דברי מלכיאל א קעד

משום דיוקא דעולמית וכש"ס דילן. והתוס' ביבמות קי"ג הקשו ל"ל קאמר א"ב יודעת לשמור גיטה ולא עצמה. ולפמ"ש י"ל דכיון דבגוף הדין ל"פ דכל שנקראת שוטה אינה מתגרשת ורק פליגי בגבול שוטה וסימניו ולזה אין שייך לומר חילוק זה בין הטעמים. דאטו בריאה פרוצה שאין שומרת א"ע אסור לגרשה אדרבה מצוה לגרשה ועב"י ס"ס קי"ט ונוב"י מ"ק סי' פ"ג וח"ס ח"ב סי' ג'. ומבואר ממילא דר"ה ס"ל כר"א ור"ז דמתניתין איירי בא"י לשמור גיטה ודיוקא דעולמית עכצ"ל לדידהו דקאי אנתחרש כמש"ל: ו) ונראה לבאר כן גם בש"ס דינן וליישב קושייתינו באות ג' דקתני סתמא נשתטית דלכאורה קשה מאי קאמר הש"ס אילימא דיודעת לשמור גיטה ועצמה מי נהגי בה מנהג הפקר ואי דא"י לשמור גיטה ועצמה והא אמר דבי ר"י וכו' וק' מאי פריך ולמה ס"ד דאיירי רק בהני תרי גווני. ולמה לא הבין המקשה תיכף דאיירי ביודעת לשמור גיטה ולא עצמה וצריך לדחוק שאינו קושיא רק בא לבאר פרטי הדינים. ולזה נראה דהמקשן מסתפק בדיני שוטה דס"ד דלר"ה דבעי כולן וא"כ בכלל זה גם מאבד מש"ל דהיינו מקרע כמש"ל וא"כ א"י לשמור גיטה. ולר"י דסגי באחת מהן וא"כ סגי בכל דבר שהוא משובש וכמש"ל בדעת הרמב"ם א"כ משכחת לה שוטה שתדע לשמור גיטה ועצמה כפיקחת רק מ"מ הויא שוטה בשביל שנשתבשה באיזה דבר וכנ"ל. והיינו דפריך הש"ס ה"ד שוטה דאיירי הכא אי ס"ל כר"י דסגי באחת מהן וא"כ מיקריא שוטה אף שיודעת לשמור א"ע א"כ מי נהגי בה מנהג הפקר. ואי ס"ל כר"ה דבעי כולן וא"כ לא הויא שוטה רק כשא"י לשמור גיטה א"כ מדאורייתא לא מיגרשה ומשני ל"צ דיודעת לשמור גיטה וא"י לשמור עצמה. פי' דלעולם ס"ל כר"י דשוטה הוי במשתבש בדבר מן הדברים ומ"מ סתם שוטה א"י לשמור א"ע דכיון שהיא שוטה בדבר אחד ניכר כי דעתה מקולקל ומשובש בכל דבר ובנקל תתפתה לזנות. והיינו דר"י בירו' דקאמר משום גרירה ובארנו ג"כ דעתו דכל שוטה א"י לשמור א"ע והיינו כנ"ל. ואין ראיה כלל ממה שאנו רואים בה צניעות כיון שדעתה משובש. ומיושב שפיר פשטות לשון המשנה נשתטית לא יוציא דאיירי בכל גוונא שוטה לא יוציא מדרבנן דא"י לשמור עצמה: ח) ועפ"ז מיושבים דברי הרמב"ם ספ"י מה"ג שהזכרנו דלהכי סתם וכתב שאינה מתגרשת עד שתבריא דכל זמן שלא יצאה מכלל שטות הוי בחזקת א"י לשמור א"ע כמש"ל בביאור המשנה והש"ס והירושלמי לר' ינאי. והא דלא הביא דין דא"י לשמור גיטה א"מ מה"ת היינו משום דפסק כר' ינאי בירושלמי. וכ"כ במ"ע שם רק יתר דבריו תמוהים שם מש"ש דאף לש"ס דילן מגורשת בדיעבד וכן מ"ש מסוגיא דהתקבל ע"ש. ולהכי סמך הרמב"ם דין שוטה לדין אשה פרוצה ע"ש. לבאר דאף דהיכא דאינה משומרת מצד שטותה אסור לגרשה ואף שנראה שיש בה דעת רק שהוא דעת קלוש ומשובש. מ"מ אם היא בריאה ואינה משומרת מצד פריצותה לא חיישינן למנהג הפקר ומצוה להוציאה וזה נכון בס"ד. וכן מפורש הלשון בבה"ג סוף ה' עריות אר"י ד"ת שוטה מתגרשת מידי דהוה אפקחת בע"כ דהא יודעת לשמור גיטה ומט"א א"מ כיון שיודעת לשמור גיטה וא"י לשמור עצמה לא תתגרש שמא ינהגו בה מנהג הפקר עכ"ל. הרי מפורש שסתם שוטה א"י לשמור עצמה וכמ"ש. ודנקיט בלשונו דסתם שוטה יודעת לשמור גיטה היינו כדאמרינן בירו' פ"ק דתרומות אפילו שוטה שבשוטים אינו מאבד מה שנותנים לו. ועב"י סימן קי"ט ואחרונים שם אי סגי בשוטה ביודעת לשמור גיטה. וכ"נ מלשון רש"י בגיטין ע"א ע"ב ד"ה לא יוציא וז"ל היכא דנשתטית אמור רבנן לא יוציא דכיון שא"י לשמור עצמה ינהגו בה הפקר בזנות עכ"ל. הרי שסתם דכל שוטה א"י לשמור עצמה. ומבואר דעת הבה"ג ורמב"ם ורש"י דכל שוטה בחזקת א"י לשמור א"ע. ובדעת רי"ף ורא"ש ותוס' אין הכרע וי"ל ג"כ בדעתם כנ"ל. אכן בטור ס"ס קי"ט מפורש דס"ל דיש שוטה שיכולה לשמור א"ע ולזה שינה מלשון הרמב"ם וכנ"ל וכ"מ ברי"ו נתיב כ"ד ח"ו וז"ל שוטה אם יודעת לשמור גיטה ועצמה מתגרשת אפילו מדרבנן עכ"ל. ובמבי"ט ח"ב סי' כ' ראיתי שכ' בפשיטות להלכה כדברי רבינו ירוחם הנ"ל דאם יודעת לשמור עצמה מתגרשת ואף שהיא שוטה. וצ"ע שלא הרגיש שאין כן דעת הבה"ג ורש"י ורמב"ם. וגם בסוף דבריו כתב בפשיטות כרבינו שמחה דבעי דווקא הנהו דחגיגה ולא הביא דעת הרמב"ם דבכ"ד הוי שוטה ואקצר: ואפשר לומר דהרמב"ם לטעמיה אזיל דס"ל בפ"ב מה' סוטה דקטנה נאסרת בזנות דיש לה רצון וה"ה חרשת וכמ"ש המל"מ פ"א מה' אישות ה"ח ע"ש בד"ה הן האמת. דלפמ"ש בסברת הבה"ג והרמב"ם דלהכי מיקריא כל שוטה אי"ל עצמה אף שרואים שנוהגת בצניעות מ"מ כיון שדעתה משובש וקלוש בנקל תתפתה. יקשה דא"כ ה"ה קטנה וחרשת לא תתגרש מהאי טעמא דגם הם דעתם קלושה ולהכי אמרינן דפיתוי קטנה אונס לפי שאין לה דעת שלם. ולזה צ"ל דהרמב"ם לטעמיה דס"ל דלענין זה יש לקטנה וחרשת דעת שלימה כיון שאינה משובשת בדבר מן הדברים ולזה יש להם רצון ודמי לבריאה פרוצה שהזכרנו שאין חוששין לה ורק בשוטה שאין לה דעת ופיתויה אונס חוששין להפקר. אבל הפוסקים דס"ל פיתוי קטנה אונס ע"כ ס"ל דשוטה ג"כ דאינה מתגרשת היינו בידוע שא"י לשמור עצמה וכדעת הטור ורי"ו דאלת"ה תיקשי נמי בחרשת וקטנה ניחוש להפקר. ור' זעירא דס"ל בירושלמי טעמא דא"י לשמור גיטה אזיל לטעמיה דס"ל בירושלמי פ"ק דסוטה ה"ד פיתוי קטנה אונס וא"כ לא שייך גרירה רק בידוע שא"י לשמור עצמה ותיקשי לשון המשנה דקתני סתם נשתטית לא יוציא. משמע בכל גוונא שוטה וכמש"ל. ולזה אוקמא בא"י לשמור גיטה וס"ל כר"ה דאינו שוטה רק במאבד מה שנותנים לו וכמש"ל והיינו סתם נשתטית וא"ש. ויש לדחות: ט) ועפ"ז מבואר מ"ש הב"י ס"ס קי"ט בשם הר"ש דס"ל כר"ה בירו' ר"פ מי שאחזו דבעי דווקא מאבד מה שנותנים לו. וכל שאין רואים שמאבד א"צ בדיקה והרי הוא פיקח ונתקשה בזה הח"ס ח"ב סי' ב' בשם הזכרון יוסף. ונראה דמפרש הא דקאמר ר' אבין בירו' שם דסגי במאבד לחוד שאפי' שוטה שבשוטים אינו מאבד מש"ל. היינו דאף לר"ה דבעי כל ארבעה דחשיב שם מ"מ אם רואים שהוא מאבד ממילא ידוע שיש בו כולם לפי שאפילו שוטה שבשוטים אינו מאבד מש"ל. אבל אם יש בו אינך ג' סימנים צריך לבדקו אם הוא מאבד לפי שצריך כולם ואם ראינו שאינו מאבד מש"ל א"צ לבדקו כלל באינך ג' כלל. והיינו שכ' הר"ש שאם אנו רואין שאינו מאבד א"צ כלל לבדקו באינך ג'. ועפ"ז מיושב ג"כ קושיית הטו"א בחגיגה שם למאי דקאמר שם ממקרע לחוד הוי הדר ר"ה א"כ למה קתני הני תלתא בהדדי. ולפמ"ש א"ש דנקיט כל הני שאם יש בו סימנים דיוצא יחידי ולן בביה"ק צריך לבדקו אם מקרע בגדיו דאיתרע חזקת פקחותו ואם הוא מקרע הוי שוטה. אבל כל שאין רואים בו אותם סימנים א"צ לבדוק כלל אם הוא מקרע או מאבד. ואם רואים שמאבד או מקרע לש"ס דילן הרי הוא שוטה דבוודאי יש בו גם סימנים ראשונים. ודומה לזה סימני סנפיר וקשקשת אף דכל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר וכדאיתא בנדה נ' ע"ב. עכ"פ מבואר דס"ל לר"ש כר"ה בירו' דבעי אף מאבד מש"ל ולטעמיה אזיל דס"ל כר"א ור"ז בירו' פ' חרש דטעמא דנשתטית לא יוציא הוא משום שא"י לשמור גיטה ולא משום גרירה ומנהג הפקר ע' שו"ת מהרש"ל סי' ס"ה שהביא כן בשם הר"ש שיש לסמוך ע"ז בשעה"ד והיינו כמש"ל דר"א ור"ז ס"ל כר"ה דבעי כולם ולא מיקרי שוטה עד שיהא מאבד מש"ל. וכ"כ התשב"ץ ח"ב סי' קל"ח דהלכה כר"ה דבעי כולהו וע"ש מ"ש בהך דנשתטית: ולפ"ז צ"ל דהא דקאמר בירו' אפילו שוטה שבשוטים אינו מאבד מש"ל. אין הכוונה שהוא שוטה לכל הלכותיו דהא בעי כולהו לר"ה ורק הכוונה שנקרא שוטה בלשון ב"א. ועפי"ז יש לדחות מה בסוגיא דיבמות קי"ג דמקשה היכי דמי והא פשוט דע"כ א"י לשמור גיטה דבלא"ה לא מיקריא שוטה. ולפמ"ש