא אליבא דמ"ד נו"נ אין קרבין ע"ש בעבר ושחט. י"ל דליה לא ס"ל יעו"ש בסוגיא וע' פסחים נ"ט ע"ב ד"ה ולא עולת: יד ובעיקר הענין מה שחדשתי בחילוק באפשר לקיים כשיש צורך מצוה ראיתי בחי' הרשב"א ורמב"ן בשבת כ"ד דלא מיקרי אפשר לקיים כשאפשר לקיים למחר וליומא אוחרא ולכאורה מה סברא היא זו. ואף שיש להסביר ענין אפשר לקיים כמו דשלי"מ דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר והרי שם דחינן עד למחר. וכבר עלה ע"ד קצת ראשונים דדשלי"מ הוי מה"ת ועיין תו' מעילה כ"א ע"ב ד"ה פרוטה לפי גירסת הכ"מ פ"ז מה' מעילה ה"ו ע"ש ובמל"מ שם. ואף לסברת הצל"ח והנו"ב דבטילטול לא שייך דישל"מ כידוע מ"מ הכא לא שייך זה ורק במצות ציצית וכדומה י"ל דאף שלמחר יהיה לו ציצית מ"מ הרי עכשיו לא יהא לו מצוה זו וכן י"ל גבי מילה דאף שאפשר למול למחר מ"מ הרי היום לא יהא נימול וכבר דעת הראב"ד בזה שעובר על איסור כרת בכל שעה ושעה ואף לדעת הרמב"ם כל ששוהא ערל איכא איסורא מיהא משא"כ בשריפת קדשים ובזה נדחי דברי המהרש"א בשבת קל"ב שהבאתי באות י"א וי"ל קצת. ולפמ"ש המל"מ בפ"י מ"ה טו"צ דס"ל לרב אשי דצרעת הוי רק ל"ת בלא"ה א"ש. וכבר כתבתי בענין זה בארוכה במק"א בס"ד ועכ"פ נראים דברי הרמב"ן הנ"ל מסכימים לסברתינו בזה: ובאמת צל"ע טובא ביבמות כ' ע"ב דמסיק טעמא דלא דחי ל"ת משום אפשר לקיים בחליצה. דא"כ היכי שא"א כגון בגידמים וכדומה שפיר לידחי וגם לוקי בהכי ההיא דבעלו קנו. אך י"ל משום דקתני ברישא דברייתא שחלצו ע"ש ויש ליישב בזה קושיית התוס' שם ד"ה מיתיבי וע"ש מ"ד ע"א ד"ה כל העולה ואכמ"ל בזה. וגם יש להעיר בזה מהך דפסחים ה' ע"א דיליף דיום הראשון הוא י"ד דהא בי"ט אסור לשרוף וכבר התעוררו בזה ע' סי' תמ"ו במג"א ואחרונים וע' פנ"י וישועות יעקב סי' תק"ו ומ"ש די"ט עשה ול"ת עדיין היקשי לאביי אליבא דר"ע לדעת התו' דהוי ל"ת לחודא ואכמ"ל בזה: טו וע' בחי' הר"ן בשבת קל"ג שכתב בשם הרא"ה דמאי דמקשה מר"ל לאו לדידן מקשי דהא אפשר לומר דהותרה לגמרי וכמו בסדין בציצית. אלא טעמא דקרא הוא דקשיא לן כיון שאפשר אותה מילה בעצמה באחר. משא"כ בציצית התירה תורה ציצית של כל דבר ע"ש. ודבריו חסרים מובן לכאורה. ונראה שהבין ענין אפשר לקיים כמש"ל עד שתאכלנו באיסור וכו'. וידוע שיטת הנו"ב דבטלטול לא שייך זה כיון שיטלטל עכשיו ואח"כ יחזור ויטלטל פעם אחר ועכ"פ אין נעשה רצונו. וכן דחו בזה שיטת הרי"ף בהך דפת שאפאה עם צלי. דלא שייך בזה שיכול לאכלה עם בשר וכידוע. וה"נ בציצית כיון שרוצה ללבוש טלית פשתן ולהטיל בו ציצית צמר או להיפוך. וא"כ כשנאמר דהא אפשר במינו א"כ לא נעשה רצונו מה שחפץ ולא שייך בזה אפשר לקיים וילפינן לה מהתירא דתכלת בבגד פשתן אף שאפשר לו ללבוש בגד צמר והיינו כמש"ל בישוב קושייתינו על תו' מנחות מ' ע"א. וכ"כ הרשב"א ורמב"ן בשבת קל"ב ע"ב דסדין בציצית לא שייך לומר בזה עשה דוחה ל"ת דשם הותר לגמרי אף דאפשר במינו והוא מטעם היקש ע"ש וכ"כ בחי' הר"ן שם. והוא תמוה לכאורה דהא ביבמות יליף מינה עשה דוחה ל"ת וע"כ צ"ל כמש"ל דלמאן דיליף עשה דוחה ל"ת מקרא אחרינא אייתר קרא דכלאים בציצית להכי וצ"ל דס"ל כסוגיא דנזיר נ"ח דנפקא לן מראשו דהא רב אשי דאיירי התם ס"ל די"ט הוי עשה ול"ת וא"כ משריפת קדשים ליכא למילף עשה דוחה ל"ת ועדיין צ"ע בדבריהם בזה. ואפשר משום דרב אשי קאי התם ארבא ורבא ס"ל הכי בנזיר נ"ח וכמש"ל. ובתו' כתובות מ' ע"א כתבו להדיא סברא זו דמה שאפשר ע"י שילבש טלית אחר לא מיקרי אפשר לקיים וע"ש בדבריהם באורך וקצת נוטים שם מדברינו למעלה. ולפ"ז צ"ל דס"ל להרא"ה דאין שום יתרון כשהאב מל בעצמו ודלא כהש"ך בח"מ סי' שפ"ב שהבאתי לעיל וי"ל קצת עפמש"ל בזה [ואגב אזכיר מה שראיתי בחי' הר"ן שם כ"ד ע"ב שהקשה דלישרפה בלילה והביא הירושלמי ע"ז שנשרף בין ביום ובין בלילה. ותמיהני שלא הביא ש"ס ערוך ביבמות ע"ב ע"ב דקדשים שאני דדרשינן וי"ו ה"א ע"ש ופליגא על הירושלמי וע' שעה"מ פי"ט מה' פסוה"מ הל"ה באורך בזה ובפנ"י בשבת שם] ולכאורה לדברי הרא"ה יש לעיין בתרומה דקיי"ל שעולה בא' ומאה ול"א דהוי דשיל"מ שאפשר שיאכלנה כהן כיון דס"ל להרא"ה דאם אפשר ע"י אחר מיקרי אפשר לקיים וכנ"ל אך ז"א מכמה טעמים: טז ועפמ"ש נראה לישב דברי הרמב"ם בפ"ז מה' תמידין ומוספין שפוסק נקצר ביום כשר וגם פוסק שקצירת העומר דוחה שבת. והוא תמוה דהא בש"ס במנחות ע"ב ע"א תלי לה זה בזה דאם נקצר ביום כשר לא דחי שבת דהא אפשר לקצרו ביום וממילא קשה ג"כ דהא אמרינן לא מצא מן הקמה יביא מן העמרים ויבש וכ"פ הרמב"ם שם. וכבר נתקשה בזה הלח"מ ובש"ך יו"ד סי' רס"ב ונשארו בקושיא וע' בכנסת יחזקאל סי' מ"ב שכ' ליישב זה והוא דחוק וגם תמוה מ"ש דלראב"ש מודה מ"מ דלא מצא קמה יביא מן העומרים דא"כ היינו נקצר ביום וכל המעיין שם ישפוט בצדק שאין לדבריו יסוד כלל והקושיא נצבה כמו נד: אבל לפמ"ש א"ש בס"ד דזה תלוי בפלוגתא שהזכרנו אם במקום שנדחה ל"ת מפני עשה אם נדחה גם בשביל פרטי המצוה אף שאינו מעכב או לא ולזה קאמר בסוגיא דלרבי כיון דס"ל נקצר ביום כשר ממילא ע"כ לא דחי שבת כיון דס"ל דתכלת מעכב את הלבן א"כ ליכא למילף דהיכא דאינו מעכב נמי דוחה רק מ"מ י"ל דס"ל די"ט הוי ל"ת לחודה וס"ל נו"נ אין קריבין ויליף לה משריפת קדשים וכמש"ל ולזה פלפל בש"ס שם אליביה ומ"מ מסיק הכי משום דאליבא דאמת קיי"ל כרב אשי דהוי עשה ול"ת בי"ט וכמש"ל. וזהו ספק הש"ס שם בדעת ר"ש שם. ועל ראב"ש דקאמר שם דס"ל הכי איהו לטעמיה בפ"ק דביצה דס"ל נו"נ קריבין ביו"ט ומוכח לה מגופא דברייתא מדאיצטריך לטעמא דנקצר שלא במצותו פסול ולא אמר בפשיטות דמשום מצוה שאינה מעכבת דחיא שפיר. ואף דביומא ז' קאמר דאף למ"ד הותרה מ"מ צריך להביא אחרת משום שירים שאינם נאכלים ע"ש. וא"כ י"ל דלהכי צריך טעמא דשלא כמצותו פסול: יז ואם נפרש כן הוי א"ש קצת מה שיש להקשות בסוגיא שם ביומא. דמאי מקשה דהא רבי ס"ל בהדיא בפסחים פ"ד ע"א דטומאה דחויה עיי"ש בפירש"י רע"ב ורבי לטעמיה אבל לפמ"ש י"ל אף דמקשה שם מרבי. מ"מ עיקר סמיך אראב"ש מדאיצטריך לטעמא דפסול. וא"ש ג"כ מה שיש להקשות מאי