דברי מלכיאל א קיז

אך בלא"ה ל"ק משום דבמשנה שם לא נזכר ר"מ רק בגמרא ע"ש. ובאמת יש לחלק בין צוואות דהתם לדיתרו וכמובן. אך קשה לחדש דרשא מסברא דדריש אידך קרא דושפטו כיון שלא נזכר בש"ס דרשא זו [שוב ראיתי בתומים ס"ס ה' שכתב דדרשינן מאידך ושפטו לענין דיעבד שדינו דין כדאיתא בירושלמי ולענ"ד קשה לחדש מדעתינו כנ"ל]: ג) והנראה דרק ר"מ דמקיש ריבים לנגעים איצטריך קרא לרבות יום המעונן אבל רבנן דדרשי מוביום הנחילו ל"צ קרא כלל לזה. ואף להרמב"ם שכתב גם לרבנן הדרש דהוקשו ריבים לנגעים. וע' בתומים סי' ה' באורך בזה. מ"מ ס"ל דלא הוקש רק לענין לילה דאמעיט מקרא דוביום הראות בו. אבל להנהו דילפינן מלכל מראה עיני הכהן לזה לא הוקש כלל והיינו משום דסומא באחד מעיניו כשר לדון לרבנן דזה אימעוט ג"כ מלכל מראה כמבואר בסוגיא שם. והכי מסתבר דרק גבי נגעים שצריך להבחין במראות שייך לחלק בין שעה זו לשעה זו משא"כ בדין. ורק בין יום ולילה מצינו חילוקים גם בשאר הרבה דברים וכדתנן במגילה כ' ע"א טובא שמצותן ביום דווקא [ומ"ש הסמ"ע שמותר לדון כשנרות דולקים. לפמ"ש ז"א וכבר חלקו עליו בלא"ה] וכן תנן במשנה פ"ב דנגעים שאין רואים בשחרית ובערב וכו' מפני שעזה נראית כהה וכו' הרי שעיקר הטעם הוא מפני זה. ואף אי נימא דאתיא כמ"ד דדרשינן טעמא דקרא ולהכי מפרש הטעם שעזה נראית כהה. מ"מ הא כתבו האחרונים שדעת הרמב"ם דדרשינן טד"ק ובמק"א בארתי בזה בס"ד. ובאמת י"ל דבת"כ ובמשנה אין זה טעם על הדין רק טעם על הדרש למה אין זה לכל מראה עיני הכהן דהא שפיר רואה גם בשחרית וצהרים ולערב. ולזה מפרש דלענין ראיית נגעים לא מיקרי זה כל מראה לפי שעזה נראית כהה וכהה נראית עזה: ולפ"ז ממילא מבואר דלענין דין לא שייך לאקושי בזה לנגעים כיון דגבי דין מיקרי זה לכל מראה וגם בנגעים אם לא היה צריך להבחין במראות היה מותר משא"כ בלילה שאין מועיל שום דבר וכמו שיש חילוק בכמה מצות כמש"ל. והא דקאמר לר"מ בסנהדרין ל"ד דאיצטריך ושפטו לרבות יום המעונן. היינו לטעמיה דמקיש ריבים לנגעים לגמרי ואף לענין סומא באחד מעיניו דמידרש מלכל מראה וכמש"ל. ויש לפלפל בזה הרבה דלהכי אצטריך לקרא דביום הנחילו ולהקישא אך אכ"מ. ועוד נראה דביום המעונן יש גבי דין ג"כ סברא לומר משום שאין דעתו צלולה ושמעתא בעי צילותא כדאיתא במגילה כ"ז ע"ב. ובעירובין ס"ה ע"א איתא מר עוקבא לא נפיק לדינא ביומא דשותא משום דבעי צילותא ע"ש. ומיושב בזה קושיית הערוך לנר למה נקיט הש"ס יום המעונן ולא שחרית ובה"ע שנזכר במשנה מקודם ולפמ"ש א"ש דביום המעונן דאיכא שום סברא לאקושי בזה ריבים לנגעים איצטריך קרא לרבויי אבל שחרית ובה"ע שאין שום סברא בזה לענין דין ל"צ קרא וכמש"ל. ורבנן ס"ל דגם יום המעונן ל"צ קרא לרבויי דלא ס"ל סברא לחלק לענין דבעי צילותא שלא לדון ביום המעונן: ד) עכ"פ שמענו שבאמת כיון שהוקש לנגעים הו"ל להחמיר גם שלא לראות בשחרית ובה"ע ויום המעונן. ורק משום דגבי דין לא שייך טעמא דעזה נראית כהה לזה מותר. ולפ"ז בדם נדה שיש ג"כ הרבה חילוקים בין מראות הדמים צריך ג"כ להחמיר שלא לראות בשחרית ובה"ע וזה לא מצינו. ואי נימא כמש"ל דהוקש בקרא בין דם לדם בין דין לדין א"ש דהוקש לדין דשרי ביום המעונן ואינך כמש"ל. אבל לפמש"ל דלא מצינו בש"ס האי הקישא קשה. וגם בלא"ה קשה דהא טעם דעזה נראית כהה שייך גם בדם אף בלא לימוד ע"ז והא דאיצטריך קרא גבי נגעים נראה כי היכי דלא נימא דאין לו אלא מה שעיניו רואות דהא חזינן שקודם שאמר הכהן טמא אף שהכל רואים שיש בו נגע טמא ע"פ דין מ"מ טהור הוא וכדתנן בפ"ג דנגעים. והו"א דה"ה הכא אין לו אלא מה שעיניו רואות לזה קמ"ל קרא שצריך לראות בשעה שיראה ראיה ברורה אבל בדם ודאי דמסברא צריך לראות בשעה שיראה כראוי: ה) ונראה דבאמת להכי קיי"ל בנדה כ' ע"ב שצריך שיראה הדם בין חמה לצל ע"ש דקים להו לחז"ל שבאופן זה נראה יותר מראה הדם. ולדידן א"צ לכל אלו החומרות כמ"ש הרמב"ם והראב"ד פ"ה מהא"ב דרק כשרואה שיש מקום להסתפק במראה הדם צריך לראות ביום ובין חמה לצל אבל כשאין מקום להסתפק שרי לראות בכל עת. ולדידן דמטמאים בכל מראה שיש להסתפק שיש בה אדמימות שפיר רואים בכל עת ע"ש. וכ"כ המנ"י הובא באחרונים וע' ס"ט סי' ק"צ ס"ק צ"ג בזה: ו) והנה בירושלמי ביצה פ"ג ה"ה איתא בעון קומי לוי מהו לראות את הטריפה בבית אפל. אמר לאפק לבר. ר' אימי בעי שמעון אין רואים את הנגעים בבית אפל שמעון אין רואין את הטריפה בבית אפל. אריב"ר בון לא מטעם הזה אלא שמא תמצא טריפה ויהא אסור לטלטלה. ומבואר לפ"ז דלדעת ר"א ס"ל ללוי שאין לראות טריפה בבית אפל. ואף לריב"ב י"ל דבטריפות של מראות הריאה ג"כ מודה. ורק מדנקיט סתם טריפה לזה קאמר הטעם משום איסור טלטול. וכהא דאיתא בשבת קנ"ו ע"ב דלוי חזא טריפתא אקילקלתא משום טלטול. ואף ר"א שתמה נראה ג"כ דעתו משום דנקט סתם טריפה. אבל במראות מודה כנ"ל [ולכאורה תמוה שם לפי' הק"ע דכיון דהטעם מחמת טלטול. א"כ למה שאלו דווקא אם מותר לראות בבית אפל הול"ל בבית ביו"ט. והנלע"ד דגרסינן בעון קומי לוי לראות את הטריפה וכו' ול"ג מלת מהו. והכוונה שבקשו מלוי שיראה טריפה ביו"ט. והוא היה יושב אז בבית אפל וצוה להוציא לחוץ. וסבר ר"א שהטעם היה מפני שאסור לראות בבית אפל. והשיב ר"י ב"ב שהטעם מפני שהיה י"ט ובשביל איסור טלטול. והא דבית אפל מעשה שהיה כך היה שישב אז לוי בבית אפל. וא"ש דהיינו הך עובדא דבש"ס דילן בשבת קנ"ו שמבואר שבאה טריפה לפני לוי. ולא ששאלו ממנו אם מותר לראות וז"ב]: ז) עכ"פ לפ"ז במראות הריאה ג"כ צריך לדקדק לראות ביום ובשעה שכבר האיר היום היטיב ולא במקום אפל קצת. אך ביום המעונן נראה דאין להחמיר דאפשר רק במראות נגעים יש חילוק. וגבי דם דבעי בין חמה לצל אפשר ג"כ משום שיש כמה חילוקים דקים במראות דם משא"כ בריאה. אבל עכ"פ צריך להדר לראות באופן שיראה היטיב ומכ"ש מי שעיניו כהות ודאי מחויב למנוע מלהורות במראות הריאה. וכדקיי"ל בפ"ב דנגעים דמי שעיניו כהות לא יראה את הנגעים. ומי שמרגיש בנפשו שרואה היטיב אף לאור הנר אפשר להקל בשעת הדחק כיון שלא מצינו חילוק י"ל דלענין מראות ריאה שאין חילוקים כ"כ בין עזה לכהה לענין ירוק מותר. ובדם לדידן נראה ג"כ להקל מי שעיניו כהות קצת כמש"ל כיון דבלא"ה אנו מחמירים בכל מראה שיש מקום להסתפק באדמימות. אך צל"ע בנדה כ' ע"ב דאיתא דרבב"ח ראה דם אף דחש בעיניו ע"ש. ואיך ראה דם הא תנן בנגעים דלא יראה מי שעיניו כהות. וצ"ל שהוא לא הרגיש רק כאב בעיניו ולא שיכהו עיניו ורק ילתא הרגישה שכהו עיניו קצת ע"ש. ועוד אפשר דס"ל כר' ישמעאל בר"י שם דחזי דם ביום המעונן ורבי צדוק לאור הנר אלמא דלא קפדי בדם בהכי. וטעמם אפשר שחילוק זה הוא רק בנגעים כמש"ל משא"כ בדם. וע' בקרבן אהרן פ' תזריע שכ' הטעם שאין רואים בשחרית וצהרים משום שמראה לבן אין נראה כ"כ אז ע"ש. מבואר מזה שזה שייך רק במראה לבן. ואף שיש בנגעים ג"כ אדמדם וירקרק מ"מ י"ל דלא פלוג. ודוחק הוא דהא זה הוי מדאורייתא ואפשר סמכו על בקיאותם שלא יטעו אף ביום המעונן וכדומה או שחשבו כיון שלא יבוא קולא מזה רק חומרא שרי שאם לא יראה כראוי ידמה לו יותר אדום וכדאיתא שם שטימאה רבב"ח וכן רבי בלילה ע"ש. משא"כ