דברי מלכיאל א טז

קמ"ח ע"ב ופסחים ס"ו ע"ב. ובעזרה שמטלטלו שם אין שבות במקדש. אבל להרכיבו בירושלים אסור משום מוקצה אף שאינו ר"ה. ואיירי אף ברשות היחיד. וא"ש דלא קאמר בהדיא הרכבתו בר"ה. ואף דבש"ס עירובין ק"ג מבואר דמפרשי לה בר"ה ומשום הוצאה מ"מ הוכחה אין כאן לומר דר"א ס"ל כר"נ דאפשר לפרש הרכבתו ברה"י ומשום מוקצה כנ"ל. ואף שכתבו המפרשים בסי' תצ"ח דבאווזים ותרנגולים ודגים ובהמות א"צ זימון משום דיודע היטיב טיבם מע"ש וגם דמכין כולם וליכא חשש טילטול שלא לצורך שלזה צריך זימון כדאיתא בביצה י' ע"ב. מ"מ הכא שכבר הכינו קרבנותיהם מע"ש וודאי הוי מוקצה ולא גרע מבהמות הלנות חוץ לעיר בי"ט דהוי מוקצה כדאיתא סוף ביצה. ובפרט דהכא צריך ביקור ממום ושארי פסולים ובוודאי אינו בקי מקודם בעדו אם יש בו מום או לא וצריך זימון בכה"ג. וכדאיתא בב"ק צ"ח בצורם אוזן בהמה שפטור דסתם בהמה לא קאי לקרבן ע"ש בתוס'. הנה כ"ז כתבתי לפום ריהטא העולה על רעיוני בזה מאשר העת טרודה: סימן נבאר בזה הא דעשה דוחה ל"ת אם גם פרטי המצוה דוחים. וניישב דברי הרמב"ם פ"ז מה' תו"מ שפסק בעומר נקצר ביום כשר. וגם דקצירת עומר דוחה שבת. וכבר תמהו הלח"מ והש"ך י"ד סי' רס"ב שזה נגד הש"ס במנחות ע"ב. ויבואר עוד כמה קושיות בס"ד: א בב"מ נ"ח ע"א בתד"ה לשמור הקשו אהא דתניא ששוכרים איש לשמור הזרעים לעומר בשביעית. והא משומר אסור בשביעית. וא"כ פסול לעומר דקיי"ל ממשקה ישראל מן המותר לישראל וכדאיתא במנחות ו' ובכ"מ. ותירצו שלא היו רק מודיעין שהוא מיוחד לעומר אבל לא מנעום מליקח. ולכאורה רציתי לתרץ קושייתם באופן אחר דהא במנחות פ"ד ע"א פריך דהא כתיב לאכלה ולא לשריפה והעומר קומצו נשרף ומשני דכתיב לדורותיכם. ורק הכא שפיר מקשו התוס' דהא אפשר במופקר וכמ"ש התו' שם להדיא כן. אבל י"ל שבאמת אם היה מופקר באיזה מקום היו לוקחים מן המופקר. רק שמרו את אלו הזרעים אשר אולי לא ימצאו מן המופקר ואז תיבטל מצות עומר לגמרי וממילא יהא מותר ליקח אף מן המשומר דהא לדורותיכם כתיב שלא יבטל וכנ"ל. וכן נראה בירושלמי פ"ד דשקלים הל"א דקאמר דהך מתניתין דשומרי ספיחים אתיא רק כמ"ד דעומר אינו בא כ"א מן הארץ. ושוב מדחה דאף למ"ד שבא מחו"ל מ"מ הוצרכו לספיחים כשלא מצאו בחו"ל. ופי' שם בק"ע בשנת בצורת ע"ש. אבל הוא בפשוטו שלא מצאו תבואה ראוי' לקוצרה אז. ועכ"פ הרי מפרש הירושלמי שהיו שומרים הספיחים על הספק שמא לא ימצאו בחו"ל. וה"נ י"ל שחששו שמא לא ימצא מופקר בא"י וכנ"ל ובתוס' מנחות פ"ד ד"ה כרמל הקשו התוס' לריב"י דאמר דבא מחו"ל נייתי מחו"ל ושמא הך ברייתא לא אתיא כוותיה עכ"ל. ותמיהני דהא היינו קושיית הירושלמי שם וכנ"ל. וגם מ"ש ברייתא תמוה דהא מתניתין היא בשקלים רפ"ד: ב אבל אחר ההסתכלות הוא טעות לכאורה דהא דלדורותיכם אינו רק ראיה שע"כ יבוא העומר מידי שנה בשנה ואף שביעית בכלל. וא"כ ע"כ מותר לשרוף העומר אף שהוא מפירות שביעית וא"א בענין אחר. משא"כ לענין משומר כיון דאפשר במופקר א"כ שפיר מיקיים קרא דלדורותיכם ואף אם אין לנו מופקר דאטו אם אין לנו קרבן לתמיד וכדומה רק טריפה נקריב טריפה בשביל זה. וכן כתבו תוס' סברא זו במנחות פ"ד ע"א ד"ה רחמנא במה שהקשו מבכורות י"ב דניליף מינה בהמת שביעית שתהא חייבת בבכורה וכדקאמר שם בבכורות דניליף מחלה ומשני דהתם עיקרה לאכילה ואכתי ליליף מעומר ותירצו משום דעומר א"א בע"א וה"נ הכא: אך לפ"ז קשה טובא בירושלמי הנ"ל שתירץ דאיירי בדליכא בחו"ל דהא תיקשי קושיית הש"ס לאכלה ולא לשריפה ואי לדורותיכם הא אפשר לקיימה בתבואת חו"ל. ונראה שזו היא ג"כ קושיית התו' במנחות שם ד"ה כרמל שהזכרנו למעלה. וכן ק"ל שם בירושלמי דבעי אם אין ספיחים אם מותר לזרוע בתחילה בשביעית וקשה כנ"ל. אך זה י"ל דזה לא הוי רק בגדר דחייה. וראיתי שם שם שהרגיש בזה כבר בש"ק דהא אסור באכילה ע"ש. וקשה שלא הקשה כן בתחילה וכנ"ל. ונראה שהירושלמי אזיל אליבא דמ"ד דספיחים אסורים. וא"כ ממ"נ יש כאן איסור שביעית ומיושב קושיית הש"ק הנ"ל. אבל קושייתינו תקשה: ג ונראה דהנה באמת תמוה בש"ס מאי דפריך לאכלה ולא לשרפה דהא אין זה פסול בגוף רק איסור בעלמא וליתי עשה דעומר ולידחי ליה. ולא מיבעיא לשיטת הרשב"א הובאה במל"מ פ"א מה' נערה (ובמק"א בארתי באורך בס"ד בזה) שכ' דלאו הבא מכלל עשה שפיר נדחה מפני עשה גמורה וא"כ בוודאי דחי הכא. אלא אף בלא"ה קשה דהא הוי עשה דרבים ודוחה שאר עשה. וכדאיתא בברכות מ"ז ובמ"ק י"ד ע"ב וע"ש בתו' וברא"ש. וכן בפסחים נ"ט גבי עשה דהשלמה וע"ש בתו'. וע' מג"א סי' תמ"ו סק"ב בשם הש"ל. וגם תירוץ הש"ס דכרמל בעינן קשה דהא קיי"ל לא מצא לח יביא מן היבש וכדתנן במנחות דף ע"א. ואף אי נימא דלמ"ד שם דף ע"ב דנקצר שלא כמצותו פסול ה"ה דס"ל נמי דכרמל דווקא דאלת"ה א"כ למה ידחה שבת יביא מן הישן וגם הך סוגיא אזלא אליביה. אבל לא משמע הכי כאן ובדף ע"ב וגם תיקשי לשיטת הרמב"ם שפוסק דמביא מן הישן ופוסק הך דשומרי ספיחים בפ"ד מה' שקלים ועפ"ז מה' תמידין ומוספין: ד ונראה לתרץ חדא בחבירתה דבאמת זהו קושיית הש"ס מתחילה הא כתיב לאכלה ולא לשריפה. וא"ל שנדחה מפני עשה דעומר. הא אפשר לקיים שניהם להביא מן הישן. ואף דמצוה מן המובחר לכתחילה מכרמל. מ"מ מיקרי אפשר לקיים וכדקאמר ביבמות כ' גבי יבום וחליצה רק דלר"ל קאמר שם דחליצה במקום יבום לאו מצוה היא. וכן בשבת ד' קל"ג קאמר אי איכא אחר ליעבד אחר וכו' אף דמצוה בו יותר מבשלוחו. וע' ש"ך וקצה"ח סי' שפ"ב. ומשני דלדורותיכם כתיב וכוונת התרצן דכיון דבתורה כתיב כרמל וע"ז קאי לדורותיכם אלמא שאין לנו שנה שלא יהא במציאות עומר מן כרמל וממילא מוכח דאף דהוי רק לכתחילה מ"מ דחי הך עשה רק שהמקשן לא הבין עדיין תירוצו ופריך מי קאמינא תיבטל לייתי מדאישתקד ומדוקדק לשונו שזה היתה עיקר קושייתו מתחילה דליתי מדאישתקד דאל"ה לק"מ וכנ"ל. ומשני כרמל כתיב פי' ואהא קאי לדורותיכם. ומיושב בזה מה שיש לתמוה לכאורה אהא דמשני כרמל כתיב וכי לא ידע דלכתחילה צריך להביא מן החדש ומן הלח. והרי משנה שלימה היא ומקרא מפורש. אבל לפמ"ש א"ש כמובן ודו"ק: ה ובזה מיושבים מאוד דברי הירושלמי הנ"ל דאיהו מוקי לה למ"ד שמותר להביא אף מחו"ל. וא"כ אין הוכחה מלדורותיכם ע"ז. ואף אם נאמר דלכתחילה מצוה מן המובחר להביא מא"י מ"מ כיון דלא כתיב התם בקרא להדיא א"כ לא קאי אהכי קרא דלדורותיכם רק בלא"ה משמע במנחות פ"ד דלדידיה א"י וח"ל שוין ע"ש ולזה שפיר מוקי הירושלמי דליכא תבואה בח"ל רק בא"י. וממילא אתיא עשה דעומר ודחיא עשה דלאכלה ולא לשרפה כיון דא"א לקיים בתבואת ח"ל דליכא התם. ולדידיה צ"ל נמי דליכא מן דאשתקד ג"כ. דהא לדידיה אין ראיה מקרא דלדורותיכם דהא אפשר בכרמל דחו"ל וכמובן. רק דלש"ס דילן דחיקא לאוקמא בכה"ג דליכא דאשתקד. ואפשר לומר שזה כוונת התוס' שהקשו שם מהך דריב"י דכיון דבש"ס דילן נראה לדוחק הך תירוצא דליכא דאשתקד. א"כ ע"כ צ"ל דאתיא דלא כריב"י ודלא כהירושלמי ושפיר לא נעלם מהם הירושלמי הנ"ל: ו [ועפמש"ל באות ד' מהך דשבת קל"ג נתיישב לי מה שקשה טובא מהתם על הש"ך סי' שפ"ב בח"מ שכתב שם דהאב אם יכול למול בעצמו אסור לו לכבד לאחר