דברי מלכיאל א קעב

דגם ר' יוסי מודה שיש שאינן מתהפכות יפה. אף דכולן מתהפכות וכפירש"י בכתובות ל"ז ע"א דכולן עושות כן מ"מ הא חזינן הרבה זונות שמתעברות אף שידוע שרוצות שלא להתעבר וע"כ צ"ל דס"ל לר' יוסי דבזנות ל"ג שמא לא נתהפכה דלמיעוטא ל"ח במילתא דלא שכיחא כזנות. וה"נ בנתנה למינקת רובן אינן חוזרות ול"ח למיעוטא שמא תחזור בזנות דלא שכיחא. ור"י דס"ל דחיישינן שמא לא נתהפכה יפה יסבור ג"כ דגזרינן שמא תחזור. ואף דגבי רדופה ואינך ס"ל דל"ג לגי' הספרים דגרסי שם ר' יהודא עתו' יבמות מ"ב ע"ב. י"ל דשם גזרינן אטו אחריני והכא גזר בהא גופא שמא לא נתהפכה וכמש"ל לחלק בזה. וגם כבר כ' התו' בכתובות ל"ז הטעם משום דהכא ידוע שנבעלה גרע טפי. ולפ"ז י"ל דהרא"ש שכ' שהגזירה היא שמא תחזור בה המינקת לטעמיה אזיל שפסק כר' יהודה בזונה דגזרינן שמא לא נתהפכה יפה ולזה כתב הכא הטעם שמא תחזור כדי שנאסור אף בזונה בכה"ג וכמש"ל. ועכ"פ שמענו דלדעת הרי"ף והרמב"ם וש"פ שפסקו כר' יוסי דל"ח שמא לא נתהפכה יפה והיינו משום דזנות לא שכיח א"כ ממילא ה"ה הכא ל"ג שמא תחזור בה בזונה ומותר בנתנה למינקת. ויש מקום לומר שאף לר' יהודה לא נגזור בנ"ד דרק שם גזור משום דבכל אשה שזנתה חיישינן בה עצמה שמא לא נתהפכה יפה והיא מעוברת. וכל הנשים שמצריכים אותן להמתין ג"ח הוא רק חשש שמא היא מעוברת. אבל בנ"ד עכשיו שנתנה למינקת אין שום חשש רק לגזור שמא תחזור. בזה נימא דלא גזרו בזנות דלא שכיח. וכן מצינו בב"מ מ"ז ע"א דבמכור לי באלו מעות קונות ול"ג שמא יאמר נשרפו חיטיך בעליה אף שגזירה זו שייכת גם באותן קנין עצמו. וכן בעירובין ס"ג ביחיד שדר בין עכו"ם א"צ לשכור רשות ול"ג שמא ילמד ממעשיו משום דלא שכיח שידור אחד בין עכו"ם. והמל"מ פלפל בפ"ד מה' מלוה ולוה הי"ד אי אמרינן בתקנה ג"כ מילתא דלא שכיחא לא תקנו או רק בגזירה אמרו ולא בתקנה ע"ש. וזה לא שייך לנ"ד דהכא הויא גזירה שמא תחזור בה. ובמל"מ שם מסיק דבספק לכ"ע לא חששו במילתא דלא שכיחא אף בתקנה עיי"ש וע' שו"ת ח"צ סי' ס"א בענין זה. ולדעת הסוברים דגם בתקנה לא תקנו במילתא דל"ש א"כ אף בזונה מינקת נימא דלא תקנו וכדעת הר"מ מטורמשא. אך נראה שיש לחלק דהכא דהוי ענין השגת גבול הילד וירידה לחייו וכמו שהסביר הבית מאיר הובא בח"ס חאהע"ז סי' ל"ג וכדדריש בירושלמי פ"ד דסוטה מקרא דאל תשג גבול עולם וגו' לא שייך לחלק בין שכיח ולא שכיח דאטו במילתא דלא שכיחא מותר לגזול והרי היא תקנה כוללת שאסור להשיג גבול ילד יונק וכמו בהבחנה דאף דזנות לא שכיח מ"מ הוצרכו בגדולה מזנה הטעם דמתהפכת ובלא"ה כ"ע מודו שג"ז בכלל תקנת הבחנה והיינו כמש"ל כיון שנבעלה ואפשר שהיא מעוברת לא שייך להוציאה מכלל התקנה שצריך להבחין בין זרע ראשון ושני. אבל בזונה שאינה מינקת שאנו באים להחמיר מצד גזירה וחשש. בזה שפיר אמרינן דבמילתא דלא שכיחא לא גזרו: ומצאתי בתשובת מהרי"ל סי' ק"ד שכתב לענין מינקת בזנות דאף דמפלגינן ס"פ ד' אחין בהבחנה בין זנות לנישואין היינו משום דלא שייך שם הבחנה ומשום דלא שכיחא לא גזור אבל מעוברת ומניקה שייכים אף בזנות. נראה מפורש בס"ד כמו"ש דרק במניקה עצמה. אסור אף בזנות משום דשייכא התקנה אבל היכא דהוי רק משום גזירה לא גזרו וכמו בהבחנה: ובפרט דהא גם דעת הרשב"א כן בגרושה כשאינה מניקה כלל והובא דיעה זו בש"ע סי' י"ג סי"ד וכ"פ הב"ח שם [ובמשכנות יעקב סימן ו' ראיתי שכתב להוכיח שדעת רש"י כהר"ש הזקן דבגרושה שרי ובמחכ"ת מפורש ברש"י סוטה כ"ד ע"א דאסור אף בגרושה ע"ש] וא"כ ה"ה בזונה שאינה מינקת. ואף להפוסקים שכתבו דזונה חמיר מגרושה מפני שאין לו אב. זה שייך במינקת אבל לא באינה מניקה: והנה יש לי להאריך עוד בזה אך מטרדותי הרבות ההכרח לי להפסיק באמצע ובפרט בדבר שכבר דשו בה רבים וממש כל התשובות מלא בענינים אלו ולא באתי רק להעיר בדבר חדש אשר עדיין לא ראיתי בתשובות שידברו בזה. ועכ"פ בנ"ד יש להקל ובפרט שיש לחוש שתצא לתרבות רעה שכבר כתבו כמה אחרונים לצרף זה להיתר מינקת ולזה בצירוף כל הני סברות יש להקל בנ"ד: סימן עח מעשה באשה שנשתטית ואח"כ הוטב מצב שכלה עד כי אינה עושה מעשה שטות ועושה בבית הכל כראוי ומשיבה על מה שמדברים עמה כהוגן רק לפעמים מכנסת בדבריה דברים שאין להם טעם וגם שוחקת הרבה ואמרו כי גם בבריאותה היה טבעה לשחוק הרבה רק עתה שוחקת יותר. ויודעת לשמור ממון רק דעתה דעתא קלישתא ויודעת היטיב ענין גירושין וגם יודעת שאחר הגט אסורה לילך לבית בעלה. ואמרתי לברר דין זה אם יכולים לגרשה. והבעל רוצה לסלק כתובתה: א) והנה סימני שוטה איתא בחגיגה ג' ע"ב איזהו שוטה היוצא יחידי בלילה ולן בביה"ק והמקרע את כסותו אתמר אמר רב הונא עד שיהיו כולן בבת אחת ור' יוחנן אמר אפילו באחת מהן. ה"ד אי דעביד להו דרך שטות אפילו חדא נמי אי דלא עביד ליה בדרך שטות אפילו כולהו נמי לא לעולם דקעביד להו דרך שטות והלן בביה"ק אימור כדי שתשרה עליו רוח טומאה והיוצא כו' אימור גנדריפס אחדיה מקרע כסותו אימור בעל מחשבות הוא כיון דעבדינהו לכולהו הו"ל כמי שנגח שור חמור וגמל נעשה מועד לכל. אר"פ אי שמיע לר"ה הא דתניא איזהו שוטה המאבד מה שנותנין לו הוה הדר ביה איבעיא להו כי הוי הדר ביה ממקרע כסותו הוי הדר דדמי להא א"ד מכולהו הוי תיקו. משמע דרק אלו הם סימני שוטה. והרמב"ם פ"ט מה' עדות כתב שהשוטה לאו דווקא מהלך ערום ומשבר כלים וזורק אבנים אלא כל מי שנטרפה דעתו ונמצאת דעתו משובשת תמיד בדבר מן הדברים אעפ"י שהוא מדבר ושואל כענין בשארי דברים הוא בכלל שוטה. וכתב הכ"מ דס"ל דהני דחגיגה נקטינהו רק לדוגמא וה"ה כל דבר שהוא דרך שטות וכ"כ שם עוד שהפתאים ביותר הם בכלל שוטים. אכן דעת ה"ר אביגדור הובא במהרי"ק שורש י"ט ובמרדכי פ' מי שאחזו וכן דעת ה"ר שמחה הובא בב"י אהע"ז סי' קי"ט דדווקא בהנהו דחגיגה מיקרי שוטה ולא זולת ע"ש וכבר האריכו בזה בס' אור הישר שנתחבר ע"ז ואינו נמצא אצלי: ב) ונברר גבול סימני שטות באשה. וביבמות קי"ג איתא אר"י ד"ת שוטה מתגרשת מידי דהוה אפקחת בע"כ ומ"ט אמרו אינה מגורשת שלא ינהגו בה מנהג הפקר ה"ד אילימא דיודעת לשמור גיטה ויודעת לשמור עצמה מי נהגי בה מנהג הפקר אלא דאין יודעת וכו' אמר ר"י ונתן בידה וכו' יצתה זו שאין לה יד לגרש עצמה ותנא דר"י ושלחה וכו' יצתה זו שמשלחה וחוזרת ל"צ דיודעת לשמור גיטה וא"י לשמור עצמה וכו' ואמור רבנן לא ליפקה. אמר אביי דיקא נמי דקתני גבי דידה נשתטית לא יוציא וגבי דידיה לא יוציא עולמית מ"ש הכא דקתני עולמית וכו' אלא ש"מ הא דאורייתא הא דרבנן. נראה מזה שיש שוטה שיודעת לשמור א"ע ואת גיטה מדקאמר אי ביודעת לשמור א"ע מי נהגי בה מנהג הפקר ולא פריך הא לאו שוטה היא. ונמצא באשה שוטה ג' דינים א"י לשמור גיטה מדאורייתא אינה מתגרשת. וביודעת לשמור גיטה ולא עצמה א"מ מדרבנן. וביודעת לשמור א"ע מתגרשת אף מדרבנן. ג) והרמב"ם ספ"י מה"ג כתב אם נשתטית א"מ עד שתבריא וד"ז תק"ח הוא כדי שלא תהא הפקר לפרוצין שהרי א"י לשמור עצמה עכ"ל. משמע פשטות דבריו שכל שוטה א"י לשמור עצמה ולזה א"מ עד שתבריא. ובש"ס מבואר שיש