דברי מלכיאל א קכט

לוגין ול"א שהחלב בטל. וה"נ בלח קיי"ל דיש בילה ולזה ודאי נראה דלא יפסול עד שנדע שיש ג' לוגין מים בו לפי ערך. משא"כ בתמד שהחמיץ דאין פוסל לגמרי כמש"ל דדמי ליין גמור לר' יהודה או לריב"נ אף לרבנן. ובריטב"א שם משמע שפירש דשכר הוא מחרצנים וצ"ע. ויש שם איזה ט"ס ואקצר: סימן נז כ' ידידי הרב הג' כו' מ' משה נ"י שפירא מטרדותי לא אוכל להאריך ואשיב לו בקוצר. ע"ד אשר עוררני איפוא מקום מ"ש התוס' דתנן אין מעידין על הגוסס. פשוט שכוונתם להא דתנן ביבמות ק"כ ע"א אין מעידין עד שתצא נפשו. וכ"נ למעיין בתוס' שם ק"כ ע"ב ד"ה למימרא שכתבו דפריך ממגויד וגוסס עיי"ש. וזה תלוי בגירסא שם כי לגירסת רש"י והרי"ף והרא"ש לא קאי זה על גוסס רק על מגויד יעו"ש. וברמב"ם פי"ג מה"ג הט"ו מבואר שגורס כגירסת התוס' שם ומפרש דקאי אגוסס וכדומה שרובן למיתה יעו"ש. ובש"ע סי"ז ס"ח הביא דברי הרמב"ם ובסכ"ט הביא כפי גירסת הרי"ף ורש"י ויש להאריך בזה. ובדברי הרא"ש סוף מ"ק בשם הר"מ רוטנבורג והובא בש"ע י"ד סי' של"ט ס"ו להלכה שמתאבלים על גוסס לאחר ג' ימים. וקשה טובא דכיון דגוסס הוי רק מצד רוב גוססים למיתה ובאבילות מצינו שהקילו ביותר לענין פחות מבן ל' אף שהרוב אינם נפלים. וגם יום ל' כלפניו דמי אף דלענין חליצה הקילו באשת כהן וע' שבת קל"ו. אך אין העת מסכמת להאריך כעת. וגם כי כבר דברו אחרונים בענין זה ומצאתי במה"צ שהביא בשם הרח"ש ג"כ שכוונת התו' למשנה הנ"ל: ואשר התעורר במ"ש הט"ז י"ד סי' רט"ו סק"ד בשם מהר"מ מ"ץ [הובא ג"כ בש"ך סי' ר"ד] שאם אמר כסף זה כל הריוח המגיע ממנו אתן ממנו מעשר מיקרי דבר שבא לעולם. והקשה דבסי' ר"ט בח"מ מבואר דהוי דשלב"ל. לדעתי אינו מבואר שם ובקצה"ח שם הביא דעת מהר"מ אלשיך בענין זה ומשמע שדעת הקצה"ח דמעות לפירותיהם מיקרי דבר שבא לעולם כמו דקל לפירותיו. ואף שבלשון מהר"מ מ"צ אין מפורש שיאמר כסף זה לפירותיו. מ"מ ע"כ צ"ל שכוונתו לזה דליהוי כמו דקל לפירותיו. וע' בידות נדרים סי' ר"ד בענין זה ואקצר ולפלא שלא הביא זה הקצה"ח שם: ועוד נראה דהא קיי"ל בסי' רי"ג במוכר פירות שובך וכוורת שקנה. וכתבו הפוסקים דאף דהוי דשלב"ל מ"מ מדהזכיר השובך והכוורת שלא הוצרך להזכיר רק היונים והדבורים מסתמא דעתו להקנות גוף השובך והכוורת לפירותיהם יעו"ש בב"י ושאר אחרונים. ובט"ז שם כתב שאף באומר פירות שיוולדו בשנה זו מקנה ג"כ השובך ע"ש ודבריו צ"ע לענ"ד. ועכ"פ בנ"ד שבוודאי מה שאומר כסף זה מקודם ואח"כ כל מה שיגיע ממנו ריוח אתן מעשר משמע להדיא שכוונתו לנדר גוף הכסף לזה. ואף שהסמ"ע כתב שם הטעם משום שהשובך טפל לפירותיו אבל המעיין בב"י וש"פ יראה שאין זה עיקר הטעם. ולפ"ז יש לדון אם אמר אילן זה מה שיוציא פירות אני מקנה לך ג"כ הוי קנין. אך יש לחלק דבנודר ומקדיש כל דבריו הם כקנין. וכיון שאומר כסף זה מה שיגיע ממנו ריוח אתן ממנו מעשר הוי כמקדיש הכסף והריוח למעשרותיו. אבל גבי קנין יכול לומר דלשון אני מקנה קאי רק על הפירות ולא על האילן כיון שהדיבור בעצמו אינו קנין רק צריך לומר בפירוש שהוא מקנה: וראיה ברורה לזה נראה דהנה הר"ן כתב בנדרים ט"ז ע"ב בשם התוס' דהיכא שמקדיש מעשה ידיו כיון שהזכיר שם ידים נעשה כאומר יקדשו ידי לעושיהם. וקשה טובא דא"כ גם במוכר פירות דקל נימא הכי. אבל הדבר נכון לפמ"ש הר"ן ספ"ק דנדרים גבי קונם פי מדבר עמך דמשמע דקונם קאי אדיבור ומשמע נמי דקאי אפה וסתם נדרים להחמיר ואמרינן דקאי אפה ע"ש. וא"כ ה"נ כשמזכיר הידים אמרינן לחומרא דקאי על הידים. אבל גבי מכר אמרינן לקולא לנתבע לאוקמא בחזקת מרא קמא. ואף אם תפס הלוקח בכ"ז אנו דנין הלשון לקולא כדין יד בעהש"ט על התחתונה ואין מועיל תפיסה אח"כ. ע' ח"מ סי' מ"ב ובאחרונים שם והובא דעת הר"ן בשם התוס' הנ"ל בש"ע בי"ד סי' רי"ג בהג"ה שם ובש"ך י"ד סי' רל"ד ס"ק פ"ט ובט"ז שם: ואף שביו"ד ס"ס רנ"ט מבואר שהקדש בלשון מסופק מוקמינן בחזקת בעלים. הנה בענין ספק בצדקה הוא דבר שמבואר בכמה אחרונים ודורש אריכות רב ואכ"מ. אכן בנוגע לנ"ד נראה דדווקא בעובדא דתשו' הרשב"א שם שהוא ספק גמור אם היה דעתו לחזור או לא כמ"ש בש"ך שם ולא שייך בזה ספק נדרים להחמיר כי הנדר הוא נדר עכ"פ רק ע"מ כן. אבל אם הספק בגוף הנדר אם יש בו ממש קיי"ל ספק נדרים להחמיר בנדרים י"ט וז"א מצד ספק רק שוודאי לנו שכוונתו לידור בלשון המועיל יעו"ש בש"ס ובפוסקים שברור כן שאינו ספק רק ודאי. וה"נ כיון שספק אם כוונתו על גוף החפץ אמרינן בוודאי שכוונתו לגוף החפץ כדי שיהא הנדר בלשון המועיל. וע"פ סברא זו יתיישבו כמה קושיות האחרונים ועש"ך ס"ס רנ"ט ותומים בקת"כ ס"ק קכ"ז ואכמ"ל בזה: ואף דהרמב"ם כתב בפ"ו מה' ערכין והובא בח"מ סי' רי"ב דמקדיש מה שתוציא שדה זו מן הפירות מיקרי דשלב"ל ולא אמרינן דמקדיש גם השדה כיון שמזכיר השדה ג"כ וה"נ כתב שם דמקדיש מעשי ידי אשתו לא קדוש עד דאמר יקדשו ידיך. כבר כתב הלח"מ פ"ג מה' נדרים הי"א דלא ס"ל להרמב"ם סברא זו דנעשה כאומר רק דמוקי באומר ממש והסכים עמו השעה"מ פי"ב מה"נ ה"י דלא כהב"י שכתב שדעתו כדעת הר"ן. ובאמת נראה שדעתו כדעת הר"ן בזה יעויין בפי' המשנה ואכמ"ל. וע' בירושלמי שם עיני רואה לך אזני שומעת לך. והרמב"ם השמיט זה ואכמ"ל בזה: והעיקר נראה דאף החולקים על הר"ן בשם התוס'. וס"ל דמקדיש מעשה ידיו לא הוי כמקדיש ידים בפירוש. היינו כיון שאין מזכיר הידים לבדם כלל. אבל בקונם פי מדבר וידי עושות כ"ע מודו כיון שמזכיר הפה לבד ולא אמר דיבור פי ומעשה ידי אנו מפרשים דקונם קאי אפה להחמיר כמ"ש הר"ן ולזה לא כתב הר"ן בספ"ק סברתו בשם התוס' רק בדף ט"ז ע"ב וכן הרמ"א סי' רי"ג גבי דיבור פי כתב בשם התוס' אבל פי מדבר לכ"ע הוי כן. וא"כ בנ"ד שאומר כסף זה ג"כ ודאי כוונתו הכסף לפירותיו וכן מצאתי באבני מילואים סי' פ"א שמחלק בין קונם פי ובין קונם דיבור פי ע"ש ויש להאריך בדבריו שם: ובאמת מצינו בנדרים בכמה דוכתי שמפרשים לשון הנודר באומדנא שכן כוונתו. ועי"ד סי' רי"ח ומש"ש האחרונים בדעת הרשב"ץ. והארכתי בזה הרבה במק"א בס"ד. והעיקר הוא כמ"ש הריטב"א הובא בשטמ"ק בכתובות. נ"ח דאף דלא קיי"ל כר"מ דאמר אין אדם מוציא דבריו לבטלה. זהו רק נגד לשונו ממש. אבל במקום שאפשר לפרש כן דבריו כגון הכא שי"ל שמקדיש מעשה ידיה באופן המועיל ע"פ ד"ת שפיר קיי"ל כר"מ דנעשה כאומר יקדשו ידיך יע"ש. ועפ"ז מיושב קושית הרעק"א במשניות נדרים אות ס"ז על הר"ן נדרים ט"ז ע"ב דבמזכיר מעשי ידיה נעשה כאומר. מהא דכתובות דפריך והא לא אמר הכי. וכבר הקדימו בקושיא זו בשעה"מ פי"ב מה"נ. ולפמ"ש נראה שדעתם דבכה"ג קיי"ל כר"מ דאין מוציא דבריו לבטלה. כיון שאינו נגד לשונו ממש והיינו תירוץ הש"ס. ויותר נראה דס"ל דגם רבנן מודו בכה"ג. ולהכי לא קאמר בכתובות שם ר"מ לטעמיה. רק הא שמעינן ליה לר"מ. והיינו דבאמת גם רבנן מודו בכה"ג. רק נקיט ר"מ דס"ל הכי בכל מקום. ומיושב ג"כ דנקיט לא תימא טעמא דר"מ משום אא"מ