דברי מלכיאל א קלב

שהמנהג שנותנים מצדקות כאלה לעניי עולם ג"כ וע"ד כן מקדישם המצוה. א"כ ודאי שלא כיון המצוה בנ"ד דווקא על אותם הצדקות שהם רק בשביל עניי עירו. וממילא כיון שכן שוב אין נ"מ אם יתנו להכנ"א שבעירם או לעיר אחרת. וזה ודאי אין סברא לומר שחפצו היה לההנות בני עירו עי"ז להקל מעליהם קצבת הצדקה שיצטרכו ליתן עבור עניי עולם ג"כ. ואף דבנודר מנה או ס"ת לביהכ"נ אמרינן שינתן לביהכ"נ של עירו או הרגיל בו היינו משום שעי"ז יתרווח הוצאת הביהכ"נ ההוא ולא שעי"ז לא יצטרכו בני עירו מליתן לצרכי הביהכ"נ. ועב"ב מ"ג לגבי ס"ת כ"ע עניים וכ"נ בשו"ת רשב"א הובא בב"י ס"ס רנ"ט ח"ג סי' רצ"ז ע"ש דכיון שיחלקו כפי ראות עינם אין זה שייך לעניי העיר דווקא: וכן יש לדון בנ"ד עפמ"ש המהרי"ט ח"א סי' כ"ב במניח מעות ליתומות שאם אינן מבוררות מותר לשנות לפי שלא זכו עדיין ע"ש. וה"ה בנ"ד. ובסי' ס"ג כתב ג"כ שאם צוה שיחלקו הרווחים לעולם והקרן יהא קים לא זכו העניים בגוף הכסף ומותר לשנותם יעו"ש דהוי ממש כהא דנ"ד. ובאמת זה צ"ע ועמש"ל סי' נ"ז בס"ד בזה ואכמ"ל. וע' רדב"ז ח"ב סי' תשל"ח מ"ש בענין כזה ג"כ: ועוד יש לדון בזה ע"פ דברי מהרי"ק שורש ה' והובא בב"י סי' רנ"ו ג"כ שמי שהניח בצוואתו לצדקה ומינה אפוטרופסים ע"ז לחלק כראות עיניהם. הרשות בידם לשנות ג"כ ממה שהגביל הנותן. כי כוחם בזה ככח זט"ה במעות קופה ותמחוי. ע"ש באורך שכתב שגם הרשב"א יודה בזה. ואף שבתשובת רשב"א שהובא בב"י סס"י רנ"ט במקדיש שדה לעניים לא משמע כן. אבל עכ"פ הרי דעת המהרי"ק כן הוא. והובא בש"ע ואחרונים להלכה: ומה שיומסר הכסף ליד מנהיגים אחרים. וא"כ יש בזה שינוי מדעת הנותן במה שתלה בדעת בד"צ שבעירו לעולם. י"ל דכיון שעתה נותנים זה הבד"צ לעולם לעיר ההיא. א"כ ה"ז בכל שנה נמשך מצד שיקול דעת בד"צ הנ"ל. וכעין אמרם אנן שליחותייהו דקמאי עבדינן. וגם זולת זה מבואר במהרי"ק והובא בש"ע ס"ס רנ"ז שחבר עיר יכול להפקיד אחר על חלוקת הריוח וע"ש באחרונים. ואף שיש לפקפק דהא המצוה תלה החלוקה בדעת ב"ד שבכל דור בעירו. ואיך יכול ב"ד דכעת לתת במקום שאח"כ לא יהי' תלוי כלל בדעת ב"ד שבאותו דור. בכ"ז נראה שיוכלו לתת כעת על מנת שבכל עת שיחפוצו ב"ד שבעיר הנותן לגבות הכסף מעיר האחרת. יוכלו לגבות ויעשו כחפצם. ועכ"פ יוכלו ב"ד שבעיר הנותן לצוות שהרווחים יתחלק על פיהם ודעתם. ואף שבאמת ישתכח הדבר ולא ידרשו זאת ב"ד שבדור אחרון. אין בזה שינוי מצד ב"ד דכעת שזה אפשר בכל אופן שילוו הכסף לאחד וישתכח הדבר: ואפשר שכוונת המצוה במ"ש שהרווחים יחלקו לצדקות ע"פ דעת ב"ד לדור דור היינו שב"ד דכעת יגבילו על איזה צדקות יחלקו הרווחים לדור דור מדלא קאמר שיחלקו לצדקות לדור דור ע"פ ב"ד שבאותו דור. ועמש"ל סי' צ"ד לפרש כעין זה הא דגיטין ל"ו דהלל תיקן לדרי עלמא היינו שהפקר ב"ד שע"י פרוזבול שבכל דור נמשך מתקנת הלל יעו"ש. אך זה דוחק דהול"ל שב"ד שכעת יגבילו על איזה צדקות יחולקו הרווחים. וגם אומדנא הוא שכוונתו על ב"ד שבכל דור. ולפ"ז יש לדון דאף שהמהרי"ק שהבאתי כתב שממונים יכולים לשנות. היינו רק היכא שהם ממונים על הקרן לעולם. אבל בנ"ד אין יכולים ב"ד דכעת לשנות כיון שהקרן לא נמסר על דעתם. והוי כאחריך לפלוני בב"ב קל"ז. אכן בזה כבר כתב המהרי"ט ח"א סי' ס"ג שיכול לשנותם וע"ש ובסי' כ"ב שאפשר שאין בזה אף משום מצוה לקיים דברי המת. ויש לי לדון הרבה בזה רק לא אאריך באשר לא ראיתי עצם לשון הצוואה. ועוד נ"ל כי אם לא יחפוץ כג"א לקבל על עצמו הטורח להתעסק במעות הללו ממילא בטלה צוואת הנותן. והרשות ביד בנו לתתם למקום שיחפוץ. כי באופן כזה גם אם לא יתנם כלל אין עליו טענה. כיון שב"ד אין חפצים לקבלם. ופשיטא שע"י צוואתו לא נתחייבו ב"ד לקבל על עצמם הטורח לעסוק בזה. רק אולי מצד המצוה המוטלת על ב"ד כמאמר חז"ל אנן יד עניים אנן ואל תמנע טוב מבעליו. ומטרדת הימים האלה לא יכולתי להאריך כרצוני בזה. ולזאת לא עיינתי כראוי בזה. ולא יסמוך על דברי רק אם יראה כג"א בעצמו שנכון הדבר כפי שהראיתי פנים להלכה: ואשר עורר כ"ג בהא דאיתא בתוספתא דר' אחא אמר ינתנו לעניי עולם. והרי טעמא דינתנו לעניי עירו הוא משום אומדנא. ור"א מצינו דאזיל בתר אומדנא טפי מרבנן בב"ב צ"ג גבי גמל האוחר בין הגמלים. ורצה כ"ג לומר דפליגי במחלוקת ר"י ב"ר ברוך והטור בי"ד סי' רנ"א. והוא דחוק כמ"ש כג"א בעצמו שדוחק הוא: ולדעתי טעמא דר"א משום דס"ל דמוכח שכוונתו לעניי עולם. דלעניי עירו הו"ל לפרושי. וגם היה מפרש למי ליתן כיון שהוא מכירם. וע"כ שכוונתו לאיזה עניים שהם אף מעיר אחרת: ועוד נראה דהא טעמא דת"ק דאמרינן דמסתמא לא רצה הנודר לעבור על דין דעניי עירו קודמין. וכמ"ש המרדכי פ"ק דב"ב וש"פ. וקשה דא"כ יתנו לקרוביו דענייך קודמין. אך כבר כתבו הפוסקים הטעם דסתם לעניים אין במשמע לקרוביו. וא"כ כיון דחזינן שעבר על דין ענייך קודמים. י"ל שעבר ג"כ על הא דעניי עירו קודם. וצ"ל דס"ל לת"ק דלא מחזקינן ליה שעבר רק במה דחזינן להדיא ולא בשאר דברים: ולפ"ז י"ל דאזלי ר"א ורבנן לטעמייהו. דרבנן ס"ל בב"ב צ"ג דאף שמועד ליגח שכבר נגח בכ"ז אין אומרים שזה נגחו. והיינו דל"א אומדנא מדנגח כבר נגח גם עתה. ולזה ה"נ ס"ל דאף דחזינן שעבר על ענייך קודמין. מ"מ לא מחזקינן ליה שעבר גם על עניי עירך קודמין. וקו"ח הוא. דהתם שור מנוגח לפנינו וע"כ נגחו איזה שור. ובכ"ז לא תלינן בשור המועד. וכ"ש הכא שאפשר לומר שכיון לעניי עירו ולא עבר על זה כלל. ור"א לטעמיה דס"ל שם דתלינן שזה נגחו וע"ש ברשב"ם דנקיט אוחר לרבותא. וה"נ ס"ל כיון דחזינן שעבר על ענייך קודמים. שוב אפשר שעבר על עניי עירך קודמין ג"כ. ויש לנו לפרש לשונו כפשוטו לעניי כל ישראל. דדווקא משום חזקת כשרות דחקינן בלשונו לפרש על עניי עירו. אבל הכא דאיתרע חזקתיה בהך מילתא. מפרשינן לשונו כפשוטו: ועפ"ז מיושב הא דפליג רבי אחא רק אהא דתנו מנה לעניים. ולא ארישא דתנו מנה או ס"ת לביהכ"נ. והול"ל שיתנו לאיזה ביהכ"נ שירצו היורשים בכל העולם. אבל לפמ"ש א"ש. דהכא איכא הוכחה שלא נזהר בדין בזה. ולזה מוכח לפרש כוונתו כפשוטו לעניי כל ישראל. אבל בביהכ"נ דליכא הוכחה. אמרינן שפיר שכוונתו לביהכ"נ שבעירו או הרגיל בה. דאזלינן בתר אומדן דעתו בזה וזה נכון בס"ד. ודוחק לומר דפליג בסיפא וה"ה ברישא: ויש לדון בזה בדין חשוד. אם נאמר כיון שנחשד לעבור על ענייך. נחשד גם על עניי עירו. אך אין הפנאי מסכים לזה כלל. וגם באמת לא דמי לדין חשוד כלל מכמה טעמים: סימן ס כבוד הרב וכו' רי"מ טאלאצקי נ"י מ"ש בנדרים ג' ע"א בישוב קושית הר"ן למה שינה הש"ס לשונו דפריך לנדור נדר ל"ל ולא הקישא ל"ל. הנה דברי כבודו דחוקים וכי כעורה זו ששנה הר"ן. אך באמת קשה טפי. דהא איצטריך