דברי מלכיאל א קסג

ועכצ"ל דכיון דגט חוב לה לא שייך שום זיכוי ויש לדחות. וכ"מ בסוגיא ס"ב ע"ב דמוכיח שהולך כזכי מדקתני אי אפשי. וק' דדילמא קתני משום דעשאתו שליח ואמרינן שאומר על דעתה. וע"כ צ"ל כמ"ש שאין זה מכריע כלל. אכן א"כ יקשה זה באמת על התוס' בדף ס"ג ד"ה רבי שכתבו סברא זו. וכ"כ הרשב"א בשם הרמב"ן ובר"ן סברא זו דלהכי הוי כחוב ופקדון. וראיתי שנתקשה בזה בשעה"מ פ"ו מה"ג ונשאר בקושיא. אבל באמת לק"מ דהש"ס רוצה לפשוט לגבי חוב ופקדון דהולך כזכה. ועשאתו שליח וחוב שוים כמ"ש הרשב"א שם. ולשון הרמב"ם קצת מגומגם שם שכתב ג' פעמים אבל ע"ש. וזה קשה גם לפירושם ויש ליישב קצת ואקצר: ומ"ש הרי"ף ורמב"ם בשטר שיחרור שא"י לחזור בו. ואין נגמר עד שיגיע לידו ואם מת לא יתנו לאחר מיתה. א"ל דהוי כתנאי גמור כמו"ש הרשב"א הנ"ל. דא"כ אף לאחר מיתה יתנו. ונראה הכוונה דהוי כאומר מעכשיו ולאחר שלשים יום שדעת הרמב"ם בפ"ב מה' מכירה ה"ט דהוי תנאה ורק בקידושין החמיר בפ"ז מה"א הי"ב לומר דהוי ספק וכמ"ש הלח"מ בה' מכירה שם וע' במ"מ וכ"מ בפ"ז מה"א מ"ש בדעת הרמב"ם בזה. ולדעתם הא דפ"ב מה"מ הוא משום שהמקבל מוחזק בחפץ וזה א"א לומר דהו"ל לפרש דאיירי שהמקבל מוחזק וגם כבר הקשה ע"ז במל"מ פ"ה מה"ע משטר שיחרור דנימא שהעבד מוחזק בעצמו ע"ש וע' נתיבות סי' קצ"ז סק"ה. ולזה יותר נראה כמ"ש הלח"מ שם דפסקו דהוי תנאה. והתנאי כבר ביאר הר"ן בשם הרמב"ן בקידושין ר"פ האומר שכוונת התנאי הוא אם יהיו שניהם קיימים עד שלשים יום. וחלק על פירש"י שפי' התנאי שיוכל לחזור ע"ש ודבריו מסתברים מאוד. וכ"ה מוכרח בדעת הרמב"ם פ"ז מה"א וכמ"ש השעה"מ שם. ואף שיש לחלק בין קידושין לגירושין ומצאתי חילוק זה בשעה"מ שם. מ"מ לא נראה כן דכיון שלא נתפרש החילוק בש"ס. מסתמא התנאי אחד בקדושין ובגט. וא"כ ה"נ י"ל דכוונתו גבי תן. זכה על תנאי שיגיע לידו בעודנו קיים. והיינו שרוצה שהנתינה לידו תהיה ג"כ מכחו ומשליחותו. ושלא יופסק כח שליחותו ממנו עד שיגיע לידו. דהא גם בזכיה דעת התוס' בב"מ ע"א ע"ב שצריך שליחות בעל הממון. וכ"ה דעת הר"ן הובא בנ"י פ"ק דב"מ וע' קצה"ח סי' קפ"ב ונתיבות סי' ק"ה סק"ב. ולזה חפץ שגם הנתינה ליד העבד יהא מכחו אף שכבר זכה בשבילו: ויותר נראה דעת הרי"ף ורמב"ם דהכוונה שמתחיל השחרור עתה ונגמר בשעת נתינה וכדאמר לר"י בקדושין ס' ע"א וכמו"ש הרשב"א בתשובה סי' תש"ז הובא בשעה"מ ספ"ט מה"ג ובשאר מפרשים דתנאה דמעכשיו אינו כשאר תנאים רק הכוונה שמתחיל מעכשיו ונגמר לאחר ל' יום יעו"ש. וזה נראה עיקר בדעת הרמב"ם וכעין זה כ' בפ"ט מה"ג גבי מגרש לזמן קבוע שה"ז כתנאי ואינו כתנאי עיי"ש ובמ"מ ובב"ש ר"ס קמ"ו. ונראה שזהו הטעם שכתב הרמב"ם בפ"ו מה"א הי"ז וכ"ה דעת הגאונים שכל מעכשיו א"צ לדיני התנאים ונתקשו הראשונים בטעם הדבר. אבל הענין כמ"ש דכל מעכשיו מתחיל המעשה תיכף ונגמר בעת גמר המעשה רק דבאומר ולאחר ל' מספקא לן דילמא חזרה היא אבל באומר אם או ע"מ ודאי תנאה הוי. ויש להאריך בזה אך אכ"מ אבל בנ"ד נראה ברור כנ"ל. והכא דאמר תן לא שייך לומר חזרה כלל כיון שלא אמר רק תן אמרינן דתנאה הוי. והיינו תנאה כנ"ל או שיהיו שניהם קיימים כמש"ל בדעת הרמב"ם ורמב"ן או שמתחיל עכשיו ונגמר לכשיתן וכנ"ל ולזה אין נותנים לאחר מיתה וכמו"ש התו' בקדושין ס' ע"א שאם מת אין נגמר ע"ש. וע' באבני מילואים סי' מ' סק"ט. גם יש לדון בזה מצד דזמנו של שטר מוכיח עליו דהוי כמו מעכשיו וכדקיי"ל בב"ב קל"ו וע' שעה"מ רפ"ח מה"ג שחילקו בין איסור לממון ואקצר: ובירושלמי פ"ז דגיטין ה"ג איתא דלרבנן דאמרי מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט המשחרר מעכשיו ולאחר ל' יום אינו גט ופירשו המפרשים דהיינו מספק שמא חזרה הוא וע' קצה"ח סי' רנ"ח שכ"כ וביאר הטעם שהעבד אין מוחזק בעצמו דהו"ל ספק בתפיסה עצמה. ותמיהני דהא כבר חלק הש"ך ע"ז בת"כ סי' ק"א וק"ב והכריע דאף בספק בתפיסה גופא מהני התפיסה ע"ש. ולבד זה שאני הכא שהספק הוא על גוף החזקה מי מוחזק האדון או העבד וא"כ גם האדון ספק מוחזק הוא ורק יש לו חזקת מ"ק ובודאי לא יוכל לכפותו לעבדו מספק. ונראה דבירושלמי שם מבאר טעמא דרבנן דמהיום ולאח"מ אינו גט. מפני שא"א לומר באשה ששייר פירות כמו בשדה ע"ש. ונראה דס"ל דלרבנן הספק הוא אם הכוונה שיגמרו הגירושין לאח"מ או דהוי תנאי גמור וכדאיתא בירושלמי שם שמהיום עיקר. וה"נ בשחרור לאחר ל' יום ג"כ אי נימא שהכוונה שיגמר עד ל' יום ויתחיל עכשיו בטל כל השחרור דהא בכל שטר שיחרור בעי הש"ס בקדושין כ"ג לומר דלא מהני דידו כיד רבו ורק דאמרינן ידו וגיטו באין כאחד וכ"ז כשמשתחרר לגמרי אבל ליתן לו שיתחיל השחרור כעת ולא יוגמר עד ל' יום א"כ עתה אין לו יד כלל עדיין ובטל השחרור לגמרי שאין כאן נתינה כלל. דעיקר מה שמועיל הגט בסוף ל' הוא מצד שבא ע"י נתינתו מקודם כמ"ש המפרשים בקדושין ר"פ האומר ועתו' כתובות פ"ב ופ"ו בזה. ומיושב בזה קושיית הקצה"ח סי' רנ"ח על שיטת רש"י דהתנאי הוא החזרה א"כ מה נ"מ בשחרור אי תנאה אי חזרה כיון שעכ"פ חזר בו ע"ש. ולפמ"ש א"ש דלא איירי כלל בחזרה ואם זיכה לו ע"י אחר מעכשיו ולאחר ל' יום באמת מהני. וכמו"ש הרי"ף ורמב"ם גבי תן וכנ"ל. והא דמשחרר חצי עבדו בשטר וחציו מכר דמהני בגיטין מ"ג ע"א צ"ל או דאיירי שזיכה לו ע"י אחר או כיון ששחרר כל זכות שיש לו בו הרי יש לו יד בחלק זה כיד רבו זה שהיה לו מקודם. ולמ"ד שם מ"ב ע"ב דלרבי משחרר ע"י שטר חציו צ"ע באמת. וצ"ל דגזה"כ הוא דיליף לה מהיקישא שם שטר לכסף או דאיירי באמת ע"י אחרים ועכ"פ לזכות יכולים לו בכה"ג כדאיתא בקדושין כ"ג ע"ב שיש לו שליחות בזה וע' מקנה שם. ובלא"ה נראה דבעבד שפיר י"ל שמשחרר אותו מהיום למעשה ידיו ולאחר ל' יום לגמרי וכעין שמצינו בר"ה ח' ע"ב שביובל מר"ה עד יו"כ עבדים עטרותיהן בראשיהן ואין משתעבדים ולא יוצאין יעו"ש. וכ"פ הרמב"ם פ"י מהשו"י הי"א. וכה"ג מצינו ג"כ במפקיר עבדו שיצא לחירות וצריך גט שיחרור. הרי שמצינו עבד משתחרר לחצאין. וא"כ ה"נ י"ל במעכשיו ולאחר ל' יום דעיקר טעם הירושלמי שם משום דלא שייך כה"ג בגט ע"ש. ובשחרור י"ל דהירושלמי אזיל שם אליבא דאינך תנאי בר"ה שם דפליגי על ר"י בנו של ריב"ב דס"ל שם הכי. וגם י"ל דאזיל למ"ד מפקיר עבדו א"צ גט שחרור. אבל לדידן שפיר י"ל כנ"ל. וכעין זה איתא בירושלמי קדושין ר"פ האומר באומר ה"ז עולה לשלשים יום דכיון דמצינו בשדה שיוצאה בלא דמים לחולין ה"נ חל הקדש לזמן יעו"ש. וכ"פ הרמב"ם פט"ו מהמעה"ק דקדושה פקעה בכדי ע"ש בכ"מ ולח"מ ולא הביאו ירושלמי הלז. וע' פ"ו מה' ערכין ה"ט מ"ש לחלק בין מעכשיו והוא גם כן בירושלמי שם והכ"מ לא הראה מקור לדין זה יעו"ש וצ"ע בזה מירושלמי דגיטין פ"ז ה"ג הנ"ל ואכמ"ל בזה. אבל עכ"פ שפיר י"ל בשחרור כנ"ל דלדידן כ"ע מודו דמהני בשחרור מעכשיו ולאחר ל' כמו בממון כנ"ל ועח"מ סי' קצ"ז סעי' ז' ובש"ך וקצה"ח ונתיבות שם שדעתם שבכל דיני ממונות קונה בכה"ג אף מהיום ופירות לאחר ל' והיינו כירושלמי הנ"ל. ומיושב בזה מה שלא הביא הרמב"ם דין דשחרור שבירושלמי דגיטין משום דלדידן לא קיי"ל הכי. ולא הביא ג"כ שיועיל משום שלא נזכר מפורש בש"ס וכדרכו ז"ל. ועכ"פ מיושב בזה הא דתן שטר שחרור זה לעבדי דשפיר אמרינן שכוונתו שיתחיל הדבר כעת ויוגמר בשעת נתינה כנ"ל ואם מת באמצע בטל הדבר וכמש"ל באורך בס"ד. ובעיקר קושית המל"מ פ"ה מה"ע וקצה"ח סי' רנ"ח ושאר אחרונים על הירושלמי הנ"ל דהעבד מוחזק בעצמו צל"ע דמ"מ הוי ספק ונ"מ אם הרב תפס נכסיו שאין מוציאין מידו וגם שאסור בבת חורין וכן לכמה דברים. .' הירושלמי אינו גט היינו כמו בגט דקאמר שם במהיום ולאחר