דברי מלכיאל א קכח

בתמד שהחמיץ ויש בו טעם יין אינו פוסל המקוה כלל אף המים שבו ואף בלא אתא ד' דהטעם משוה לה משקה וכמו גבי קורטב יין בג' לוגין דהמראה משוי לה משקה. אבל בלא החמיץ אף שסופו להחמיץ מ"מ כיון דהשתא עדיין לא החמיץ לא שייך לומר שיהיה משקה כיון שעכשיו טעמא וחזותא מיא. והיינו דמייתי רבא בחולין שם. ואף דלענין מע"ש הו"ל שפיר משקה כיון שלבסוף החמיץ. מ"מ פוסל המקוה כנ"ל. ולפ"ז צ"ל דרבא כדמוקים שם בחולין המשנה כריב"נ שוב א"צ לומר דאתיא כר' יהודה כדקאמר מעיקרא שם. דאף לרבנן דר"י מ"מ כשהחמיץ ויש בו טעם יין לא גרע מקורטב יין שנעשה ע"י מראה יין דאינו פוסל לריב"נ. דבהחמיץ ג"כ יצא מעט יין אף בלא אתא ד' ואף במצא כדי מדתו כמש"ל בשם הרשב"ם והרשב"א. ודקאמר רבא שם בתירוצו דטעמא וחזותא מיא נינהו היינו לומר דאף לר"י מ"מ בלא החמיץ פוסל המקוה אף שסופו להחמיץ וכנ"ל. והנה בהא דג' לוגין שנפל בהם קרטוב יין ומראיהם מראה יין פוסק הרמב"ם וש"פ כריב"נ דאינו פוסל המקוה והטעם משום דרב ס"ל בזה כריב"נ במכות שם. ולזה שפיר פסק הרמב"ם דהחמיץ אין פוסל המקוה בסתמא אף אם מצא כדי מדתו דהטעם מהני לאשויי משקה לענין מקוה וכריב"נ כנ"ל. ובלא החמיץ פוסל אף אם שייר בכוס והחמיץ מ"מ השתא טעמא וחזותא מיא כנ"ל. וגבי מע"ש פוסק כרבנן דר"י דדווקא באתא ד' מיקרי משקה גמור כיין מזוג ורק בהחמיץ בלא אתא ד' נקח בהבלעה מגזה"כ וכמש"ל בס"ד. ובה' ברכות ומעשרות פסק בפשיטות כרבנן כנ"ל ומיושב הכל בס"ד: ועפ"ז מיושבים דברי הריטב"א שהזכרנו דס"ל דמשנה דמקואות פ"ז הנ"ל אתיא כריב"נ דס"ל דמעט הטעם או המראה עושה כולו משקה לזה אינו פוסל כלל תמד שהחמיץ וס"ל דשמואל דקאמר בעירובין דף כ"ט דשכר פוסל המקוה ס"ל כרבנן דריב"נ דאזלי בתר שיעורא לחוד כנ"ל. ולזה כתב שפיר הריטב"א דתמד שהחמיץ ג"כ פוסל לפי ערך מים שבו: ובחי' הרשב"א בחולין כ"ו הביא אהא דאר"א הכל מודים שאין מפרישין עליו ממקום אחר אא"כ החמיץ דיש מפרשים דר"י מודה אבל רבנן ס"ל דפטור ממעשר אף בהחמיץ. ולפי פירוש זה מתניתין לא ר"י ולא רבנן אלא אתיא כריב"נ עכ"ד. ואין לזה ביאור לכאורה דלפירוש זה משמע דלר"י חייב במעשר בלא החמיץ אף דלא ידענו אי סופו להחמיץ. וא"כ מה שייכות הא דריב"נ להכא. אכן לפמ"ש הדבר מבואר דשפיר אתיא כרבנן דר"י ומ"מ בהחמיץ אינו פוסל לריב"נ דכיון שיש בו טעם יין הו"ל כולו משקה וכמש"ל. אף דלרבנן הוי קיוהא בעלמא טעם שיש בו כמ"ש התו' שם מ"מ לא גרע ממראה יין שנעשה מחמת קורטב יין וכמש"ל דהא קורטב אינו רק אחד מס"ד בלוג. אבל בלא החמיץ פוסל דטעמו וחזותא מיא כנ"ל ואקצר בזה: ובאמת אף שהראנו פנים לדעת הריטב"א מ"מ עיקר מה שהביא להריטב"א לומר כן מקושייתו אהא דאר"ז אמר שמואל דשכר פוסל המקוה בג' לוגין. והקשה דהא תמד שהחמיץ אינו פוסל ומ"ש שכר מתמד. ולזה תירץ דתמד ג"כ פוסל לערך מים שבו. ובתוס' רי"ד שם מהפך הגירסא מכח קושיא זו. וגורס דשכר אינו פוסל המקוה ע"ש. וזה צ"ע דהא בחולין שם מוקי לה כר' יהודה דהחמיץ פוסל. ושמואל יסבור כרבנן וא"ש בפשוטו. וגם תירוץ הריטב"א צ"ע דמשמע מדבריו דגם שכר אין פוסל רק לערך מים שבו. ולשון שמואל דקאמר בג' לוגין משמע דג' לוגין שכר פוסלין כמות שהם. אך זה י"ל דכוונת הש"ס לומר דפוסל בג' לוגין בתורת מים ולא בשינוי מראה בתורת משקה עפירש"י שם. אבל באמת צריך ג' לוגין לבד מה שיצא מן התמרים ודוחק. ובעיקר הדבר נראה שאינו דומה דהא חזינן לענין ברכה כ"ע מודו בשכר תמרים ושעורים דמברכים שהנ"ב ורק בתמד שמרים פליגי אחרים בב"ב צ"ו יעו"ש. הרי חזינן דתמד עדיף והטעם כמ"ש התוס' שם דבאמת בכל דוכתא המשקה היוצא מפרי אינו כמו הפרי. ורק בזיתים וענבים גלי קרא דמשקה היוצא כמותו. כדאיתא להדיא בחולין דף ק"כ והטעם מפני שהם עומדים לכך מתחילה בעיקר נטיעתן וגידולן כדאיתא בשבת קמ"ג יעו"ש [ולגבי ברכה מפלגינן כה"ג בברכות ל"ו ע"א צנון נטעי אינשי אדעתא דהכי וכו' צלף נטעי אינשי אדעתא דשותא יעו"ש ובתוד"ה לא נטעי מה שכתבו לענין לולבי גפנים] וגם דרך יין לערב בו מים אח"כ דאין דרך כלל לשתות יין חי. ויין מזוג זהו עיקר משקה היין ושם יין עליו. ולזה ה"ה בתמד שהחמיץ שהוא ג"כ יין מעורב במים כמש"ל שמן השמרים יצא יין. ושפיר המים בטלים לגבי היין. אבל שארי משקים שאין עיקרן לכך נהי שאם הם בעינם ודאי לא פסלי מקוה כדממעטינן בחולין פ"ד כל מי פירות. אבל כיון שעיקרם מים אין כדאי הטעם שיוצא מן התמרים לבטל את המים מתורת מים לענין זה. והיינו דמחלק הש"ס במכות ד' דהתם חמרא מזיגא איקרי ואינו פוסל. ובעירובין כ"ט קאמר אף דשיכרא איקרי מ"מ פוסל. והיינו משום דיין חשוב לבטל המים ולקרוא עליו שם יין כנ"ל. וע"ש בתוס' שלפי תירוצם ראשון שעיקרו מים יקשה מתמד כנ"ל. ולתירוצם שני דחמרא שם פרי עליה. א"ש כמ"ש דשאר פירות אין מבטלים שם המים. ושוב ראיתי בתוס' רי"ד שהרגיש בסברא זו בקוצר. אלא שכתב שדוחק יעו"ש. ולענ"ד י"ל כן: וראיה מכבשים ושלקות דקיי"ל בפ"ז דמקואות דפוסלים מקוה. ולא פלוג אף בשלקות דירקות. וגבי ברכה קיי"ל דעל שלקות ירקות מברכים בפה"א. ורק בשלקות פירות נחלקו הרא"ש ורשב"א. וגם בזה כתב המג"א שיהא ממשות הפרי ועס"י ר"ב ור"ד וסי' ר"ה במג"א סק"ז בזה. וא"כ מבואר דמקוה חמיר מברכה. וא"כ קשה מתמד שהחמיץ. וע"כ צ"ל כמ"ש התוס' בעירובין שצריך שיהא שם הפרי על המשקה לענין מקוה וגם דיין חשוב ומבטל המים כמש"ל. ועוי"ל דכיון דניקח בכסף מעשר מדאורייתא עדיף. והחשיבוהו כמי פירות טפי וכמש"ל בזה. ובפרט למש"ל בדעת תוס' דתמד דאין פוסל הוא רק דרבנן ודאי אתי שפיר יעו"ש. ואף לריב"נ שבארנו דטעם יין שבו עושה כולו משקה. כ"ז ביין דשם הפרי עליו. משא"כ בשכר. והעיקר תלוי בשם הפרי דבחולין פ"ד אימעיטו מי פירות ממים. וה"נ בעי שם למימר דדם יפסול דאיקרי מים. וצריך שם מיעוט בפ"ע לדם יעו"ש. והיינו משום דמ"מ עיקר שמו הוא דם. אבל בשארי דברים אזיל בתר שמא בזה כמו שכתבו התוס' שם בעירובין בתירוצם השני. ועדיין קשה דהא תמד גם כן הוא שם בפ"ע כמו שכר. ואין זה שם יין כלל. וצ"ל דשם תמד היה ג"כ איזה לשון נופל על דבר הנעשה מן היין. ולזה לא מצינו שם זה רק על הנעשה מן הענבים כמו חרצנים ושמרים כדאיתא בפסחים מ"ב. משא"כ שכר כולל הרבה דברים. ובשבת קמ"ד ע"ב איתא דהנסחט מן הפירות אינו פוסל רק בשינוי מראה. ורוצה לדקדק מזה דהוי משקה ודחי דכל שאין עושין ממנו מקוה פוסל בשינוי מראה ע"ש. הרי דמעיקרא ס"ד דצריך משקה גמור דוקא. ומסיק דכל מידי דמימעיט ממים בחולין פ"ד פוסל בשינוי מראה. וא"כ היכי שמעורב עם מים עד שאין שם הפרי עליו אינו פוסל בשינוי מראה. דהו"ל כמי צבע ודינן בג' לוגין. וכמו כבשים דהנסחט מן תרדין פוסל בשינוי מראה כדאיתא בשבת קמ"ד. וכשנכבשו במים פוסל בג' לוגין כדתנן פ"ז דמקואות. וע"כ צ"ל כמ"ש וכמ"ש בירושלמי ספ"י דתרומות דאין נותנים טעם לענין מקוה ע"ש: וצ"ע טובא על הטוש"ע יו"ד סי' ר"א שהשמיטו דין דשכר אי פוסל המקוה והרמב"ם הביאו בפ"ז מה' מקואות דפוסל וכן שארי פוסקים לא הביאו דין זה רק הרמב"ם. ועכ"פ לדינא ודאי דשכר פוסל כיון דרש"י ותוס' ורמב"ם וריטב"א גורסים כן הו"ל דעת תוס' רי"ד דעת יחיד. אכן דעת ריטב"א שפוסל רק לפי חשבון מים שבהם. פשטות כל הפוסקים הנ"ל לא משמע כן ובפרט לפמש"ל בענין זה. אלא דמ"מ נראה אם ידוע שיצא קצת מהתמרים או השעורים ונוסף על המים א"כ לא גרע מהא דקרטוב חלב דקיי"ל כת"ק דריב"נ דאין פוסל אף שמראהו וטעמו מים. דלא מצטרף החלב לג'