דברי מלכיאל א קנ

דרשא דאותה הא הוי טעמא משום חבילות. והתו' הקשו בסוטה שם דהוי דרבנן ובאמת מוכח מש"ס שם דהוי דאורייתא וכקושיית התוס'. והא גופא קשיא מנ"ל זה. וכ"מ בברייתא שם דחשיב ב' סוטות ומצורעים ועבדים וע"ע כחדא משום אע"מ חבילות משמע דכולהו דמי להדדי. והוי דאורייתא כמו סוטה דדריש מוהשקה: והנה לבאר כל שיטת טד"ק אין הפנאי מסכים לזה כי הוא נוגע בהרבה מקומות מאוד בש"ס ופוסקים. לזאת ארשום רק העולה ברעיוני כעת לחדש בס"ד בזה ליישב מה שהעירונו למעלה. והוא כי נלע"ד אשר אף התנאים דס"ל כר"ש דדרשינן טעמא דקרא. שכ"ז אפשר שיחלוקו איזה טעם ליתן לזה. ונהי דאנן מדעתינו ודאי אין בכוחינו ליתן טעם ורק לחז"ל ניתנה רשות בזה. ואולי היו הטעמים להם מקובלים עד הל"מ. אבל התנאים בעצמם אפשר שיחלוקו בזה: וכן נראה מוכח בסנהדרין כ"א דקאמר ת"ק שלא ישא יותר מי"ח נשים. ור"י ס"ל שפרוצות י"ח וכשירות אפילו אלף. ור"ש ס"ל דאפילו אחת ומסירה לבו לא ישאנה. והנה ר"י ור"ש מבואר בסוגיא שם דפליגי אי דרשינן טעמא דקרא אבל ת"ק קשה כמאן ס"ל וע"ש בתוי"ט בזה. והנראה דת"ק ס"ל ג"כ טד"ק. רק דס"ל שאין הטעם מפני שהנשים יסירו לבו. רק כי ריבוי תאוה זו מסיר הלב. והתורה שיערה בזה י"ח נשים. [ונראה שזה הוי הל"מ ואסמכא הש"ס שם אקרא דדוד. וכדאמרינן בעלמא בכה"ג עד דאתא יחזקאל מאן אגמרה וכו']. ולזה אין חילוק בין כשירות ופרוצות. וכ"ה מפורש ברמב"ם פ"ג מה' מלכים ה"ו. וז"ל וכן לא יהיה שטוף בנשים. אפילו לא היתה לו אלא אחת לא יהיה מצוי אצלה תמיד כשאר הטפשים. שנאמר אל תתן לנשים חילך. על הסרת לבו הקפידה תורה שנאמר ולא יסור לבבו שלבו הוא לב כל ישראל עכ"ל. הרי מפורש הטעם כמ"ש בס"ד. וס"ל דלהכי מפרש קרא טעם דלא יסור לומר דאפילו באחת הדין כן כשמצוי אצלה. ושפיר ס"ל להרמב"ם טעמא דקרא רק דפסק הכא כת"ק: וכן בב"מ קט"ו תנן שם אלמנה א' עניה וא' עשירה אין ממשכנין אותה שנאמר ולא תחבול בגד אלמנה. ולכאורה תמוה מאי מייתי ראיה מקרא. הא בקרא לא כתיב דאף עשירה בכלל. ושם במשנה גבי ריחיים ורכב דמייתי קרא. י"ל כמו"ש התוס' שם דדייק מויו דורכב. ובדף קי"ג גבי בחוץ תעמוד היינו ג"כ כדדייק שם בסוגיא אי גם שליח ב"ד יעמוד בחוץ ע"ש. אבל הכא קשה. ולזה נראה דהרמב"ם מפרש דגם תנא דמתניתין ס"ל טד"ק. רק דס"ל שהטעם הוא מפני שאלמנה לבה שבור ואסור לצערה. וכמ"ש הרמב"ם בפ"ו מה' דיעות ה"י שאפי' אלמנת מלך לבה שבור. וכ"כ הש"ך סי' צ"ז ס"ק א' בטעם איסור משכון באלמנה. והיינו דמייתי במשנה ראיה מקרא. דאי הטעם כדר"ש משום משיאה ש"ר בשכינותיה א"כ ה"ה בתולה וגרושה ולמה נקיט קרא אלמנה. ולהכי מוכח שהטעם מפני שלבה שבור כנ"ל. ומובן בזה מה שבברייתא בש"ס שם בדברי ר' יהודה לא מייתי קרא דלא תחבול. ובירושלמי שם מייתי בברייתא דברי ר"מ דס"ל כר"י. ומייתי שם האי קרא. והדבר כמ"ש דר"י ל"ד טד"ק כלל. ולזה א"צ ראיה מקרא לבטל דברי ר"ש. ור"מ דריש טד"ק לזה צריך ראיה מקרא כנ"ל. ובמה"פ רוצה להגיה שם ר' יהודה כמו בש"ס דילן. ולפמ"ש א"ש דגרס ר"מ. והסמ"ע והט"ז כתבו שם באמת דה"ה גרושה ובתולה. אבל ז"א כמ"ש שם הש"ך. ולזה פסק הרמב"ם דאף עשירה אין ממשכנין כסתם משנה דבב"מ. ושפיר ס"ל דדרשינן טד"ק רק ס"ל הטעם משום צערה כנ"ל. ולזה כתב ג"כ הטעם בפ"ד מה' פרה שלא יאמרו משום דס"ל טד"ק כנ"ל. וכמ"ש הלח"מ פ"ג מה' מלוה שכמה סוגיות אתיין כמ"ד טד"ק: ובהא דסוטה ח' נראה דס"ל להרמב"ם דין דאין עושין מצות חבילות ילפינן לה מהאי קרא דסוטה שאין משקין ב' כאחת. ודרשינן טד"ק וס"ל הטעם משום והסברא כמש"ש ברש"י ותוס' דלא ליהוי כמשא עליו. ומוכיח זה דמפרש טעמא דסוטה משום חבילות וכמש"ל. ולא ס"ל הטעם דגס לבה דא"כ לישתרי ברותתת כדאיתא בש"ס. וקרא משמע דממעט סתם בכל גוונא. וע"כ צ"ל כן בדעת הרמב"ם. דאלת"ה נימא דאסור אף אשה אחרת כמ"ש התוס' בסוטה ד"ה א"ב דומיא דפרה ע"ש וע"כ צ"ל הטעם הכא משום חבילות דלא שייך באשה אחרת. ולא שייך כאן הטעם שלא יאמרו שהשקו גם האחרת. כי שם אין דרך להביא להר המשחה רק הפרה אדומה אבל בעזרת נשים באים נשים בכל עת לצרכי קרבן וכדומה. והא דפריך בקדושין נ"ב וכי אשה בעזרה מניין כבר פירשו התוס' שם ע"ש. וגם דשם איירי בעזרת ישראל אבל הכא העמידוה בשער נקנור שהוא מעזרת נשים לעזרת ישראל ואכמ"ל בזה: ומפרש תירוצא דאביי דהברייתות פליגי אהדדי. דהך דחבילות איירי בכהן אחד דהוי חבילות בכה"ג כפירש"י. והתוס' הקשו דשני מצורעים דמו לשני עבדים של שני אדונים. ולענ"ד י"ל דמ"מ כיון שכהן אחד יתן על בהונותיהם בבת אחת הו"ל חבילות. וכן בעבדים אם הם של אחד ורוצע שניהם בב"א הו"ל חבילות. אבל בשני אדונים כל אחד רוצע את שלו. ופי' המג"א צ"ע דאיך שייך לומר חבילות בשני כהנים דמפורש בכמה מקומות בש"ס שהיו שוחטים כמה קרבנות ומקריבים אותם בבת אחת וכמפורש בפסחים ס"ד גבי פסח. ובתו' סוטה שם ד"ה אין תמהו באמת וכי אין שוחטים ב' זבחים כאחד והא דחולין כ"ח מיירי בשוחט ב' צוארים כאחד ע"ש ולענ"ד י"ל דבאמת היינו טעמא משום אע"מ חבילות. ורק דקמ"ל דאף דשחיטה לאו עבודה היא מ"מ אסור בשנים כאחד. אבל עכ"פ בשני כהנים בוודאי שרי בכה"ג וע"כ דאיירי בכהן אחד. ושני מצורעים ג"כ אפשר בכהן אחד ונותן בב"א על בהונותיהם. ובמג"א ס"ס קמ"ז כתב דרק בחובה שייך זה דחבילות ושני קרבנות חובה אסור להעמידם כאחת. והוא תמוה דהא הפסחים היו מעמידים כאחת בעזרה. וע' הוריות י"ב ע"ב פר משיח ופר העדה עומדים וע' זבחים פ"ט. ועמש"ל סי' י"ב וי"ד ואקצר. וגם מ"ש התוס' בסוטה דלהעמיד שני עבדים או ב' זבחים יחד אסור. תמיהני דמנ"ל זה דאפשר רק היכא דאיכא קרא למעוטי אסור. אבל משום חבילות אין איסור רק גוף עשיית שני מצות כאחד. ועמל"מ פ"ג מה' עבדים ה"ט ואקצר: עכ"פ משני אביי דברייתא דחבילות איירי בכהן אחד וס"ל דבשני כהנים שרי לגמרי דס"ל טעמא דקרא דאין משקין ב' כאחד משום חבילות וממילא זה הוי רק בכהן אחד. וברייתא דלבה גס בה ס"ל דזהו טעמא דקרא ולזה אסור אף בב' כהנים וברותתת מותר. ורק בכהן אחד אסור משום דמשמע דאיסור חבילות ס"ל לכ"ע משום דהוי כמשא. ואפשר יש לו לימוד אחר ע"ז או דרבנן כמ"ש התוס' בסוטה שם. ומה שיש להקשות עוד על המג"א סי' קמ"ז ודברי התוס' דסוטה ח' למה מקשו ממצורע על רש"י ולא מסוטה מצאתי בפרמ"ג ומחה"ש שם. וזה י"ל דאיירי בשל בעל אחד ואקצר. וע' אה"ע סי' ס"ב בענין זה: ולזה לא מייתי הרמב"ם דין דבשני כהנים שאסור משום דס"ל באמת שמותר. דאף דס"ל טד"ק מ"מ ס"ל הכא הטעם משום אע"מ חבילות וכאידך ברייתא וכמש"ל. ומיושב שפיר הא דבפ"ד דפרה כתב הטעם שלא יאמרו [ומ"ש דמיפר לב' נשים כאחת. נראה דס"ל דאצטריך אותה למעוטי נדרה אשתו וכסבור שהיא בתו כדאיתא בדף פ"ו ומייתי לה ג"כ הר"ן בנדרים ע"ג עלה דמיפר לשתי נשיו. ויש להאריך בענין דרשת אותה בכמה בש"ס ואין הפנאי מסכים כעת ועשו"ת עמודי אש סי' ג' בענין זה. שהקשה שם למה לא קאמר הש"ס נ"מ דלמ"ד משום לבה גס בה אם כבר נמחקה המגילה אין שייך זה דהא אף אם תאמר איני שותה משקין אותה בע"כ. ובמח"כ תוה"ק הוא תמוה דהתם אמרה סתם איני שותה וחפיצה להתגרש בלא כתובה. אבל אם אמרה טמאה אני אין משקין אותה והמים נשפכין