דברי מלכיאל א קיט

שתתפרק ותקרע קרום הריאה. כי אפשר ע"י שהיא שלא כסדרן ומושכת הריאה לכאן ולכאן תתפרק בעודה רכה ולא תקרע הקרום עי"ז. ולזה כ"ז שהסירכא רכה לפנינו אינה טריפה דהא י"ל שהיתה מתפרקת בעודה רכה. ורק בגדו"ט אין ראיה ממה שהיא רכה כי לפי שהקרום רך מאוד י"ל שאף שהיא רכה מ"מ כשהיתה מתפרקת היה נקרע הקרום ולזה שייך לומר דלא שכיח סירכות בדקות. אבל לרש"י דרק סירכא מחמת ניקב טריפה א"כ לא שייך לומר דבגסות שכיחי נקבים טפי מבדקות. והא דמקילינן בנאבדה הריאה בגדו"ט ולא חיישינן לשיטת רש"י היינו משום דדעת רש"י דאף בגדולים כשר בנאבדה כמ"ש חולין י"ב ע"א וממילא נתבאר מ"ש כי הרמב"ם לשיטתו דס"ל כשיטת תוס' לזה כ' הטעם גבי תמיד משום הפשטה ולא משום סירכא כנ"ל. אך באמת י"ל דגם לרש"י שכיחי בגסות טפי סירכות מדקות כמ"ש התב"ש סי' ל"ט ס"ד דעגל שאוכל צריך בדיקה לפי שסירכות באות ממאכלים שאינם נאותים. וק' לכאורה דהניחא לשיטת התוס' אבל לרש"י מה בכך שבא מן המאכלים מ"מ אינו מחמת נקב. וצ"ל שמצד שינוי המאכלים נחלשת הריאה ומזדמן בה יותר נקבים אשר ע"י יתהוו סירכות ולזה בגסות מצוי יותר: והנה לשיטת התוס' צריך ביאור מ"ש הר"ץ בשם רמ"א דלהכי אין ממעכין בגדו"ט מפני שאין מצוי בהם סירכות דמה בכך שאינו מצוי כיון דמ"מ עברה ע"י מיעוך ואין חשש שתתפרק. וע"כ צ"ל כמש"ל שבגדו"ט הקרום רך ויתפרק אף ע"י סירכה רכה וא"כ מה צריך לטעם דאין מצוי בהם סירכות. ולשיטת רש"י י"ל הכוונה דבאמת יש סירכות מחמת ליחות ג"כ כמש"ל והמיעוך הוא הבדיקה ע"ש. ורק בגדו"ט אין מצוי הפשטת ליחות ואמרינן דבוודאי סירכא גמורה היא. וג"ז ק' עדיין כיון דמוכרחים אנו לטעם דסירכא רכה כמש"ל דאלת"ה ק' למה סומכין על מיעוך בגסה וא"כ ל"ל טעמא דאין מצוי: ואפשר הכוונה לפמ"ש הרא"ש פ"ק דחולין וש"פ ביו"ד סימן פ"א דכל סירכא הויא ספק טריפה וזה שייך בסירכא לשומן הלב ולשארי איברים שהוא ספק שמא באה משם ולא מריאה ולזה יש ס"ס שמא הוא מהשומן ואף אם הוא מהריאה שמא אינו רק מהפשטת ליחות ולא מחמת נקב. וכ"ז שייך בגסות אבל בדקות אין מצוי הפשטת ליחות כלל. וא"כ אין כאן רק ספק אחד. וכעין ס"ס שהזכרנו כ' הש"ך סי' ל"ט ס"ק י"ז יע"ש ובפרמ"ג שכ"כ: אבל כוונת הר"צ אינו כן דהא קאמר ג"כ דלזה נאבדה בגדו"ט כשירה משום דלא שכיח סירכות וזה שייך רק בסירכות מטריפות ולא מחמת ליחות. ובאמת צל"ע דברי הש"ך שהביא מהר"צ שכ' גבי מיעוך לענין נאבדה דשם איירי בסירכות מחמת ליחות וכמו שכתבתי לעיל והכא איירי בסירכות גמורות. וכן מוכח מהא דבחיות קיי"ל דנאבדה כשירה דאין סירכות מצויות. ומ"מ סגי במיעוך וע"כ צ"ל כמ"ש דמחמת ליחות שפיר מצוי בחיות אבל לא סרכות גמורות. ומצאתי בב"א סי' ל"ט בר"א ס"ק קס"א שכתב דלטעם הר"צ אף בחיות לא ימעכו אף בגדולים. ולע"ד ז"א דכיון דסרכות חיות גדולות קשות כמש"ש בעצמו א"כ היכא שעוברת ע"י מיעוך מוכח שאינו רק ליחות בעלמא דאלת"ה א"כ איך סומכין על מיעוך בבהמה וע"כ צ"ל כמ"ש דליחות שפיר מצוי אף בחיות: ואולי הבין הש"ך בכוונת הר"צ דבאמת המיעוך קולא גדולה היא רק דבבהמות שמצוי מאוד סירכות ואם נטריף כולם יהיו רוב טריפות והרי קיי"ל רוב כשירות לזה סמכו על המיעוך וכ"כ הד"מ סי' ל"ט שחומרותינו להטריף כל סירכות גרמה קולת המיעוך ע"ש. אבל בגדו"ט דחזינן דלא שכיחי סרכות מטריפות העמידו על עיקר הדין שלא להקל ע"י מיעוך ולפ"ז בחיות צ"ל כמ"ש הב"א דלהר"צ באמת לא ימעכו וזה לא מצינו. ונראה דהנה לפמ"ש יקשה דא"כ ל"ל כלל סברא דסרכות עגלים רכים הם דתירוצינו למעלה לא יכון לפ"ז וגם בלא"ה צריך להבין להש"ך שכתב דרמ"א אית ליה שני הטעמים דל"ל כלל סברא דאין מצוי סירכות דסגי בטעמא דהם רכים: ונראה משום דעיקר סברת המיעוך נוסדה לפי שאנו רואים שהריאה מצוי בה ליחות ומתהוים מזה קרומים יתירים כידוע ופעמים נמשך איזה קרום עי"ז למקום אחר והכל מחמת ליחות וא"כ בכל סירכא שלא כסדרן יש לנו ספק שמא מחמת ליחות נעשה זה רק דאין סומכין על ספק זה כיון דהוי ריעותא מחיים ושכיח איסורא שלא יעבור במיעוך וכדקיי"ל סי' נ'. ולזה אף דבכ"מ אין אנו סומכים על בדיקתנו כדקיי"ל סי' ל"ו וסי' ל"ט וע"ש בט"ז סק"ג ובסי' נ"ז קיי"ל ג"כ בכה"ג דלא בקיאינן בבדיקה ואף רש"י שהקיל לסמוך על בדיקתינו בחולין נ"ב הצריך לאסוף כל בקיאי העיר. בכ"ז הכא משום שמצוי סירכות מחמת ליחה ממעכין ובודקים אח"כ בפושרין. וכבר כ' האחרונים דבדיקה זו לחומרא כי מעיקר הדין כיון שעבר במיעוך מוכח שאינה סירכא. וריבוי הסירכות מכריח אותנו לחלק בין העוברים לאותם שאינם עוברים במיעוך. ואף דלשיטת התוס' הוא דחוק לחלק כמש"ל. אבל בדקות שאין מצוי בהם סירכות א"כ אין לנו לסמוך בזה על בדיקתינו כיון שכאן אין ההיתר מצוי דהרי חזינן דרוב דקות אין להם סירכא כלל ועל כרחינו לומר דבהם אף שעובר במיעוך מ"מ היא סירכא גמורה. ורק שהיא רכה אבל מסברא דנפשינו לא היינו מחלקים בין רכה לאינה רכה. ואם היו מצויים בהם סירכות ע"כ היינו סומכים על המיעוך ולא החמרנו מפני רכות הסירכא כיון שרואים בחוש שמתהווים הרבה סירכות מחמת ליחות והיינו אומרים דאף שהסירכא רכה מ"מ אם היא מגוף הריאה תבצבץ או לא תעבור במיעוך ולזה הורכבו שני הטעמים של הר"צ והד"מ כמ"ש בש"ך. ובחיה גדולה מהני מיעוך מפני שסרכותיה קשים כנ"ל והוא דחוק ויותר נראה כמש"ל בכוונת הר"צ אף שהש"ך לא הבין כן כפי הנראה: עכ"פ היוצא מדברינו דלא מיבעיא לטעם הד"מ שהוא העיקר כמש"ל דסירכות גדו"ט רכים דוודאי י"ל דסירכא שנפסקה בנגיעת אצבע או בהכנסת יד הבודק דכשירה דכולי האי ודאי לא הוי רכה סירכא גמורה דזה מורה דהוי רק ריר בעלמא. אלא אף לטעם דאין מצוי בהם סירכות מ"מ י"ל דזה רק במיעוך שהוא קולא גדולה כמש"ל אבל בקולות שנזכרו בדברי הגאונים כנ"ל י"ל דדינא קאמרו ולא חילקו בין גסות לדקות כלל. וכ"נ ביש"ש פא"ט סי' כ"ה שכתב גבי נענוע שאין מנענעים כ"א בבהמת ישראל ובגסות דווקא. ואח"כ כ' דין הכנסת יד הבודק וסירכא בת יומא והגבהת אצבע ולא הזכיר שום חילוק בין גסות לדקות ואף שגם במיעוך לא הזכיר שום חילוק יעו"ש י"ל דכיון דכתב שם דין מיעוך להוכיח מדברי הרא"ש שכ' טעם על נענוע שסירכא גמורה אף אם ימעכו בה כל היום לא תנתק יעו"ש. ואם כן ממילא מוכח דאף מיעוך דווקא בגסה דדיו לבא מן הדין להיות כנדון. ואף דגסה כולל גם עגלים צ"ל דלפעמים אינם בכלל גסה וכן מצינו בב"מ כ"ח ע"ב דקתני בהמה גסה יב"ח ואח"כ עגלים וסייחין יעו"ש וכן בקידושין כ"ה ע"ב גבי משיכה והגבהה צ"ל דדקה לאו דווקא וה"ה עגלים. וע' ב"ב פ"ו ע"ב וברשב"ם שם. וכן ר"פ א"ט גבי דריסת זאב בדקה יש פוסקים דס"ל דה"ה בעגלים כמ"ש ב"י סי' נ"ז וכ"ה דעת היש"ש פא"ט סי' ע' ולטעמיה גם הכא אין עגלים בלשון גסה. וכן בשבת קנ"ה גבי דקה וגסה יעו"ש כדמוקי לה בעילי זוטרי רק דמשמע שהחמיר בדקות אף באילים וכבשים גדולים. ונראה דבנענוע עיקר הטעם משום שאין בקיאים כ"כ כמ"ש הב"י וכ"כ הט"ז וש"ך סי' ל"ט סקל"א שלזה אין נוהגים לנענע שאין בקיאים. ובבהמה דקה יותר קשה לנענע מפני שהמקום צר ויש לחוש שינתקו בכח מפני חיכוך בצלעות כשינענע לזה החמיר בכל הדקות ולפ"ז צ"ל דבמיעוך לא ס"ל כלל חילוק בין גסות לדקות. ויותר נראה כמש"ל והחמיר אף באילים גדולים משום לא פלוג או דס"ל דגם בהם הסירכות רכות: ובאמת כ' הד"מ סי' ל"ט דדעת מהרי"ו דנענוע חמיר ממיעוך דלא כהב"י וממילא שפיר י"ל דבנענוע מחלק היש"ש ולא במיעוך. אבל לענ"ד עיקר כהב"י דנענוע קיל