דברי מלכיאל א קמג

משום סכנה מאי שנא מים שלנו ועכצ"ל הטעם משום פרסום. וכיון שמים שלנו אסור להעמידן באויר וע"כ צריך לשפוך לזה כתב הרמ"א דמשום מצוה א"צ לשפכן. ודבריו תמוהים דהא מפורש שם הטעם משום שומר מצוה לא ידע דבר רע והיינו לטעמא דסכנה ולא לטעם פרסום. וגם דהא אפשר להעמיד המים שלנו בחוץ ולכסותם דשפיר שרי. והעיקר כמש"ל בטעם המנהג שלא נהגו לפרסם רק ע"י המים שבבית וממילא בשבת ויו"ט שחובת הפרסום חל במו"ש כמובן אם יוציא המים לחוץ ביום שפיר לא יצטרך לשפכם. אך י"ל שהמנהג הוא לשפוך מים שהיו בבית בשעת מיתה ואף בשבת חל חובת המנהג לשפכם במו"ש. אבל אם יוציאו המים קודם מיתתו ודאי שא"צ לשפכן במו"ש לכ"ע ואף הברכ"י מודה לזה כמש"ל. רק שצ"ע אי שרי להוציא המים בשבת כדי שיהיו מותרים למו"ש דהוי כמכין משבת לחול ועכ"פ הו"ל טירחא דלא צריכה. ולזה אם יש לו עוד איזה טעם לתלות הוצאתו כגון כדי לקרר המים וכדומה שפיר שרי וכדקיי"ל בכ"מ דבכה"ג שרי הערמה (וע' מג"א סי' שכ"א סק"ז) ואם לאו אסור. וע"י עכו"ם נראה דשרי בכה"ג דלא הוי רק טרחא בעלמא. ואם יוציא בע"ש המים לחוץ קודם שמת שרי לכל הדיעות למו"ש בלי פקפוק. ואם עומד מקודם בחוץ נראה ג"כ דשרי לפי הטעם שבארנו. אכן להכתו"י משום דהוי היכר. אסור: ונראה קצת ראיה לסברת הכתונת יוסף שיועיל הוצאת המים לחוץ מפסחים קי"ד ע"ב דאמרינן שם שעוקרים השולחן כדי שיהא היכר לתינוקות שישאלו. וכתבו התו' דהאידנא שהשולחנות גדולים ויש טורח בעקירתם. נוטלים רק הקערה מעל השולחן ויש בזה היכר לתינוקות שישאלו ע"ש. וקשה איך שינו מהיכר גדול כזה שנוטלים כל השולחן להיכר טלטול הקערה. וצ"ל כיון שעכ"פ יש היכר בזה אין קפידא. וה"ה בנ"ד במקומות שהמים ביוקר וטורח גדול לשפוך המים ולהביא אחרים סגי בהיכר להוציא לחוץ. ובברכ"י סי' של"ט הביא המנהג להוציא לחוץ קודם מיתה. וכתב שז"א לטעם דסכנה. ושוב הביא מנהג שלא לשפוך מים שתחת אויר השמים. וכתב בשם הכנה"ג שאין חילוק ואין ת"י הכנה"ג לידע טעמם. אבל הנראה דהטעם כמ"ש שלא נהגו רק מה שבבתים. ועכ"פ היוצא מדברינו שאסור לכבס ולרחוץ במים אף שמת בשבת. רק אם המים עמדו בחוץ מותר אף לשתות אם הוציאם לחוץ מפני שהי' גוסס. דהא בזה גם הבר"י מודה דסגי לפרסם רק החמיר משום סכנה וכיון דבשבת ליכא סכנה שרי: ומה שיש להעיר עוד בזה אם לא נודע ממיתת המת עד לאחר קבורה. ומת בשבת או בי"ט. נראה שא"צ לשפוך המים. כי התועלת בפרסום הדבר הוא שיעסקו בקבורתו ובכבודו וכיון שכבר נקבר שוב אין תועלת בזה. ונהי שבודאי אין לחלק אם ידוע לנו שכבר יודעים ממיתת המת כל בני העיר מ"מ צריך לשפוך. שא"כ נתת דבריך לשיעורין דכ"א יאמר שכבר נתפרסם ובכה"ג לא פלוג במנהגא. אבל לאחר קבורה ודאי דלא שייך זה כלל. ובאמת יש לדון שאצלינו אין שייך כלל טעם דפרסום דהא במ"ק ח' ע"ב איתא שבחוה"מ צריך לעשות הארון בחצר המת כדי לפרסם שעושים בשביל מת. ואדם חשוב שמפורסם שרי אף בשוק. וכתבו התו' וש"פ דהאידנא שאנחנו מתי מעט הוי כל מת מת מפורסם ושרי. וא"כ גם לשפוך המים א"צ. והכלבו שכתב על שפיכת המים טעם פרסום לטעמי' אזיל שכתב בה' חוה"מ הטעם שאצלינו הולכים רוב העם לקבורת המת ומתפרסם הדבר. הרי שתלה הפרסום בשעת קבורה ולא מקודם ולזה צריך לשפוך המים כדי שיתפרסם הדבר תיכף שיתעסקו בכבודו. אבל לטעם התו' י"ל דאצלינו לא שייך כלל טעם פרסום ורק שופכין משום חשש סכנה. וכבר תפסו כל הפוסקים טעם התו' בחוה"מ וע' ש"ע סי' תקמ"ז שאצלינו כל מת מפורסם מפני שאנו מתי מעט. וא"כ יש להקל בכל מת בשבת ויו"ט דליכא טעם סכנה. ורק שקשה לחדש דבר כזה כיון שכל האחרונים תפסו סברא דפרסום. ועכצ"ל הטעם דלענין חוה"מ סגי כשיתפרסם באיזה עת אחר מיתתו וכמו דסגי להכלבו בפרסום בעת קבורה. אבל הכא המנהג הוא כדי שיתפרסם תיכף. וממילא אחר הקבורה אין תועלת בפרסום וגם שכבר נתפרסם לכל השיטות ואף להכלבו ע"י קבורה. ואף דלפמש"ל בסי' כ"ח אין לנו כח להקל בתקנה במקום דלא שייכא רק היכא שמצינו בש"ס שחילקו באותה תקנה ע"ש. וא"כ ה"נ י"ל דרק בחוה"מ שמצינו שחילקו בש"ס דאדם חשוב שרי בשוק לפי שמפורסם. ממילא בידינו להתיר בכ"מ שאנו רואים שהדבר מפורסם. אבל בשפיכת מים שלא מצינו שום חילוק אין לנו לעשות חילוקים ולא פלוג במנהגא. אבל באמת ז"א דלא פלוג שייך רק בתקנה שתקנוה במכוון אבל מנהג שנהגו מעצמם שפיר י"ל שלא קבלו המנהג במקום דלא שייך הטעם. ושפיכת המים לא מצינו תקנה בזה רק שכתבו הפוסקים שנהגו כן ודאי נראה שאין להחמיר במקום דלא שייך הטעם. וכן אם מת עכו"ם בשבת דליכא טעם סכנה ודאי שא"צ לשפוך במו"ש דזה א"צ לפרסם שאינו מוטל עלינו. ורק מטעם סכנה כתב הברכ"י שצריך לשפוך וממילא היכא דליכא סכנה א"צ לשפוך. ולדינא יש מקום להקל בשעה"ד לכבס ולרחוץ אף במת ישראל וכמש"ל דאצלינו א"צ לפרסום: ועוד נראה לחדש בזה היכא שנהרג אחד ר"ל וכדומה מאיזה סיבה רחוקה שא"צ לשפוך. כי טעם סכנה לא שייך כאן שאין כאן טיפת מה"מ שהזכירו בזה וכמבואר בזוהר פ' וירא דף קי"ד ע"א ופ' ויגש דף ר"י ע"ב. וע' ס' מעבר יבוק מאמר שפתי רננות ספ"ו בזה. ולפרסם א"צ כי הסיבה בעצמה סגי לפרסם הדבר. וכן מצינו בחולין ע"ד וביו"ד סי' י"ג שבן פקועה צריך לשחוט משום מראית עין ובקלוט א"צ שחיטה דתרי תמיהי מידכר דכירי אינשי ומתפרסם הדבר והכל יודעים. וכבר כתב ההג"א שם והובא בש"ע שם להלכה דה"ה שאר דבר תמוה שקרה אז ע"ש. וא"כ ה"נ סגי בסיבה זו לפרסם הדבר ואיכא תרי תמיהי מיתה והסיבה שנהרג בשבילה. כי המיתה בעצמה אף דאמרינן בכתובות פ"ג מיתה שכיחא מ"מ יש לה קול יותר מבהמה שמצאו בה ולד. וכעין זה אמרינן בחולין מ"ב ע"א שאשה היולדת יש לה קול אף שהוא ג"כ דבר טבעי. אך יש לחלק לפמש"ל שתועלת שפיכת המים הוא שיפורסם הדבר תיכף. א"כ י"ל דנהי דתרי תמיהי מתפרסם הדבר אבל לא תיכף רק בהמשך קצת. וכיון שיסוד דבר זה לא נזכר בש"ס ורק מנהג בעלמא. אמרתי לתת מקום למעיינים ללמוד איזה קולא בשעה"ד. ואף כי הדברים אין בהם חידוש גדול בכ"ז באשר ראיתי שיש כמה פעמים הפסד גדול לעניים ובפרט בעיירות הגדולות. ופעמים הוא צריך למים לפרנסתו לאפות ולבשל וכדומה ואינו מוצא תיכף. ומצינו כמה חשו חז"ל אף לטורח שהקלו בכ"מ משום טרחא דציבורא וכדומה. לזאת רשמתי מה שיש לעורר סברות לקולא בזה והבוחר יבחר: והג' בתים שנזכרו בענין זה כתב הט"ז סי' של"ט ללמוד מהא דכתובות כ"ח שכתבו התו' שם דשיעור שכונה הוא ג' בתים כדאמרינן בע"ז כ"א ע"א. וראיתי במקום שמואל בחידושיו ליו"ד סי' של"ט שכ' לפקפק ע"ז דהא דעת הרבה פוסקים בכתובות שם דשכונה גדולה ממבוי. והנה בגוף הדבר יש לדון שם די"ל דבכפר קטן החמירו יותר לפי שטבע מקום קטן הוא שיודעים זה מזה ומקורבים ביותר וע' גיטין ו' ע"א. אבל בכרך שפיר סגי בשכונה ג' בתים ומבוי דשם קאי על כפר. ומש"ש שדוחק שכפר יהא כג' בתים. הרי מצינו עיר של שני חצירות של שני בתים בערכין ל"ג ע"ב וע' עירובין ס' ע"א. אך אכמ"ל בזה. ועכ"פ דברי המקום שמואל צ"ע דאטו בש"ס מפורש לשון שכונה לענין שפיכת המים. הא אין זה רק לשון הכלבו ומנ"ל דס"ל להכלבו כהרי"ף והרא"ש בהך דכתובות כ"ח. ופשטות לשון שכונה משמע כהא דע"ז כ"א. ואנחנו נוהגים להורות לענין מים דשכונה ג' בתים כמ"ש התו' שם: ולפ"ז נראה שאם דרים בבית אחד בשלשה חדרים כסדר שלשה בנ"א מיקרי זה שכונה. והבית שאח"ז א"צ לשפוך. דהא בע"ז כ"א קאמרינן ג"כ דשלשה בנ"א מיקרי שכונה ואף בבית