דברי מלכיאל א קעג

שוטה שיודעת לשמור עצמה וא"כ אף שלא תבריא לגמרי רק שהשיגה דעת לשמור עצמה מתגרשת. והטור אה"ע סי' קי"ט נזהר בזה ושינה הלשון ע"ש ובש"ע שם שינה קצת אבל כתב ג"כ עד שתבריא וזה אינו מדוקדק כמו"ש. ועו"ק שלא הזכיר הרמב"ם כלל דין דאם א"י לשמור גיטה א"מ מדאורייתא והכ"מ כתב שם שסמך עמ"ש בפ"ב מה"ג גבי קטנה שצריך שתהא מבחנת בין גיטה לד"א. והוא תמוה לענ"ד דהא הירושלמי ס"ל באמת אליבא דר' ינאי דגדולה א"צ שתדע לשמור גיטה וכמו"ש התו' ביבמות קי"ג ע"ב רק הש"ס בבלי שם ס"ל שצריך שתדע אף בגדולה וא"כ כל כה"ג הו"ל להרמב"ם לפרושי. וענו"ב מ"ק סי' פ"ה וח"ס חאהע"ז ח"ב סי' ג' באורך בזה: וגם במשנה שם קשה דקתני סתמא נשתטית לא יוציא דהא מצינו שוטה שמותר לגרשה כגון שיודעת לשמור א"ע וכמש"ל שגם היא נקראת שוטה ובפרט לשיטת הרמב"ם שהזכרנו דס"ל שאף ששואל ומשיב כהוגן ומשובש רק בדבר אחד נקרא שוטה וא"כ משכחת לה שהיא שוטה ובפרט זה בענין צניעות יודעת לשמור עצמה ומשובשת בענין אחר. ואפשר לדחוק דהיינו דמדקדק הש"ס דלא קתני עולמית דהוי דרבנן וצריך ביאור דאטו בדרבנן לא הוי עולמית. וצ"ל הכוונה דכיון דהוי דרבנן בשביל מנהג הפקר א"כ אפשר כשתבדק ויתברר שיודעת לשמור עצמה או ירגילוה בכך שפיר מתגרשת אף שהיא עדיין שוטה משא"כ באיש שכ"ז ששם שוטה עליו אינו מגרש. וכן צ"ל בגיטין ע"א דדייק מעולמית שא"י לגרש ע"י כתבו וכתבו התו' שם שע"י כתבו הוא הוכחה שמבין בטוב ע"ש וקשה דא"כ מאי מוכיח מעולמית וצ"ל דדייק דעולמית משמע שאין מועיל לו שום בדיקה כ"ז ששם חרש עליו. וה"ה הכא. אבל ז"א דלהרמב"ם דס"ל שם באשה שאם גירשה מגורשת א"כ שפיר דייק דלא קתני עולמית לפי שאפשר שתתגרש בדיעבד וא"כ קשה כנ"ל: ד) ועוד קשה לי טובא דלמה לא מקשה הש"ס בחגיגה על ר"ה דס"ל דבעי כולן בבת אחת ממתניתין דיבמות דקתני באשה נשתטית לא יוציא ואיירי ביודעת לשמור גיטה דהוי רק דרבנן כדדייק הש"ס מדלא קתני עולמית ודומיא דהכי קתני שם באיש נשתטה לא יוציא עולמית אלמא דמיקרי שוטה אף ביודע לשמור מה שנותנים לו. ובחגיגה שם מדמה מקרע כסותו למאבד מה שנותנים לו אלמא דכי הדדי נינהו. וא"כ מוכח מהכא דאף שאינו מאבד מה שנותנים לו וממילא דה"ה שאינו מקרע כסותו ומ"מ נקרא שוטה הרי מוכח שא"צ כולם ול"ל להש"ס לאקשויי מברייתא. וצריך לדחוק משום שצריך להאריך לדקדק מן המשנה לזה מקשה בקוצר מן הברייתא. וא"ל שאפשר שאינו מאבד מה שנותנים לו ובכ"ז מקרע כסותו דז"א וגם דאכתי תיקשי לפמ"ש בירושלמי בפ"ק דתרומות ורפ"ז דגיטין דלר"ה בעי כל הנהו תלתא דבש"ס דילן וגם מאבד מה שנותנים לו ע"ש. וא"כ קשה ממשנתינו דקרי שוטה אף שאינו מאבד מה שנותנים לו. ובפרט לפי מה דמבואר שם בירושלמי דמאבד גרע ממקרע דאמר ר' אבין אפילו שוטה שבשוטים אינו מאבד מה שנותנים לו. וגוף דברי הירושלמי צ"ב דהיכן מצינו שיצטרכו להחזיק ד' פעמים. וכדאמרינן בש"ס דילן דהוי כנגח שור וחמור וגמל. ובח"ס חאה"ע ח"ב סי' ב' נתקשה בזה וכתב דס"ל לירושלמי כיון שהוא פיקח בשאר דברים אינו נידון כשוטה עד שיהא שוטה בהנהו ד' דברים. וקים להו שכל שוטה א"א שיהא בן דעת באחד מאלו. ותמיהני דא"כ דילמא בהנהו הוא שוטה ובשא"ד הוא פיקח ובפרט דהא איתא בש"ס דילן ובירושלמי דכל חדא תלינן באיזה חולי ורק בעושה כולם מתברר שהוא שוטה וא"כ מה חילוק בין ג' לד'. וצ"ל דמקרע ומאבד או או קתני וע"ש בש"ק. וכ"נ בירו' גיטין שם דקאמר במקרע ומאבד חד חשש שמא קינוקוס הוא וא"כ סגי בחד מינייהו ודחוק. ובתרומות יש גירסא אחרת בזה דקאמר על מקרע אימור כוליקוס הוא [וראיתי בח"ס שם שהקשה על תשובת הרא"ש שהובאה בטור סי' קנ"ד ס"ז באחד שמשתטה בעת כעסו ובועט ונושך ומכה ויראה שמא יהרגנה בעת כעסו ופסק שיגרשנה. והקשה דהא הוי שוטה והביא שהקשה כן הרח"ש סי' ל"ג. ולא ראה פי' הערוך על כוליקוס שפי' בעל חימה וגוברת עליו מרה אדומה ורודף אחר בנ"א להכותם ולהרגם ומקרע בגדיו ע"ש. הרי שאינו שטות רק מין חולי ורק בסתם מקרע בגדיו לא תלינן בכוליקוס רק בשטות. אבל במכה וכועס הרבה היינו בעל כוליקוס הנ"ל ואינו שוטה וז"ב]: ה) והנראה דהנה קשה טובא על הרמב"ם שפוסק דבכל דבר הוי שוטה א"כ מ"ש הני תלתא דנקיט הש"ס וצ"ל דנקיט לרבותא דאף שאפשר לתלות בחולי אחר כגנדריפס ואינך מ"מ לא תלינן. ולפ"ז קשה למה לא הביא הרמב"ם דין זה דהני תלתא הוי שוטה ולא תלינן. ובפרט דפליגי בזה ר"ה ור"י אי בעינן כולהו וטעמא דר"ה דבעי כולהו היינו רק בהני משום דאיכא למיתלי והו"ל לרמב"ם להביא זה. וראיתי בשו"מ מ"ת ח"ד סי' פ"ז שנתקשה בזה. ותירץ שלא הביא זה בשביל שאינו מאמין בשדים. ובמחכ"ת מה יענה בבעל מחשבות שאינו מצד שדים וכן בגנדריפס לפי' רש"י והערוך שהוא חולי וגם כדי שתשרה רוח הטומאה א"ש שאפשר שאיש ההוא מאמין בשדים. ולענ"ד חלילה לומר כן בטעם הרמב"ם. והנראה בזה דבאמת בש"ס מבואר דלא הוצרך לסברא דאימור גנדריפוס ואינך רק לרב הונא דבעי כולן אבל לר"י דסגי באחת א"צ לזה וכ"ה בירושלמי פ"ק דתרומות ורפ"ז דגיטין. ולפ"ז צ"ל דנקיט הני רק לדוגמא לפי שרוב שוטים רגילים לעשות כן. ובאמת ה"ה שאר דברים שנשתבש בהן וכדעת הרמב"ם. וכן מוכח בש"ס דפריך אי דעביד דרך שטות אפילו חדא נמי וא"כ מפורש דדרך שטות אין שייך לחלק בין דבר לדבר ורק דמשני לר"ה דבעי כולן משום דתלינן בחולי. אבל לר"י דל"צ להאי סברא קם דינא דה"ה כל מילי ורק לדוגמא נקטינהו: ולפ"ז יש ליישב קושייתינו די"ל דאיירי ביבמות שהיא שוטה בשאר דברים שאין לתלות בשום חולי אף לר"ה והוי שוטה אף שאין בה כל ד' דברים הללו ואף שיודעת לשמור גיטה. אבל ז"א דאכתי תקשה לשיטת ה"ר אביגדור ור"ש דס"ל דווקא הנהו דלא כהרמב"ם וכמש"ל. ועוד נראה דרק לר' יוחנן מפרש הרמב"ם דרק לדוגמא נקטה כמש"ל אבל לר"ה דבעי כולן י"ל דס"ל דכל דבר שעושה דרך שטות לא סגי בחדא מילתא משום דתלינן לה בחולי אם לא שיעשה בשטות ג' דברים שכ"א צריך לתלותו בחולי אחר והוי כשור חמור וגמל. וזה רק לש"ס דילן אבל להירו' דבעי ר"ה ד' דברים עכצ"ל דקים ליה דלא הוי שוטה בלא הני ד' ומפרש שם טעמא למה לא סגי בחד מהני ד' וא"כ עדיין קשה כנ"ל: ו) והנראה בישוב קושייתינו דהתוס' כתבו בגיטין ע"א ע"ב וביבמות קי"ג דאביי ס"ל דעולמית קאי על נתחרש ועל נשתטה. ור"פ ס"ל די"ל דלא קאי רק על נשתטה לחוד. וא"כ י"ל דר"פ לטעמיה להכי לא מקשה בחגיגה שם על ר"ה ממשנתינו משום דס"ל שי"ל דלא קתני לה רק משום נתחרש וכדדייק אביי שם דקתני עולמית לאורויי שא"י לגרש מתוך הכתב אבל בנשתטה שפיר איירי באיש ואשה בחד גוונא שאין מתגרשת דבר תורה: ויותר נראה דהנה בירוש' פ' חרש איתא דר' ינאי אמר ששוטה אין מתגרשת משום גרירה ור"א ור"ז ס"ל משום שא"י לשמור גיטה. ונראה דתלי בפלוגתא דר"ה ור"י הנ"ל. דר"א ור"ז ס"ל כר"ה דבעי בירושלמי רפ"ק דתרומות כולן ואף מאבד מה שנותנים לו וא"כ כל שוטה מאבד מש"ל וע"כ נשתטית דמתניתין הוא ג"כ כה"ג וא"כ א"י לשמור גיטה. ור' ינאי ס"ל כר"י דסגי באחת מהם וא"כ שפיר משכחת שוטה שלא יאבד וא"כ יודעת לשמור גיטה לזה הוצרך הטעם משום גרירה שא"י לשמור א"ע. ומשמע מזה דס"ל לירו' דכל שוטה א"י לשמור א"ע. דאי יש שוטה שיודעת לשמור עצמה א"כ לא איירי נשתטית דמתניתין בכל גווני שוטה והומ"ל בא"י לשמור גיטה ולא יצטרך לטעם גרירה. רק י"ל