דברי מלכיאל א קסה

וכן שאר מעשי המצות כמו"ש הרמ"א בי"ד סי' רי"ג ס"ב וצריך לחלק דשם הוי מצוה גמורה ששייכת לעצמו אבל הכא הטורח לתועלת חבירו אבל ז"א דמ"מ הוי דבר מצוה וכ"כ הר"ן להדיא בנדרים ח' ד"ה עליי להשכים שכיון שקיבל עליו להקדים לעורר חבירו הוי נדר יעו"ש. וצ"ע לכאורה מהא דאפוטרופוס בסי' ר"צ סכ"ג דקיי"ל שמותר לחזור עד שלא התחיל במלאכתו וצ"ל דזה לא מיקרי נדר כלל לפי שאין היתומים עניים ורק דהוי דבר האבד או מצד שהתחיל לעשות בחנם. וכן מוכח בריב"ש סי' תפ"ט שהזכרנו שכ' הטעם משום כפועל ודלא כהקצה"ח שכ' משום דבר מצוה וכן בנתיבות שם סקי"ג ע"ש. וע' חוות יאיר סי' ק"מ ובקצה"ח סי' של"ג סק"ז שדנו דבדבר מצוה אין פועל יכול לחזור בו וכמו רב וש"צ ולפמ"ש יש לדון אי רשאי לחזור בו מצד חשש נדר אך ז"א כיון שהשכיר א"ע בעד בצע כסף אין שייך נדר בזה כמובן. ואפשר גם באפוטרופוס הטעם כן דלהכי איתא בתוספתא שיכול לחזור מפני שמותר לו ליהנות מנכסי היתומים כי היכי דלישתמעון מיליה וכדקיי"ל בסי' ר"צ ס"ד. ועכ"פ לדינא נלע"ד עיקר דהוי נדר גם בכה"ג ואף המהרי"ק לא כתבה שם רק בדרך אפשר וע' סוף דבריו משמע שנוטה ג"כ דהוי נדר וע"ש ואקצר כי אכ"מ וכבר יצאנו מכוונת ענינינו: ומה שהקשה שם הקצה"ח עוד מהא דגיטין י"ד ע"ב דאמרינן דאי הולך כזכי אם מת המקבל יתן ליורשיו ולהרמ"ה דהוי תנאי שיגיע לידו קשה דהא לא נתקיים התנאי ונדחק לומר דלו ואפילו ליורשיו. והוא דוחק גדול וגם ל"נ לדינא כן. וגבי אחריך לפלוני קיי"ל בסי' רמ"ח ס"ג דכיון שלא הקנה לשלישי רק כשיהא מקודם אצל השני לזה כשמת הב' הנכסים של יורשי ראשון ולא אמרינן דהוי יורשי שני כמותו ואף שיש לחלק מ"מ עיקר נלע"ד כמו"ש: אכן הנלע"ד בישוב קושיית הקצה"ח דהלא כבר כתבנו שבטור סעיף ט' מבואר שדעת הרמ"ה במתנה. תן כזכי בלי שום תנאי. ולמעלה כתבנו לחלק בין הולך לתן והוא קצת דחוק. אכן נראה ברור דהרמ"ה לא כתב דהוי כתנאי רק בחוב שהמעות הם באחריות המשלח עד שיגיע ליד המלוה ולא נפטר עדיין מחובו כלל לזה ודאי דאינו מזכה לגמרי עד שיגיע לידו שזה עיקר כוונתו ליפטר מחובו. אבל במתנה שפיר הוי תן כזכי שכל כוונתו ליתן לו במתנה ואין עליו שום אחריות עוד ולזה אמרינן שבודאי מזכה לגמרי בלי שום תנאי רק שאומר שיתננו לו כמש"ל בדעת הרי"ף ורמב"ם דבחפץ אומר תן דאם ישאר תמיד ת"י הזוכה אין שום תועלת להמקבל במתנתו. אבל אין זה בתורת תנאי. ולזה בגיטין י"ד דאיירי במתנה ולמ"ד שם הולך כזכי אף במתנה שפיר נותן אף ליורשיו דזכה לו לגמרי. ולדינא נראה דאף בחוב לדעת הרמ"ה ג"כ נותן ליורשיו כיון שעיקר כוונתו ליפטר מהחוב וזה סגי גם בנתינה ליורשי המלוה שעכשיו הם בע"ד דידיה ואף דבעלמא הוי לי ולא ליורשי היינו במתנה וכדומה אבל הכא אמרינן זיל בתר טעמא וכנ"ל: ועפמ"ש מבוארים דברי הירושלמי ספ"ק דגיטין אר"א המתנה כחוב תן מנה זה לפלוני הולך מנה זה לפלוני תן שטר זה מתנה לפלוני הולך שטר זה מתנה לפלוני אם רצה להחזיר לא יחזיר הלך ומצאו שמת יחזיר למשלח וכו' זכה מנה זה לפ' קבל מנה זה לפ' זכה שטר זה מתנה לפ' קבל שט"ז מתנה לפ' אם רצה להחזיר לא יחזיר הלך ומצאו שמת יתן ליורשיו ע"כ. וכבר נתקשו בזה הראשונים ע' תוס' ובחידושי הרשב"א והריטב"א דגרסו אם רצה להחזיר יחזיר ברישא דאי ס"ל הולך כזכי א"כ אף כשמת יתן ליורשיו ולזה הגיהו אם רצה לחזור יחזור וע' ש"ך סי' קכ"ה סק"ג מ"ש בדעת רי"ף דבשטר מתנה הוי כחוב דתן כזכי ותמה עליו בתומים יע"ש ובנתיבות. ולפמ"ש דברי הירושלמי פשוטים דס"ל דשאני שטר מתנה דהוי כשחרור דבתן לא נגמר עד דמטא לידו וכמש"ל דלהכי אמר תן כיון שגוף השטר א"צ למקבל ולזה אם מת יחזיר למשלח. ורישא דתן מנה איירי בחוב כמ"ש הש"ך שם בשם הריטב"א או אף במתנה דס"ל הולך כזכי. ודקאמר שיחזיר למשלח קאי על שטר ולא על מנה: ובזה מיושב הא דגיטין ט' דקאמר דבמילי ששוו ג"נ וש"ע ל"ק שאינם לאח"מ משום דאיתא בשאר שטרות. ולדעת הרמב"ם דתן כזכי במתנה קשה דליתא בשאר שטרות. אבל לפמ"ש א"ש דבאמת גם בשאר שטרות של קנין הדין כן באומר תן עד שיגיע לידו ואם מת המקבל יחזיר למשלח כנ"ל. וגם בלא"ה לק"מ דגוף דין לאח"מ איכא בכל שטרות ואי משום דלר"מ יחזור בג"נ וש"ע כבר תני לה שכ' ולרבנן ל"ד ג"נ וש"ע בזה ע"ש. ובנתיבות ר"ס קכ"ה ראיתי שכ' לדעת הרמב"ם דבמתנה ושטר מתנה לא הוי תן כזכי. ודבריו תמוהים דהרמב"ם ס"ל במתנה תן כזכי ודין הש"ך שם בשטרות הוא לדעת הסוברים במתנה תן לאו כזכי. גם מה שהקשה שם מגיטין ט' לק"מ וכמש"ל: עכ"פ נתברר דדעת הרי"ף ורש"י ורמב"ם דלא מיגרשא עד דמטא לידה הוא רק באומר תן ולא בזכה וכמו"ש הטור סי' רס"ז. ובמהרי"ק שורש קמ"א הביא ראיה דהרי"ף איירי אף בזכה מדמייתי הרי"ף הני בעיי דיבמות קי"ח בזיכוי גט בקטטה ויבם בגיטין שם. ובענ"ד לא הבנתי ראייתו דשפיר מייתי לה גבי דיני זכיה וגם דנ"מ דגט סתמא הוי חוב אבל היכא דהוי זכות שפיר מהני תן כמו בשחרור שא"י לחזור בו. ונתבאר דבמזכה אין שום חשש אף לדעת הרי"ף. ואף לדעת מהרי"ק נראה למנהגינו להשליש גט בנשתטית ע"י שליח להולכה וכמ"ש הב"ח בתשובה א"כ גם במומרת אף שא"א לזכות מ"מ ישליש לה גט להולכה כנ"ל: סימן עד אכן בנ"ד יש מקום להקל מצד שכבר עבר ונשא בשוגג דאומר מותר שדעת הרבה אחרונים הובאו בכנה"ג סי' א' דבדיעבד אינו מוציא רק מנהגינו להחמיר כדעת מהרש"ל בתשובה סי' י"ד וביש"ש פ' הבע"י וכמו"ש הנוב"י סי' צ' מ"מ הא כ' שם הכנה"ג דאף המחמירים היינו בודאי עבר אבל בשהה י' שנים וכדומה די"א שלא עבר כלל כ"ע מודו שאינו מוציא ע"ש בהגב"י אות י' וא"כ ה"נ במומרת שדעת רוב הפוסקים שא"צ לזכות ולהשליש לה גט ולא תיקן רגמ"ה בכה"ג א"כ ודאי שא"צ בדיעבד ודוחק לחלק דשם איירי רק בשניה ולא בראשונה כמובן וגם אם נכוף אותו עתה לגרשה נראה קצת כגט מעושה אך זה י"ל: ואם משום לזכות לה גט להצילה מאיסור א"א הנה לבד שכיון שאין הבעל רוצה אין לכפותו ע"ז. כבר כתבו האחרונים שאין חוששים לזה כלל וגם המהרי"ק ותה"ד ורמ"א לא כתבו רק הטעם משום חרגמ"ה וכדומה ובכה"ג אמרינן בב"ק צ"ב ע"ב קרית לחברך ולא ענך רמי גודא רבא שדי ביה ופירש"י מי שלא שמע לתוכחה דחהו בידים ויליף לה מקרא שם. ואף דמצינו בעלמא דניחא לחבר ליעביד איסורא זוטא ולא ליעבד ע"ה איסורא רבא כבר כ'. התו' שם משום שהוא גרם לו שיעבור. וגם דע"ה הוא ישראל גמור ורק בדבר זה נעשה לו כהיתר ואינו חושבה לאיסור כלל וע' סוף סוטה. והא דמעשר מה שנותן לה ע' חולין ו' מפני שמחלפת ועבדינן תקנתא לרמאי היינו ג"כ שהיא ישראלית גמורה והוא יגרום לה לעבור על איסור זה. וכן בב"ק ס"ט גבי צנועים שרצו להציל המלקטים בכרמם באיסור ע"ש. אבל בנ"ד שהוא אינו גורם לה כלל והיא נטמעה בין הנכרים ועוברת בכל יום על כמה איסורים אפשר דשפיר אין חיוב עליו להצילה מאיסור א"א. וגם בהא דצנועין פסק הרמב"ם פ"ט מה' מע"ש ונ"ר דרק בשנת שמיטה יש לעשות כן ולא בשאר שנים שאז אמרינן הלעיטהו לרשע וימות כרשב"ג בב"ק שם והיינו משום שאינו גורם לו כלל ואולם התו' בב"ק שם כתבו דצנועים קאי על שאר שני שבוע יעו"ש. וגם הא אמרינן בעלמא שלא ידחה אבן אחר הנופל ע' קידושין כ'. וצ"ל דהא דב"ק צ"ב ג"כ אין הכוונה להכשילו בידים ח"ו רק שיש לפרסם שפירש מעל דרך התורה ודת משה. ובשטמ"ק