דברי מלכיאל א קכז

וגם במצא כדי מדתו י"ל שנשאר מן המים ויצא יין כמ"ש הרשב"ם בב"ב צ"ו ע"ב סברא זו ושפיר שייך גם בזה הבלעה וכן דעת הרשב"א בחולין דאיירי אף בכדי מדתו דלא כהתוס' שם ע"ש]: ולזה נראה דבאמת בהא פליגי ר"י ורבנן. דר"י ס"ל דניקח בכסף מעשר משום טעם יין שבו ויליף מינה לעלמא דהוי משקה. ורבנן ס"ל דטעמא משום הבלעה כנ"ל וסוגיא דעירובין שם אזלא לרבנן לזה נקט דבילה קעילית כנ"ל. אבל התו' בחולין שם אזלי אליבא דר"י ושפיר כתבו משום טעם יין. והש"ס דאוקמא כר"י היינו משום דקתני דאינו פוסל המקוה ולרבנן פוסל המקוה. ואף דבירושלמי דחי מהא דמי מלח ובהבלעה אף על משנתינו דתני אינו פוסל המקוה. י"ל דס"ל לירושלמי דכיון דג' לוגין דרבנן הקילו בהחמיץ דכיון דניקח בכסף מעשר שוינהו כמשקה אף לגבי מקוה כן צ"ל לדעת הירושלמי. אבל ש"ס דילן לא ס"ל הכי כיון דגבי מעשר לרבנן טעמא משום הבלעה כנ"ל. וממילא מיושב קושית התו' דע"כ לא איירי מתניתין ברמא ג' ואתא ד' דהא נקיט ניקח בכסף מעשר וזה ע"כ איירי בפחות מד' דבאתא ד' לא צריך קרא דהו"ל יין מזוג גמור [והרע"ב שכתב דאיירי באתא ד' תמוה וכבר תמה עליו במה"פ בירושלמי שם] ולזה עיקר הוכחת הש"ס דאתיא כר"י מדנקיט אינו פוסל המקוה באותו תמד שניקח בכסף מעשר והיינו בפחות מד' כנ"ל: ובזה מיושבים שפיר דברי הריטב"א הנ"ל ממשנה דמקואות. דשם י"ל דאתיא שפיר כרבנן דר"י. ואיירי ברמא ג' ואתא ד' ושפיר מחלקינן בין החמיץ ללא החמיץ כמש"ל דבלא החמיץ הו"ל מים גמורים. ובאתא ד' מודה הריטב"א דאינו פוסל אף המים שבו דהו"ל יין מזוג גמור וכדאיתא בעירובין שם ובמכות ד' ע"א. ובזה לא שייך לומר סברת הריטב"א שעיקרו מים דזה עיקרו יין מיקרי: ונראה ראיה לדעת הריטב"א ולפירושינו הנ"ל מסוגיא דחולין דף כ"ו. דקאמר רבא דהא דתמד שלא החמיץ פוסל המקוה אף שסופו להחמיץ וכגון ששייר בכוס דאתיא כריב"נ דאזיל בתר חזותא בג' לוגין פחות קורטב ונפל לתוכן קורטב חלב ומראיהם מראה מים פוסלים המקוה. וה"נ טעמא וחזותא דהאי מיא נינהו. וקשה טובא דמה דמיון הוא זל"ז דהכא סופו להיות משקה וטעם יין בכולו משא"כ שם דלא קמ"ל ריב"נ שם רק שהחלב מצטרף למים אבל המים הם מים גמורים לעולם. והתוס' ורש"י שם הרגישו בזה ונדחקו מאוד לומר דמ"מ מדמה רבא כי היכי דהתם החלב עצמו הוי כמים ה"נ אף שסופו להחמיץ הוי כמים. ובענ"ד אין זה נוח בסברא לדמות זל"ז. אבל לפמ"ש הסוגיא מבוארת היטיב בס"ד. דעיקר הדין דפוסל ואינו פוסל סובב הולך אי בעינן ג' לוגים במים לבד מה שיצא מן השמרים או דכל ג' לוגים תמד פוסלים. וכ"ז בהחמיץ אבל בלא החמיץ אף באתא ג' ופלגא. מ"מ מצטרף לכ"ע כיון שטעמו כמעט כמו מים א"כ מוכיח שלא יצא כלל יין מן השמרים. ורק איזה לחלוחית שהיתה בהם וכמו מים [וגרע ממוהל שמן בשבת קמ"ד ע"ב יעו"ש] או י"ל דאיירי בכדי מדתו כמ"ש הרשב"א שם דלא כהתוס' בחולין שם. ושפיר מוכח שלא יצא כלל מהשמרים ורק בסופו להחמיץ א"כ שוב מוכח שיצא איזה מעט יין מהשמרים לזה צריך ג' לוגין מיש גמורים וע"ז קאמר רבא דהא מני ריב"נ דס"ל דאף קרטוב חלב מצטרף למים אף שחלב היה משקה גמור. וא"כ ה"נ אף אם נתפוס שיצא מעט יין מן השמרים מ"מ כיון שעכשיו טעמא וחזותא מיא שפיר מצטרף עם המים לפסול בג' לוגין וא"צ ג' לוגין שיהיו במים לבד מה שיצא ולא אזלינן בזה כלל בתר סופו כיון שאף אח"כ לא יבטלו המים לדעת הריטב"א וכנ"ל. וכ"כ בחי' הרשב"א שם דאף דכשהחמיץ לבסוף איגלי מילתא למפרע שיש בו יין מ"מ אין נידון לריב"נ רק כמים של עכשיו ע"ש. נראה כמ"ש לדעת הריטב"א דעיקר השקלא וטריא הוא אם מצטרף מה שיצא מן השמרים אל המים לפסול המקוה: והנה הרמב"ם פוסק בפ"ב מה' מעשרות דבאתא ד' חייב במעשר ובפחות אף שיש בו טעם יין פטור. וכן בפ"ח מה' ברכות פסק דאין מברכין בפה"ג רק באתא ד' ובפ"ז מה' מע"ש כתב התמד עד שלא החמיץ א"נ בכסף מעשר מפני שהוא כמים ומשהחמיץ נלקח ביין ובשכר. לקחו עד שלא החמיץ והחמיץ קנה מעשר בד"א בנתן ג' מים ומצא פחות מד' אבל אם נתן ג' והוציא ד' ה"ז כיין מזוג ונלקח בכסף מעשר עכ"ל. ובפ"ז מה' מקואות כתב סתם דהחמיץ אינו פוסל המקוה ולא החמיץ פוסל. והנה לכאורה דבריו צ"ע דאם נפרש דבה' מע"ש כוונתו לומר דבאתא ד' אף בלא החמיץ ניקח א"כ יקשה מהא דמקוה שסתם לומר דפוסל בלא החמיץ בכל גוונא. וגם דהא הרמב"ם פי' דבלא החמיץ הוי מים גמורים כמש"ל וא"כ ה"ה באתא ד' וגם דהו"ל להרמב"ם לכתוב בפירוש דבאתא ד' ניקח אף בלא החמיץ כיון שזה עיקר הרבותא. וגם צריך להבין לשונו ביין ובשכר שאין לו ביאור. ורציתי לומר שצ"ל כיין וכשכר. אבל הוא דחוק להגיה וגם ז"א מכמה טעמים. וגם צ"ע דדבריו סותרים זא"ז דבה' ברכות ומעשרות לא חילק כלל בלא אתא ד' בין החמיץ ללא החמיץ. ובמקוה לא חילק אי אתא ד' או לא: אכן לפמש"ל י"ל דהרמב"ם פוסק כהירושלמי שהזכרנו דבעי לאוקמא מתניתין כר"י ודחי לה דלא גרע ממי מלח. וכבר בארנו דתמד דנקח בכ"מ לרבנן הוא בהבלעה ובארנו דס"ל להירושלמי דגם במקוה בהחמיץ אינו פוסל אף לרבנן דלא כש"ס דילן. ולזה פסק במקואות סתמא לחלק בין החמיץ ללא החמיץ ובמע"ש כתב דבלא אתא ד' נלקח ביין ובשכר. הכוונה בהבלעה עם מעט היין ושכר שיש בו. אבל באתא ד' ה"ז כיין מזוג וא"צ הבלעה כלל. אבל בה' מעשרות וברכות אוקמא אדינא כרבנן דר"י דדווקא באתא ד' וכנ"ל ומיושב הכל בס"ד. וידוע דרך הרמב"ם שפוסק לפעמים כירושלמי. ובפרט הכא דעדיף טפי לאוקמא סתמא דחולין כ"ה ומקוואות פ"ז ומע"ש פ"ה הכל כרבנן דר"י דבש"ס דילן מוקמינן בחולין שם כר"י [ואפשר לומר במ"ש ביין ובשכר דמפרש הרמב"ם אופן ההבלעה שלוקח יין או שכר ולוקח עמו תמד בהבלעה ומוכח זה מסוגיא דעירובין שם דמרבינן מביין שניקח קנקן אגב יין וקאמר אי כתיב ביין משום דהיינו נטירותיה אבל תמד קיוהא בעלמא הוא. ואי כתיב בשכר הו"א דבילה קעילית דפירא הוא אבל יין ע"ג קנקנו לא ע"ש. ולא קאמר דבשכר הוי תמד דמתמד הוי ידעינן שפיר קנקן במכל שכן. ואי כפשוטו שנקנה המים שבתמד אגב מעט יין שמעורב בו הול"ל הצריכותא בתמד גופיה דאי כתיב בשכר הו"א דוקא תמד משום שהמים מעורבין עם היין שבהם. משא"כ קנקן דלחודיה קאי ואינו ראוי לשתותו עם היין ביחד. וע"כ צ"ל דתמד נקנה בהבלעה עם היין ושכר שקונה לבד התמד ושפיר עומד לבדו כמו קנקן. ומדוקדק לשון הרמב"ם ביין ובשכר פי' אגב יין ואגב שכר. ונראה שכן דרך הלוקחים חביות יין שלוקח גם התמד שנעשה מן שמרים של אותו יין וכעין הא דב"מ דף מ' נותן לו שמרים ע"ש. ולזה יש לו שייכות עם היין כמו קנקן ליין אבל התוס' ורש"י נראה שאין מפרשים כן]: ועדיין דחוק הוא לומר דהרמב"ם פוסק דלא כש"ס דילן. ועו"ק טובא ל"ל מחלק הרמב"ם גבי מקוה בין אי נשתייר ממנו בכוס ולבסוף החמיץ וכדאיתא להדיא בחולין כ"ו ע"א ובה' מע"ש פ"ז הזכיר חילוק זה כנ"ל: ונראה בדעת הרמב"ם. דבמכות דף ד' מוקי רבא שם פלוגתא דר"י בן נורי ורבנן בנפל קורטוב יין לתוך ג' לוגין מים ומראיהם מראה יין דת"ק ס"ל דפוסלים דאזיל בתר שיעורא דמים וריב"נ ס"ל דאינו פוסל ואזיל בתר חזותא. וכן פליגי בפחות מג' לוגין והשלימם בקרטוב חלב ומראיהם מראה מים דת"ק ס"ל דלא פסיל וריב"נ ס"ל דפסיל יעו"ש. והנה בחולין דף כ"ו מבואר דריב"נ אזיל ג"כ בתר טעמא אף שהמראה מראה מים יעו"ש להדיא מדקאמר וטעמא וחזותא דהני מיא נינהו. ולפ"ז מבואר דלריב"נ