דברי מלכיאל א קפז

ועוד קשה ממ"ש הש"ך סי' י"ז סק"ט שחכם שגילה דעתו בדין שוב מיקרי נוגע להחזיק דבריו ע"ש וכ"ה דעת הטור באה"ע סי' קנ"ב באומרת נתגרשה דמחזקת דבריה והובא בש"ע שם סי' י"ז ס"ב בשם יש מי שאומר ע"ש וכן אמרינן בכתובות כ"א בג' שישבו ונמצא אחד פסול שפירש"י שנוגעים הם לפי שגנאי להם שישבו עם פסול וכו' ע"ש והכל הולך אל מקום אחד. ובברכי יוסף סי' י"ז הביא בשם מהריב"ל דס"ל דאף שגילה דעתו יכול לדון. וצ"ע שסותר דברי עצמו בהא דעדות שלא בפניו וכמש"ל מ"ש הט"ז בשמו וצריך לחלק בין עד לדיין. ובקדושין ס"ג ע"ב איתא אמר רב נאמן לפטור וא"נ לכנוס ופי' שם הר"ן והרמב"ן בחי' דאף שמתחילה היתה כוונתו לכנוס מ"מ אח"כ אינו חוטא ולא לו ע"ש. הרי להדיא שאין מחזיק דיבורו. וע' בשעה"מ פ"ט מה"א הי"ב שהביא כן בשם הריטב"א בחי' ולא ראה שכ"כ הר"ן במקומו וכן הרמב"ן הנ"ל וכן יש להביא מהא דדף ס"ד שם יש לי אחים וכו' ע"ש בראשונים ובבעה"מ שם דג"כ מבואר דלא מחזיק בשעת מיתה דבריו שאמר בשעת קדושין ויש לחלק: יב) והנראה ביסוד סברא זו דהיכא שבשעה שאומר פעם ראשון יודע שעתיד להגיד פעם שני וכמו באומרת גרשתני שלא בפניו שיודעת שעתיד לבוא ותצטרך לומר בפניו אז אמרינן דבוודאי תדקדק בפעם א' כדי שלא תצטרך להעיז אח"כ. אלא דמ"מ יש חשש דיצרה תקפה ועיניה נתנה באחר ומשקרת עכשיו. ממילא אמרינן דאח"כ בוודאי תחזיק דיבורה. משא"כ היכא שאינו יודע שאח"כ יבוא לידי כך שיצטרך עוד פעם להגיד וכמו בקרוב ונתרחק וכ"ה סברת התומים שם סי' ל"ג ע"ש וכ"כ בח"ס שם. ובשעה"מ שם ביאר הסברא דבמקום שנוגע הדבר לו כמו כשאומרת גרשתני שיש חשש שרוצה לישא אחר אז שפיר מחזקת דיבורה משא"כ כשחוטא ולא לו בשביל דבר זה עצמו להחזיק דיבורו לא מיקרי נוגע וע' מהרי"ט ח"א סי' ע"ט מ"ש לענין דיין ג"כ דלא מיקרי נוגע רק בדבר שבממון ע"ש והיינו י"ל כסברא הנ"ל ועפ"ז יש ליישב כל הנ"ל ואקצר בזה לקוצר הפנאי: והנה הכא כשאומרת מקודם השמים ביני לבינך וסבורה שטועה הבעל שאינו מרגיש ביוכ"ח כפי' הרא"ש הנ"ל עדיין קשה דמה בכך מ"מ אח"כ כשאומר שהוא יוכ"ח נהימנה בחזקה דאינה מעיזה. דאי מודה לה בוודאי יוציא ויתן כתובה וצ"ל דאח"כ אינה נאמנת משום דמחזקת דבריה. והיינו שחידשה משנה אחרונה. דלמשנה ראשונה שלא חששו לעיניה נתנה באחר א"כ אינה נוגעת בדבר ולזה לא אמרינן דעבידא לאחזוקי כמש"ל משא"כ למ"א שחששו לעיניה נתנה באחר לזה אמרו דעבידא לאחזוקי דיבורה. והוא נכון בס"ד: יג) ובזה נ"ל לבאר פלוגתא דבכתובות כ"ג אי אמר ר"ה אף שלא בפניו או דווקא בפניו והיינו אי חיישינן לעיניה נתנה באחר עבידא לאחזוקי אח"כ וממילא גם עתה אינה נאמנת ואי לא לא חיישינן לזה כיון שיודעת שע"כ תצטרך אח"כ להגיד בפניו. והנה בהא דזימנין דתקיף לה מבעלה בנדרים שם פירש"י בחד פי' שתקיף יצרה לאדם אחר עיי"ש והיינו עיניה נתנה באחר. וקשה לכאורה דא"כ למשנה ראשונה שלא חששו לזה תהא נאמנת והא רבא מדחה לה אף למשנה ראשונה. ונראה דרש"י מפרש דמאי דפשיט ר"ה מטמאה אני לך דהבעל אינו יודע מזה וכמש"ל היינו משום דבעי למימר שתהא נאמנת אף שלא בפניו וכר"א בכתובות כ"ג וס"ל דאף למ"א נאמנת כאן כיון שיודעת דע"כ אח"כ תצטרך לומר בפניו וכנ"ל. ולזה קאמר רבא דזימנין דתקיף לה וכו' ולזה עבידא לאחזוקי דיבורה וכנ"ל ואף למשנה ראשונה דלא חיישינן לעיניה נתנה באחר היינו לגבי חזקה דלא מבזיא. אבל בגרשתני שלא בפניו דליכא שום חזקה שפיר חיישינן שתחזיק אח"כ דיבורה בשביל דתקיף לה וכו' כנ"ל. ובזה מיושב הך דכתובות כ"ב ע"ב דשפיר ס"ל לרבא דר"ה לענין בפניו וגם הא דפסקינן הילכתא כר"ה ולא כרבא: יד) וא"כ לרבא א"א לפרש המשנה שטועה וסבורה שאינו מרגיש. דהא לרבא ע"כ עיקר הטעם משום דלא מחצפא. דאי משום אינה מעיזה אח"כ הא לדידיה אף למשנה ראשונה מחזקת דיבורה בכה"ג וכמש"ל. וא"כ ע"כ צ"ל שנתחדש במ"א דאף בחזקה דלא מחצפא מ"מ חיישינן לעיניה נתנה באחר. ולכאורה קשה דהא קיי"ל בכתובות דבחזקת הגוף נאמנת לומר לכשר נבעלתי אף שי"ל שנתנה עיניה לישא כשר וגם דנוגעת היא שלא לפסול עצמה. וצ"ל דחזקת הגוף עדיפא דהא אף ממון מוציאה ועדיפא מרובא כדאיתא בכתובות י"ג ע"ב וע' תו' שם ט"ז ע"א ד"ה כיון שכתבו דברובא וחזקה מוציאין ממון לכ"ע אף לשמואל וזהו שיטת בעה"מ ג"כ ובמק"א דברתי בזה בס"ד. עכ"פ הא ידוע מ"ש הריב"ש הובא בנוב"י דשני חזקות עדיפי מרוב וא"כ קשה דהכא איכא שני חזקות דאינה מעיזה ודלא מחצפא ולמה ניחוש לעיניה נתנה באחר דלא גרע מחזקת הגוף וכמש"ל. ובפרט דהא כתבו הפוסקים דאיירי שאינה תובעת כתובתה רק להתגרש והוי כמילתא דאיסורא וניזיל בתר רובא וכ"ש בתר שני חזקות. רק שבזה י"ל דמ"מ הוי דבר שבממון משום מעשה ידיה וכדומה אך ז"א. ויש לדבר בפרט זה היכא שעיקרו איסור ואגב בא לדבר שבממון ג"כ אי אזלינן בתר רובא ואכמ"ל עכ"פ תיקשי כנ"ל. בשלמא לר"ה ניחא דלא ס"ל כלל חזקה דלא מחצפא [ועפ"ז י"ל דברי הרא"ש שהוצרך לחזקה דלא מקלקלא נפשה כדי שתהא נאמנת. ולא ניחוש לעיניה נתנה באחר כמו דחיישינן בחדא חזקה דלא מבזיא ולא מחצפא ואקצר]: ולזה ע"כ צ"ל דרבא ס"ל דאיהו לא קים ליה כלל ביוכ"ח באמת ואין כאן חזקה דאינה מעיזה כלל רק דלא מחצפא וגריעא מחזקת הגוף כידוע דחזקת הגוף עדיפא טפי ולזה חיישינן במ"א לעיניה נתנה באחר. ולזה בהא דיבמות ס"ה ס"ל לרב אמי כרבא בהא וגם רבא איירי בה וכמש"ל ולזה ע"כ ס"ל דלא קים ליה ביוכ"ח וכנ"ל. והיינו דהא כתבו הרמב"ן והרא"ש שם בישוב הקושיא מנדרים דשם תובעת להתגרש אבל כאן הוא בא להוציאה בלא כתובה ע"ש. וא"כ הא קיי"ל בגרשתני דבתובעת כתובתה שפיר מעיזה דבדבר שבממון ליכא חזקה דהעזה להאמינו לגמרי כמבואר בכ"מ ועיין שעה"מ פ"ז מה"א באורך ואכמ"ל. ולזה אי הו"א דקי"ל ביוכ"ח א"כ הוי ברי וברי וליכא רק חזקה דלא מחצפא ול"א דאינה מעיזה דבממון שפיר מעיזה. וא"כ ודאי אינה נאמנת ולזה הוצרך לטעמא דלא קים ליה ביוכ"ח והוי ברי ושמא ושפיר מהניא לה חזקה דלא מחצפא לחייבו בכתובתה. ואף לר' יהושע בכתובות דלא מהימנה לומר משארסתני נאנסתי היינו התם שהרי שור שחוט לפניך כדאיתא בכתובות ט"ז ע"א והיינו דאיכא ריעותא בגופה ע"ש בפירש"י ותו' משא"כ כאן ליכא ריעותא בה יותר מבגופו מה שאין להם בנים. וע"ש ברא"ש פ' הבע"י שכ' דאף בטוען ברי מינה ואינה ראויה לילד מ"מ איהי מהימנא היינו לפי דמ"מ כיון שגם הוא אינו יוכ"ח ואינו ראוי לילד שפיר חייב בכתובה וכמ"ש הרא"ש מקודם ובזה נאמנת דלא קי"ל כנ"ל: [ובאמת צל"ע בסברת הרא"ש הנ"ל דהא טעמא דאי לאו בת אולודי היא מוציא שלא בכתובה דהוי מקח טעות בלא הכיר בה כמ"ש התו' והפוסקים והכוונה שלא נתחייב לה אדעתא דהכי. וא"כ מה בכך שהוא אינו יוכ"ח הא הוא לא ידע בזה וא"כ לא נתחייב אדעתא דהכי. ואפשר לומר שהטעם שלא נתחייב אדעתא שיצטרך להוציאה בשבילה ועכשיו הוא מוציאה בשבילה. ולזה טוענת דא"צ להוציאה כלל דבלא"ה לא יוליד. אך ג"ז צ"ע דלדינא נראה לענין איסורא דפו"ר מחויב להוציאה ולא לסמוך על דיבורה שאינו יוכ"ח ואף במקום שפסולים נאמנים וע"א נאמן באיסורים מ"מ נוגע בדבר אינו נאמן בכ"מ. ואפשר משום דהוי מילתא דעבידא לגלויי כשישא אחרת כדאמר איזיל ואבדוק נפשאי אבל ג"ז אינו דתוכל לומר דבתר הכי הבריא ובשלמא לרבא דנושא על אשתו א"ש אבל לר' אמי תיקשי ואקצר בזה כי אכ"מ]: טו) עכ"פ נתיישבו דברי פי' הרא"ש בס"ד דשם אזיל לרב המנונא וע"כ הוצרך לפרש טעמא משום דטועה