דברי מלכיאל א קטו

סי' ל"ט וצמחים הם סירכות עבות כמו בשר. ובכ"מ שם הביא דברי הריב"ש סי' קפ"ח שהבין דעת הרמב"ם כפשוטו דצמחים לחודייהו בעו בדיקה ונחלק עליו ע"ש ולא ראה שבסי' קצ"ב חזר בו והודה לשכנגדו לפרש כהכ"מ דצמחים היינו הסמוכים למקום אחר ודבוקים יעו"ש וז"ב בדעת הרמב"ם דלא כהלח"מ. ועוד נראה דצמחים היינו צמחים ממש שמחוברים לדופן ואינך דחשיב שם וכ"נ שהבין הריב"ש שם ס' קצ"ב והבדיקה היא שמפרקין אותם ורואים אם הם שלימים ואף שא"א לבדוק בפשורי במקום מוגלא כמש"ל מ"מ בודק כפי אפשרותו. וכן בפ"ז ה"ה כתב בהעלתה צמחים כשמפרק מהדופן רואים אם ניקבה ע"ש ולא הזכיר שם פושרים כי בפושרים א"א בצמחים שהמוגלא מעכב כנ"ל ורק בסירכא מצריך פושרין וכמ"ש אח"כ בה"ו בפי"א ולא הזכיר שם צמחים: ז) עכ"פ נתברר דעת הריב"ש והכ"מ בדעת הרמב"ם וכן עיקר שצמחים א"צ בדיקה וכ"כ הריב"ש בסי' קפ"ח שכן עיקר לדינא וכן הוא פשטות הש"ס בדף מ"ח כנ"ל. וכן בדף מ"ו נקיט גילדי בהדי אוכמא וחזותא ונקט סתם כשירה משמע בלי שום בדיקה ואין אנו מצריכים פושרין לשינוי מראה. וממילא דה"ה בקליפות דקות א"צ לקלפן לבדוק תחתיהן כיון שג"ז בכלל גילדי דמשמע שא"צ שום בדיקה. וכן כל הראשונים כתבו סתם דין דצימחי צימחי ולא הזכירו שיצטרך שום בדיקה. וכבר כתב הרשד"ם סי' ל"ח דא"צ בדיקה וכ"כ הפמ"ג ותב"ש ולבש"ר. רק הרמ"א כתב בסי' ל"ט שתחת בשר בלוי צריך לראות אם הוא שלם ויפה והוא מהטור שכתב שצריך לראות אם הריאה שלימה ואחריו נמשכו כל האחרונים. וזה רק לראות אם אין שם נקב מחמת חולי שיהא ניכר שהקליפה מלמעלה הוא קרום מחמת מכה וכ"כ הלבש"ר סי' ל"ח סק"ע אבל לא שיצטרך בדיקת פושרין. ואדרבא אם קלף בחוזק שפיר תלינן בקליפה כי מעיקר הדין א"צ כלל להסיר הצמחים והבשר בלוי דהא איתא בש"ס דחזי דקיימי צימחי צימחי ולא אמר להו ולא מידי הרי שאף לקלפם לא צוה להם ואף הבה"ג שמצריך בדיקה בנגלד מ"מ בהנהו לא מצריך. ולפמש"ל שהרמב"ם. מפרש גילדי גילדי היינו נגלדים שפיר לטעמיה דס"ל רפ"ז מה"ש שא"צ בדיקה כלל בנגלד ולזה לא אמר להו מידי: וא"כ הקליפה שהצריכו הפוסקים בזה הוא רק חומרא בעלמא ואינה חיובית וממילא אם נאבד ולא קלפו כשירה דלא כמ"ש קצת אחרונים דטריפה. וא"כ אף אם קלף ואירע שבצבץ ויש לתלות בחוזק הקליפה שפיר תלינן כיון שלא היה צריך לקלפו כלל. ואף הרוקח סי' שפ"ב שכתב שריאה שיש עליה כמו חלב כיסוי והוא בשר בלוי קולפין אותו ואם הריאה שלימה ויפה כשירה שממנו מקור דין הרמ"א ס"ס ל"ט נראה דהיינו רק שהכיסוי על כל הריאה כמעשה דריינוס או על איזה אונות דאז צריך לראות אם הריאה שלימה בחיתוכי דאוני כראוי וכ"כ הט"ז שם ס"ק כ"ד. וממילא ה"ה בקרום שלישי שנמצא פרוס על הריאה שאין חשש אם מבצבץ תחתיו. וקו"ח הוא מצמחים שעל הריאה שמפורש בש"ס שא"צ לקלפם כנ"ל: ח) ועוד נראה בזה בטעם שהצריכו הפוסקים קליפה בבשר בלוי וקרום פרוס. דמש"ל שרק בפרוס על כל האונות כמ"ש הט"ז דחוק וגם בכל האחרונים אין מבואר וא"כ תמוה זה מהש"ס דמבואר דלא אמר להו מידי כמש"ל. והנראה דהנה אנו נוהגים להוציא הריאה ולנפחה ולבדקה מכל ריעותא וכמבואר בבה"ג ושאר פוסקים וברמ"א ר"ס ל"ט. ואף הסוברים שא"צ נפיחה מ"מ כתבו כמה פוסקים שצריך לבדוק בפנים במשמוש היד אם יש איזה ריעותא בריאה וכבר ביאר הלבש"ר סי' ל"ט סקי"א שיטות הפוסקים בזה. ומנהגינו להחמיר להוציא הריאה ולבדקה במראית עין מכל ריעותא וכבר כתב התב"ש ר"ס ל"ט מנהג זה כהבה"ג ושכמה גדולים גזרו לעשות כן. ושאם עבר במזיד יש לאסור הבשר: ולפ"ז אין חילוק בין כולה למקצתה שאף אם בדק רוב הריאה ולא מצא ריעותא בכ"ז צריך לבדוק גם המיעוט. ואם עבר במזיד ולא בדק מקצת ריאה הוי כאלו לא בדקה כולה ועכ"פ לכתחילה בלי ספק מחויב לבדוק כולה בלי שום שיור כל שאפשר לו לבדוק. ולפ"ז אם מכוסה מקצת הריאה ואף חלק קטן ממנה בקרום זר שקורים קרום שלישי ומכ"ש בבשר בלוי וכדומה. הרי לפי מנהגינו מחויב לקלפו ולהסירו כדי שיוכל לבדוק המקום ההוא במראית עין אם אין שם שום ריעותא נקב או מראה פסולה וכדומה. ואטו אם תהא הריאה מכוסה במטפחת קשורה בה בקשר חזק לא יהא הבודק מחויב להסיר המטפחת ולבדקה במראית עין כראוי וכ"ש בקרום פרוס. ואף להפוסקים שאין מצריכים להוציא הריאה ולבדוק במראית עין רק לבדוק בפנים במשמוש היד אם יש נקב או בועא וכדומה וגם מראה כתבו האחרונים שאפשר להרגיש במשמוש היד ועתב"ש ר"ס ל"ט. מ"מ כיון שמכוסה בקרום זר ובשר בלוי א"א להרגיש במשמוש היד מה שיש תחתיו וע"כ צריך לקלפו ומכ"ש להמצריכים נפיחה. ולזה כתב הרוקח שצריך לקלוף הבשר בלוי מפני שכתב שם שצריך לנפוח הריאה ולבדקה מכל ריעותא נקב ובועא ואטום ע"ש ולטעמיה אזיל: ולזה בש"ס מבואר בצימחי צימחי דלא אמר להו מידי לפי דמדינא דש"ס אין חיוב לבדוק אחר כל הטריפות רק אחר סירכות כמ"ש הפוסקים ר"ס ל"ט. ולזה לא חייבם להסיר הצמחים לראות תחתם הריאה. אבל לדידן שאנו מחמירים כחומרת הגאונים לבדקה מכל ריעותא במראית עין שפיר כתב הרמ"א וכל האחרונים שצריך לקלוף כל בשר בלוי ולראות תחתיו אם שלם ויפה. וקצת אחרונים פלפלו בקרום שלישי פרוס אם צריך להסירו ולפמ"ש נראה עיקר שצריך להסירו רק שיש לצדד דכיון שהקרום שלישי מראיתו כמראה קרום הריאה שפיר ניכר עליו כל ריעותא שיש שם כמו שניכר בקרום הריאה. ובלא"ה גם קרום עליון של ריאה ידוע שלפעמים מתחלק לשני קרומים בעוביו ובכ"ז יותר נראה שצריך להסירו מטעם שהזכרנו והאחרונים לא נחתו לסברתינו. ועכ"פ בבשר בלוי וצמחים סברתינו בטעם חיוב הקליפה ברור כשמש בס"ד: ט) והנה כבר כתב התב"ש ר"ס ל"ט ושאר אחרונים דאף למנהגינו שמחמירים כהבה"ג להוציא הריאה ולבדקה מכל ריעותא ואף לפמ"ש הרמ"א ס"ס ל"ט להחמיר כהבה"ג וש"פ בנאבדה הריאה בלי בדיקה ורק בהפ"מ כתב הרמ"א להקל. מ"מ אם בדקה מסירכות ולא בדקה למראית עין מכל ריעותא אין לאסור בנאבדה ואף במזיד אם לא בדקה למראית העין כתב הלבש"ר שם סקי"ב להקל וכ"כ הפמ"ג בספ"ד סק"ו דלא כהתב"ש שם והיינו משום דרק לכתחילה תפסו חומרא זו ולא בדיעבד רק שיש לקונסו כדין עובר על מנהג ע"ש. ועכ"פ בנאבדה באונס בוודאי יש להקל בכה"ג אף בלא הפ"מ אם בדקה מסירכות. וא"כ פשוט שאם נקרע מחוזק הקליפה או שנמצא בצבוץ תחת הבשר בלוי באופן שיש לתלות בחוזק הקליפה. ודאי שאין שום חשש בזה כיון שאנו רואים שאין שם שום ריעותא אחרת. ורק זה המקום שנקרע המחוסר בדיקה במראית עין או בנפיחה מנקב הוי מקום זה כנאבדה או כנטלה זאב ואין בזה שום חשש כלל וכמו אם היתה הריאה מכוסה במטפחת וכדומה וקשור בה. ובשעה שהסיר נקרעה הריאה דוודאי כשר. ודברי קצת אחרונים שכתבו להחמיר בדיעבד אם לא קלפו הבשר בלוי או אם קלפו ונקרע מחוזק הנפיחה תמוהים לענ"ד. ואין לנו להוסיף חומרות להפסיד ממון ישראל מה שמפורש בש"ס גבי צימחי להקל. וגם בפוסקים הראשונים שהצריכו קליפה לא נתבאר שמעכב בדיעבד והטעם כמו שכתבנו בס"ד: ולזה נלע"ד עיקר שבכל דבר הנקלף אף שהוא כמו מכה כקליפות כעין נתק שפירש"י שהוא כמו מכות וכמש"ל. בכ"ז אין לחוש אם מחוזק הקליפה נקרע וניקבה הריאה שם. ורק אם למראית עין הבודק הוא נקב מחיים והקליפה היתה